——–
טעם למשלוח מנות בפורים מובא בתרומת הדשן (חלק א סימן קיא) כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינה ולפי זה ברור הדבר שצריך לשלוח את מנותיו אך ורק לעושים את פורים ביומו בכדי שיהיה לכל אחד כדי לקיים סעודת פורים כדת. וכ"ש לטעם שכתב הרב במנות הלוי ז"ל שהוא כדי להרבות שלום וריעות היפך מן המלשינות של המן שאמר מפוזר ומפורד במחלוקת ולכן תקנו משלוח מנות, ולהכי מיסתברא שמצוה זו נאמרה שירבו שלום ורעות ביום הפורים וממילא בעינן שיהיה פורים לתרוויהו לנותן ולמקבל, וכמ"ש בשו"ת תורה לשמה (סימן קפח) דלא מהני אלא כשהשולח והמקבל הם בפורים עצמו דע"י כך ירבה שלום וריעות. נמצא דעיקרו של משלוח מנות הוא כדי לעזור למי שחסר לו ולעניים לקיים את מצות סעודת פורים בכבוד וע"י כך להרבות חיבה בעם. אמנם ראיתי את החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן פב אות ה) שהביא את טעמם וכתב שאין להוציא דין מכח הטעמים שלהם ולאסור מתנות לעניים על מנת להחזיר. אך מסתברא דלא סגי במתנה על מנת להחזיר והדבר פשוט ע"ש. וכן מסתברא בנדון דידן.
ולפי זה אין לתת משלוח מנות ומתנות לאביונים לשאינם חוגגים את פורים ביומו של הנותן דנראה שאינו יוצא י"ח בכך דמצוות אלו נוהגות ביום הקריאה שגובים ומחלקים בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ואיך ישמחו כשלא יחלקו להם וכפי שחייב לשמוח בפורים כן חייב לשמח את העניים עמו דתני ר' יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שני מתנות לשני בני אדם כלומר די במתנה אחד לעני אחד דהכי משמע מתנות שנים לאביונים שנים. ואם יתן לעניים שאינם בני יומו אזי יגרע מהם דמי פורים ולא יהיו בשמחה. ודמי לזה מה שכתב הפר"ח (בסימן תרפט אות ב) שבן כרך אינו מוציא בן עיר וכ"ש בן עיר אינו מוציא בן כרך.
ועוד שגוזל את עניי בני יומו וכעין מ"ש בסידור רש"י (סימן שמו) על בני אדם שנוהגין בפורים לחלק מתנות לעבדים ושפחות בבתי ישראל, והיה הדבר קשה בעיני רבי כקוצים, לפי שמה שנאמר ומתנות לאביונים, (אסתר ט' כ"ב) בישראל נאמר ולא בגוים, וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים, ומראה עצמו כאילו מקיים עכשיו מצוות מתנות לאביונים הנאמרה באביוני ישראל, לפי שמתחילה התחילו עניים המתביישים לשלוח את התינוקות שלהם ביד גוים ומניקות לחזר התינוקות על פתחיהן של ישראל נהגו לתת אף לשפחות ומניקות אף שלא לצורך תינוקות, (הכוונה שהעניים הביישנים היו שולחים את הילדים בעזרת הגוי או המניקה לקבל את מתנות לאביונים ואט אט נתנו היהודים גם לגויים) ואין רבי נוהג היתר בדבר וכדברי רבי טוב הזורק צרור לים, שמראה שמתנות פורים אף לגוים עושים, וקורא רבי עליו וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל שהרבה הקב"ה זהב לישראל והביאוהו לעבודת המשכן, וכשבא לידם מעשה העגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם משל לאדם שהיה מקבל אורחים, באו אורחי ישראל וקיבלם, באו אורחי גוים וקיבלם, איבד את הראשונה, וזהו שאמרו עליו שוטה הוא ודרכו בכך, אף זה הנותן מעותיו לגוים בפורים איבד מתנות שנתן לאביונים, שאינו מראה כעושה לשם שמים, אלא כשוטה שדרכו בכך. וכן הובא בספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן רב) ובב"י והב"ח (בסימן תרצד).
אלא שיש חילוק דבנוכרים איכא איבה בהכי לכן שרי לתת כבסמוך מה שאין כן בין יהודים שאין בכך איבה אין לתת לשאינם בני יומו איברא שאין משמע כן מדברי הפוסקים הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה טז) ובשו"ע (או"ח סימן תרצד סעיף ג) שכתבו אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. וכן ראיתי בחידושי הרמב"ן והריטב"א בבא מציעא (דף עח:) שכתב דאין מדקדקין בדבר לומר אם הוא עני וראוי ליתן לו אם לאו אלא נותנים לכל אדם שיבא ויתבע שאין יום זה מדין צדקה בלבד אלא מדין שמחה ומנות שהרי אף בעשירים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, ואומרים רבותינו ז"ל כי מטעם זה נהגו ליתן מעות פורים אף לגוי דכיון שאנו נוהגין ליתן לכל אדם אם לא נותן לגוי איכא איבה וקיי"ל (גיטין ס"א א') מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, הלכך בין מה שאמרו בתוספתא ובין מה שאמרו בירושלמי הכל אמת ויציב והרי הוא בכלל לשון אין מדקדקין בדבר. וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים פורים אות ו) בשם תשובת מהרי"ל (סי' נ"ו). ואין ליתן מעות פורים לשפחות נכריות ואם הורגלו אין לבטל מפני דרכי שלום, הגמ"י (על הל' פורים בסוף הל' מגילה פ"ב). כתב הראב"ן שכן מנהג בכל ישראל ואפילו ליתן לנכרים, דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנין לכל אם אין נותנין לנכרי איכא משום איבה. צ"ל שבודאי לכתחלה אין לנהוג ליתן לעכו"ם כמובא במג"א (או"ח סימן תרצד ס"ק ו). ובמשנ"ב (ס"ק י) בעיר שלא הורגלו עדיין בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים בהם ומתנות לאביונים.
ולכאורה אפשר היה גם לומר שגוזל את העניים בכך שע"י שאין מדקדק ונותן לאחרים שאינם עניים ומדקיי"ל שאין מדקדקין בדבר משמע שאין חשש גזל כלל ומזה נראה נמי דשרי ליתן גם לשאינם בני יומו. אלא אין נראה לומר כן אלא שהכוונה שאין מדקדקין היא לבני יומו בין עני ובין רמאי שכולם בני אותה עיר ומצותם באותו יום עיין לב"ח שם בדעת רש"י. אבל לשאינם בני יומו יש לדקדק דאינם ביום זה בכלל המצוה. ונראה שזו גם כוונת הגמ' שם מגבת פורים – לפורים, מגבת העיר – לאותה העיר ופרש"י מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים. וכ"כ בחידושי הריטב"א שם (ובמגילה דף ז.) והכי פירושה כל מה שגבו ביום פורים סתם הרי זה כמפורש ואין הגבאין רשאין לחלקו לעניים ולקנות דבר אחר אלא לצורך סעודות פורים של עניים, וקתני עלה בתוספתא (פ"א ה"ה) ומגבת העיר לאותה העיר ואין מדקדקים בדבר, פירשו בירושלמי (פ"א ה"ד) שכל הפושט ידו ליטול יתנו לו, לומר שנותנין לכל אדם ואין מדקדקין אם הוא עני וראוי ליתן לו, שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא אלא מדין שמחה שהרי אף לעשירים יש לשלוח מנות.
דהיינו כפי שאין לשנות ממגבת פורים כך אין משנים מגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא. וכמ"ש התוספות שם דדוקא בפורים אמרינן הכא דאין לשנות ומגבת העיר לאותה העיר נמי דפורים דוקא ע"כ. וטעם לזה בכדי שיוכלו לחגוג את פורים לבני אותה העיר ובאותו יום. וכן נראה מדברי הרמב"ן שם שכתב אין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי ועני זה אינו ראוי אלא נותנין לכל כדי שיהיו הכל שמחין עמנו בין ראוי בין שאינו ראוי, דימי משתה ושמחה כתיב, ומשלוח מנות נמי כתיב. נמצא שנתינה זו לשם סעודת פורים דהיינו עבור המקבל שישמח בפורים עצמו ואם המקבל אינו בר חיוב שחגג כבר בי"ד מה יועיל שמוקף החוגג בט"ו יתן לו בט"ו דהוי למקבל עבר זמנו כיון דמצות היום היא קפידא רבה איכא לנותנים שאינם רוצים אלא למצות פורים ואף י"א דאין למקבלים לשנותו וכאילו נתנום בפירוש על מנת שאם ישנו אותם עניים בדברים אחרים שלא יהו נתונים.
ונחלקו בזה הראשונים האם המקבל יכול לשנות מדעת הנותן ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב י חלק א דף סב טור ג) ציין לרי"ף שפסק כר"ג ורבים נחלקו עליו ופסקו כר"מ משו' רבי עקיבה והלכה כמותו מחבירו וכן פסק בס"ה וראשון נראה עקר דבפר' הנזכר הולך רבי מאיר בשטת ר"ש בן אלעזר דאמר כל העובר על דעת בעלי' נקרא גזלן ולית הלכתא כוותיה וכן כתב הרמב"ם שאין משנין אותו לצדקה אחרת וזהו מגבת פורים לפורי' ולא הביא אם העני יוציא המעות לדבר אחר חוץ מסעודת פורים ונראה דסברתו שמותר לעני לשנותה אבל הגבאים אין משנים אותה לצורך אחר כי אם לחלק לעניים למעות פורים. והב"י (באו"ח סימן תרצד) תמה על הטור שפסק להאי ברייתא דקתני ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אלא לסעודת פורים בלבד דהיינו שאין רשאי המקבל לשנות מדעת הנותן דדעת הטור הוא דטעמא דר"מ דמגבת פורים הוא משום דס"ל דודאי איכא קפידה לנותן שרוצה שהעני יאכל וישתה ויקיים מצות סעודת פורים בממון שנתן לו דניחא לאיניש דמתעביד מצוה בממונו ואין רצונו שיקח רצועה לסנדלו וכ"ש לשיטתו לא יצא י"ח בנתינה הנ"ל בט"ו לבן עיר. ואע"פ שאין הלכה כן אלא יכול המקבל לשנות אעפ"כ לכ"ע בעינן מעות פורים לאביונים בכדי לשמחם ביום זה דעיקר מתנות לאביונים לצורכי סעודת פורים ולכן פשוט שלא יועיל נתינתם למקבל אחר פורים.
ולפי זה גם הגר במקום ספק מוקף חומה או סמוך לו צריך לתת לבני עירו שהם באותו ספק מוקף ולא לעיר אחרת ואע"פ שגם היא בספק מוקף חומה שמא ספיקו (שאינה מוקפת) אינו כספק העיר השניה שכל עיר ועיר ספק בפני עצמה דכלל ידוע בתלמוד כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן ולכן בן עיר אינו מוציא בן כרך שהרי נפטר לו ופקעה ממנו חובת מגלה אך בן כרך מוציא בן עיר אע"פ שאין זמנו עדיין מ"מ חיוב מוטל על הכל מתחלת ליל י"ד. ועיין לילקוט יוסף (מועדים עמוד 317) שמובא שם ערים שספק מוקפים והם: חברון, טבריה, רמלה, יפו, עכו, צפת, לוד, באר שבע, חיפה, עקרון, עזה, ושכם כולם בספק ואין לומר שספקם שווה.
אלא שלפי מה שמובא בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ג – או"ח סימן עט) שמסורת בידינו מאבותינו ורבותינו הקדמונים מריהו דארעא דישראל שבכל ערי ארץ ישראל נוהגים לקרות שני ימים י"ד וט"ו חוץ מירושלים שקורין בה בט"ו לבד (עיין ארץ חיים לגאון שבדורנו מהר"ח סתהון ותקון יששכר ודברי יוסף להרב תבואות הארץ) ובזה דברי קבלה הם עיקר, ואין לומר שתל אביב הואיל ונבנית בזמן האחרון הרי ברור הדבר שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וקורין רק בי"ד, שהרי תל אביב היתה בתחומה של יפו מצד אחד לדרומה ולכפרים הסמוכים לה לצפונה אלא שהיו בה שטחים חרבים ושוממים כמו שיש בכל ארץ, ולכן אין זו עיר חדשה שלא היה בה ישוב ישראל אלא שטחי אדמה שוממים שודאי היו מיושבים בזמן הבית ואולי גם אחרי החרבן ונחרב ישובם, עד שבאו בניה בוניה והקימו חורבותיה, ולכן אינה יוצאת מכלל ערי ארץ ישראל שקורין בי"ד ובט"ו. ועוד אפשר לומר שכיום רוב ערי הארץ מחוברים אחת לשניה סמוך ונראה במיוחד כל אזור המרכז כך שדינם זהה וראיתי בילקוט יוסף (עמוד 306) תשובת כתב יד של מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א שיש לקרא בתל אביב גם בט"ו כיון שהיא סמוכה ליפו.
והעלה בסוף דבריו לענין קריאת המגילה שבני כרכים המסופקים שקורין בי"ד ובט"ו שבא לעיר שקורין רק בי"ד יכול להוציאם ידי חובתם, הואיל וגם המסופקים עיקר קריאתם הוא ביום י"ד שהם חייבים בו בודאי, שכל ספק מוקף חומה דינו בי"ד משום דהולכין אחר רוב עירות שלא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ומה שקורין בט"ו הוא ממדת חסידות (עיין בית יוסף סי' תרפ"ח), וכיון שכן בודאי הגמור שבני י"ד וט"ו מוציאים את בני כרכים שקורין רק בי"ד דיום י"ד זמן קריאה לכל היא. וכ"כ כף החיים (באות יד) בשם אחרונים ולא כהפר"ח ע"ש ובילקוט יוסף שם. אמנם מובא שם לכ"ע שבן עיר אינו מוציא י"ח לבני כרך ביום ט"ו.
ולפי האמור לעיל משלוח מנות ומתנות לאביונים למסופקים החוגגים גם בט"ו לחודש יכול לתת ביום ט"ו לכל אחד ואחד הנמצא בא"י (למעט ירושלים) שכולם בספק אחד ובפרט שהמצוה ביום זה (ט"ו) הוא רק ממדת חסידות. ועוד נראה לומר מה שכתב הפרי חדש שם (אות ד) דמוכח בב"י דדוקא בכרך שהיא מוקפת חומה עתה אלא דמספקא לן אם היתה מוקפת נמי מימות יהושע אבל אם אין לה חומה עתה אינו בכלל הספק וקורין בי"ד. ע"ש. וכיום אין לרוב הערים חומה ואם כן לשיטתו אינם נכנסים לכלל הספק כלל וקורין רק בי"ד ממילא גם מצות מתנות לאביונים יחול רק בי"ד ולא בט"ו ואין בזה מידת החסידות כלל ובכל הארץ דין אחד למעט מקום בודד בארץ שיש להם חומה אם בכלל יש דבר כזה וספק אם היא מימות יהושע קורין גם בט"ו. (עיין לפי' המשניות לרמב"ם פ"א דאפילו אם נפלה החומה ונהרסה לא נחוש לזה).
איברא שראיתי לגאון הגדול הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים בספרו סנסן ליאיר (עמוד רח) שכתב לגבי מתנות לאביונים בפרוז ומוקף אזלינן בתר הנותן ולא בתר המקבל דהיינו שאם ירושלמי נותן בט"ו לפרוז יוצא י"ח דבנותן תלא רחמא ע"כ. ולענ"ד אינו נראה דבשלמא לכלל תושבי א"י שפיר דאפשר לומר דכולם בספק בט"ו אבל לתושבי ירושלים שהם בודאי בט"ו אם יתן לבן עיר שמא אינו פורים אצלו ואף אם נאמר שספק הוא הא אינו ודאי כירושלמי. וכבר כתבנו לעיל (בסימן מז) דבעינן שיגיע ליד המקבל ביום פורים ולא אזלינן בתר הנותן וכמ"ש באשל אברהם אופנהיים (ס"ק א) דאזלינן בתר המקבל וכ"פ ביד אהרון. וכעין זה כתבנו (בסימן א) די"א שצריך להקביל פני רבו בזמן שהוא יו"ט של שניהם דאז הוי זכר ודומיא למקדש ע"ש וכ"כ להדיא בחזון עובדיה (בדיני משלוח מנות סעיף כה) שאם שלח תושב י-ם בט"ו לשאר ערי הארץ לא יצא י"ח שאצלם אינו יום שמחת פורים עבר יומו בטלה שמחתו, וראיתי בהערה (מז) שם שהשיג על ספר סנסן ליאיר הנ"ל. איברא שבחזון עובדיה שם העלה שמועיל נתינה בי"ד לרעהו בט"ו ויאכלם בט"ו וזהו אינו כדברינו לעיל ובדברינו בסימן סב, וראה עוד לקמן.
וכן במתנות לאביונים צריך זמן שווה לשניהם לנותן ולמקבל או לפחות למקבל בכדי לשמוח בפורים ומה יועיל אם יתן לו אחר פורים, וכן אם יתן מקדם יש חשש שמא יוצא את המעות קודם ולא יהיה לו כדי סיפוקו בפורים וכמ"ש הרא"ש במגילה (פרק א סימן א) עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים ביום קריאתה לפיכך אין קורין אלא בזמנה שאם יקראו אותה קודם זמנה יחלקו להם מעות פורים ביום קריאתה כדאמרינן לקמן (דף ד ב) גובין בו ביום ומחלקין בו ביום ומוציאין המעות קודם י"ד ולא יהיה להם במה לשמוח בפורים ואמרינן לקמן (דף ה א) אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה. וכן מבואר הטעם בפמ"ג (בא"א סק"א) דמתנות לאביונים כתיב עם משלוח מנות ובמנות בעינן ביום י"ד דוקא וכו', וי"ל דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים , ומשו"ה רשאין ליתן בתענית אסתר וכו' עיי"ש. ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש צידד ללמד זכות על מה שיש שולחים בתענית אסתר או קודם דאף אם יוציא קודם פורים סתמא דמילתא דעתיה לשם הלואה כיון שיודע דעת בעה"ב שנתנו לו לצורך סעודת פורים וכו' והובא בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רצח) וביאר עוד בדברי הגמ' (דף ב.) בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה, וברי"ף שם פירש הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים אין קורין אותה אלא בזמנה, ובבעל המאור שם מהא דאמרינן לקמן דגובין בו ביום וכו', וראיתי לה"ר אפרים ז"ל שפי' בזמן הזה שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות אי יהבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג אזלי ואכלי להו ביומא ההוא, ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה ובטלה לה שמחה עיי"ש, והובא במג"א סי' תרצ"ד סק"א וז"ל, וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים עכ"ל. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – או"ח סימן כד) דלא מהני לתתם לכיס הצדקה שאינו מתחלק באותו יום לעניים ע"ש. וכ"ש נלמד שאין לתת לאחר פורים שאינו יוצא י"ח בכך כדאמרינן לעיל. וכ"כ באשל אברהם (סימן תרצג ס"ק א) דאזלינן בתר המקבל וכ"פ יד אהרון.
ושו"ר לספר מקדש ישראל שציין לשו"ת אהל יהושע ולס' עיר מבצר וס' דינים והנהגות החזו"א וכן נראה גם משו"ת תשובות והנהגות שאין מועיל לבן י"ד לצאת י"ח בנתינת מתנות לאביונים לבני ט"ו אף אם נותנם בי"ד, וכן לבני ט"ו אין מועיל נתינה בי"ד לבני י"ד. ונראה מזה כ"ש שלא יועיל נתינה לבני ט"ו לבני י"ד בט"ו.
וכן נראה להוכיח דבעינן לתת בפורים דוקא מדברי המשנה במגילה קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ע"כ. היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים דאע"פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני אבל כל שאר דברים שעשאום בראשון ושוב נתעברה השנה אין צריכין לחזור ולעשותן בשני זאת אומרת שאין מועיל נתינת מעות לאביונים לפני זמנם. אמנם יש לדחות דמה שנתן לאביונים חודש קודם לכן כבר השתמשו בו האביונים באדר ראשון ומדצריך לחוג שוב את פורים שנית צריך שוב לתת בכדי שיוכלו גם הם לעשות את שמחת פורים ואינו דומה לנתינה לפני זמנה במס' ימים.
ויותר נראה לי להוכיח ממה שכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן תרפח סעיף ד) כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון ע"כ. והוסיף על זה המג"א (ס"ק ה) והמשנ"ב (ס"ק י) ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם. ואם איתא שיוצא י"ח בנתינה מתנות לאביונים יום קודם למה צריך לחזור לתת שוב בט"ו הא נתן בי"ד זאת ועוד שגם נתינה בערב פורים לא מועיל כמ"ש המג"א (סימן תרצה ס"ק יג) וקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ה) והמשנ"ב (ס"ק כב) על דברי מרן לשלוח מנות ביום כתב וה"ה מתנות לאביונים ע"ש. אלא ודאי שלא מועיל נתינה מוקדמת וכ"ש מאוחרת דהיינו לחוגג בט"ו לתת לבן עיר שחגג בי"ד.
נמצאנו למדים שצריך לתת את מתנותיו ביום פורים וכפי שכתב המג"א (בס"ק י) מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגיל' כדאי' בגמ'. וכן מובא במשנ"ב (ס"ק כ) על הא דהקילו לבני הכפרים או למפרשי הים הוא רק לענין קריאת המגילה אבל סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יקיים אלא בזמנה. ושו"ר בשו"ת יהודה יעלה (חלק א סימן רז) שאף אם נתנם בפורים והגיעו אחר פורים לא יצא י"ח חובה בין משלוח מנות ובין מתנות לאביונים וכ"כ כף החיים (סימן תרצד אות טו) ושו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן כד) בבוא ליד המקבל אחר פורים פשיטא דלא יי"ח. ע"ש. וכ"כ בספר ישועה ורחמים (סימן מח).
ויש לומר שכוונת חזון עובדיה שם שכתב שמועיל נתינה ביום י"ד לרעהו החוגג ביום ט"ו בירושלים ולכאורה אינו כדברינו שהעלנו שאינו מועיל, אך מדיוק דבריו שכתב וז"ל "ויודע שהמקבל יאכלם בט"ו יצא י"ח" אפשר לומר שדבריו כדברינו דמה שאינו מועיל משום שמא יאכלם לפני החג ולא יהיה לו כדי סיפוקו לחג הא אם יודע שיאכלם בפורים כגון שהמשלוח יגיע אליו רק בט"ו כך שאינו יכול לאוכלו לפני כן או כגון שיש לו שומר וכדומה שלא יאכלו לפני ט"ו אזי יועיל נתינה כזו וכדברינו בסימן ס"ב ע"ש, וזהו כוונתו שכתב "ויודע שהמקבל המתנות יאכלם בט"ו ע"ש. הא אם אין לו ידיעה לא יועיל.
לסיכום: מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים שייכת לעושים את פורים ביומו או לעיירות המסופקות כספיקו של הנותן והמקבל או לפחות כהמקבל.
פירות הנושרים:
בעיר שלא הורגלו עדיין בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים בהם ומתנות לאביונים.
הגרים במקום ספק מוקף חומה ביום טו' ישלח את מנותיו למחוייב מספק באותו יום.
י"א שמועיל נתינה ביום י"ד לרעהו החוגג בט"ו והוא שיודע שיאכלם בט"ו.
לכתחלה אין לתת מתנות לאביונים לעכו"ם וברור שאינו יוצא י"ח בנתינה לעכו"ם.
אין מדקדקים בפורים אם הוא עני או לאו.
במקום שיש חשש לאיבה נותנים מתנות לאביונים גם לעכו"ם.
אם הורגלו לתת לעכו"ם אין לבטל מפני דרכי שלום.
בן כרך שקרא מגילה ושאר המצות בי"ד מועיל בדיעבד.
בן כרך שקרא לבן עיר בי"ד בדיעבד יצא.
בן עיר אינו מוציא י"ח בן כרך בט"ו.
אין להוציא דין מכח טעמים שכתבו הפוסקים.
לא מועיל מתנות לעניים על מנת להחזיר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5