——–
כתב הב"י (בסימן רפח) על דברי הטור שכתב בשם אביו שיש לכתוב שם שדי בין הפרשיות וכך הם דברי הרמב"ם ולא מצא להם שום רמז בשום מקום ומה שמפורש בדברי הזהר פר' ואתחנן יש לכתוב דווקא כנגד והיה וכן ראוי להנהיגו וכן פסק מרן (בסימן רפח סעיף טו) כותב שדי כנגד תיבת והיה שבפנים וז"ל הזוהר (בכרך ג דברים פרשת ואתחנן דף רסו.) ועל דא שרי אתרשים מלבר לקבלי שמא דא והי"ה מלגו שד"י מלבר למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין מלגאו ומלבר, וכ"כ בן איש חי (בפרשת כי-תבא) וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק הסימן קסז סעיף ה).
והרמ"א שם כתב כנגד הריוח שבין הפרשיות וציין לרמב"ם רא"ש סה"ת וכ"כ ערוך השולחן וסמ"ק (בסימן קנד) וסמ"ג (בסימן כג) ושלטי הגבורים (על הלכות מזוזה) והגאון ר' יעקב קאשטרו וכתב כף החיים שם שאם כתב שם השם במקום הריוח כדעת הרמ"א יש לכתוב עוד שם השם כנגד והיה וכן לאחינו אשכנזים אם כתוב כנגד והיה יכתוב שם נוסף במקום הריוח וכ"כ משנת הסופר (סימן כז) אלא שבס' יריעות שלמה כתב בשם הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א שאין לכתוב שם נוסף נמצא לדעת כו"ע צריך לכתוב את שם השם שדי מאחורי המזוזה ועיין את מקור הטעם לכתיבת השם שדי מבחוץ בספר מנהגי ישורון (בהוספות סעיף יב).
וכתב הב"י (בסימן רפו) בשם סמ"ג שמצא בירושלמי עיר שיש בה חזירים פטורים מן המזוזה ואומר ריב"א נשתקע הדבר ולא נאמר כי בדק בכולו ולא מצא וכו' ואפי' בפתח הבית במקום שתחילת שליש העליון למעלה מי' יכול להניחה אמנם היה נוהג לכסותה בפתח וכן אני נוהג לכסות וגם בחדרים במקום שתינוקות מצויים שם אני מכסה הנקב במעט שעווה ע"כ וכ"כ סמ"ק (בסימן קנד) שלא מצא בשום מקום לא בירושלמי ולא בתלמוד וכ"כ הג"מ והמרדכי וסמ"ג והכלבו וכתב הכלבו עוד במקום טינופת טוב לכסותה ובמקום טהרה טוב להיותה נראית וכ"כ סמ"ק וכ"כ שו"ת זבחי צדק (חלק או"ח סימן לח) שכתב שיש היתר אחר בזה כיון דהמזוזה היא למעלה מעשרה טפחים מותר לכו"ע דחשיב רשות אחרת נמצא פשט דבריהם שכל בית מזוזה היתה עם נקב כך ששם השם היה נראה כי במקום טהרה טוב להיותה נראית (שם השם שדי) שעיקר מצוותה להיות נראית וכ"כ מחזור ויטרי (סימן תקטו ד"ה כך שנו) שיפתח בקנה חלון שיהא כדי שיעור חלון בחלון ויראה שדי כתוב וכ"כ ספר האשכול (אלבק) (הלכות מזוזה דף עא:) כנגד חלון מבחוץ, ושדי כתיב באותו מקום ובשו"ת מהרי"ל (החדשות סימן קכג) שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה אין רשות למזיק ליכנס בו. וכתבו רז"ל ומהאי טעמא נמי עבדינן נקב נגד השם ומכונין לשמירה .
והט"ז (בסימן רפו) כתב במקום טינופת כגון שתינוקות מצויין שם טוב לכסות הנקב שלא יראה שם השם ומרן (בסימן רפו) במקום טהרה טוב להיות נראית והרמ"א שם שמניחין נקב בקנה נגד שם שדי שיהא נראה מבחוץ ובשיורי כנה"ג (בסימן רפט) כתב שיש ליזהר עד שיניחנה בתחלה לתוך קנה כמנהג ונוקבין חור בכדי שיראה שם שדי ונותנין שם זכוכית וכתב הרב בן איש חי שמנהגם כן והגאון ר' יעקב קאשטרו וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) שנוקבין חור ומניחין אותו תוך שפופרת וזכוכית על השם. וכ"כ שו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן טו הערה א) .
ובב"י (או"ח סימן לב) שהמנהג שעושים נקב קטן בקנה חלול שהמזוזה בתוכו ונקב יש בעץ כדי שיהא שם שד"י נראה מבחוץ והגר"א (שם באות כא) ציין לזוהר (כרך ג דברים פרשת ואתחנן דף רסו.) וז"ל של הזוהר בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב"נ זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דב"נ משמע שרק ע"י שנראה שם השם שדי הוא שולט על המזיקים ומפחדים ובורחים ממנו ואינם קרבים לפתח האדם. ועיין עוד בזוהר שם שרק כאשר כל המזוזה נכתבת נכון אזי יש לשם שדי כוח להרחקת המזיקים. וכ"כ בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן טו הערה א) שראה בס' רזיאל המלאך (דף ו סוף ע"ד) שכתוב שם: ולכן כותבים במזוזה שד"י ונוקבים את הברזל שעל המזוזה כדי שיהיה נקרא וניכר שם שד"י להבריח המזיקים יעו"ש.
מדכתב הרמ"א בשם מהרי"ל (בסימן רפה) כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה וכו' וכן כתב הש"ך כשיוצא מחוץ לעיר יניח ידיו על המזוזות ויאמר וכו' וכ"כ הבן איש חי (בפרשת כי תבא) וכ"כ ברכ"י בשם האר"י ז"ל שיש להניח אצבעו הנקרא אמה על שדי וינשקנו וכו' וכ"כ הגאון ר' עקב קאשטרו .
וכתב הפ"ת (בסימן רפה) בשם רעק"א שלא נכון להניח ידו על מזוזה ללא כיסוי מטעם כל כתבי הקדש אסור ליגע בידו ערום והט"ז כתב מטעם אחר שנראה לו דאין לעשות שתהיה נראה בלי כיסוי כלל משום שע"י שממשמשין בה בכניסה ויציאה נמחק שם השם ולכן טוב שיכסנה בזכוכית ושם השם נראה ואף מועיל במקום טינוף אך במקום איש ואשתו צריך כיסוי בשעווה וכ"כ לשכת הסופר (בסימן כז) וכנה"ג (בסימן רפט) וציין לספר הזכרונות וברכי יוסף (בסימן רפו אות ד) ועיין בפתחי תשובה שם שכתב דכל זה מיירי כשיזדמן אבל לא בקביעות וע"ז נאמר כי דבר ה' בזה ועונשו גדול ע"כ וכ"כ ערוך השולחן שם ובן איש חי (פרשת כי תבא) ועיין ילקוט כתרי אותיות שציין למוה"ר שמואל אבוהב (סעיף יז) שמחמת הנחת היד שהשם הקדוש נמחק ובשל זאת אין נוקבים חור כלל בקנה שמכניסין בו המזוזה ומהם עושים זכוכית ששם שדי יראה וכו' וכתב בסוף דבריו דברים נכוחים למבין וישרים ליראי השם ולחושבי שמו וראויים הם לדורשן ברבים ע"כ נמצאנו למדים שבמקום נקי וטהור אין ראוי לכסות המזוזה ויש להיזהר לא להניח טינוף לפני המזוזה ואם יש שם טינוף כגון צואה במקרה מהני כיסוי הזכוכית או העטיפה מניילון אך אין זה מועיל מפני הערווה שבזה צריך כיסוי שלם שלא יראה שם השם.
ועדיין קשה כיצד שם השם יראה אם צריך לשייר בתחילת הגליון בכדי לגול אותה כדעת התוס' (במנחות לב.) כמו בספר תורה והרא"ש הב"ח הטור הב"י וסמ"ג בשם רבינו שמשון הג"מ כנה"ג בשם ריא"ז קסת הסופר (בסימן כז) דברי חמודות (באות נט) בשם רמ"י והמרדכי וכפי שמרן פסק (בסימן רפח) ובמיוחד לספרדים שיש לכתוב שם השם כנגד והיה אומנם הרמב"ם בהלכות מזוזה לא כתב שצריך לשייר בתחילת הגליון וכתב על דבריו הג"מ שכן דעת ספר התרומה וזאת בכדי ששם השם שדי יראה. ועיין עוד בב"י (סימן לב) שהרגיש בזאת שאם צריך גליון חלק בתחילתה כדי לגול היקפה א"כ אין השם נראה מבחוץ ואף את דעת הרא"ש שאין להניח חלק בתחילתה ביאור דהיינו מהטעם הנ"ל ועיין עוד בדברי שו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) שהקשה על הב"י שבאו"ח מעיד על המנהג קדמונים בימי הרא"ש שלא הניחו גליון כלל ושכח דברי' אלו (בי"ד סימן רפח).
ועיין בפרישה בשם הג"ה מיימוני שיעשה נקב בקנה וכתב עוד בשמו שיעשה נקב בגליון כדי לגול היקף כנגד שדי ובשם הכלבו דשם זה נוטריקון שומר דירת ישראל וכ"כ ד"מ שמה שנהגו בשם זה יותר משאר שמות מפני הנוטריקון וכו' וכתב עוד בשם המרדכי שצריך לנקוב חור בקנה חלון כנגד חלון בכדי שיוכל לראות שם השם ומיהו אם לא עשה כי משמע שם דאינה נפסלת וכ"כ דברי חמודות בשם רמ"י והמרדכי וכ"כ הב"ח (בסימן רפט) בשם בה"ג שצריך לעשות חלון כנגד חלון ואז יכולים לראות שדי מבחוץ משמע מדבריו שאמר חלון כנגד חלון שגם בגליון יעשה נקב כהגהות מיימוני וכ"כ כף החיים וכ"כ הט"ז שאינו לעיכוב.
אלא שמרן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רצ) כתב ספר תורה או תפילין שבלו, אין עושין מהם מזוזה. ואין כותבין אותה על גליוני ספר תורה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. פירש הש"ך שם כגון לכתוב למטה פרשת והיה אם שמוע ואע"פ שנכתב כסדרן מכל מקום אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ונראה כל שכן שאסור לחתוך מהגליונות שאין מורידין כפי שכתב הרמ"א שם בשם שו"ת מהר"ם פדאווה (סימן פד) שאסור לחתוך העודף ולהניחו בלי קדוש. וכ"כ הגר"א שם ובית הלל שם בשם הזוהר ובספר חובת הדר (פרק ט סעיף ו) .
ועוד ראיתי בספר בקול סופרים שכתב (בענינים שונים) שיש חרם קדמונים שלא לחתוך גליון מספר לכן אין נכון לחתוך הגליון מפרשיות כדי להניחם בבתים קטנים וכו' ע"ש ובעיקרי דינים (בהלכות מזוזה סעיף ט) כתב שאין לנקוב כנגד שם שדי שאין זה דרך כבוד לעשות נקב בגליון ולכן אין להניח נייר חלק בתחילת הגליון וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) וא"ת מה בכך אם נחמיר לכתחילה ויניח חלק בכדי לגול זה אינו דהא יש לחוש שיכסו שם של שדי ואי ינקב הגוויל יהיה גנאי וכ"כ פתחי תשובה בשם שבות יעקב שאין להניח בכדי לא לנקוב וכ"כ ברכ"י שמי שלא מניח יש לו על מי לסמוך וכ"כ משנת הסופר (בסימן כז) בשם ברכ"י אבל הבל"י כתב לנקוב הקלף וכדמייתי הב"י בשם הגה"מ לשייר ריווח ובלשכת הסופר כתב שיש להשאיר ריוח בתחילת הגליון כפי שצריך כך שאם גוללין בהידוק היטב יספיק כדי לגול אותה אך כשקובעין אותה אין גוללין בהידוק ואז שם השם נראה.
והב"י (בסימן רפח) (ובסי לב) כתב בשם הג"מ שציינו לספר התרומה שא"צ להניח בתחילתו כדי לגול וזאת בכדי שיראה שם שדי מבחוץ וכתב הג"מ שאם יעשה נקב כנגד שדי זהו טוב ונכון ע"כ והב"י לא השיג עליו מאומה משמע שלדעת מרן טוב ונכון לעשות נקב בכדי שיראה שם השם דאי לא תימא הכי היאך פסק שיש להשאיר גליון בתחילתה בכדי לגול ואף שללא החלק בתחילתה לא תמיד יראה שם השם לאחר גלילת המזוזה ומאידך כתב שטוב ששם שדי יראה ובמיוחד שפסק כדעת הזוהר שיש לכתוב את שם השם שדי כנגד והיה שאין אפשרות אם לא לנקוב את הגליון (אף ללא חלק בתחילתה) ושו"ר שהרגיש בזה בשו"ת רביד האברך (חלק א סימן כט) וכתב שהב"י לא חש לסברה שאין כבוד לנקוב הגליון ע"ש. ומה שכתבנו בשם לשכת הסופר זה כאשר כותבים את שם השם בריווח ותו שמנינו לעיל ראשונים ואחרונים שמחייבים להשאיר גליון בתחילתה בכדי לגול ולא מצינו שהאוסרים הם כמשקל נגדם בכדי לאסור לנקוב ונראה לי שמי שחושש לחרם קדמונים הנ"ל יעשה כך לא ינקוב נקב שלם דהיינו שהשאיר את החתיכה מחוברת לגליון בקצה אחד ויקפלה הצידה כך ששם השם יראה ומצד שני נשאר הגליון בקדושתו.
אלא שעדיין עם כל זאת לא נראה שם השם בשלמות משום שהחלון קטן מכדי להכיל את השם והסופרים כותבים בגודל כתב המזוזה כמעין השיטה שנגדה וגם הקף גליל המזוזה קטן בכדי שיכנס ויראה שם השם עליו ולכן יש לסופרים לכתוב בגודל קטן יותר בכדי שיראה מהחלון כי השם שדי אינו נחשב כדיני המזוזה לא בגודל לא בחק תוכות ולא כסדרן ולא תגים ולא לקידוש ואף אם שכח לגמרי לכותבו אינו מעכב עיין קול יעקב ומשנת הסופר (בסימן כז) וכן תיבות כוזו במוכסז כוזו ואף אותם רשאי למחוק ולתקן.
ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ח-יו"ד סימן כט) שאין דין חציצה במזוזה שכמה טעמים יש להתיר כריכת המזוזה בנייר ובקלף וזכוכית ואין בזה דין חציצה כלל. ובילקוט סופר (סימן כז) כתב בשם דע"ק שנכון לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל שהברזל מקצר והמזוזה מאריכה.
ובטור (בסימן רפט) כתב שצריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח ויכוין שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד סוף לאויר הפתח וכו' ע"כ אם אמר שצריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח מה בה ללמד אותי ויכוין שיהא שמע לצד סוף לאויר הפתח וראיתי שהפרישה פירש שם שיש לכוון בין מזוזה למזוזה שכנגדה זאת אומרת שמלבד שצריך שיראה שם השם שדי צריך גם לכוון ששמע (תחילת המזוזה) יהיה מכוון כנגד המזוזה שממול עיין עוד בדברינו כיצד צריך לקבוע את המזוזה.
לסיכום: צריך ששם השם במזוזה יהיה נראה מבחוץ במקום נקי.
פירות הנושרים:
1. צריך לכתוב את שם השם שדי מאחורי המזוזה.
2. שם השם שדי יש לו כוח להרחיק את המזיקים רק כאשר המזוזה כשרה.
3. כיסוי זכוכית מועיל בפני טינוף ארעי במיוחד כאשר המזוזה נמצאת מעל י' טפחים.
4. במקום טינוף קבוע יש לסתום את הנקב.
5. אין לקבוע מזוזה ללא כיסוי משום שיכול להימחק שם השם ע"י השימוש .
6. אין להשתמש תשמיש גנאי ליד המזוזה או להניח שם טינוף.
7. אם כתוב שם השם כנגד הריוח יכול לכתוב עוד שם השם כנגד והיה.
8. לאחינו אשכנזים יכול לכתוב עוד שם כנגד הריוח אם היה כתוב כנגד והיה.
9. יכול לנקוב בגליון בכדי שיראה שם השם .
10. כשיוצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי וגו' וכן כשנכנס יניח ידו.
11. כשיוצא חוץ לעיר יניח ידיו ויאמר בשמך ט"ל אטל"א (כי ט"ל בגימ' כוזו).
12. להינצל מיצה"ר יניח אצבע האמה על שדי וינשקנו ויתפלל לה' שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ"ה.
13. יש להשאיר ריוח בתחילת הגליון כדי גלילה.
14. לאחינו אשכנזים שכותבים שם השם בריווח יכולים להשאיר גליון קטן שבהידוק היטב יעטוף את המזוזה וכשקובעין אותה אין גוללין בהידוק ושם השם נראה ואם לא יראה יכול לנקוב בגליון בכדי ששם השם שדי יראה.
15. גם הספרדים יכולים לעשות כך ובמיוחד כשיש בית מזוזה רחב.
16. על הסופר לכתוב את שם השם באותיות קטנות כך שיוכלו להראות מהחלון.
17. יש לכסות את הנקב במזוזה ע"י זכוכית או פלסטיק שקוף בכדי ששם השם יראה ולא ימחק וכיום שעוטפים את המזוזה בניילון שפיר.
18. יש להיזהר ולקבוע את המזוזה בתוך נרתיק דווקא
19. נכון לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל.
20. אסור לחתוך גליון מספר לכן אין נכון לחתוך הגליון מפרשיות כדי להניחם בבתים קטנים וכן במזוזה לבית קטן וכד' .
21. החושש יכול לא ינקוב נקב שלם דהיינו שהשאיר את החתיכה מחוברת לגליון בקצה אחד ויקפלה הצידה כך ששם השם יראה ומצד שני נשאר הגליון בקדושתו.
22. כל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה שאין רשות למזיק ליכנס בו. ומהאי טעמא נמי עבדינן נקב נגד השם ומכונין לשמירה.
.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5