——–
{בס"ד כ"א תמוז תשס"ג
ברכה מרובה לכבוד ידידי היקר הרה"ג המופלג בתורה, מתעמק בהלכה, כהן שדעתו יפה הרב גמליאל הכהן בהראי"ד רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך כמה חלקים, בב"ב ת"ו.
אחדשה"ט}
מונחים לפני כמה ממכתביך שטרם עניתי עליהם, ועתה בין המצרים אענה בס"ד על שאלותיך בעניני ניחום אבלים.
שאלותיך הן: אם ניחום מועיל במכתב ובטלפון, ואת"ל דמהני, אם כתב תוך השבעה, אבל המכתב הגיע אחרי השבעה, אם מועיל. ואם בניחום בטלפון צריך ג"כ האבל לפתוח בדברים תחילה (כבשו"ע שעו, א), או אחרי שהמנחם אמר פה מדבר פלוני, יכול להמשיך ולומר המקום ינחם אתכם וכו'.
א) עיקר הניחום הוא לשבת עמו ולדבר דברי תנחומין על לבו. כמו שעשו רעיו של איוב, ולכן כתוב בזוה"ק (ח"ג דף קעו:) שהנכנס לנחם צריך לדבר על לבו דברים המתקבלים על הלב, ולכן יסדר דבריו תחילה, כדי שהאבל יקבל עליו את הדין ויודה להקב"ה. — וכ"כ הטור (רסי' שעו) שאין המנחמים רשאין לפתוח עד שיפתח האבל תחילה, וכ' הרב"י דלכן אמר רב האי גאון שהאבלים מתחילים ואומרים "ברוך דיין האמת" שהוא מטעם שהאבל מתחיל. — ולפי הזוה"ק כנ"ל יובן שהאבל צריך לגלות דעתו שמקבל עליו דין האמת, ואח"כ ינחמוהו בדברי ריצוי וחיזוק.
ומבואר כן בטור (סי' שעו) שהניחום הוא לדרוש בנחמה, שהש"ץ אומר "נשאלו רבנן טעמא" כלומר תבקרו את האבל בדברים (פרישה), והאבל אומר ברוך דיין האמת, ואח"כ החכמים דורשים בדברי נחמה [כההיא (דמו"ק כח:) שבאו חכמים לנחם את ר' ישמעאל]. — ואיתא באבות דר"ן (יד, ו) איך שחכמי ישראל ניחמו את ר"י בן זכאי על בנו, וקיבל רק תנחומי ר"א בן ערך אמר לו שהמלך ביקש פקדונו בחזרה עיי"ש, וכן הוא בילקוט משלי (בפ' אשת חיל, ומובא בכת"ס עה"ת ר"פ שמות) בבניו של ר' מאיר, שאשתו נחמתו כן. — ובגמ' (מגילה טז:) וינחם אותם וידבר על לבם, מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב.
ב) וזהו גם הטעם שהאבל פותח בדברים תחילה, וכפירש"י (שעל הרי"ף דף יח.) שכ' שיפתח האבל: בצערו עכ"ל. כלומר שיודיע צערו ושעל זה ינחמוהו, שכן הי' באיוב (ג) שהאריך בגודל צרתו, ואח"כ ניחמוהו רעיו (שממנו ילפינן בגמ' הלכה זו).
ג) ודכירנא כשנפטר הגאוה"צ מבילגוריי ז"ל, נסעתי לנחם את כ"ק גיסי עט"ר אדמו"ר מהר"א מבעלזא ז"ל, וכשנכנסתי שאלני "מתי שמעת" — כלומר מתי נודע לך מהאסון הגדול של פטירת הצדיק. והביע בזה גודל צערו על אחיו היחיד שנשאר לו שהלך לב"ע בצעירותו.
ד) וכבר תמה הפרישה (סי' שצג סק"ג) על מנהגינו שע"פ רוב אין האבל מתחיל לדבר כלום, רק נכנסים אצלו ויושבים מעט ואומרים ה' ינחמך וכו', דכי זה נקרא תנחומי אבלים, אמנם ממש"כ הטור שיושבים שם שעה אחת, מוכח דהכניסה והישיבה לכבוד מיקרי ניחום אבלים עכתו"ד.
והנראה דיש שני מיני ניחומים, תחילה מנחמים את האבל בבית הקברות, שעושין שתי שורות והאבל עובר ביניהם, ומנחמים אותו (כמו שמאריך הטור סי' שעו), ואז אין האבל פותח תחילה, כי אין מדברים עמו דברי תנחומין, כי אם הנוסח הרגיל "המקום ינחם" וכו'. וכן היה בבית המקדש שהי' שער לאבלים שאם עבר אמרו לו השוכן בבית הזה ינחמך (טור סו"ס שצג מפרדר"א). — ומשהגיע לביתו מנחמים אותו באופן אחר, שיושבים ומדברים עמו דברי תנחומין כנ"ל, וי"א שרק אחרי ג' ימים, וכ' בגשר החיים (פ"כ ה, ה) כמה טעמים, ומהם דהו"ל עדיין כמתו מוטל לפניו שאינו מקבל תנחומין עיי"ש. והוא כנ"ל שהעיקר לדבר על לבו, וזה קשה בג' הימים הראשונים. ויש לציין דהכל לפי הענין, ואם האבל יושב לבדו בצערו, ואין איש עמו, בודאי מצוה לנחמו אפי' בג' הימים הראשונים.
מעתה תתיישב תמיהת הפרישה הנ"ל, דגם במנחמים האבל בביתו יש ב' מיני מנחמים, יש העוברים כמו בשורה לפניו, ורק אומרים המקום ינחם אתכם וכו', וזה גם לניחום ייחשב (כהפרישה הנ"ל). ויש עדיפים מהם היושבים ומְרַצים אותו בדברי ניחומים [דלא כהמדברים כל מיני דברים בטלים, עד שלפעמים מגיעים לצחוק, והאבל הרי צריך לישב בכובד ראש].
ה) לגבי ניחום במכתב, יש לתלותו בדיון האחרונים אם כתיבה כדיבור, כמו שהארכנו בזה בס"ד בשו"ת משנ"י (ח"ה סי' פט) לענין ספירת העומר בכתב, ולגבי שבועה בכתב, שהגרעק"א (בתשו' ח"א סי' כט-לב) נקט כהשבות יעקב (ח"א סי' קנא) והחות יאיר (סי' קצד) דכתיבה כדיבור. ושיטת כק"ז בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רכ, ורכז ד"ה הרי קמן) דכתיבה עדיפה מדיבור לגבי שבועה, ולמה שנוגע בין אדם לחבירו דיבור עדיף, שיכנסו הדברים מלבו ללב חבירו, כגון עדות לבחון האמת עיי"ש.
ולפ"ז תלוי איך האבל מקבל ומבין הדברים, שאם מבין יותר טוב בעל פה, א"כ זה עדיף. הגם שבמכתב ג"כ מקיים המצוה, דלא גרע מעובר לפניו ואומר לו המקום ינחם אתכם וכו'. אבל הניחום בדיבור ללבו, צריך להיות במקרה זה בעל פה. — ואם האבל הוא אדם המבין טוב מתוך הכתב, וכותב לו דברי ניחומים ללבו, אז גם בזה קיים המצוה. — והמכתב צריך להגיע לאבל תוך השבעה, ואם הגיע עד השלושים קיים מצות תנחומין על שאר קרובים, ועל אב ואם עד י"ב חודש (כשו"ע סי' שפה, ב).
ופתיחת האבל בדברים תחילה לא שייך במכתב, כי אם כאשר מדברים זה לזה.
ו) וניחום בטלפון יכול להיות הן בקיצור באמירת "המקום ינחם אתכם" וכו' בלבד. וגם באריכות בדיבורים לנחמו ללבו. — ואין צריך שהאבל יפתח בדיבור תחילה, ראשית שאין זה לעיכובא, ושנית דבטלפון לא שייך כל כך שיפתח האבל, דהמנחם אומר, מדבר פלוני ורציתי לנחמכם, והאבל שותק לקבל ולשמוע התנחומין. וכמובן שכשהמנחם אומר שרוצה לנחמו, יכול האבל לפתוח ולומר משהו מצערו על הנפטר.
ז) ורבנן קשישאי לפעמים ניחמו במכתב כשלא הי' אפשרי להם לבא בעצמם, כידוע מהמכתב הארוך שכתב רבינו היערות דבש ז"ל לגיסתו במות בעלה בצעירותו (נדפס בכמה ספרים). — וכאשר אבי מורי ז"ל ישב שבעה, כתב לו גיסו, כ"ק דודי עט"ר מרן הגאב"ד טשעבין ז"ל מכתב תנחומין.
ובספר קהילות ישראל נדפס מכתב התנחומין של הגאוה"צ בעל קהלות יעקב ז"ל הסטייפלר, אל הגאון בעל משנה הלכות שליט"א, וכותב לו בתוך דבריו "וברור הדבר שאילו ניתן לה עכשיו רשות לחזור לעוה"ז למצבה הקדום שהי' לה, לא היתה רוצה כלל וכלל לחזור, כי מה לה לעוה"ז המלא צרות ויגונות, בזמן שהיא כבר מאושרת בעידון העליון וכו', ועיקר הצער והכאב הוא אצל המשפחה וכו' המקום ינחם אתכם וכו'" עכ"ל. ומשיב לו הגאון משנ"ה שליט"א כי ד"ק היו לכל המשפחה כמים קרים על נפש עייפה וכמשיב נפשם, עיי"ש.
ח) ולפעמים ניחמו גם בטלפון כשהניחום היה בעיר אחרת וכדומה. — ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סו"ס פד) דן לענין בקור חולים ע"י הטלפון, ומסיק דבפעם הראשונה צריך לבקר החולה בעצמו, שלא ע"י טלפון, דבדיבור ע"י הטלפון אינו יכול לדעת איך מרגיש, ורק אחרי שראהו פא"פ ובקי במצב החולה, אז כלפי מ"ש חז"ל אפילו מאה פעמים ביום, אפשר לקיים ע"י טלפון עיי"ש. — ודבר זה נראה בחוש, דיש חולה שהגם שקשה לו לדבר בטלפון, אבל נעים ומועיל לו שיושבים על ידו, ולעזור לו בכל הצורך [כרבי עקיבא שביקר תלמידו (נדרים מ.)], וגם רואה איך החולה נראה ועי"ז מתעורר ביותר להתפלל עליו. לעומת זאת לפעמים צריך רק לברך החולה ברפו"ש ומיד לצאת, וקשה להבחין זאת בטלפון. — [וגם משאחז"ל (נדרים טל:) שהמבקר חולה נוטל א' מששים מחליו, מסתבר שזה אם בא בעצמו].
ומהמשך לשון המנח"י, דאחרי שביקרו פא"פ, אז אח"ז בטלפון "בכל פעם שחוקר ע"י טלפון להתוודע מצב החולה, מקיים בזה מצות בקור חולים" — משמע דאחרי הביקור, אם עוד מתעניין עליו בטלפון אצל בני ביתו של החולה, א"צ שידבר עם החולה בעצמו, ובכ"ז נחשב לבקו"ח ואולי כונתו שיתוודע על מצבו בדברו עם החולה עצמו.
ט) עכ"פ בודאי מצוה מן המובחר לנחם ולבק"ח בעצמו. ובניחום יותר קל מבקו"ח, שיכול גם בפעם הראשונה לנחמו בטלפון אם קשה לבא בעצמו. — כל זה ע"פ הלכה כפשוטו. אבל בס' פני ברוך (יא, יב) מביא משו"ת מנחת דוד (סי' עב-עג) שאין לנחם ע"י טלפון, כיון דהניחום הוא גם גמ"ח למתים, דהנשמה אוננת שם, וזה כמש"כ הרמ"א (יו"ד שפד, ג) שמצוה להתפלל במקום שמת דיש בזה נח"ר לנשמה. — וא"כ אם אין האבל יושב במקום שנפטר (כהרמ"א שעו, ג) יל"ע אם הנשמה אוננת במקום ישיבת האבל. — אחרי זמן ראיתי אריכות בענינים אלה בשו"ת חוקי חיים (ח"א יו"ד סי' נ"ז) עייש"ה.
ובלע המות לנצח וכו' ובא לציון גואל בב"א
דושה"ט
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5