——–
איתא בגמרא במנחות (דף כט.) אמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תפילין פ"א צריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול ובהלכות ס"ת מנה זאת בעשרים הפיסולים וכ"כ ר"ת בהס"ת ובספר העיטור (שער ראשון – הלכות תפילין דף נז.) ובספר יראים (סימן שצט) [דפוס ישן – טז] והטור (בסימן לב) כתב את טעם הדבר משום כתיבה תמה פרש"י תם שלם וכ"כ הב"י אלא שהב"ח פסק שטעם האיסור משום הלכה למשה מסיני נמצא לשני הטעמים שאם האות לא מוקפת גויל פסולה אלא שהירושלמי אינו פוסק כך עיין בב"י (בסימן לב) שהביא את תשובת הרשב"א שם בנושא דילן כדעת הירושלמי שחילק בין דיבוק עליון לדיבוק תחתון וז"ל מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והילכך אם בא לגרור הרי זה כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא גורדו אבל כשנדבקו מלמטה (נו) של תפארתנו וארצנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחילתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגוררה אין זה כחק תוכות והילכך אפילו אינו גורד כל שהוא יכול לגרוד כשר וכו' עכ"ל וכ"כ הרמב"ן (בסימן רלז) וכ"כ הסמ"ק וכתב עוד הרשב"א שם אם נדבקה האות קודם שתגמר לא סגי לה בגרידת דבק ואם נדבקה אחרי שנגמרה אינה צריכה לא לגרוד ולא להפריד נמצאו דברי הרשב"א :
א. דיבוק לפני גמר האות גורם לפסילתה.
ב. דיבוק בסוף האות אעפ"י שהוא קיים כשר.
וז"ל הסמ"ג וכל אות ואות צריך שתהא מוקפת גויל מד' רוחותיה ואם נגעה אות לחברתה יועיל תיקון ולא מיקרי חק תוכות אבל בירושלמי הנ"ל מכשיר נגיעת אות לאות מלמטה ופוסל נוגעות מלמעלה ומסופק אם נוגעות באמצע עכ"ל אומנם המרדכי כתב שתלמודינו לא מפליג בין נוגע למטה או למעלה ופוסל בכל עניין וכ"כ רבינו שמשון וכ"כ הגהות מימון וכ"כ האגור בשם מהר"ם וכ"נ דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו הירושלמי הזה כלל וכן פסק מרן שכך ההלכה נמצא שיש רוב בנין ומנין שכל דיבוק פוסל כך ולאחר הסרת הדיבוק חוזר להכשרו.
אלא שקשה מדוע הירושלמי לא נדחה מטעם אחר והוא שחיבור אותיות נו יוצרת אות חדשה והיא ט' עיין מצות שמורים אות ט' אלא ודאי שלכולי עלמא שאעפ"י שיצא ע"י הדיבוק אות ט' בכל זאת הסיבה שתלמודינו פוסל רק משום הקפת גויל ולא שינוי צורה זאת אומרת לכו"ע אעפ"י שע"י הדיבוק נוצר אות חדשה ט' ואפילו הכי מותר לגרוד מוכרח לומר שכמובן שע"י הנגיעה לא נתקלקלו צורת האותיות וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן יח) דיבוק אות באות פוסל משום דלא הוי האות מוקף גויל ואעפ"כ יועיל בו בתיקון לגרד בסכין ולהפריד האות זה מזה ולא הוי תיקון זה כחק תוכות ולא פסלינן משום דהוי שלא כסדרן דטעמא דכיון דצורת האות ניכרת יפה לא קפדינן בהני מילי אמנם אם נדבקה אות באות דיבוק גדול שעל ידו נפסדה צורת האות אז אין מועיל להפרידה ואית ביה משו' חק תוכות ומשום שלא כסדרן ונראה לי כשיש ספק יבחין תינוק דלא חכים ולא טיפש שיש שני אותיות נ' וו' וכ"כ במשנה ברורה (סימן לב) וז"ל דיבוק עב שנראית כצורת טי"ת עד שתינוק וכו' וכ"כ קסת הסופר ומשנת הסופר (בסימן ח) וכ"כ ספר אוצר סת"ם (פרק ה סימן ו סעיף קכא) אך בדיבוק למטה שגורם לפיסול בגוף האות כגון סתימת המ' הפתוחה או דיבוק רגל הה' או הק' אין מועיל הפרדה ועיין בב"י (בסימן לב) בשם הרמב"ן ותרומת הדשן וכ"כ הרשב"א כשרגלי הה"ה או קו"ף נוגעים למעלה בגגם הפיסול בגוף האות אבל בין אות לאות אין הפיסול בגוף האות ולא שינה את צורת האות אלא משום היקף גויל ובאות מ"ם שנדבק מועיל תיקון חק תוכות בחלק מהאות משום שחלק האות הראשון נכתב כדין נמצאנו למדים בדעת מרן (בסימן לב סעיף יח) שכל דיבוק של שני אותיות בין למעלה בין למטה כל עוד שלא נשתנה צורת האותיות יכול לגרור את הדיבוק מה שאין כן בדיבוק עב שנתקלקל צורת האות.
נמצא שישנה מחלוקת בדיבוק למטה שהרשב"א ודעימי' הסוברים שכשר כך ובדיבוק עליון לא מועיל גרידה אלא האות פסולה והרא"ש ודעימי הסוברים שיש להוציא את הדיבוק ואין חילוק בין אם הוא עליון או תחתון ואז כשר.
ובמחלוקת נוספת האם יוצאים בקריאה בציבור בספר תורה פסול שדעת הרא"ש והטור והרשב"א שאין יוצאים בס"ת פסול וצריך לחזור ולקרא שוב מתחילת הפרשה ומאידך הכלבו בשם גאוני נבורנא ובעלי התוספות והר"ן והרמב"ם בשם גאוני עולם מתירים לקרוא ולברך על ס"ת פסול עיין (סימן רעט) וז"ל הרמב"ם בקובץ תשובות (סעיף טו) שמותר לברך בהם ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה על נטילת לולב או ישיבת סוכה שאם היתה פסולה או לולב פסול הברכה לבטלה שהמצווה היא נטילת לולב או ישיבת הסוכה שעליה מברך ואם היו פסולין לא עשה שום מצוה אבל בקריאת התורה המצווה היא הקריאה בין שקרא בספר כשר ובין שקרא בספר פסול ואפילו קרא בע"פ עצמה של קריאה היא המצווה שעליה אנו מברכין הלא תראה שאם קרא בשחר קודם שיתפלל משנה או תלמוד או מדרש מברך ואח"כ קורא או דורש הא למדת שההגייה בתורה היא המצווה שעליה מברכין וזהו ההפרש שלא הרגישו בו רוב חכמי מזרח ודמו שהמברך וקורא בספר פסול שהוא ברכה לבטלה וראיה לדברינו מהא דאמרינן אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור וכי יש בעולם פסלנות כמו פסלנות חומש אפילו היה ספר תורה חסר אות אחת פסול כ"ש חומש ולמה נתנו הטעם מפני כבוד הציבור והיה להם ליתן הטעם מפני שהוא פסול ונמצאת הברכה לבטלה ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה למה נאסרה וכי יש בעולם מי שעלה על דעתו לאסור קריאה בלא ברכה אפילו על פה אלא ודאי שלא אמרו בציבור אלא על קריאה שחייבין לקרותה בציבור שהן שבעה או שלושה וכיוצא בהן הוא שאין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור לא מפני הברכה לבטלה ועל זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספרי קלף בלא עיבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם וכו' עכ"ל.
וכ"כ בתשובה (טז) וז"ל ובמקומות רחוקים שאין להם ספר תורה מוטב שיקראו בחומשין הכל כקריאת ס"ת בשלושה או שבעה ויברך כל אחד כתקונו שלא יתבטל מקריאת התורה וכו' עכ"ל וכ"כ הב"י (ביו"ד סימן רעט) בשם הר"ן והתוספות ובאו"ח (סימן קמג) בשם הכולבו והר"ד אבודרהם וכתב עוד הב"י שהרשב"א תמה על תשובת הרמב"ם וסתר ראיותיו וכן ר"ת והמגדול עוז והראב"ד והרא"ש והטור וכן מרן פסק (בסימן קמ"ג) שאין לברך על ס"ת פסול.
נמצאו שתי מחלוקות אחד האם מותר לקרא בס"ת פסול והשניה האם דיבוק למטה כשר כך ללא הוצאת הדיבוק וברור שזהו ספק ספיקא ספק שמא כדעת הרמב"ם ודעימי' כדלעיל שמותר לקרוא בס"ת פסול ואם תאמר לא שמא ההלכה כדעת הרשב"א והרמב"ן שדיבוק למטה אינו פוסל אעפ"י שהדיבוק קיים וכדר' זירא (מנחות קג:) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ועיין ביד מלאכי (בכלל שכב) שכתב שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ל"ש לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עכב אבל לא שנסמוך ע"ז לכתחילה במילתא דאית ביה ריעותא וסמיה בידן לתקוני ועוד ניתן לעשות לסניף את דעת המורדכי שלדעתו כל דיבוק לא פוסל למעט דיבוק בשמות השם עיין בדברי הב"ח (סימן לב) וגם את דעת המאירי שדיבוק באות עצמה וצורת האות לא נפסדה אינו פסול אלא בדיבוק אות בחברתה שאינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה (כגון אות ק' שמחוברת למעלה אך באות ה' פסול משום שהפכה לח' וא"כ נפסדה האות).
והב"ח כתב כיוון שמעיקר הדין ס"ת יש תקנה לגוררו רק דאיסור שבת רביע עליה וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו דהיינו הב"ח מתיר גם דיבוק אף למעלה וכ"כ חיי אדם (כלל לא אות לה) בשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שסו) וכ"כ הט"ז (בסימן ל"ב סעיף קטן י"ח) אלא שכתב שם שגם לדעת הרשב"א הדין כן ולא דק שהרשב"א בדיבוק למעלה פוסל את האות עיין בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תריא) ופמ"ג על הסעיף וכן כתב מחצית השקל על הט"ז וציין למגן אברהם (בסימן קמג סעיף קטן ז) וז"ל המגן אברהם ומיהו הרשב"א לא הכשיר אלא שכותבה האות כתיקונה ונדבקה בסופה אבל שנדבקה באמצעיתה כגון ארצך שה-ך' נדבקה באמצעיתה (באות צ' שלפניה) וכל שכן אפילו נדבקה בראשה מודה דפסול עכ"ל והמשנ"ב (או"ח סימן קמ"ג סעיף קטן כ"ו) כתב אם הדביקות בסוף האות וכו' אם אירע בשבת שאי אפשר לגרוד מותר לקרות בו כך וכו' ובדיבוק למעלה כתב שיש להוציא ס"ת אחר וכן כתב ספר אבן העזר ורק בשעת הדחק התירו גם בדיבוק למעלה.
וזהו הכלל שכתב המשנ"ב שם כל מקום שהוזכר בהלכות ס"ת שהוא פסול ודאי יש להוציא ס"ת אחרת דבר שהוא מחלוקת הפוסקים יש להקל לעניין קריאת התורה שלא להוציא אחרת (כנראה מהטעם שיש מתירים לקרוא בס"ת פסול) ובילקוט יוסף (חלק ב בס' קמג) כתב בשם אביו מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בתשובת כתב יד שלדעתו אם צורת האות ניכרת אלא שיש בה דיבוק לאות אחרת וכו' ובכהאי גוונא סמכינן שפיר על הט"ז ובעיקר על תשו' הרמב"ם וכו' עכ"ל אך בסוף דבריו כתב להלכה ולא למעשה ולא חילק בין דיבוק למטה או למעלה. וכן כף החיים לא חילק ופוסל בכל דיבוק וכ"כ ספר ברית כהונה של רבי כלפון הכהן וכ"כ הפרי חדש שדיבוק בעלמא מוציאים אחרת וכ"כ כנה"ג (סימן קמג) וכ"כ בספר עולת יצחק לרב יצחק רצאבי (או"ח חלק ב סימן כב) שמנהגם להחמיר בכל גווני ע"ש.
ובלדוד אמת כתב דאפילו בדבוק אות לאות שנמצא בשבת ויו"ט מוציאין ס"ת אחר ואין חילוק בין קריאת ס"ת בשחרית או במנחה או בב' ובה' דבכל קריאה אם נמצא דבוק מוצאין ס"ת אחרת עכ"ל. ובסימן ז' כתב על הדיבוק שא"צ להוציא ס"ת אחרת אלא שנהגו כך וכתב עוד (בסימן ט') דגם לדידהו אם מוציאים ס"ת בשביל דיבוק אם יש ספק אם הוא דבוק לא יוציאו ס"ת אחר אך לעניות דעתי נראה שבכל זאת יש לחלק בין דיבוק עליון לתחתון מטעם הספק ספיקא ועוד שספק ספיקא זה מתהפך כדעת הש"ך בדיני ספק ספיקא כלל י"ג ואעפ"י שאין אנו צריכים שיתהפך עיין כללי היד מלאכי בספק ספיקא (סעיף תק"ד) שפסק שאין צריך שיתהפך וכ"כ מרן פוסק הדור הרב עובדיה יוסף שליט"א בכללי ספק ספיקא (סעיף י). ושו"ר בספר ספקות הסופר ששאלו האם ניתן לעשות ס"ס כדלעיל (ואף בדיבוק למעלה) והשיב לו שניתן.
ולאחר כותבי כל זאת ראיתי בספר קול יעקב על הלכות סת"ם (בסימן לב סעיף יט) שחילק כן וז"ל וכן מנהגנו פה בגדאד יע"א דבכה"ג שנדבק האות מגררין הדבוק וכגון שלא נשתנית צורת האות כמ"ש לקמן סעי' יח וסעי' כה אבל אם נמצא כזה בשעת קריאת ס"ת אין להוריד הס"ת וגם דמנהגנו דאפי' בדבוק אות לאות (בדיבוק אחר) מוציאין ס"ת אחר (עיין לקמן אות כ"ח ) כיון שכל הפוסקים הנ"ל מתירים ובכללם הפוסקים שכתבו מנהג זה הכי נקטינן עכ"ד. וכ"כ בקיצוש"ע הרב גאנצפריד (בסימן כד).
אך כמובן שההיתר הוא רק לאותיות שהדיבוק הוא רק לאחר השלמת האות כגון אות ו' שדבוקה למטה באות נ' הדיבוק נעשה לאחר גמר האות ו' אך אם דבקה למטה לאות אחרת כגון אות ג' או א' אזי אין אנו אומרים שהדין כמו האות ו' משום שבאות ג' או א' הדיבוק קדם לסיום האות (שעדיין הסופר לא כתב את הרגל השמאלי) אי לכך האות נכתבה לא בכשרות וצריך להוציא ספר תורה אחר אם יש דיבוק כנ"ל לכן צריך בקי בדבר ונראה שאולי זאת הסיבה שהחמירו בכל דיבוק אך לפי דברינו דלעיל כל דיבוק שנעשה בסיום האות אין להוציא ס"ת אחר ובענין "קוץ ר"ת" באות א' עליון או תחתון עיין מקדש מעט באות א' שיש פוסלים מדין חסרון מוקף גויל וסגי גרירת הנגיעה וי"א דהוי חק תוכות ועיין עוד במשנ"ב (סימן לב) ופמ"ג שמתירים לגרור .
ועוד נראה שאין להוריד מטעם משום פגמו של ס"ת וכ"כ ערוך השולחן (בסימן לב) ודע שהתירו לכהן הגדול לקרוא בע"פ אע"פ שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ וזאת משום פגמו של ס"ת הראשון ורק כאשר יש תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא אבל בחדא גברא ובתרי ספרי היכא פגמא משום זה מותר אפילו לקרוא בע"פ עיין ריטב"א מגילה דף (כ"ט) מאירי מגילה דף (כ"ה) ולכן כאשר צריך להוציא כמה ס"ת כגון ר"ח טבת שהוא שבת שצריך להוציא ג' ס"ת ואחד מס"ת יש בו דיבוק למטה או אם הדיבוק למעלה בחומש אחר מותר להוציאו לכתחילה (אם אין מספיק ס"ת) וזהו עדיף מלהוציא ס"ת אחת ולגלול אותו בציבור מפני כבוד ציבור ועיין עוד בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תריא).
והרי"ף במס' מגילה כתב וז"ל גרסי' בפרק בא לו כהן גדול לקרות וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור לחודש שבחומש הפקודים קורא בע"פ אמאי תגלל ס"ת עד דמטי לחומש הפקודים ונקרי ביה אמר רב ששת זאת אומרת אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור וכו' ופירש הר"ן שיהיו צריכין להמתין עד שיגלול וכן פירש רש"י וכ"כ הב"י (בסימן קמג) בשם הר"ן וכ"כ הד"מ בשם המרדכי דאף שנקרע יריעה אחת דאסור לקרות בה דהיינו דווקא באותה יריעה אבל ביריעות האחרות שרי וכ"כ הרשב"א עכ"ל ואף שהרשב"א אסר לקרא בס"ת פסול כאן התיר לקרא באותו ס"ת ויתרה מזאת כתב הרשב"א שמותר לקרא במאורע בחומשים שלנו שהרי התירו לקרות בע"פ אעפ"י שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ ואסרו לגלול מפני כבוד הציבור עכת"ד .
אמנם הב"י כתב עליו שהעולם לא נהגו כן דהיינו לקרא בחומשין אך כתב שחומשים העשויים כתיקון ס"ת אם מחלו הציבור על כבודם קורים בו ובשולחנו הטהור פסק שאין לגלול ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור ואם אין להם אלא ס"ת אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים גוללים וידחה כבוד הצבור ובמיוחד שס"ת השני עבור מפטיר בד"כ אינו חובת היום עיין מג"א שכתב דקיל קריאת המפטיר שזאת תקנת הגאונים ע"כ (ודע שקריאת התורה היא תקנת נביאים ועזרא עיין סימן רעט) שפיר סמכינן על כל הני שאם יש ספר תורה שיש בו פיסול בחומש אחר ניתן להוציאו ולחוש על כבוד הציבור וכ"כ רבינו זלמן והרב גאנצפריד וכ"כ הפרי חדש (בסימן קמג) ויתרה מזאת כתב (בסימן קמד) בציבור שלא מחל על כבודו יכולים לקרא המאורע בחומשין וכ"כ כנה"ג (בסימן קמג) או אף בע"פ ואסור לגלול וכתב עוד המגן אברהם (בסימן קלט) בענין כבוד ציבור שאף שיעור קטן כמו לכסות ס"ת לאחר גלילתו נחשב טירחה יתרה וכ"כ המהרש"א בענין הטורח במנחות שטעם שאין עושים ביריעה יותר מ8- עמודים שטורח לגולל לעמוד על התפר וק"ל.
לסיכום: כל דיבוק שהוא בסוף האות ולא נתקלקלו צורות האותיות יכול להמשיך לקרוא בס"ת ביום שבת ואין להוציא אחרת אלא אם כן הדיבוק הוא למעלה אעפ"י שניכרת האות. או שאין ניכרת האות, אף שהוא למטה.
פירות הנושרים:
1. אם נמצא דיבוק בין אותיות ותינוק לא טיפש ולא חכם מזהה את האותיות ניתן לגרוד את הדיבוק.
2. דיבוק באות עצמה (ששינה את האות) פסול.
3. אם נמצא דיבוק בגמר האות ניתן להמשיך לקרוא בשבת.
4. בדיבוק עב בין האותיות ששינה את האותיות אין לגרד ובתפילין ומזוזות פסול ואין תקנה משום שלא כסדרן ובס"ת ידאג הסופר שלא יגיע לחק תוכות.
5. דיבוק בסוף האות אך לא בסיום האות כגון אות ג' אין להמשיך בקריאת ס"ת ויש לגרוד ביום חול.
6. ס"ת פסול ניתן להוציאו אם קוראים בחומש אחר ואף באותו חומש עם הדיבוק הוא בסוף האות וזאת כאשר אין מספיק ס"ת וזהו עדיף מלגלול ס"ת אחר בציבור.
7. דיבוק ששינה את צורת האות כגון סתימת אות מ' פתוחה או דיבוק ברגל הה' או הק' לגגה פוסל ולא ניתן לגירוד .
8. כל דיבוק אעפ"י שנעשה בתחילת הכתיבה מותר לגורדו וזאת בתנאי שלא נגרם חק תוכות.
9. יש לחוש על כבוד הציבור שלא ימתינו בחינם כמה שניתן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5