——–
{בס"ד י"ט אדר תשס"ג
בירח אדר, שלמא אשדר, לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה, יראת ה' לו עטרה, שואל כענין בהלכה, הרב גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, בני ברק, מחבר ספרי "גם אני אודך".
אחדשה"ט,}
עוררני במכתבו לברר מה דין השולח ביום פורים משלוח מנות לרעהו, מאכלים שאינם ראויים לאכול היום, כגון השולח אחר הצהרים ב' מנות, שא' בשר והב' גבינה קשה, שצריך להמתין ו' שעות מזה לזה, וא"כ יוכל לאכול היום רק אחת מהן. — ובכלל אם שולח מאכלים חלביים, כשהעולם כבר אוכלים הסעודה הבשרית.
הנה דברים אלה עתיקים הם, וכבר דנתי בהם במשנת יוסף (סוגיות או"ח ח"ב, סי' מ, ג) ונוסיף בזה קצת הוספות בס"ד.
א) כק"ז בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קצו) דן אודות הרמ"א (תרצה, ד) שכ' שאם שולח לחבירו משלוח מנות, והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא עכ"ל, ופי' הקרב"נ (מגילה פ"א סי' ז, ט) דהיינו באומר הריני כאילו "התקבלתי" (משנ"ב) [ועי' משנ"ב (תרצו סקכ"ב) בשם הגר"א דאין נותנים לאדם מתנה בעל כרחו]". — וכתב החת"ס דתלוי בב' טעמי משלו"מ, דלפ"ד התרומת הדשן (סי' קיא) דמשלו"מ נתקן כדי שיהיה הרוחה לבעלי השמחות, אינו יכול למחול כאילו התקבל, דעכ"פ אין לו הרוחה, ואפילו יש לו, היתה התקנה לשלוח מנות ולקבלם, כדי שלא לבייש מי שאין לו, וא"כ צריך להגיע לידו ממש. — אבל לפמש"כ רבינו שלמה אלקבץ זי"ע בספרו מנות הלוי (מגילת אסתר ט, יט) שהמשלו"מ הוא להראות חיבה וריעות זל"ז, הפך הלשנת הצר שעם ישראל "מפוזר ומפורד". י"ל דכיון ששלח והראה חיבה אע"פ שמחל יי"ח. — וזש"כ הפר"ח דמנין לו לרמ"א להכריע דיצא באומר כאילו התקבלתי עכ"ד [דרק להמנות הלוי יצא, אבל לתרוה"ד לא יצא].
חזינן דהרמ"א נקט כמנות הלוי לקולא שבאומר כאילו התקבלתי יצא, והפר"ח חושש לתרוה"ד, ומשמע מהחת"ס שמסביר דעת הפר"ח ונוטה אליו. — והסברנו במשנ"י (שם עמ' עדר.) דגם למנות הלוי אינו יוצא במשלוח חפץ או ספר יקר, דכו"ע ל"פ ד"מנות" הן מידי דמיכל, וכך תקנת משלו"מ לשמח זא"ז במידי דאכילה, אשר זה מעין שמחת היום. — אלא דבהא פליגי, לתרוה"ד משלוח מידי דאכילה היא בכדי שתהא הרוחה לכל א', דלפעמים אפילו מי שאינו עני, לא הכין סעודה יפה לפורים, ולמנות הלוי העיקר להראות חיבה זל"ז ע"י משלוח מאכלים, דגדולה לגימא שמקרבת הרחוקים (סנהדרין קג:). והנפק"מ אם יכול לומר הריני כאילו התקבלתי, וכנ"ל, [וע"ע להלן (אות ה) אם יי"ח משלו"מ במעות או חפץ שיכול לקנות מהם מאכל].
ב) בנוסף לכמה נפק"מ שתלו האחרונים בשני טעמים אלה. — גם נפק"מ במה שמצוי באנשים הרגישים למיני מתיקה (ממחלת הסכרת), כששולחים להם משלו"מ, אם יוצא המשלח כששולח לו מיני מתיקה. — וכן אם המקבל מקפיד לאכול רק מהכשר מיוחד, ושלחו לו בלי ההכשר הזה, אם השולח יי"ח. — דלתרוה"ד שתהי' הרוחה לסעודה לא יצא שהרי לא יאכלנו, [אם הוא לבדו, שאל"כ יוכלו בני ביתו או האנשים שעמו להנות מהמשלו"מ], והגם שעכ"פ יהנה המקבל, שיוכל לשלחו למשלו"מ לאיש אחר, אבל התקנה היתה שתהא הרוחה למקבל לסעודתו, וא"כ לא יצא המשלח. — ולמנות הלוי כיון ששלח דורון של מיני מאכל, גם אם מקבל פרטי זה אינו אוכלם, יצא המשלח, דעכ"פ הירבה חיבה ביניהם (ועיי"ש במשנ"י עוד). — וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סו"ס שמא) דלטעם חיבה וריעות, אפילו אם אין המקבל אוכלו, יי"ח משלו"מ.
ג) שוב ראיתי שדן בזה במקראי קודש (בהררי בק' סוס"י לח), ותולהו בדין אם יי"ח בבשר שאינו מבושל, דלמג"א (תרצה סקי"א) בשם מהרי"ל לא יצא דבעינן ראויים לאכילה [מיד, ר"ל בפורים, וכ' הא"ר (סק"ט) דלפ"ז הא דשלח ר"י נשיאה לר' אושעיא אטמא דעגלא (מגילה ז.) איירי במבושל], ופר"ח ס"ל דיי"ח, כיון ששחוט וראוי לבשלו (עי' משנ"ב סקי"ט). — ודוחה דאין ראיה משם, דהכא ראוי לאורחים כמות שהיא, ולעומת זאת י"ל דבנדו"ד גרע, דלמקבל עצמו אינו ראוי משא"כ בבשר חי ראוי ע"י בישול עכ"ד. ולפי מה שנתבאר, שגם למנות הלוי עיקר החיבה במשלו"מ היא להנות את המקבל, וא"כ כאשר שולח לחבירו מיני מתיקה, והמקבל אינו יכול לאוכלם מחמת בריאותו, אז אם יש אצלו בני ביתו או אורחים, וראוי להם, יצא השולח י"ח. אבל כשהמקבל לבדו, ולא ראוי לו כלל, לא יי"ח.
ד) ויש להבין המחלוקת הנ"ל, אם יוצא בשולח משלו"מ בשר שאינו מבושל, דהרי כששולח בעוד יום ויש שהות שהבשר יתבשל, מסתבר דמודים מהרי"ל והמג"א שיצא י"ח. [הגם שהמשנ"ב (סקי"ט) כ' דבעינן ראוי לאכילה "מיד", מ"מ כשמתבלו או מבשלו ה"ז ג"כ בגדר מיד, דמאכל צריך תיקון], אלא ודאי הנדון הוא כששולח לפנות ערב, שאין שהות לבשל הבשר החי שיאכלוהו בסעודת פורים [אפילו ממשיכה לתוך הלילה], א"כ מה זה שאומר הפר"ח דיצא י"ח כיון ששחוט "וראוי לבשלו" [ואפי' לפי מה דאיירי בתרנגולים, ג"כ זמן בישולו יותר משעה].
אלא עלינו לומר שנחלקו במחלוקת התרוה"ד ומנות הלוי הנ"ל, וכפי שפירשה החת"ס. — דמהרי"ל והמג"א נקטו כתרוה"ד, דתכלית המשלו"מ הוא שתהא הרוחה לחבירו בסעודת פורים, וא"כ צריך להיות ממש מאכל שיוכל לאוכלו בסעודת פורים. — והפר"ח נקט כמנות הלוי, שעיקר המשלו"מ הוא להראות חיבה וריעות זל"ז, והגם שצריך למשלו"מ דוקא מנות של מאכל, אבל גם אם דרושים בישול ואינם ראויים עדיין ולא יתבשלו עד גמר הסעודה, כבר נתקרבו הלבבות והחיבה ביניהם. — ואם כן הוא, יל"ע שהרי לפי החת"ס הנ"ל ס"ל להפר"ח כהתרוה"ד [ולכן באומר הריני כאילו התקבלתי לא מהני], ואיך זה נקט בענין בשר שאינו מבושל כמנות הלוי.
לכן צ"ל דבשר שאינו מבושל אינו תלוי בדברי תרוה"ד ומנות הלוי, ובאין שהות לבשלו עד סיום הסעודה, לכו"ע לא יצא, דבעינן מנות הראויות לבו ביום. ומחלקותם היא בששלח בשר שאינו מבושל בפורים בבוקר, או בזמן שיש שהות לבשלו, דס"ל להפר"ח דיצא, וכדמסתברא לכאורה, דיוצא במאכל הדרוש תיקון כמו לפתוח קוספת שימורים, או לחממו, וכמו"כ לבשלו. — ומהרי"ל והמג"א סברי דבאינו מבושל, שמחוסר מעשה ותיקון גדול לא יצא, ולא דמי לתיקון הקטן הנ"ל. וכדמשמע מלשון הרמב"ם (ב, טו) שתי מנות של בשר או ב' מיני תבשיל וכו' עכ"ל, וכללו בהלכה א' עם סעודת פורים, משמע דשייך לסעודה ויהי' מוכן, וכן לשון המשנ"ב (סקי"ט) "דמשלו"מ הראוי מיד לאכילה משמע". — ולפר"ח יצא וכנ"ל.
ויל"ע בהוכחת הפר"ח דמנות היינו שחוטים ולא חיים מסופ"ק דביצה (יד:) דתנן בש"א אין משלחין ביו"ט אלא "מנות", ובה"א משלחין בין חיין בין שחוטין, ומדאמרו ב"ה כן, משמע ד"מנות" (שאמרו ב"ש) הם שחוטים, ולא נזכר מבושלים.
אכן רש"י שם כתב: אלא מנות דבר המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות לפני האורחים וכן דגים עכ"ל. — ובשלמא אם "מנות" הוא מה שמוכן להיום ולא למחר, אז שמעינן שצ"ל בשר שחוט, שזה כבר נקרא "מנה", שאינו מניחו למחר, אבל מדסיים רש"י חתיכות בשר חתוכות "לפני האורחים", א"כ הרי זה בשר מבושל, דאין מניחין לפני אורחים בשר חי, ולכאורה ראיה להמג"א שצריך להיות מבושל [ועי' בביאור הגר"א שציין לגמ' ורש"י הנ"ל].
בשו"ת שאילת יעקב (פראגר, חתן מהר"ם שיק זצ"ל) (סי' סא) מוכיח מלשון הרמב"ם (ב, טו) "ב' מנות בשר או ב' מיני תבשיל" וכו', שבשר דומיא דתבשיל, ר"ל מבושלים, ובשו"ע (יו"ד סי' קא) פסק דחתיכה הראויה להתכבד דוקא אם מבושלת חשובה היא ולא בטלה, אבל חתיכה חיה לא. ואחז"ל (תענית כג וכתובות סז) שגדול זכות הנשים בצדקה שנותנת מה שהעני נהנה, ובעלה נותן מעות, הרי דמקרבא הנייתא עדיפא, שיהי' הבשר מבושל (וכ"כ עוד אחרונים). — [והגם שאין הכרח שמשלו"מ צ"ל חתיכה הראויה להתכבד, מ"מ הכי עדיף].
ולמעשה כתבו הח"א (קנה, לא) והקיצור שו"ע (קמב, ב) דלמשלו"מ בעינן דוקא מבושלים עכ"ד. — ומסתבר דלאו דוקא בשר או דגים צ"ל מבושלים, אלא גם ירקות או קטניות, דהכלל הוא שצריך להיות ראוי כמות שהוא מיד בלי תיקון גדול.
ה) מתוך הדברים הנ"ל יל"ע אם יוצא י"ח משלו"מ במעות, במקום שהחנות פתוחה ואפשר לקנות צרכי סעודה גמורים, דבשלמא למהרי"ל ומג"א (תרצה סקי"א הנ"ל) דאינו יוצא באינו מבושל, כמו"כ אינו יוצא במעות שאין המאכלים עדיין ברשותו, אבל הספק הוא להפר"ח דיוצא בשאינו מבושל, אם כמו"כ יוצא במעות, דקניית המאכלים לא גרע מבישול הבשר.
ועיין בבאה"ט (תרצה, ז) בשם הלכות קטנות (ח"ב סי' קסג) דמהני במעות, ואפילו בחפצים אם יכול למכרם ולקנות מאכלים לסעודה, ושמדברי תרוה"ד הנ"ל משמע קצת דלא מהני [שכ' דאין יוצאים בסדינים וכיו"ב אלא דוקא במידי דאכילה] עכ"ד. — ועיינתי בהלכות קטנות ולא פירש אי ס"ל דמעות מהני רק להפר"ח, או גם להמג"א דס"ל דבשר חי לא מהני, ובזה יאמר דמעות עדיפי ומהני, ומדסתם משמע דס"ל דגם להמג"א מהני, ויל"ע. ומה שהוכיח מרב מרי (מגילה ז:) ששלח לרבה זנגבילא ופלפלי, יל"ע דאפשר ראויים להכניסם לתבשיל רותח כשהם חיים, או אולי שלח מבושלים [ומש"כ הבאה"ט דמתה"ד משמע רק "קצת" דלא מהני משלו"מ במעות, דהתרוה"ד כ' דסדינים לא מהני, דצריך למכרם ולקבל כסף, ומהכסף לקנות מאכלים, וא"כ י"ל שאם נותן כסף עדיף שיכול מיד לקנות מאכלים]. — [וילע"ע במשנ"ב (תרצו סקי"ח) מס"ח שאבל ישלח מעות עי"ש אם הכונה למשלו"מ או למתנל"א].
והדעת תורה (תרצה, ד) פשיטא ליה דמעות אינם בכלל "מנות". אף דלגבי נדרים מעות הוי בכלל מאכל, עי' תוס' (מגילה ח. ד"ה אלא) דאותה פרוטה ראויה לקנות ממנה מאכל, וכ"כ תוס' (ב"מ מה: ד"ה אין) וכעי"ז ברש"י (פסחים כא: ד"ה לא יאכל) וסתם הנאות לידי אכילה הם באים, שלוקח בדמים דבר מאכל עכ"ל, מ"מ לא עדיף מבשר בלתי מבושל דלא יצא (להמג"א סקי"א הנ"ל). — משמע מהדע"ת דלהפר"ח דס"ל דיוצא גם בבלתי מבושל, הה"ד דיוצא במעות. — ולמעשה הביא הכף החיים (תרצה, לה) שהשיגו על ההלק"ט, וס"ל דבמעות לא יצא.
ו) נחזור לעניננו למשלו"מ שאינו ראוי לאכילה למקבל, שכתב בספר פסקי תשובות (תרצה, הערה 105) דאף לתרוה"ד יצא, דיכול לכבדו לבני ביתו ולאורחיו, וכן במאכל שהמקבל אינו אוכלו מחמת חומרא, ודמי לשולח משלו"מ חלבי בשעה שהמקבל אחר אכילת בשר, דאף שעד סוף היום לא יוכל לאכלו, מ"מ יצא כיון שנהנה ויכול לכבד אורחיו או בניו הקטנים, ומביא מס' נשמת אברהם (סי' תרצה) שאין יוצאים במשלו"מ המזיק לבריאות המקבל, אמנם דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל דשפיר יי"ח, וציין לס' בירור הלכה (תנינא, סי' תרצה), ואינו תח"י.
וכפי שנתבאר לעיל כל ההיתר הוא כשראוי לבני ביתו או אורחיו, ובאופן זה מסתמא התיר הגרשז"א ז"ל, אבל אם המקבל נמצא לבדו, או שהמשלו"מ אינו ראוי לאף א' מבני הבית או האורחים [כגון הכשר שאינם משתמשים בו, או חלבי אחרי הסעודה], יתכן מאד דבזה לא יי"ח, אא"כ שולח עוד משלו"מ, או שיש במשלו"מ זה ב' מנות אחרות.
והוי עובדא במי ששכב בבית החולים ל"ע, ולא הי' יכול לאכול מאומה, כי אם דרך צנור הכניסו לו נוזלים, שכפי שנתבאר, אם מביאים לו כשהוא לבדו, אין יוצאין בזה משלו"מ, כיון שגברא עתה בפורים לאו בר אכילה הוא [ומקיימים אצלו רק בקור חולים וגמ"ח לשמחו ולהתפלל בעדו], אא"כ יש עמו עוד מבקרים, שיכול החולה לכבדם במשלו"מ זה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5