——–
בפסחים (דף נד.) תני חדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו. ותני חדא: אין מברכין עליו. לא קשיא; כאן במוצאי שבת, כאן במוצאי יום הכפורים. רבי מפזרן, רבי חייא מכנסן. אמר רבי יצחק בר אבדימי אף על פי שרבי מפזרן חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו. משמע שאף לכתחילה שרי דהא רבי מפזרן וחוזר וסודרן לכתחלה הוא. והטעם לזה שחוזר וסודרן כתב בחידושי הריטב"א שם ואע"פ שרבי מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו. כתב הרי"ט ז"ל נראה לי שאין ברכת הבשמים בחזרה זו דההיא ברכת הנהנין הוא וכבר יצא, ולא דמי לברכת היין של קידוש (ר"ה כ"ט ב'), דהתם קידוש גורר אותה לעשותה חובה מה שאין כן בזה דאפשר להבדלה בלא עצי בשמים, ואע"פ שחוזר ומריח בו מ"מ נראה כאוכל לבטלה כדי שיברך, אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם לחזור ולסדר ברכת עצי בשמים להוציא בניו ובני ביתו, ויש לי לומר דכשחוזר ומריח אינו נראה כמריח לבטלה כיון שעושה כך להוציא אחרים והנאה חשובה היא זו מפני גרם מצוה שמוציא אחרים. והובא גם בברכי יוסף (או"ח סימן רצו ס"ק ז) ובשו"ת יוסף אומץ (סימן יז) שהוא גם לחיד"א וכ"כ בערך השלחן (ס"ק א).
וגדולה מזאת כתב ספר האגור (הלכות שבת סימן תיח) בשם הר"ר אפרים מי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה ואף להוציא בני ביתו אינו יכול. ואינו דומה לקדושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצוה דהויין חובה אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא, ולא נהירא שהרי פורס אדם פרוסה לבני ביתו אע"פ שאינו אוכל עמהם והתם מאי חובה איכא וכן הורה לי הרא"ש עכ"ל. והובא דברי הר"ר אפרים גם בטור (או"ח סימן רצז) דמי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה שאף להוציא בני ביתו אינו יכול ולא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצוה שהן חובה, אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא. אבל הטור שם והרא"ש חולקים עליו, ועיי"ש בב"י שכתב בטעם הרא"ש דאע"ג שברכת הבשמים אינה חובה, מ"מ, כיון שחכמים קבעו אותו מנהג הו"ל מצוה, וכן פסק שם בשו"ע, וראה לט"ז והמג"א שם הסכימו לדעת רבינו אפרים, והובאו בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רי). ע"ש וראה עו לקמן בס"ד.
אלא שבשו"ת בעלי התוספות (סימן לב) העלו להפך שאדם שאינו מריח ועושה ברכה על הבשמים, וודאי ברכה לבטלה, וגם להוציא בני ביתו אינו יכול, ולא דמי לקידושא ולאבדלתא וברכת המוציא ומצה שהם חובה, וזה אינו אלא מנהג בעלמא. ומרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן יז) נראה דמספקא ליה דין זה, שכתב: כשהוא מריח ולפעמים אינו מריח נראה דיסמוך לברך להוציא בני ביתו כיון דעל הרוב הוא מריח אף שיש לו קרירות. ואם עתה הוא ספק בכה"ג יש לסמוך על הרא"ש והטור דסברי דלהוציא בני ביתו שרי ע"ש. וכ"כ רבינו זלמן שם (אות ז) ובשו"ת חיי הלוי (חלק א סימן מג).
וגם הב"י שם יישב דברי הר"ר אפרים הנ"ל דאין מדין פורס אדם וכו' קושיא על דבריו דההיא בני ביתו הקטנים היא כדי לחנכן במצות וחינוך לא שייך אלא בקטנים ועל כרחך [צריך] לפרש דבקטנים מיירי דאם לא כן מאי איריא בני ביתו אפילו לאינשי אחריני נמי ורישא דברייתא קתני לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם אלא ודאי כדאמרן ופשוט הוא ומכל מקום אפשר לקיים הוראת הרא"ש דאע"ג דאינו חובה כיון שחכמים קבעו אותו מנהג הוה ליה מצוה ודמי לקדושא וברכת המוציא של מצוה וכן הכריע להדיא דשרי בשו"ע (סעיף ה) וז"ל מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע.
וכן העלו המג"א, ושו"ת פרח שושן (או"ח כלל ג סימן ב), ושו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן כ), וברכי יוסף, והמשנ"ב, ושערי תשובה שם, ובשו"ת יביע אומר (חלק ד או"ח סימן כד) ובחזון עובדיה (הלכות מקרא מגילה סעיף ז) ועוד. ועיין עוד בזה בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן מח) דעדיף לברך על האור במוצ"ש לפני ההנאה. ובנדון דידן לנוהגים לברך על הנר בליל פורים שחל במוצאי שבת לפני קריאת המגילה עיין פר"ח (סימן תרצג אות א) וברכי יוסף שם ובשערי תשובה (בסימן תרצג ס"ק ב) ובילקוט יוסף (חלק ה עמ' שיד) בזה ובכף החיים שם (אות י ובאות יא) שהעלה שאין לחזור ולברך שנית על האש בהבדלה להוציא את בני ביתו. צ"ל שכוונתו ליודעים אבל לבני ביתו שאינם יודעים או לבניו הקטנים חוזר. ומלעיל משמע דיכול להוציא אף אחרים מאחר דברכת הנהנין היא וכ"כ ערוך השלחן (ס"ק א) בשם בית דוד ותורת חסד אע"פ בירך על האש יכול לחזור לברך להוציא אחר ע"ש.
וראיתי לספר סנסן ליאיר (עמוד רכה) לראש ישיבת כסא רחמים הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א דבזה"ז שקורין המגילה לאור החשמל וידוע שאין מברכים בורא מאורי האש לאור החשמל הנכון שלא לברך בורא מאורי האש כלל עד להבדלה ע"ש. וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר (סימן קכב אות ו) לרב רצאבי שאין מנהגם לברך על הנר לפני קריאת המגילה אלא מסדרין על הכוס עם שאר הברכות. וזהו מכוון לחדושי הרמב"ם שנכתבו ע"י בנו אברהם שאביו לא הביא את הגמ' שהיו יושבין בבה"מ והביאו אור לפניהם בש"א כל א' וא' מברך לעצמו ובה"א א' מברך לכולן. משום שדעתו ונהגו לסדר הכל על הכוס ואין מברכין על האור לבדו בבה"מ ע"ש. וזהו לא כדברי הילקוט יוסף (חלק ה' עמ' 302 סעיף מב ובעמוד 314) שחייב אף את הנשים לברך על הנר לפני קריאת המגילה ע"ש. ולכאורה לא ברור דאם כן אזי גם בכל מוצאי שבת יצטרך לברך על הנר דהא נהנה הוא מאור החשמל ומה החילוק, מדאין מברכין על אור החשמל ועדיין לא נהנה מאור הנר טוב יותר שיקרא את המגילה ואח"כ יבדיל.
ועוד העלה שם בשו"ת פרח שושן לענין הלכה אסור ללמוד קודם שיברך, ולדעת מרן אין אסור בדבר אם יברך קודם שיקרא, צריך לברך קודם שיקרא. ונראה דלאו דוקא ללמוד אלא ה"ה לשתות עשן אסור קודם שיברך בורא מאורי האש, דאע"ג דכיון שהבדיל בתפלה מותר לעשות מלאכה, מ"מ מטעמא אחרינא יש לאסור לפי שנהנה מן הנר קודם שברך עליו וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק א סימן קנז).
לסיכום : רשאי לחזור ולהבדיל לאנשי ביתו שאינם יודעים ולברך גם על נר ובשמים וי"א שיכול גם להוציא לאחרים.
פירות הנושרים:
1. מי שאינו מריח אינו יכול לברך על הבשמים.
2. יכול להוציא את מי שאינו יודע או בניו הקטנים בברכת בשמים אע"פ שאינו מריח.
3. יש נוהגים לברך על הנר לפני קריאת המגילה כשחל ליל פורים במוצאי שבת כדי שלא יהנו מהנר במוצאי שבת קודם שיברכו עליו.
4. יש נוהגים שלא לברך משום שנהנין מאור החשמל שאין מברכים עליו, ולכן עדיף לסדר כל הברכות על הכוס, ונראה דזהו עדיף יותר.
5. מנהג תימן לא לברך על הנר לפני המגילה.
6. אסור ללמוד קודם שיברך, וה"ה לשתות עשן אסור קודם שיברך בורא מאורי האש, דאע"ג דכיון שהבדיל בתפלה מותר לעשות מלאכה, מ"מ מטעמא אחרינא יש לאסור לפי שנהנה מן הנר קודם שברך עליו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5