——–
איתא במנחות (דף מב:) דשלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצות תפילין, ואילו לעשות תפילין לא מברך אלא לאו היינו טעמא, כל מצווה דעשייתה גמר מצוה, כגון מילה, אע"ג דכשירה בעובד כוכבים בישראל צריך לברך, וכל מצווה דעשייתה לאו גמר מצווה, כגון תפילין, אע"ג דפסולות בעובד כוכבים בישראל אינו צריך לברך ובתוספות שם כתבו שהירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג' שחולק על הש"ס שלנו ובתוספתא דברכות (פ"ו) תני העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו (ובפ' הרואה ברכות (דף נד.) נמי אמר דאכלים חדשים מברך שהחיינו) וכ"כ רב שרירא גאון. נמצא שהש"ס דילן סובר שאין לברך על עשיית המצווה אלא אם היא גמר מצווה וכ"כ בספר היראים (סימן ת) [דפוס ישן – יח] ובשעת עשייתה א"צ לברך דמסקינן במנחות פ' התכלת [מ"ב ב'] כל מצווה דעשייתה לא הוי גמר מצווה וכו' וכ"כ בספר כלבו (סימן עב) שנביא להלן.
וכן איתא ברמב"ם (הלכות ברכות פרק יא) כל מצווה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצווה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון, כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר, ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה ע"כ ולכן נראה פשוט שגם כאן אין לברך על כתיבת ס"ת אלא רק בזמן שעולה לתורה .
וכ"כ בשו"ת באר שבע (סימן מט) כתב טעם שאין החתן מברך ברכות אירוסין משום שאירוסין הם הכשר למצוות פריה ורביה ואין מברכים על הכשר מצווה וציין לטעם זה לתוספ' הר"ן והרא"ש וכ"כ בשו"ת הרמב"ם.
וכ"כ בספר חיים לרבנו חיים פאלאג'י (סימן מד סעיף טוב) וכתב טעם נוסף דהאידנא לא בקיאין בחסרות ויתרות איך נברך וספק ברכות להקל ועוד דיש סוברים דיותר מצוה היא בתורה שבע"פ ע"ש.
ובדין ברכת שהחיינו כתב שם הרמב"ם שהבאנו לעיל כל מצווה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.
וכיום נוהגים לברך שהחיינו בשעת "קיום המצווה" ועיין בספר כל-בו (סימן עב) שלא נהגו עכשיו לברך שהחיינו בשעת העשיה אלא בשעת קיום המצוה כרב כהנא דאמרינן בגמרא דהוה מסדר לה אכסא דקדושא וכן עמא דבר לברך לישב בסוכה וזמן על כוס של קדוש וכפי שכתב מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רכה) שהרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה. וכ"כ בשו"ת מהר"י בי רב (סימן סב) כתב שהרשב"א ז"ל כתב שאין אומרים שהחיינו על דבר שהוא עגמת נפש וכו' עכ"ל ועיין בספר המצוות לרמב"ם (מצות עשה יח) שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאד והוא יותר טוב כמו שאמרו (מנחו' ל א) כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו. ועיין עוד בדברינו לעיל שיש בימנו דעות בזה.
למדנו מדבריו ז"ל שכתיבת הספר תורה שהיא גם כן הכנה למצות הלמוד שאין צריך לברך שהחיינו ולא שום ברכה אחרת אלא בשעה שקורא בה שהוא גמר המצווה העיקרית כמו שכתב הרב ז"ל וכתב בסוף דבריו וצריך שיברך בשעה שעולה לקרות בו בפעם הראשונה ועולה לכאן ולכאן וכשעולה לקרות יברך ברכת התורה ואחר כך יברך שהחיינו וכתב עוד שברכת שהחיינו גבי ספר תורה מטעם עשית המצווה אתינן עלה ולא מדין קנה כלים חדשים .
וכ"כ בשו"ת אורח משפט (או"ח סימן מז) ראוי לברך שהחיינו, דמברכין ג"כ על שמחה של מצוה הבאה מזמן לזמן או שבאה בקנין. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (חלק א יו"ד סימן רפב) (ובסימן רפג) שכתב שם שהסכימו לדעת אחת הלכה זו למעשה שצריך לברך ברכת שהחיינו ודווקא בשעת הקריאה היינו כשעולה הוא לקרות בו יברך ברכת התורה תחילה ואחר כך יברך שהחיינו בקול ברוב עם הדרת מלך אח"כ קורא ומברך לאחריה וכמו בקריאת מגילה ע"ש שציין לעוד פוסקים. ועיין בשו"ת בית יהודה (חלק יו"ד סימן כג) שכתב שכבר נהגו העם לברך שהחיינו כל הקונה ס"ת והברכה היא בשעת סידורו לפני ההיכל ובשו"ת הרא"ש (כלל כה) דאנן לא מברכים זמן בשעת עשייה וכו' עיין שם שו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן נג) יחיד הקונה ס"ת (ובסימן נד) ובשו"ת מנחת יצחק (חלק א' סימן א) שכתב דיש לברך שהחיינו על כתיבת ספר כמו בס"ת. וכ"כ שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סימן סז) וז"ל הרי לנו דעת הגאון הנצי"ב ז"ל דפשיטא ליה בדעתו הגדולה דאין ספק בדבר שראוי לברך ברכת שהחיינו מי שזכה לגמור ספר כי יש בזה הנאה המורגשת, ושאין לך שמחה גדולה שראוי לברך עליה שהחיינו גדולה מזו, וכן כי כן היא גם דעתם דעת תורה של הגאון בעל דרכי תשובה ובנו הגאון בעל מנח"א ז"ל ועשו כן מעשה רב בעצמם ע"כ. ושו"ת הר צבי (או"ח א סימן כא) נשאר בצ"ע.
ובברכי יוסף (החיד"א סי' ער אות ח) כתב וז"ל במקומנו המברך שהחיינו לובש בגד חדש בעת ההיא לפי שיש חולקין וכ"כ ילקוט יוסף (בסימן רכג סעיף ו) בשם החיד"א ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ד-או"ח סימן יט) ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סימן מא) לגבי ברכת שהחיינו לס"ת בימי הספירה וכ"כ הגאון הרב משה לוי זצ"ל בספר ברכת ה' (חלק ד פ' ב סעיף סה) ועיין עוד בדברינו (סימן ח) כשבעל הספר אינו יכול לברך והוא נמצא במקום יכול אחר לברך עבורו.
לסיכום: בזמן שעולה לתורה הכותב ס"ת מברך שהחיינו .
פירות הנושרים:
1. אין לברך שום ברכה בתחילת כתיבת ס"ת או קניה אלא כשעולה לתורה.
2. יש לברך ברכת שהחיינו לאחר ברכת התורה.
3. יש נוהגים קודם ללבוש בגד חדש בעת שמברך שהחיינו בכדי לפטור את הס"ת החדש.
4. אם בעל הספר תורה נמצא אך אינו יכול לברך יכול אחר לברך ולפטור אותו .
5. גם בקניית ס"ת יברך שהחיינו לאחר ברכת התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5