——–
איתא בגמ' מגילה דף (כ"ח:) א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויין ואעפ"כ אין נוהגים בהם קלות ראש ומאי ניהו חשבונות אמר רב אסי בהכ"נ שמחשבין בו חשבונות מלינים בו את המת מלינין סלקא דעתך לא סגי דלאו הכי אלא לסוף שילינו בו מת מצווה פירש"י שימותו בעיר מתים שאין להם קוברים וכן פירש הר"ן שם שאין מספיקין לעשות צרכיו וכתב קרבן נתנאל מידה כנגד מידה שאין מספיק להם דירתם לחשוב חשבונות ע"כ זאת אומרת שאעפ"י שחשבונות דלא הוי קלות ראש כמו אכילה ושתייה ובכל זאת אסור הדבר והעונש חמור מאוד, עיין תוס' שם. ואף רבינא ורב אדא בר מתנה לא עיילי לבהכ"נ משום מיטרי אלא משום דשמעתא בעת צילותא, פירוש אף שירד עליהם הגשם לא הותר להם להיכנס לבהכ"נ אלא רק בשל שהיו עוסקין בלימוד. דהיינו שאף לת"ח אין היתר להשתמש בבהכ"נ אלא רק לצורך לימודו בלבד וזאת בדוחק וכן כתב הב"י (בסימן קנא) הט"ז הרמב"ם וכ"כ הברכי יוסף הגר"א ורעק"א החמיר גם בבית המדרש עיין לבושי שרד .
והמג"א פירש שמה שמותר לת"ח רק אכילה ושתייה בכדי שלא יתבטל מלימודו (זה הכוונה שעת הדחק) אבל לאכול ללא ביטול תורה אסור ושאר הנאות לת"ח אף בשעת הדחק אסר וכ"כ ערוך השולחן עיין פרי מגדים ובשיורי ברכה דחה את המ"א וכתב בשם הרשב"ץ שמוכח להפך וכ"כ אליה רבה ואעפ"י כן כתב שאין נראים דברי הט"ז (דהיינו שלאורחים מותר) והרמב"ם (בהלכות תפילה פי"א) כתב אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ואין אוכלים בהן ואין שותים בהן ואין נאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסים בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהן מדוחק ע"כ וכתב עוד ואף משחרבו בקדושתן הן עומדות וכו' עיין שם. וכ"כ מרן בכסף משנה שלת"ח רק מדוחק מותר.
ומה שכתב הרמב"ם שאין נאותין בבהכ"נ פירוש נאותין כתב הריטב"א ביומא דף (יא.) נאותות פירוש מלשון הנאה וכ"כ במגילה דף (כט.) בשם הרמב"ן בדין בית קברות שאסורים בהנאה כללו של דבר אין נאותין בהן ואין נוהגין בהם קלות ראש דהיינו שכפי שאין נאותין מבית קברות כך אין נאותין מבהכ"נ וכן פירש המאירי שם שעומד בה באימה וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק ה-יו"ד סימן קל) שכללו של דבר אין ניאותין בהם וגו' וכלל בזה את הכל. וסבור הייתי לומד דבכלל קלות ראש אסר הרמב"ם ז"ל את הנז' וכדמצינו גבי בית כנסת. ובשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן נו) גם כתב שמקום קברות המוכן לרבים כעין קדושת בית הכנסת שאין נוהגים בו קלות ראש, ואפי' במקומות ממנו שעדיין אין שם מתים הואיל ואדעתא דהכי אקציוהו. וכ"כ פתחי תשובה (יו"ד סימן שסח) שמקום שהוקצה לבה"ק לרבים נאסר בקדושת בה"כ.
ובמס' שבת דף (לב.) איתא שעמי ארצות מתים על שקורין לבהכ"נ בית עם לשון קיבוץ ועיין מהרש"א פירש שבית הכנסת היא בית הקב"ה והעם ע"ש מי יכול ח"ו לנהוג שם קלות ראש, וכמ"ש ברכות דף (ו.) מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים ניצב בעדת אל והמג"א ומשנ"ב (בסימן קנא) כתבו בשם סמ"ק שבעוון קלות ראש בבהכ"נ נהפכין בית ע"ז ח"ו וכתב עוד בביאור הלכה שאף מים אסור לשתות וציין לברכי יוסף שהמנהג היום שהעם שותים מים ואפשר שסומכין העולם על הסוברים דבתי כנסיות שבחו"ל על תנאי הן עשויין ומועיל גם ביישובן ולפ"ז אין טעם להתיר בא"י עכת"ד. ואף מה שכתב הט"ז שאורחים עניים מדוחק מותר זהו דווקא בבבל ששם מועיל תנאי אבל לא בא"י עיין פרי מגדים.
ואף לדור מעל ביהכנ"ס יש אוסרים עיין בדברינו לקמן (בסימן עב) ועיין בריטב"א מגילה דף (כה:) שבהכ"נ אינה קדושת הגוף אלא תשמישי מצווה כגון שופר סוכה ולולב שדינם תשמישי מצוה ונזרקים אחר שימושם וכתב הריטב"א עוד שקדושת בהכ"נ הוא שראוי לנהוג בה קדושה כל זמן שהיא ראויה ועומדת למצוותיה וכמ"ש אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואקשו עלה וכי נר חנוכה קדושה יש בו ואסיקנה דאסור ודאי משום ביזוי מצווה נמצא שעובר על איסור ביזוי מצווה כאשר נהג קלות ראש וכ"כ הרשב"א בחידושיו מגילה בשם הרמב"ן ובשבת דף(כב) חילק בין ביטול מצווה לביזוי מצווה. וכ"כ בשו"ת הרא"ש (כלל כד' סעי' ט') ועיין שם בדבריהם הפרש בין ביטול מצווה לביזוי מצוה ועיין בשו"ת צדקה ומשפט (חלק יו"ד סימן יח) שכתב שאף שדחה הר"ן דברי הרמב"ן ז"ל מ"מ איהו נמי אזיל ומודה דבמעמד אנשי העיר יכולין להפקיע קדושת בית הכנסת דווקא שהיא קדושה מדבריהם שהטילו בו חכמים קדושה מדבריהם הואיל ועיקרו עשוי לומר בו דברי קדושה כמבואר שם בדבריו.
נמצאנו למדים שאין לנהוג קלות ראש ושימוש בבהכ"נ למעט בית תפילה שזהו יעודו או להעלותו לבית מדרש כי בהכ"נ הוא תשמיש מצווה וקלות ראש הוא ביזוי מצווה וכ"כ תועפות ראם (בסימן תט) בשם הרשב"א הרמב"ן הר"ן האו"ז דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצווה ולאחר תשמישם נזרקין ושיש אומרים שע"י תנאי מועיל גם בזמן ישובו ובכדי להוציא את הדעה הזאת ואף ע"י תנאי לא מהני אפרט את שיטות הראשונים ואחרונים למה התנאי מועיל.
הנה הטור (בסימן קנא) כתב ואם התנו עליו להשתמש בו בשעת בנין מותר להשתמש בו בחורבנו אבל בישובו לא מהני ביה תנאה ואפילו בחורבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאה והעולה מדבריו דלא מהני תנאי כלל בישובו וכ"כ הב"ח וז"ל ואם התנו עליו להשתמש בו בשעת בנין כלומר אעפ"י דבשעת שבנו ביהכ"נ התנו עליו להשתמש בו לכל צרכיהם אפ"ה לא מהני תנאי להשתמש בו בשעת יישובן אלא מהני להשתמש בו בשעת חורבנן דאם לא התנו בשעת בנין אפילו בשעת חורבנו אסור להשתמש בהם כלל עכ"ד. וכ"כ פרישה וז"ל ואם התנו וכו' כתבו התוס' דתנאי לא מהני אלא לאותם שבבבל שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתם אבל לאותם שבא"י תו לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת עכ"ד. וכ"כ המאירי במגילה דף (כז:) שבבבל על תנאי לקצת הנאה מ"מ דברים של קלות ראש לא מועיל תנאי.
וכתב הב"י שם וז"ל ואם התנו עליו להשתמש בו וכו' שם בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן שישתמשו בהם וכתב הרא"ש דאין לפרש דמותר לנהוג בהם קלות ראש ביישובן דהא רבינא ורב אדא לא הוו עיילי לבי כנישתא משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעיא צילותא אלא כשחרבו מיירי דאז מהני התנאי ואפ"ה אין מחשבין בהם חשבונות וכן אין זורעין אותן כדמשמע מרבינא (שם כו) דה"ל ההוא תלא דבי כנישתא בארעיה ולא היה יכול לזורעה אם לא שקנה משבעה טובי העיר והטעם לפי שזריעה דבר מגונה הוא ביותר וכ"כ התוספות בפ"ק דבתרא דף (יג:) גם הר"ן כתב בשם הרמב"ן דאין לפרש שיהא מותר לנהוג בהן קלות ראש בחורבנן מעובדא דרבינא דהוה ליה תלא דבי כנישתא וכו' ורבינא בבבל הוה וכ"ש שאין ראוי להעמידו בישובן מדאמרינן ברפרם דספדיה לכלתיה משום דהוה הספד של רבים דשרי בכל בתי כנסיות שבעולם ורפרם בבבל הוה ורבינא ורב אדא כד אתא עלייהו זילחא דמיטרא אמרי משום דשמעתא בעיא צילותא לפיכך פירש הרמב"ן שעל תנאי הן עשויות היינו לענין שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל בהם עניים או להשכיבן שם וה"ה לכל צרכי עניים לפי שעה וכדאמרי' בפרק ערבי פסחים דף (קא) לאפוקי עניים דאכלי ושתו בבי כנישתא וכן חכמים מותרים ליהנות מהן והוא שהוצרכו להן כגון שהיה מקום דחוק לתלמידים אבל שלא בשעת הדחק אסור כדמוכח מעובדא דרבינא ורב אדא בר אהבה ואע"פ שלכל הדברים הללו מועיל תנאי לבתי כנסיות שבבבל אין תנאי שלהם כלום לענין קלות ראש וחשבונות עכ"ל ואע"פ שבהגהות אשר"י כתב בשם א"ז דרבינא ורב אדא הוו מחמרי אנפשייהו אע"פ שהיה מותר אפילו ביישובן ומותר לאכול ולשתות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אפילו בני אדם שאינם ת"ח ואין זורעין בו אפילו נחרבו כי בזיון גדול הוא אי לאו דזבנה מז' טובי העיר עכ"ל רבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש עכ"ד. וכן פסק מרן בש"ע (בסימן קנא) שאין נוהגים בבתי הכנסת קלות ראש כגון שחוק וכו' ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצווה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם וכו' ובכ"מ (בהלכות תפלה פי"א) כתב על זאת דווקא חשבון של רשות ודבר פשוט ע"כ משמע כל חשבון של מצווה מותר.
ובשלטי הגיבורים כתב מה שנאמר על תנאי הכוונה לאורחים שבבל משום ששם מצויים שעוברים ממקום למקום והיו אוכלים ושותים בבהכ"נ אבל בני העיר אין נכנסים אלא לת"ת וכ"כ וברכי יוסף (בסימן קנא) שלאורחים מותר ולבני העיר אסור אלא שכתב ואף בא"י הדין כן וציין לרבינו ישעיה הראשון משמע לצורך מצווה אחרת שפיר ועיין עוד לקמן.
מכל האמור נמצאנו למדים מס' שיטות מראשונים:
התוס' הרא"ש הטור הב"י הב"ח הפרישה דבישובו לא מהני תנאי ובחורבנו מהני אבל לא תשמיש מגונה רש"י הגהות אשר"י האו"ז מועיל תנאי בישובו ובחורבנו כנ"ל.
שלטי גיבורים ברכ"י יוסף בשם רבינו ישעיה הראשון שמועיל תנאי לאורחים ונראה כדעת הר"ן בשם הרמב"ן הרשב"א שהתנאי מועיל לשעת צורך דחוק כגון עניים ות"ח .
נמצא לכל הדעות למעט הגהות אשר"י ורש"י והאו"ז שאין לתושבי בעיר להשתמש בבהכ"נ כל תשמיש אחר למעט ת"ת שהוא עילוי לבהכ"נ ואפילו ע"י תנאי בשעת בנייתו לא יועיל וכ"ש בא"י וכן לכו"ע אין לנהוג קלות ראש בבהכ"נ ואפלו תנאי לא מועיל עיין ט"ז מג"א משנ"ב וז"ל באור הלכה דאפילו לדעת רש"י ואו"ז דמהני תנאי אפילו בישובן מ"מ לקלות ראש ממש כגון שחוק והיתול וכיוצא בו פשיטא דלא מהני כדמוכח בגמרא להדיא עיין שם דאפילו חשבונות אסרו משום דהוא ג"כ קלות ראש וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (בסימן טו) וכן הדין בית שהוקדש לבהכ"נ כמ"ש מרן (בסימן קנג) ומה שאמרנו שצריך תנאי דע שאעפ"י שלא התנו ב"ד בשעת בנייתו מותר דלב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה ואע"ג דלא התנו כאלו התנו ואף לתשמיש קודש מועיל עיין כ"מ (בהלכות תפילה פי"א) שכתב בשם הירושלמי ובב"י (סימן קנד) וכ"כ הרמ"א (שם בסעיף ח) ויד מלאכי (בכלל שסא) לב ב"ד מתנה עליהם בדבר שכיח ל"ש נדבת ציבור או נדבת יחיד ועיין מג"א שם שראוי להתנות. אלא שבהכ"נ לא מועיל תנאי לקלות ראש כדאמרינן לעיל ואין הכוונה להוציא את תשמישי הקדש לחולין אלא התנאי להשתמש בו ועיין בשו"ת צדקה ומשפט (חלק יו"ד סימן יח) שכתב בתשמיש של קדושה דמאן חשיב ומאן ספין לאפקועי קדושתיהו ולהוציאן לחולין, וא"כ בתיק של ספר תורה ורמונים היכי מצו למזבן להו להתיכם ולמכור אותם בתורת כסף ולהוציאן לחולין והא תשמישי קדושה הוו וקדושתם היכי פקעה, ואפילו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לית להו רשותא לאפקועי קדושתיהו.
ואע"פ שלמדנו שאין נאותים מהם (מבתי כנסת) הקשו התוספות בפסחים דף ק"א והרי אכילה ושתיה של מצווה מותרת מדאמרינן בירושלמי שהיו אוכלים שם בקידוש החודש וגם עכשיו נוהגים לשתות כוס הבדלה וברית מילה מכל מקום שאינה של מצווה ושינה אסור עיין שם וכ"כ הר"ן שם אפשר דאורחים מותר שמצוות הרבים היא או בחדרים הסמוכים וכן הביאו המאירי וכן כתב הריטב"א בחידושיו שם והוכיח ממסכת יומא שבחדרים הסמוכים דקרינן להו בבהכ"נ מותר וכ"כ ספר יראים (סימן קד) שאין נהנין בהן אלא לדבר מצוה (ואעפ"י שדעתו שבהכ"נ הוא תשמיש קדושה ולא תשמיש מצווה בכל זאת כתב לדבר מצווה מותר) ומרן (בסימן קנא סעיף ד) כתב שלכל צורך מצוה אחרת כגון שנקבצים לעבר השנה בבהכ"נ מותר לאכול שם בתוך בהכ"נ (ולא דווקא בחדרים הסמוכים) וכ"כ הגר"א משום לצורך ובזה מתורצות הקושיות הנ"ל. וכ"כ שו"ת האלף לך שלמה (או"ח סימן עו) וז"ל שכאשר מתאספין לאיזה דבר מצוה והרי מפורש שמתאספין לעיבור שנה מותר לאכול שם והרי קדושת בהמ"ד חמור מקדושת בהכ"נ ואעפ"כ אורחים אוכלים שם וכן מקדשין קידוש בליל שבת בשביל אורחים דגני בבי כנישתא הרי היכא דהוי לצורך מצוה מותר לאכול שם ע"כ נמצא שאף בבהמ"ד שפיר לצורך מצווה.
ונראה שחשבונות בהכ"נ מותר לעשותם בבהכ"נ שהוא לצורך בהכ"נ עצמו ועיין עוד בברכ"י שם אך חשבונות אחרים ואף של רבים וכ"ש של יחיד אסור.
וכתב שם המג"א בשם הסמ"ק שמעלים לשולחן רק פת וקטניות משום שאין קלות ראש בבהכ"נ ובשלטי גיבורים כתב בשם הטור ורב האי גאון מאחר ואין כיום אורחים אין מקדשים בבית הכנסת ונראה מהטעם הנ"ל נמצא שכל סעודה שיש בה שכרות אעפ"י שהיא של מצווה אסור לעשותה בבית הכנסת וכן כתבו הפמ"ג וילקוט יוסף (ס' קנא) ובן איש חי (פרשת ויקרא) שאף סיום מסכת אם יש שכרות אסור ומה שיש נוהגים לחלק ערק בבתי כנסת בבקר יום שבת יש לאסור וכ"ש סעודות פורים שיש מצוה להשתכר אין לעשותם בבית הכנסת וכ"כ באיגרות משה (סימן לו) שאין להתיר סעודות רשות כגון בת מצווה ויום הולדת אף שנבנה על תנאי ע"כ ונראה שגם מסיבות לזבד הבת או סעודה לברית יצחק (זוהר) וכדומה שאינם סעודות מצוה אסור לעשות בבהכ"נ ומה שמותר לת"ח לאכול ולשתות הוא רק משום דאם יצטרך ללכת לביתו יתבטל מלמודו עיין במ"א ובן איש חי. ועיין ערוך השולחן (סימן קנא) שאסר אף סעודת מילה וכד' משום דאינה שייכת למקום אלא מכל דברינו לעיל משמע שכל סעודה לצורך מצווה מותר לעשותה בבהכ"נ אבל ללא משקים משכרים כגון סעודות שבת אורחים עניים ברית מילה חתונה פדיון הבן ליל הסדר וכד' אבל סעודות רשות אין לעשותם בבהכ"נ ואף לעשות ערב שירות ותשבחות להשי"ת אסור וכל שכן בבית מדרש וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (בסימן טו) ועיין יחווה דעת (חלק ג' סימן י) שהתיר גם ביום פקודת השנה אם יש דברי תורה.
ומה שכתבנו שדעת מרן להתיר סעודה לצורך מצווה אחרת משמע אף לדברי מצווה אחרים מותר מה לי סעודה ומה לי דבר אחר (וכמובן ללא קלות ראש) הנה בשו"ת רב פעלים (סימן כ"ד) נשאל האם מותר למכור בבהכ"נ ספרים או אסור משום כבוד בהכ"נ וכתב שיש מתירים למכור ספרים ועדיף שהמוכר יעמוד בחוץ שיש צרכי מצווה בקניית ספרי קודש אעפ"י שהמוכר עושה כן להנאת עצמו כיוון שאצל הקונה היא מצווה מותר וכתב עוד שאין חילוק בין ספר דפוס או כתיבה בקולמוס ע"כ ומה שהתיר הם ספרי קודש תנ"ך וספרי תורה שבע"פ משום שאצל הקונה היא מצוה ונראה שספרי סיפורים או בגדים או מתנות או סידקיות או דברי אוכל ודאי שאסור. וכתב עוד שחצר בית הכנסת או עזרת בהכ"נ שלפעמים מתפללים שם דינו כבהכ"נ (ועיין בבן איש חי ויקרא מחזיק ברכה ילקוט יוסף כנסת הגדולה) וכתב עוד (בסימן כב) שאסר לימוד אומנות חשבונות בבהכ"נ משום דאינו נחשב בכלל מילי דמצווה ושו"ר בירחון אור תורה שנת תש"ס בשם גאוני ג'רבא הרה"ג מצליח מזוז והרה"ג אברהם מגוץ הכהן שהתירו מטעם דאפשר דילכו למקום אחר וגם מדוחק מותר ובספק דרבנן לקולא ע"כ וכ"כ באגרות משה (סימן פב).
ולכאורה קשה כיצד מותר למכור ספרי קודש והלא המצווה היא רק בזמן לימוד בספרים וכעת הוא מבזה מצווה דהיינו אין המצווה "ועבירה" באים יחד וכפי שמרן כתב (בסימן קנא סעיף ד') כעין זה בשבת (קלב:) א"ר אשי היכא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת א"נ ציצית וכלאים דבעידנא דמעקר לאו קא מוקים עשה וכו' וכ"כ המאירי שם דהיינו שאעפ"י שנעשת עבירה אם היא בזמן קיום המצווה ואי לאו לא יעשה וכאן אין המצווה באה יחד עם הביזוי מצווה ועיין בתענית (כג) כעין זה דקדים ענני מהך זויתא דדביתהו ואולי כוונתם שעצם קניית ספרי קודש עצמם היא כבר מצווה כפי שכתב הרא"ש עיין בדברינו (סימן סז) וכן הלומד חשבון הוא עצמו חלק מתורה הלא בכל הגמ' אנו צרכים את החשבון ומה לי ללמוד נושא מלוקט מהגמ' מה לי ללמוד דווקא על הדף וכן הדין במקצוע ההנדסה מציאת שטח נפח היקף משקל וכד' שהם חלק בלתי נפרד מלימוד הגמ' וקיום המצוות סוכה עירובין ריבוע תפילין וכד' ולכן לימוד הקריאה ותורה ומשנה החשבון פיוטים טעמי מקרא וכל מה שנצרך ללימוד הילדים להכשירם להמשך לימודם ולקיום המצוות ודאי שפיר ואף מעליותא לבהכ"נ מדאמרינן בגמ' בבא קמא דף (ס:) ת"ר דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבהכ"נ שמלאך המות מפקיד שם כליו וה"מ היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו ביה עשרה ע"כ. ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן טז) שכתב כשמדובר לצרכי לימוד בודאי שיש באמת לצרף גם דעות כל אלה הסוברים שהקדושה אינה אלא מדרבנן.
ודע שאף מעלת התיבה יתירה על כלל בהכ"נ וצריך החזן להתפלל דווקא בתיבה וכ"כ מחזיק ברכה (סימן קנ) וברית כהונה ולכן טוב יותר שהקהל יתפללו לא רק בתוך בית הכנסת אלא בתוכו והחזן על התיבה. ועיין בשו"ת מכתם לדוד (חלק או"ח סימן יד) שכתב שאף הרשד"ם יודה דאפי' בטענה רבתי אין לשנות כיון דאלימא טפי טענה שלא לבטל התפלה בב"הכ מקדש מעט שנתקדש לכך כדי להתפלל בבית יחיד דאיכא משום זילותא דבי כנישתא ולית דין צריך בשש.
ואע"פ שכתב מרן (ביו"ד סימן שד"מ) שמצווה גדולה להספיד על המת כראוי וכו' בין נשים בין גברים ואעפ"י כן כתב הרמב"ם בהלכות תפילה שאין מספידים בהן אלא הספד של רבים וכו' וכ"כ מרן (בסימן קנ"א) אין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר וכו' פירוש כשמת קרובו של גדול ניתן להספידו בבהכנ"ס. וכ"כ המאירי מגילה דף (כז:) וכן נשאל הרמב"ם (בסימן פד) האם מותר להספיד בחצר בהכ"נ ואסר להם לומר קינה על המת אלא אם כן הספד של רבים והוא כשמת אחד מגדולי העיר או על אדם כשר וכתב עוד על מנהג מצרים שדנו אותם לכף זכות שיש להם כותל מיוחד ויושבין שם כל שבעת הימים וזאת משום שנבנה מעיקרא ואינם כשאר בהכ"נ אלא מתחילה הוקצה לכך ואף אם יורדים גשמים או האבל חולה ורוצה לשבת שבעה ואפילו על שמועה אינו רשאי לשבת בבהכ"נ וכ"כ בשו"ת רב פעלים (סימן לט) וציין לשו"ת הרמב"ם הנ"ל ופירש שמה שכתב הרמב"ם אדם כשר כוונתו על ת"ח שהוא מפורסם בכשרות וכתב עוד שאעפ"י שכשמת קרובו של ת"ח יש להספידו בבהכ"נ אין הדבר נהוג אצלם כי דברים כאלה הם תלויים במנהג. וכ"כ בשו"ת או"ז (בסימן יד) שהנהרג על קידוש השם בנפשו וגופו כל ישראל חייבין להתאבל עליו ולהספידו בבתי הכנסת .
ושו"ת נבחר מכסף (חלק א"ח סימן י) כתב ולענין המדבר בבהכ"נ מהרח"ו העיד על רבו ז"ל שלא היה מדבר כלל בבהכ"נ אפי' אחר זמן התפלה או קודם אפי' בדברי מוסר ויראת שמים ולא היה משיב תשובה עד שיצא מבהכ"נ כדי שלא ימשך לדברי חול והרב ראשית חכמה בשם הרוקח כתב הרגיל לדבר דברים של חול בבה"כ אפי' שלא בשעת התפילה יתענה ארבעי' יום רצופים או מופלגים וילקה בהצנע לכת בכל יום ומכאן ואילך ישב במורא גדול ויתפלל בכונה ולא ידבר עוד בבה"כ כלל ואמרו בזה"ק מאן דמשתעי בבי כנשתא לית ליה חולקא באלהא דישראל ועל זה ידוו כל הדווים והוא רחום יכפר עון מלך מוחל וסולח אם זכה להיות מבעלי תשובה ושב ורפא לו.
מכל המורם נמצא שיש לנהוג בכובד ראש ובאימה בבית הכנסת וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד וכו' ואף תנאי בזה לא מועיל בזמן בניינו ומה שהתירו הוא רק מדוחק ובמיוחד שהמג"א (בסימן קנא) התיר רק לת"ח בכדי שלא יתבטל מלימודו אבל שאר תשמישים אפילו בדוחק אסר לת"ח וזאת משום הקדושה הגדולה כמעין מקדש מעט והאר"י ז"ל היה נזהר מאוד שלא לדבר בבהכ"נ אף דברי מוסר פן ימשך לדברי חול ועיין עוד בערוך השולחן שאף לעשן לת"ח בבהכ"נ אסור וכ"כ רבנו חיים פאלאג'י בספר חיים (סימן מה סעיף ה) והבן איש חי (פרשת ויקרא) וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן יז) שיש להחמיר משום דהוי כקלות ראש.
אף תנאי לא מועיל ולכן ודאי שאין שום היתר למכור תשמישי קדושה כיפות מטפחות עיתון דתי או למכור מצרכי מזון או ארבעת המינים או כל דבר אחר בבית הכנסת וכן אין לעשות סעודות רשות או סעודת מצוה כשיש בה שכרות או לעשן במקום וכן אין לעשות הספדים בבית הכנסת אלא אם כן יש דברי תורה וחיזוק לעם והעוברים על זה מבזים את בהכ"נ אך כאשר יש מצוה אחרת בדבר כגון מכירת ספרי קודש שפיר ועיין בדברינו (בסימן סז) על מעלת וקדושת ספרי הקדש בימנו וגם לימוד החשבון מותר כאשר אין אפשרות בעזרה או בחצר בית הכנסת (פירוש עזרה חדרים הסמוכים לבהכ"נ ולא דווקא מקום לנשים) עיין מחזיק ברכה (בסימן קנא) שכתב בשם מהר"י באסן דכיון שבעזרה מתפללין בה לפעמים דינה כבהכ"נ ואף אם מתפללות שם רק נשים בלבד כתב אשל אברהם שצל"ע אם יש בו קדושת בהכ"נ.
ובספר יראים (בסימן תט) כתב ויראת מאלהיך צווה בהיכנס אדם למקדש או בבית הכנסת או לבית מדרש שינהג בהם מורא וכבוד דכתיב את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו לא ממקדשי אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש ומצינו בהכ"נ ובית המדרש שנקראו מקדש דתניא בתו"כ והשימותי את מקדשיכם מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' למדנו כשאמרה תורה את מקדשי תיראו שבתי כנסת ובתי מדרשות בכלל וכו' ובסימן תט בדין הקדש כתב שאסור להנות מן הקדש כן בהכ"נ שגם זה הקדש דהיינו לדעתו הנהנה עובר איסור מהתורה אומנם דעתו היא דעת יחיד מדכתב האשכול שלא מצא לרא"ם חבר עיין תועפות ראם שם איברא שבשו"ת רב פעלים (חלק ב-או"ח סימן כ) כתב דאיכא כמה גדולים דסברי בדעת הרמב"ן שהוא מדאורייתא, גם המרדכי שהביאו מרן בב"י (סי' קנא) ג"כ ס"ל קדושתו מן התורה, וכן נראה סברת מהריק"ו ז"ל (שורש קסא) ועיין אשל אברהם (סי' קנב סק"ו) דנסתפק בנותץ אבן מבהכ"נ דרך השחתה אי לוקה ועיין עוד בבן איש חי פרשת ויקרא ובשו"ת יביע אומר (חלק א-או"ח סימן י) דס"ל למהר"י עייאש דבהכ"נ קדושתו מה"ת, וכמ"ש בבית יהודה ועיין שם שדן באורך ורוחב כיד ה' הטובה עליו ולכן יש לחוש לזאת כפי שכתבנו לעיל בשם הרשב"א הר"ן הרמב"ן או"ז שאיסורו מדרבנן וכ"ש לפוסקים שהוא מדאוריתא משום ביזוי מצווה .
ודע שמרן התיר (בסימן קנא) ליכנס לבהכ"נ במקלו ובתרמילו ובאפונדתו, ודווקא זה מה שהותר ולא הותר להיכנס עם סלים "מלאים כל טוב" וכל שכן לא לקנות בבהכ"נ ועיין עוד בתוספתא מסכת ברכות (ליברמן פרק ו הלכה יט) שלא יכנס אדם להר הבית במעות צרורין לו בסדינו ובאבק שעל רגליו ובאפנדתו חגורה עליו מבחוץ שנאמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים וכו' ואעפ"י שקדושת בהכ"נ קילא אפי' מהר הבית בכל זאת יש לחוש למקדש מעט ויעויין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ו-או"ח סימן כו).
לסיכום: אסור לגמ"ח למכור בבהכ"נ מצרכי מזון.
פירות הנושרים:
1. מותר למכור רק ספרי קודש בבהכ"נ וגם זאת עדיף בחוץ ואין למכור שם ספרי סיפורים ,תמונות , סידקיות ,עיתון דתי ,ביגוד ,ארבעת המינים ,שמן לחנוכה ,פתיליות ,כיפות ,וכד'.
2. אין לעשות בבהכ"נ סעודה שכרות כגון פורים אעפ"י שהיא של מצווה.
3. חצר בהכ"נ והעזרה שלפעמים מתפללים שם דינה כבהכ"נ.
4. אין לעשות בבהכ"נ סעודות רשות כגון בת מצווה ,יום הולדת ,זבד הבת ,אזכרות.
5. מותר לעשות כל סעודות מצווה בבהכ"נ כגון ברית מילה ,חתונה ,סעודות שבת ,פדיון הבן, ליל הסדר וכד'.
6. אין לעשות הספדים וקינות בבית הכנסת.
7. אין לנהוג קלות ראש אלא להיות באימה ואף דיבור חול אסור בבית הכנסת .
8. החזן צריך להתפלל על התיבה.
9. אין נוהגים קלות ראש בכל בית הקברות (גם במקום שעדיין לא קברו שם)כדין בהכ"נ שאסור באכילה שתייה וכדומה ואסור בהנאה .
10. אין לעשן בבית הכנסת.
11. בית שיחדו לבהכ"נ קדושתו עליו כמו בהכ"נ אחר עד לשינוי יעודו ע"י בעליו.
12. אין לשבת שבעה בבהכ"נ ואף על שמועה.
13. הספד של רבים דהיינו כשמת אחד מגדולי העיר או על אדם כשר חייבין כל העם לסופדו ומותר גם בבית הכנסת.
14. הנהרג על קידוש שם השם מצווה על כל ישראל להתאבל עליו ומספידים אותו בבהכ"נ ובתי מדרשות.
15. הנהנה מבהכ"נ לשם מצווה עובר איסור דרבנן של ביזוי מצווה .
16. בהכנ"ס הוא תשמיש מצווה ולא תשמיש קדושה..
17. חשבונות של בהכ"נ עצמו מותר לעשותם בבהכ"נ אך חשבונות אחרים אף של רבים אסור.
18. שינה בבהכ"נ אסורה אלא לצורך בהכ"נ עצמו כגון שמירה או לדבר מצווה.
19. מותר ליהנות מתשמישי קדושה וכ"ש מתשמישי מצווה דלב ב"ד מתנה מעיקרא.
20. ראוי לכל אדם כשמתנדב דבר לבהכ"נ להתנות שמותר להשתמש בהם הכל .
21. אין לבטל התפלה בבה"כ בכדי להתפלל בבית אבל אפילו שאין לו מניין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5