——–
איתא בגמרא מסכת מגילה דף (כב.) אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלושה פסוקים וכ"כ מחזור ויטרי (סימן צג) שאין מתחילין בפרשת פחות מג' פסוקים והכלבו (בסימן כ) ותרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן כב) ואין חילוק בענין זה בין פרשה פתוחה לסתומה ועיין בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קא) שהעלה ג' מחלוקות ת"ק דש"ס דילן ס"ל אין משיירין אבל מתחילין דמאן דעייל שאולי שייל, ות"ק דמס' סופרים ס"ל אין מתחילין אבל משיירין דלא שכיחי דנפקי ושבקי ס"ת, וי"א דכאן ודכאן חיישי לנכנסים וליוצאים והילכתא כוותייהו.
וכן פסקו מרן והרמ"א בשולחן ערוך (בסימן קלח סעיף א) וז"ל הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות משלושה פסוקים מפני היוצאים אז מבית הכנסת שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים וכן לא יתחיל בה פחות משלושה פסוקים מפני הנכנסים אז בבית הכנסת שיאמרו שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ע"כ וכתב בעל המשנה ברורה שם אין חילוק בכל זה בין קריאת השבעה או אותן שקורין להוספה (מוסיף) ובשער הציון (אות א) כתב דלכתחילה טוב להיזהר גם בחלוקת הפרשיות שני שלישי וכד' מאחר והעולם חושבין שזה ג"כ לפרשיות ויבואו לטעות לומר דמותר לסיים תמיד ב' פסוקים סמוך לפרשה אף היכא דהיה שם פתוחה או סתומה ע"ש.
אלא שהתוספות במגילה דלעיל כתבו קשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשה ויחל בתעניות והראשון מתחיל שם והוא לסוף שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן המפטיר ביום טוב בחול המועד דפסח שמתחיל מוהקרבתם שהוא לסוף שני פסוקים מראש הפרשה (צריך לומר שאצלם היה שני פסוקים פסוק אחד עיין ערוך השולחן בסימן קל"ח ומ"א) ויש לומר דשני אלו הפרשיות שהרי ידועות הן לעולם וליכא למיטעי וכו' עכ"ל וכ"כ ספר המחכים שפ' ויחל והקרבתם ידועות ששם מתחילין לקרוא ואין לחוש שמא יאמרו הראשונים לא קרא אלא ב' פסוקים. וכ"כ ספר כלבו (סימן כ) הנה נמצאנו למדים שאם הדבר ידוע לעולם אזי מותר להתחיל בפחות משלושה פסוקים וכ"כ כנה"ג בפרשות ידועות ליכא למטעי ועיין בס' הלכות קטנות (סימן קפה) בענין קריאת חול המועד כתב מהטעם ששם רואין שחוזרים כמה פעמים דהיינו כשידוע כדלעיל עיין שם עוד ועיין בשו"ת שרידי אש (חלק ג סימן פז) ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א או"ח סימן נב) שכתב שגוף דין זה דלא יקרא פחות מג' פסוקים עיקרו היא דרבנן מתקנת מרע"ה או מתקנת עזרא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לכן אף דחשו לנכנסין וכו' והמ"א (באו"ח סימן קלח) דייק מהתוספות הנ"ל שצריך עוד תנאי שהעולה הבא צריך לעלות למס' פסוקים כך שהעולה הקודם יכל לקרא בהם וזה שלא קרא משום שקרא קודם עיין שם ובכף החיים שם ולדוד אמת כאשר ידוע מותר כגון בפרשת פנחס מותר לסיים אפילו בפרשה הסמוך שידוע דאין מסיימין באמצע פסוק וכו' וכל זה משום דליכא למיגזר דידוע עכ"ל. וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (סימן כב אות נד) ע"ש.
ועיין עוד ברבינו יונה (בברכות בפרק ה) על הגמרא האומר מודים מודים שמע שמע משתקין אותו וקשה והא המנהג בסליחות לכפול פסוק שמע ישראל וכתב שכיון שמנהג אבותיהם בידיהם מכמה שנים ואומרים אותו כל הקהל מוכחא מילתא שאינם עושין לכוונת ב' רשויות וכו' והעולה מדבריו לענייננו שפיר לחזור פסוק לעולה הבא. וכן משמע משו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) שכתב שהרב בפר"ח בי"ד [סימן צ"ז] הסכים בזה עם הרב מוהרי"ט דכל דבר שנתפרסם בעיר לא חיישינן דלמא אתי לידי תקלה ע"ש.
וכן מוכח מהב"י (סימן קמא) כאשר ידוע הדבר אין חשש ואפי' שהידוע הוא רק מקומי בשם רבנו יואל בעניין שנשתתק בקריאה ליכא למיחש לנכנסים ויוצאים דקלא אית ליה עכ"ל ועיין במאירי מגילה (כ"ב.) שהתיר מטעם שעת הדחק אין מקפידין בכך אם ביוצאין משום יוצאין לא שכיחי ואם בנכנסין משום דשיולי משיילי ועיין בכנה"ג (סימן קלח) שאם נשתייר ב' פסוקים והוחלף הס"ת אין חוששים. וכ"כ המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סימן נח) וז"ל בהא דקי"ל דלא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים וכן לא יתחיל בה פחות מג"פ כדאי' /בשו"ע או"ח/ בסי' קל"ח אם נמצא בס"ת טעות ומוציאין אחרת אין לחוש לזה ואפי' לא נשתייר אלא פסוק א' קורין מה שנשאר.
ולכן כאשר עלה העולה חמישי בפרשת וישלח ובפסוק האחרון של הפרשה יש ברכה "ויאמר לו אלוקים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו שהוא פסוק שלישי מתחילת פרשה היה נראה לאסור לעולה שישי לחזור על הפסוק אחור מגזירת חכמים משום הנכנסים אלא משום שמנהג המקום כן יש להם על מי לסמוך מהטעם דליכא למיגזר דידוע הדבר ואף דמאן דעייל שיולי שייל כפי שכתב הב"י (בסימן תכ"ג) בשם שבלי הלקט בקריאת ר"ח וז"ל מה טעם דולג וחוזר הלוי בקריאת הכהן ואינו דולג הישראלי בקריאת הלוי שהוא אחריו בפרשה זהו הטעם שמה שאין משיירין בפרשת פחות מ ג' פסוקים גזירה משום הנכנסים והיוצאים והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי דמשום היוצאים ליכא למיחש ומשום נכנסים מאן דעייל שיולי שייל עכ"ל וכ"כ המג"א (בסימן תכ"ג) שהנכנסים ישאלו ויאמרו להם משא"כ היוצאים עיין שם שכאשר יש סיבה לשאול אמרינן הכי.
נמצא לפירוש דברינו שכאשר ידוע ואית ליה קלא (ע"י מכירת העליות מפורסם הדבר מי זכה בברכות ) והעולים נקראים עפ"י שמותם לדעת מרן כמדוייק מדבריו (בסימן קלה סעיף יא) ולכן הש"צ רשאי לחזור פסוק (על הברכה) לקיים את המנהג ולחזור על הברכה לעולה הבא אך נראה שמאחר ויכול לחזור עוד שני פסוקים לאחור ולקיים את גזירת חז"ל משום הנכנסים והיוצאים עדיף טפי וזאת בתנאי שהקהל ימחלו על כבודם ובל נשכח שתרומתו של העולה היא לטובת הקהל ואם לאו יש לו על מי לסמוך. עיין עוד בהלכות קטנות (סימן רנ"ג) ובדברי המשנה ברורה (סימן קלח ס"ק ג) דאין להחמיר בדיעבד משום חשש נכנסין ויוצאין.
ועל חזרת הפסוק ישנה מחלוקת בין הספרדים לאחינו האשכנזים שדעת הב"י (בסימן רפב) כתב בשם הריב"ש שמותר לקרות עולים הרבה אעפ"י שקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום שהרי חנוכה ובחולו של מועד דסוכות קורא זה מה שקרא זה וכתב עוד שם הריב"ש (בסימן פד) אעפ"י שיש מפרשים שמותר להוסיף רק בשבת אבל רש"י פי' להכל מותר להוסיף וכתב וכן עיקר וציין לרמב"ם (פרק יב) וכ"כ בשולחן ערוך וכ"כ שו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן כג).
אלא שד"מ כתב כדעת המרדכי והתשב"ץ שאין אנו נוהגים אלא בשמחת תורה כן פסק בהגה וכ"כ המ"א ואף אין בזה טורח ציבור מדאיתא אין המפטיר מתחיל עד שיגמרו מלגלול אעפ"י שזה מדינא מנהג ישראל דינא הוא ואנו הספרדים בתר מרן גרירן ואין לחוש כלל לחזור על פסוקים שנקראו ואחינו אשכנזים יחמירו ולא יחזרו על פסוק שנקרא כבר. עיין עוד בשו"ת צדקה ומשפט (חלק או"ח סימן ד) שציין ללהקת נביאים שכולם מתנבאים בסגנון זה דשרי לקרות בחזרה ודאי דלהם שומעין שאמרו כהלכה ומי יכול לסתור ולחלוק על דבריהם אשר לבם הי' פתוח כפתחו של אולם ודעתם רחבה מדעתינו וטובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים וקטנם עבה ממתנינו ונהירן להו שבילי דתלמודא כשבילי דמתא ופוק חזי מה שכתב הרב בכה"ג בשם כתבי מהר"ר ישראל שכתב שאין כח ביד הרבנים של עכשיו לחלוק על החיבורים שנתפשטו בכל ישראל עכ"ד.
ולכאורה לא מובן מה החשיבות לעלות לקריאת ס"ת בפרשה שיש בה ברכה וכי יעלה על הדעת שמי שיעלה לס"ת מתברך ושאר הקהל שלא עלו לא יתברכו ואף שחיפשתי מקור למנהג ולא עלה בידי ומצאתי רק בשולחן ערוך אורח חיים (סימן קלז) שכתב אין קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים, שנים קורין ג' ג', ואחד קורא ד' ואיזה מהם שקורא ד' ה"ז משובח. דהיינו מי שעולה למס' פסוקים גדול יותר הוא המשובח ומשמע שלא קשור בתוכן הפסוקים אם יש ברכה או לאו וכ"כ רמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ד) ובמחזור ויטרי (סימן קכא) והטור שם ובעל המשנה ברורה (סימן קלז ס"ק ד) ועוד עיין עוד בתוספות מסכת מנחות (דף צח:) וגם בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קע) שכתב שמשמע שיש שבח למי שקורא יותר מ"מ לא קפדי אנשי בהכי בזמן הזה.
ונראה לי אולי שיש לדמות לעניין קריאת ס"ת בפרשת התוכחה שמצאנו שהעם חוששים לעלות לס"ת מחשש הקללות שמא ח"ו העולה מתקלל ויחולו עליו עיין בזה בביאור הלכה (סימן תכח ד"ה בפסוקים שלפניהם) לענין קריאת התוכחה והנה ראיתי שערוריה בענין זה בין ההמון שיש מקומות מן הישובים שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה בשבת זו וכמה רעות עושין אחד שאין מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה מימות מרע"ה וגם על מה שאמר הכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו וגם הוא טעות מעקרו דכי מפני שאין קוראין בתורה ואין רוצין להביט בתוכחה בטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה ואדרבה ח"ו עיין עוד שם במשנ"ב ובמ"א ובאגרות משה (חלק ב סימן לה) וביביע אומר (חלק ז סימן יט) ובלקט יושר (חלק א עמוד נה.) זאת ועוד כתב המג"א ומשנה ברורה (סימן קלח ס"ק ה) בשם ספר חסידים שאין לחזן לחשוב לברך אחד בשעת ברכות או לקלל בשעה שקורא הקללות והטעם שצריך שיהיה כונתו לקרות בתורה לשמה ולא לשם מחשבה זרה. ושו"ר בספר חיים לרבנו חיים פאלאג'י (סימן יא סעיף כה) שכתב כשקורא הס"ת ובא פסוק של ברכה לא יכוין על העולה השרוי אצלו אלא קורא בתורה לפניו יתברך במאמר ה' אשר ציוהו בלתי שום פניה וכונה. אבל הצבור או העולה יכול לכוין על מה שרוצה כאילו מתפלל יחיד על הדבר. ע"ש.
לסיכום: אם מנהג המקום ידוע שחוזרים פסוק לאחור כשיש פסוק של ברכה אעפ"י שאין שלושה פסוקים מתחילת הפרשה לעולה הבא יש להם על מי לסמוך וטוב יותר אם יחזרו בצורה שלא יכנסו לתוך שלושה פסוקים מהפרשה.
פירות הנושרים:
1. מותר לחזור על אותם פסוקים שנקראו למעט אחינו אשכנזים שרק בשמחת תורה מתירים משום כבוד תורה.
2. אין לסיים לעולה את הקריאה בתוך שלוש פסוקים לפני סוף פרשה.
3. אין להתחיל לעולה את הקריאה בתוך שלושה פסוקים מתחילת הפרשה.
4. תקנה זו בין בפרשה פתוחה או סתומה אין חילוק בכל זה בין קריאת השבעה או אותן שקורין להוספה.
5. לכתחילה טוב להיזהר גם בחלוקת הפרשיות שני שלישי וכד' מאחר והעולם חושבין שזה ג"כ לפרשיות ויבואו לטעות לומר דמותר לסיים תמיד ב' פסוקים סמוך לפרשה אף היכא דהיה שם פתוחה או סתומה.
6. דעת מרן שהעולים נקראים בשמם.
7. אין המפטיר רשאי לקרא עד לאחר שגמרו לגלול ואין בכך טורח ציבור.
8. אין לכפול את הפסוק שמע ישראל בסליחות ובמקום שנהגו ואינם רוצים לשנות אין למחות בידם שיש להם על מי לסמוך.
9. מי שקורא מס' פסוקים גדול יותר מאחרים הוא המשובח.
10. בדיעבד אין להחמיר משום חשש נכנסין ויוצאין.
11. אין לחזן לחשוב לברך אחד בשעת ברכות או לקלל בשעה שקורא הקללות והטעם שצריך שיהיה כונתו לקרות בתורה לשמה ולא לשם מחשבה זרה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5