א יִשְׁתַּבַּח אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ, לְפִי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְבָרוּךְ שֶׁאָמַר, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן נִתְקְנוּ עַל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, זוֹ לִפְנֵיהֶם וְזוֹ לְאַחֲרֵיהֶם. ב אֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר מֶלֶךְ מְהֻלָּל א בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֶלָּא אַחַר חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁשָּׁם הִיא סִיּוּם הַבְּרָכָה. ג הַמְסַפֵּר בֵּין יִשְׁתַּבַּח ב לְיוֹצֵר, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלְּצָרְכֵי צִבּוּר אוֹ לִפְסֹק צְדָקָה לְמִי שֶׁבָּא לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, מֻתָּר לְהַפְסִיק: { הַגָּה: וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט מַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לְבָרֵךְ חוֹלֶה אוֹ לִקְבֹּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ דִּין בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, דְּכָל זֶה מִקְרֵי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, וּלְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין לְהִתְפַּלֵּל יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִקְצָת פְּסוּקֵי } ג { דְּזִמְרָה, וְיֹאמַר קַדִּישׁ עֲלֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּלֹא תְּהִלָּה שֶׁלְּפָנָיו, וְלָכֵן מַתְחִילִין עַרְבִית בְּלֹא קַדִּישׁ } (כָּל בּוֹ) { וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין וְהֵבִיאוּ לוֹ בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְקַדִּישׁ, יָכוֹל לַהֲנִיחָם וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל בֵּין קַדִּישׁ לְבָרְכוּ לֹא יַפְסִיק בְּשׁוּם דָּבָר } (אוֹר זָרוּעַ פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) { וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַפְסִיק לְאַחַר שֶׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר } ד { בָּרְכוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין בִּרְכַּת יוֹצֵר וע"ל סוֹף סי' נ"ז } (בֵּית יוֹסֵף סוֹף סי' נ"ז בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג):
ב א בתשבחות. ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי"ו האר"י ז"ל וכ"כ השכנה"ג בשם רד"ק וע"ל סי' נ"א ס"ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי"ת. כ"כ ר' שבתי ועי' תוי"ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר"ל מפראג רק בפתח עט"ז: ג ב ליוצר. בכתבים כתוב לומר ביו"ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. מ"א: ג דזמרה. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש"ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע"פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ"א ע"ש וע"ל סי' נ"ה ס"ק א' מש"ש: ד ברכו. לאחר שהתחיל הש"ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס"ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו'. מ"א:
א׳ אחר מלך מהולל בתשבחות. כ"ה נוסחתו בישתבח אבל נוסחתנו בישתבח אל מלך גדול בתשבחות: ב׳ המספר וכו'. ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע: ג׳ מקצת פסוקי. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה [ד"מ כל בו] ונ"ל שלכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש: ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה וכ"מ הלשון סי' קל"ג שכתב ברכו אחר קדיש בתרא משמע דאומרים רק ברכו בלא קדיש ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים: כתב ב"ש דף ס"ה ע"ד בענין קדיש דרבנן כתב הרמב"ם סוף פרקי אבות שא"א אותן כי אם על ההגדה ולכן אומרים אחר הפרקים אר"ח וכו' כדי לומר קדיש עליו אמנם בחבורו כתב לאומרו על כל תורה שבע"פ עכ"ל ב"ש. וז"ל הרמב"ם ס"ס אהבה כל י' שעוסקים בת"ת שבע"פ אפילו במדרשות או בהגדות אומרים קדיש דרבנן ובטור סי' רט"ו כתוב שהתינוקות של בית רבן אחר שלמדו נפטרין ואומרים קדיש, אבל בלקוטי פרדס כתוב וז"ל כשהצבור אומרים פסוק או משנה צ"ל קדיש לפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואף אחר משנה כגון במה מדליקין ואומר בסיומן אר"א אר"ח דהיינו כקריאת התורה כדי לקדש שאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק עכ"ל. וא"כ י"ל שגם כוונת הרמב"ם בחבורו לומר הגדה אחר תורה שבע"פ ולומר אח"כ קדיש כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה וכן מנהג כל ישראל אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת אר"א כו' א"כ כשלומדין משניות י"ל הגדה אחריו כדי לומר קדיש וכ"כ בספר מ"ש סי' ל"ג ועבב"י רסי' נ"ה: ד׳ יכול להניחם ולברך. ז"ל ד"מ כ' א"ז ובתשובת הגאונים כ' ששאלתם מי שנזדמן לו טלית לאחר שעמד להתפלל יוצר קודם שקרא ק"ש מהו להפסיק ולברך כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש ומתעטף ואומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל וכו' ע"כ גם ע"פ ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמ"ש ס"ס מערכת אלהים עכ"ל ד"מ, משמע מזה שמדבר בש"ץ ואפ"ה רשאי להפסיק בין ישתבח לקדיש עסי' נ"ג ס"ג, וגם משמע מלשון א"ז לאחר שהתחיל קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים ע' סי' ס"ו סס"ב וזה שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו':
א׳ זו לפניהם כו'. כב"י ומכאן יתבאר לך שא"ל ישתבח אלא מי שאמר ברוך שאמר: ב׳ אחר מלך מהולל. פי' שאחר שיסיים בישתבח בא"י אמ"ה אל מלך גדול בתשבחות לא יענה שום אדם אמן דאכתי לא הוה סיום הברכ' עד שאמר ג"כ אל ההודאות כו' עד חי העולמים:
נ״ד:תק״ד א׳ (ס"ק ג) מקצת כו' ועתה חדשים כו' וכ"מ כו' ברכו אחר קדיש בתרא שכ' שם וז"ל בשבת וי"ט א"א ברכו אחר קדיש בתרא דמסתמ' הכל באים לבה"כ קודם ברכו וכבר שמעו ברכו עכ"ל. והל"ל א"א קדיש וברכו אחר כו' א"ו כיון דהוא אחר קדיש בתרא אין אומרים קדיש לפני ברכו אפי' בחול: ב׳ כ' ב"ש כו' וז"ל הרמב"ם כו' ובטור כו' ואומרים קדיש. משמע ג"כ דס"ל דעל כל תורה שבע"פ אומרים קדיש. דהא מסתם סתום משמע על כל מה שלומדים התינוקות אומרים קדיש אולי משמע מדבריהם דאפי' א"צ לו' בסיום תורה ע"פ דרשות פסוקים. ואפ"ה יאמרו קדיש. ועז"כ מ"א אבל בלקוטי פרדס כו': ג׳ וא"כ י"ל ר"ל כיון דמצינו דלקוטי פרדס גם הוא ס"ל דעל כל תור' שבע"פ אומרים קדיש. ואפ"ה הצריך לסיים בדרשת פסוקים א"כ י"ל וגם כוונת הרמב"ם בחבורו כן נינהו דכתב דעל כל תורה שבע"פ אומרים קדיש. מ"מ צ"ל בסיום דרשת פסוקים: ד׳ כ"ה דל"ת דידיה אדידיה. ר"ל מ"ש בפי' המשנה עם מ"ש בחבורו. אע"ג דמצינו בו פעמים רבות שחזר בו בחבורו ממ"ש בפי' המשנה. מ"מ במקום שא"צ לו' שחזר בו עדיפא. כדי לו' קדיש מה שנקרא קדיש דרבנן כתבו הטעם מפני שיש בו תפלה על רבנן ותלמידהון: נ״ד:תק״ה א׳ (ס"ק ד) יכול כו' ז"ל ד"מ כ' א"ז כו' ומזה נובע הגהת רמ"א פה: ב׳ משמע מזה שמדבר בש"ץ. דהא כתב ומתעטף ואו' קדיש משמע שהמתעטף אומר קדיש וע"כ הוא הש"ץ: ג׳ עסי' נ"ג ס"ג שכ' רמ"א שש"ץ יתעטף קודם שיתחיל ישתבח ולא יתעטף בין ישתבח לקדיש. צ"ל היינו היכי דאפשר שהובא לו הטלית קודם ישתבח. לכך עדיף שיתעטף קודם ישתבח. משא"כ אי לא הובא. (וה"ה שכח) עד אחר ישתבח גם ש"ץ רשאי להתעטף ולברך קודם שיתחיל הקדיש. עסי' ס"ו סס"ב שיש מחלוקת בזה: ד׳ וזה שכת' כו' וכ"ש שלא כו' דלכאורה מאי כ"ש הוא ואין מן הסברא עדיפות לאחר ברכו מקודם ברכו והשתא י"ל דהא דאין להפסיק בין קדיש לברכו לא הוזכר בשום פוסק כ"א בא"ז ושלא יפסיק אחר שהתחיל יוצר הוזכר בס' המנהיג שהובא בב"י ססי' נ"ז וכמו שציין מהר"ם רבקש. וגם מס' א"ז נלמד דס"ל כס' המנהיג לכן חמיר אם התחיל יוצר. דבזה מצינו שנים מן הראשונים שסוברים כן בפי' גם י"ל כיון דחמיר ליה כ"כ לס' א"ז מן יוצר ואילך לאסור להפסיק אפי' בין הפרקים:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…