——–
ראיתי שנשאל בכעין זה תלמידו של תרומת הדשן בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנח ענין ג) על אחד שיש לו בעלי חיים, אם יוכל לשלוח אותם למנות פורים ב' ימים קודם פורים, כי אינם יכולים להחיות עד פורים, כגון אשן ובורן. והשיב שאין לשלוח שום מנה קודם פורים, כי שמא יאכל המנה קודם פורים, ואין לו שום דבר חדוש לאכול בפורים ע"כ. ומזה נלמד דכ"ש שלא יועיל (מטעם זה) שליחת מנות שהגיע אחר חג הפורים דהא כל טעמו בכדי שיהיה לו לפורים. ומתשובתו פשוט הדבר שאם המשלוח יגיע ביום פורים ודאי יועיל דמה הפרש מתי נשלח העיקר שהגיע ליעדו ובזמנו למקבל לשמחת פורים ורק אם לא הגיע המשלוח בפורים עצמו אזי לא יצא י"ח. וכ"כ המג"א (באו"ח סימן תרצד ס"ק א) בשם המאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים. וכ"כ הפמ"ג (סימן תרצה ס"ק יג) ובאשל אברהם אופנהיים (ס"ק א) וכ"פ ביד אהרון דאזלינן בתר המקבל וכן מובא בבאור הלכה שם וכ"כ כף החיים (שם באות טו) וכ"כ במקום אחר (בסימן תרצה אות מג) בשם משאת משה דהכל תלוי בשמחת המקבל. ואף משלוח בערב פורים אינו נכון כמובא בשיירי כנה"ג (אות ד) שהחיוב הוא בפורים.
אמנם אפשר שהיד הדוחה נטויה לומר דשמא שליחת המנות צריכה להיות בפורים בדוקא דזהו זמן חיוב המצוה והנותן צריך לקיים את המצוה בזמנה דהא כתיב משלוח וכו'. וכפי שחילק בשו"ת בנין ציון (סימן מד) בין משלוח מנות למתנות לאביונים מדלא הקפיד הכתוב אלא על השילוח דהיינו שיוצא מן המשלח אבל מתנה לא אקרי רק מה שבא מיד הנותן ליד המקבל דרק אם בא לידו נקרא מתנה ולכן אם העני אינו רוצה לקבל לא יצא ידי מתנות לאביונים, משא"כ משלוח מנות שעל המשלח הקפיד הפסוק והרי כבר שלח ואף אם לא רצה חבירו לקבל יצא י"ח, וכמ"ש הרמ"א (או"ח סימן תרצה סעיף ד) בשם הריב"ש שיצא י"ח חובה כשהמקבל אינו רוצה לקבלם או מוחל לו ע"ש דהיינו המצוה היא ע"י המשלח. איברא הפר"ח והחת"ס כתבו תימה על זה עיין לכף החיים (אות בן) ומלשון הב"ח שכתב המצוה לשלוח ב' מנות לרעהו הטוב להיות שמח ושש עמו על שתי תשועות משמע שתלוי במקבל והנותן יחד.
וכן ראיתי שהסתפק בנ"ד בשו"ת תורה לשמה (סימן קפח) מדיש שתי טעמים למשלוח מנות. טעם תרומת הדשן הוא כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות וטעם שכתב במנות הלוי ז"ל והוא להרבות שלום וריעות. והובאו בהרחבה בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מה) ע"ש. דלפי טעם תרומת הדשן ז"ל נראה דיוצא י"ח דעיקר התקנה היתה בשביל האדם הנשלח אליו וזאת בכדי שיהיה לו כדי הרוחה בפורים ובהגיע לידו בפורים קיים את מצותו, ולפי הטעם השני שהוא שלום וריעות הנה זה נוגע למשלח שצריך לשלוח כדי להרבות שלום וריעות ולפ"ז בעינן שתראה האהבה והריעות מאת המשלח ביום הפורים עצמו ולא מהני ליה מה שעשה קודם פורים כי החבה הנראית מצידו היא בעת שיצא מידיו המנות ולכן בנידון דידן בשאלה זו לא נפיק י"ח אליבא דמנות הלוי. והגדיל לכתוב בערוך השולחן (ס"ק יז) דלא יצא דבעינן משלוח מנות בפורים עצמו עיין עוד בשו"ת בנין ציון (סימן מד).
ונראה יותר לומר דיועיל שליחת מנות לפני פורים בכדי שיגיעו בפורים דמ"מ המנות מועילות למקבל ואע"פ שאין המשלח שלחם בפורים וזאת משום שאינו יכול לשלוח בפורים מפני המרחק וכד' שעצם מטרתו שיגיע המשלוח בפורים בכדי לשמחו ובשל סיבה זו היה צריך לשלוח את מתנותיו לפני פורים בכדי שיגיע בפורים שפיר דמי דהא משמח את רעיהו בכך וגם הוא עצמו שמח ביום פורים שיודע שהגיעו ליעדם בטל' וכד'. וכ"ש לטעם הראשון שהוא משום הרוחה כנ"ל.
וכן ראיתי שהכריע כסברא הראשונה בבאר היטב (או"ח סימן תרצה ס"ק ז) שכתב בשם יד אהרון דיוצא י"ח כשמגיע המשלוח בזמנו בפורים דהיינו תלוי במקבל כדלעיל. וכן העלה בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – או"ח סימן רז) וז"ל הרוצה לשלוח למרחקים עבי"ד מתנות אביונים ע"כ לשלחם קודם פורים בכדי שיגיע ליד המקבל ביום פורים. אבל אם נתנם ביום פורים עבי"ד ומגיעים ליד המקבלים אחר הפורים לא יי"ח המצוה בין משלוח מנות ובין מתנות לאביונים אבל אם מזכה להם מתנותיו ע"י אחר אפילו במקומו של הנותן ודאי זכין לאדם שלא בפניו כאילו הזוכה הוא שליח לקבלה של חבירו רעהו או של האביון המקבל וכאילו הגיע מיד ליד המקבל הוא שפיר יי"ח המצוה אפילו אין שלוחו עבי"ד כנ"ל אף שאין מגיע ליד האביון עד אחר זמן אחר הפורים. שוב אחרי כתבי זאת מצאתי חקירה זו בבאר היטב בשם ספר יד אהרן והעלה הלכה גם כן ע"ש גם באשל אברהם בזה והנאני.
והסכים עמו בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רלג) שהאריך ע"ש דשרי שלוח לפני פורים בכדי שיגיע בפורים עצמו. ושו"ר בכף החיים (סימן תרצד אות טו) בשם המאור ועוד פוס' דאם שלח מתנות לאביונים או משלוח מנות לפני פורים והגיעו בפורים עצמו יצא י"ח אע"פ ששלחם הרבה לפני פורים. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – או"ח סימן כד) דמ"ש הפוסקים דאם שולח מעות פורים לאביונים שבמדינת הים ומגיעים להם ביום פורים דמהני וכעין זה העלו בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קלד) ובשו"ת חיי הלוי (חלק א או"ח סימן קיז אות ז) ובספר מקדש ישראל (עמוד קעה) דשרי לתת משלוח מנות לפני פורים ולהתנות שלא יזכה המקבל עד פורים.
איברא שבשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רצח) מובא פירוש המשניות להרמב"ם במשנה ג' כתב בפשיטות דמי שנתן מתנות לאביונים מיום י"א יצא ידי חובתו עיי"ש, והביאו ג"כ בתוס' יו"ט שמה, ועיין בדעת תורה למהרש"ם שציינם ושלפלא על האחרונים שלא העירו מזה. ואולי מטעם זה התירו הפוס' לתת מוקדם בערב פורים וכד' בכדי שהעני יקנה לו לצורך סעודתו. ולפירוש זה דלא אזלינן בתר הנותן ולא בתר המקבל צ"ל דזהו דוקא במתנות לאביונים ולא במשלוח מנות איש לרעהו. ודמי לזה מה שכתב הפר"ח (בסימן תרפט אות ב) שבן כרך אינו מוציא בן עיר וכ"ש בן עיר אינו מוציא בן כרך. ושו"ר בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל א סימן יג) שגם כתב לצדד ולומר דיש לחוש לפסק האמור בירוש' דבן עיר אינו מוציא לבן כרך ובפרט דר"ח כהן והסמ"ג והר"ן הכי ס"ל שבן עיר להוציא בן כרך לענין מגלה אינו יכול להוציאם כיון דאינו מחוייב באותו יום דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. וכן העלה בספר חזון עובדיה (יום טוב עמ' רמט) למרן הראשל"צ רבינו הרב עובדיה יוסף שליט"א שגם העלה כן בשם ראשונים ואחרונים דסבירא להו לדינא אין סתירה בין הבבלי לירושלמי בזה דהיכא דלא שייך בו החיוב באותו פרק לא מצי להוציא אחרים.
ולפי השיטה דאזלינן בתר המקבל שפיר מה שעלה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בספר סנסן ליאיר (עמוד רח) דאזלינן בתר הנותן ולא בתר המקבל לכן כתב בן עיר נותן לבן ירושלים בי"ד יוצא י"ח אלא מה שכתב ירושלמי הנותן בט"ו לפרוז נמי יצא י"ח אינו מחוור דזהו לפי השיטה דאזלינן בתר הנותן והא מובא לעיל דבעינן ביום פורים לפחות למקבל ומה יועיל לעני שקיבלם אחר פורים דטעם מתנות לאביונים לשמחת פורים כנ"ל עיין עוד בדברינו בזה (בסימן נ) שאין להקדים את מתנותיו אומנם ראיתי בביאור הלכה (סימן תרצד ד"ה לשני עניים) שמנהג העולם ליתן קודם פורים אף דמתנות לאביונים מצותו דוקא ביום פורים צ"ל דע"כ נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחים בפורים בשם מחצית השקל.
אמנם כשאינו מוצא עניים במקומו יכול לעכבם אחר הפורים וליתנם בכל מקום שירצה כמובא בב"י ובש"ע ובדרכי משה שם בשם המרדכי במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו וליתנו במקום שירצה וכן כתבו בספר תשב"ץ קטן (סימן קעג) וספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) ובשיורי ברכה (אות א) הכא כתיב ומתנות, וסמיך למשלוח, א"כ חייב לשלוח המתנות. ומיהו כשאין שם עניים יכול לשלחם למקום שירצה לעניים, וחידש מהר"ם דאינו חייב לשלחם קודם פורים כדי שיגיעו לעניים בפורים, רק מפריש ואח"כ ישלחם. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ג) ומשנ"ב סימן תרצד (ס"ק יג) דהיינו מה שגבו כבר ממנו ואין מוצאין למי לחלקם ויותר נראה מה שרגיל ליתן בכל שנה לצורך עניים.
ולכאורה למה לא יזכה להם ע"י אחר ביום פורים עצמו כדלעיל דזכין לאדם שלא בפניו ובכך יקיים את המצוה במלואה ואע"פ שיתנם אחר פורים יצא י"ח בכך, וצ"ל שאינו מכיר עניים כלל ולכן אינו יכול לזכות ורק לאחר פורים יחפש עני ויתן לו את מה שאפריש בפורים עבור מתנות לאביונים.
ומה שלא מברכים על מצוה זו הרי ידוע שכל מצוה התלויה באחר לא מברכין שמא האחר לא יעשה והברכה תהיה לבטלה עיין בהרחבה בדברינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א סעיף א) ונשאל בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקנט) א"כ לדעת הרמ"א הנ"ל דבשלוח מנות אפילו אינו רוצה לקבל נמי יצא ידי חובתו א"כ עכ"פ יכול לברך דליכא חששא שמא לא יקבל, יפה העיר והוא הערה נכונה. שוב העירו דקושיא זו כבר מבוארת במהרש"ם בהגהות. והשיב דמה שאמרו מי שאינו רוצה לקבל או מוחל לו אפ"ה יצא ידי חובתו היינו דוקא כשאומר לו הריני כאלו התקבלתי כלומר דדוקא במקום שאינו רוצה לקבל מחמת סיבה והוא סיבה של אהבה ומחשיב שליחותו ששלח לו דהו"ל כאלו התקבלתי אז קיים המצוה אפילו לא קיבל אבל היכי דאינו רוצה לקבל מחמת שנאה אז לא יצא ידי חובתו ע"ש.
ובכדי לא לדחוק את דברי הרמ"א נראה לי לתרץ כדברי שו"ת שרידי אש (חלק א סימן סא עמוד קעב) שמשלוח מנות היא באמת מצוה תמידית בכל השנה, ורק בפורים נצטוינו לקיים בפועל מצוה זו כדי שנזכור בכל השנה, כדרך שאנו קורים פ' זכור, כדי שנזכור כל השנה. וידוע מה שכתב באו"ז, שמצוה שהיא תמידית ואין לה הפסק אין מברכין עליה. וכן ראיתי בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב שמות פרק ל) שביאר כל העובר על הפקודים וגו'. שנה עליו לדורות, שבזמן שבית המקדש קיים היה אדם שוקל שקליו ומתכפר לו שהיה שקלו מצטרף עם כל ישראל וקונין מהם תמידין ושאר קרבנות צבור, עכשיו שאין בית המקדש קיים חייב ליתן מתנות לאביונים, דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ואין צריך לומר בפורים, אלא אפילו בשאר ימות השנה, כשעני בא לידך מי שהוא צריך למתנות חייב אתה ליתן לו, כדתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו', ועליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל, ואומר אשרי משכיל אל דל, נותן לדל לא נאמר, אלא משכיל היאך ליתן לו שלא לביישו. וכמ"ש בספר כפתור ופרח (פרק מד) ויתן בצנעה דאמרינן מסכת חגיגה פרק קמא (ה, א) מאי אם טוב ואם רע (קהלת יב, יד), אמרי דבי רבי ינאי זה הנותן פרוטה לעני בפרהסיא. רבי ינאי חזייה לההוא גברא דיהיב ליה פרוטה לעני בפרהסיא, אמר לו טב דלא יהבת ליה מדיהבת ליה וכספתיה. דבי רבי שילא אמרי זה הנותן פרוטה לאשה בצנעה, מאי טעמא דאתו לידי חשדא. ושכרה גדול מאוד כמ"ש שם בשם פסיקתא, גדולה צדקה שמוציאה מדינה של גהינם שנאמר (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל. יכול כיון שמת אדם אין לו תקנה בצדקה, ת"ל כפר, מלמד שזורקין אותו מדינה של גיהנם.
ודע דאין ברכת שהחיינו על משלוח מנות ללא מקרא מגילה כמ"ש המג"א (ר"ס תרצב) וכמובא בברכ"י (אות א) שהשיגו עליו האחרונים והעלו שאין לברך אלא אם קורא את המגילה. ולכן יכוון בברכת שהחיינו שעל המגילה גם על מתנות לאביונים. ומשלוח מנות וסעודת פורים.
לסיכום: יכול לשלוח את משלוח המנות לפני פורים ובתנאי שיגיע למקבל בפורים עצמו ויוצא י"ח בכך.
פירות הנושרים:
1. גם מתנות לאביונים יכול לשלחם לפני פורים בכדי שיגיעו בפורים.
2. יכול לתת לפני פורים ולהתנות עם המקבל שלא יזכה בהם עד פורים.
3. כשאין שם עניים יכול לשלחם למקום שירצה לעניים, ואינו חייב לשלחם קודם פורים כדי שיגיעו לעניים בפורים. אלא מפריש ואח"כ ישלחם לעניים אע"פ שיגיעו אחר פורים. ואם מכיר עניים מסויימים רק שאינם גרים בקרבת מקום נראה עדיף שיזכה להם מעות ע"י אחרים בפורים.
4. בברכת שהחיינו שמברך על המגילה יכוון גם על משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים.
5. אם אין לו מגילה אין לו לברך שהחיינו על שאר המצוות בפורים.
6. משלוח מנות ומתנות לאביונים שהגיע לפני או אחרי פורים לא יצא י"ח.
7. י"א שחייב לשלוח את מנותיו דוקא בפורים עצמו.
8. מה שאמרו מי שאינו רוצה לקבל או מוחל לו אפ"ה יצא ידי חובתו היינו דוקא כשאומר לו הריני כאלו התקבלתי כלומר דדוקא במקום שאינו רוצה לקבל מחמת סיבה והוא סיבה של אהבה ומחשיב שליחותו ששלח לו דהו"ל כאלו התקבלתי אז קיים המצוה אפילו לא קיבל אבל היכי דאינו רוצה לקבל מחמת שנאה אזי לא יצא ידי חובתו.
9. עכשיו שאין בית המקדש קיים חייב ליתן מתנות לאביונים, דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ואין צריך לומר בפורים, אלא אפילו בשאר ימות השנה, כשעני בא לידך מי שהוא צריך למתנות חייב אתה ליתן לו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5