——–
כתב הרמב"ם (בהלכות מזוזה פ"ו סעיף יב) שצריך לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וכ"כ נימוקי יוסף (בהלכות מזוזה) שמודד מלמטה למעלה שני שלישי הפתח וכשיכנוס לתחילת שליש עליון יתן שם המזוזה ודווקא לכתחילה אבל בדיעבד משליש העליון ולמעלה כשר משמע שלכתחילה יש לקבוע בשליש העליון ואפילו אם השער נמוך או גבוה ואף שלא תיראה המזוזה ובדיעבד שפיר כל גובה המשקוף למעט טפח עליון. אלא שהראב"ד השיג עליו מהירושלמי וכתב הגע עצמך שהיה שער גבוה מניחה כנגד כתפיו ודיו ע"כ וכן נראה דעת הרא"ש כטעם הראב"ד עיין ב"י (בסימן רפט) ובהגהות הב"ח (אות נ) על הלכות מזוזה וז"ל הרא"ש (הלכות מזוזה סי' י) פירוש שלא ירחיק מן המשקוף יותר משליש גובהו של פתח אבל יכול לתתו בגבהו של פתח עד המשקוף עכ"ל ונראה שטעמו מדאוקימנא לה בגמרא כרבי יוסי דאמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ומאי תחילת שליש העליון דקאמר להרחקה שלא להרחיקה מן הקורה של מעלה יותר משליש.
נמצא לדעתם שכל השליש העליון כשר לקבוע בו מזוזה ועדיף כנגד כתפיו ועיין בתוספות מסכת מנחות (דף לג.) שציינו לירושלמי בפרק שני דמגילה משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו של אדם וכ"כ נקודות הכסף בשו"ע (סימן רפט) בשם ראשונים ואחרונים עיין שם ועיין עוד בדברי הטור והמרדכי (סי' תתקסא ח ע"ב) שכתב מסופק היה ר"י אם ההיא דירושלמי שהניחו רבי חנינא כנגד כתפותיו פליג אתלמודא דידן מדלא מפליג בין גבוה לנמוך ומיהו נראה דלמעלה מכתפיו לא יניחנה אם הפתח גבוה כל כך דלא יניחנה לעולם במקום שאינה נראית לו וכן משמע מדקאמר מניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כדי שיפגע במצוה מיד עכ"ל וכ"כ הט"ז שם להורות שהשראת השכינה במקום מזוזה שהיא בין כתפיו של אדם ועיין עוד בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ד' סימן קה) בביאור דברי הט"ז וכ"כ הש"ך בשם העט"ז וכ"כ חיי אדם (בכלל טו אות יז) נמצא שאף בשער גבוה יש לקבוע את המזוזה בגובה הכתפיים אעפ"י שאינה נמצאת בשליש העליון כלל והקשה בשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן שפד) שנותנה כנגד כתפיו אבל לא למעלה מכתפיו בענין שלא יראה אותה. תמוה שהרי הכתפים למטה מן העינים ואדם מביט למעלה ולא למטה כדאיתא בב"ק (כ"ז:) ובתוס' ור"ש שם. ונראה דהכי פירושא דכשהפתח גבוה באופן דשליש עליון אינו גבוה יותר מארבעה או חמשה אמות דרואה המזוזה קובעה כדרכה בשליש עליון. אך כשגבוה הרבה יותר ויותר. ואם נניחנה בשליש עליון לא יראנה מה יעשה לקובעה כתקנה. לא יחשוב הפתח רק כשיעור קומת האדם שהאדם משתמש בו וקרינא בי' דרך ביאתך. וע"כ קובעה כנגד כתפיו שבזה הוה הרחקת טפח מקומתו כן נ"ל הפירוש הגם שהוא עדיין דחוק. ובשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן ריט) תירץ שאפשר דהירושלמי מיירי בגבוה הרבה למעלה מעשרים אמה דלא שלטה בה עינא או שגם כתפיו בתחילת שליש עליון וגם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תקלח) כתב שלמעשה יש לקבוע נגד כתפיו ובשער רגיל כתב (בסימן תקלט) שיש לדקדק ולהניחה בדווקא בתחילת שליש העליון שזהו המצווה לכתחילה לכ"ע וראוי להזהיר לכך ע"ש .
אלא שהכסף משנה ומגדול עוז כתבו שדעת הרמב"ם והרי"ף כהבבלי שסתמא קתני ולא חילק דהיינו תמיד יש לקובע בשליש העליון אעפ"י שהשער גבוה וכתבו התוספות בפרק הקומץ (לג: ד"ה ומאי) בירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי"ב) משמע דכשהפתח גבוה הרבה מניחה בין כתפיו וחולק על תלמוד שלנו עכ"ל. וכתבו הב"י (בסימן רפט) נמצאנו למדים לפי תלמודינו וכפירוש הכ"מ שמצוותה היא בדווקא בתחילת השליש העליון ובדיעבד כל השליש העליון כשר אבל בפחות משליש העליון משמע פסול וכ"כ הב"ח ובית יוסף שם שמדברי הרמב"ם (מזוזה פ"ו הי"ב) נראה דלכתחילה מצווה להניחה בתחילת שליש העליון ונראה מהרמב"ם דלמטה משליש העליון פסולה וכן משמע פשטא דברייתא בגמרא ע"כ ושוב כתב שם בהמשך שלדעת הרמב"ם פסול כך ובשו"ע כתב כן שמקום קביעתה בתחילת שליש עליון גובה השער ואם קבע למעלה מזה כשרה וכו' ולא כתב מה הדין מתחת לשליש העליון וכבר כתבנו בספרנו בשם החיד"א שמה שלא כתב מרן בשו"ע אנו סומכים על דבריו בב"י ששם עיקר דבריו ועין עוד בבן איש חי (ש"ב פ' כי תבא אות ז) וערוך השולחן (שם בסעיף י) שנוטים לפסול מתחת לשליש עליון וחיי אדם (בכלל טו אות יז) פסל וצריך להניחה נכון ולא יברך ובקיצור שולחן ערוך (סימן יא) כתב שאף אם קבעה למטה משליש עליון צריך להסירה ולקבעה כראוי ובברכה.
והברכי יוסף כתב בשם האר"י ז"ל שגלה סודו שתהיה בשליש העליון בדווקא וכן משמע ממחזור ויטרי (סימן תקטו) שכתב וצריכה להניחה בתחילת שליש העליון של גובה הפתח. ובספר החינוך (מצוה תכג) כתב שמצוה להניחה בתחילת שליש העליון ועיין עוד בספר האשכול (אלבק הלכות מזוזה דף עג) וכ"כ ספר כלבו (סימן צ) וז"ל בתחילת שליש העליון של גובה השער וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן ריט) שגם בנימוק"י שעל הרי"ף מוכח להדיא דלמטה משליש עליון פסול גם בדיעבד וכ"כ שו"ת יביע אומר (חלק ב-יו"ד סימן כא) שהעיקר בזה להניחה בשליש העליון, גם כשהפתח גבוה הרבה, שאז תהיה המזוזה למעלה מכתפיו. ואם קבעה במקום לא נכון יחזור ויטלנה משם ויניחנה במקומה הראוי בלי ברכה. וכן נראה מד' המעשה רוקח (דק"ה ע"ד). ע"ש. ואע"פ שעי"ז ימנע מהמנהג שנהגו להניח ידיהם על המזוזה בצאתם מן הבית ובכניסתם .
לסיכום: גם בדלת גבוהה מאוד יש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון .
פירות הנושרים:
1. מזוזה שנקבעה מתחת לשליש העליון של המשקוף נראה לפסול ויש לקובעה שנית במקומה בלא ברכה.
2. גם אם השער גבוה אם תקבע המזוזה בשליש העליון לא יגיעו אליה וגם לא תראה המזוזה בכל זאת יש לקובעה בשליש העליון בלבד.
3. יש נוהגים בשער גבוה לקבוע מזוזה בגובה בין כתפיו .
4. לכתחילה מיקום המזוזה הוא בדיוק בתחילת שליש העליון.
5. בדיעבד כל השליש העליון מקום המזוזה .
6. טפח עליון (הצמוד למשקוף) פסול לקביעת מזוזה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5