——–
כתב הב"י (בסימן לב) בשם הריב"ש בתשובה (סי' קמו) שלדעת הרמב"ן (בפרק ב דגטין) בס"ת תפילין ומזוזות אם נכנס ראש הלמ"ד באוויר הה"א או החי"ת אפילו בלא נגיעה פסול ודברי הרמב"ן כתב הר"ן בפירוש ההלכות בפרק הנזכר וכ"כ הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר (סימן קכה) ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, (הר"ן פ"ב דגיטין בשי"א), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות כגון שמשך ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א, פסול. משמע לדעת הב"י והרמ"א שכניסה לחלל אות אחרת פסול וכ"כ הגר"א וכ"כ הב"ח שם שאף לדעת התוס' והרא"ש בתפילין ומזוזות פסול דהיינו כאשר נכנס אות לחלל אות אחרת ובכך נפסדה צורת האות נפסלה אך אם ע"י כניסתה לא נפסדה צורתה לא נפסלה האות וכ"כ הב"ח בשם הר"ן שהטעם הוא מפני שמבטל צורת האות ושערי תשובה בשם שו"ת מקום שמואל והט"ז (בס"ק כב) ועיין במחצית השקל שכתב אליבא דהט"ז אף אם אינו מפסיד את צורת האות פסול שעצם כניסה לחלל אות אחרת פסול וכן משמע בתשובת מעיל שמואל .
ועיין בחידושי רעק"א על דברי המ"א שכתב שלדעת כנה"ג מותר לגמרי, אינו כן שרבו מהרי"ט כתב שאם נכנס כל שהוא כשר אבל אם נכנס שמפסיד את צורת האות פסולה וכ"ש אם נכנס למ"ד לתוך רי"ש שנראה כאות קו"ף לכו"ע פסול וכ"כ יד אהרון ועיין בפמ"ג (סימן לב) באשל אברהם שציין לחלקת מחוקק ובית שמואל שאף באות בי"ת או חי"ת אם השתנה ע"י הבחנה של תינוק פסול וכן במשנת הסופר (סימן ז) כתב כדעת פמ"ג וכ"כ באשל אברהם שאם רק קוץ נכנס לחלל אות אחרת אין חשש ע"כ משמע שאם הקוץ גדול פסול וכ"כ ביאור הסופר לדעת המק"מ ובית שמואל עיין שם ועיין במחזור ויטרי הלכות שחיטה מספר התרומה (עמ' 755-782) (סימן קלד) שכתב שצריך ליזהר שלא יפול כלל מן הדיו טיפה קטנה בתוך האות. דאינו מועיל מה שימחוק אחרי כן טיפה של דיו שבתוך חלל האות. דהוה ליה חק תוכות ופסול. משמע שאף בטיפת דיו קטנה בתוך האות פסול (בכל אות).
נמצא מכל האמור לעיל שאם נכנס אות לחלל אות אחרת ובכך נפסדה צורת האות בשל זאת לכו"ע פסול ועיין עוד בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן יח) שכתב מנין לנו להקל הרבה ולומר שיעשה העירוי גדול שיכנס הרבה לחלל האות והאומר כן עליו להביא ראיה ברורה וכתב עוד בשם הרשב"א (בחדושי גטין) דמערי בגט האותיות יתפרש בסגנון זה שיעשה באופן שיכנס מעט לתוך תחום חברתה שבזה ניצול הגט משמע שאם נכנס יותר פסול וכתב דאפי' לר"י דמפרש עירוי שנכנס לתוך חלל האות היינו דווקא כשנכנס כל שהוא אבל נכנס בתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות פסול גם לדעת ר"י.
אלא שמרן בשולחן ערוך שם (בסעיף כח) כתב בלשון יש להזהר משמע בדיעבד כשר ולא חילק מעט או הרבה ואפילו אם נכנס ושינה את צורת האות כשר בדיעבד עיין ב"ח ט"ז וכן פסק מג"א שכשר בדיעבד ועיין בפמ"ג שכתב עליו שדווקא באות דל"ת פוסל המג"א אבל באות ה"ה או חי"ת יש להזהר לכתחילה וכ"כ בשו"ת אבני נזר (ח"א חאו"ח סי' ג אות ג) דאנן בתר המג"א גרירין שפשט דברי מרן המחבר כוותיה שכ' רק אזהרה לכתחלה. וכ"כ בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' קלה) דלמרן כשר בדיעבד. ע"ש. וכן העלה בשו"ת מקום שמואל (סי' נג) ועיין בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ד-או"ח סימן ו).
נמצא לפירוש זה שיש חילוק בין אותיות שע"י כניסה לחללם נפסדה צורתם לבין אותיות שע"י כניסה לחללם נהפכו לאות אחרת שני עניינים שונים (כעין דיבוק באות עצמה או דיבוק בין שני אותיות עיין סימן סא בדברינו) ועולה לדעת מרן שאם נפסדה האות בשל כניסת אות אחרת לחללה אינה פסולה אך אם הפך לאות אחרת פסולה כגון כניסה לאות דל"ת הופך לאות ה"א.
ולכאורה קשה והלא ראינו לעיל שדעת הב"י שכתב בשם הריב"ש הרמב"ן הר"ן וכן דעת גינת ורדים והב"ח וכל האחרונים הנ"ל שאם נכנס לחלל אות אחרת אעפ"י שלא נפסדה פסול וכל שכן אם נפסדה צורת האות ע"י כניסה לחללה פסול ואעפ"י שלא הפך לאות אחרת עצם זאת שנכנס לחללה פסול .
ונראה לתרץ שמה שמרן כתב בלשון יש להזהר בשו"ע הכוונה היא להחמיר שאף בכניסת אות כל שהוא לחלל אות אחרת יש להיזהר ואעפ"י שלא נפסדה צורתה כלל בשל זאת אבל בנפסדה צורת האות ודאי פסול נמצא לדעת מרן שאם בכניסה לאות אחרת יש להיזהר אפילו כל שהו ואעפ"י שלא נפסדה צורתה ובכניסה שהפסיד את צורתה פסול כל שכן אם ע"י כניסת כל שהו לחלל אות אחרת וע"י כך נהפכה לאות אחרת שיפסל (ואפילו כל שהוא יכול לשנות את האות כגון כניסת חלק מראש אות למ"ד לאות רי"ש או דל"ת יכול לשנותו לאות ה"א) וכ"כ משנה ברורה (סימן לב ס"ק קלב) וז"ל וכ"ש אם נכנס ראש הלמ"ד בתוך חלל אות דל"ת או רי"ש ונראית כה"א דפסול ואינו מועיל בזה קריאת התינוק כהוגן שהרי עינינו רואות שנשתנה עי"ז לאות אחרת וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (חלק ב-יו"ד סימן לב) ק"ו אם כשנכנס לתוך החלל פסול אע"פ שאין צורת האות משתנ' לאות אחרת זו שנכנסה לתוך חללה ועשאה כקוף לא כ"ש שהוא פסול מוסכם. וכ"כ באליה רבה (סימן לב סעיף כח) שלדעת מרן פסול (כניסת ל' באות ח') וכ"ש בכניסה לאות דל"ת שפסול לכו"ע וכתב עליו החיד"א בלדוד אמת (סימן יב) בכי האי גוונא דפליגי בדעת מרן וגם יש פוסלין בהדיא אין נראה להכשיר כ"א בתינוק ועיין עוד באשל אברהם (סימן לב) ועיקרי דינים בהס"ת (אות ה') ובהלכות מזוזה (אות ז') ובשו"ת אבני נזר חלק (או"ח סימן ג) ובשו"ת שיבת ציון (סימן צא).
וראיתי עוד ברמב"ם הלכות ספר תורה שמנה בעשרים הפיסולים אם נפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת (שני סוגי פיסול יש כאן) נמצא שאין הפרש בדברי הרמב"ם בין דימוי לאות אחרת או שנפסדה צורתה עיין שם אמת שניתן לומר שכוונתו שנפסדה לא ע"י אות אחרת אלא בצורתה גופה וכן משמע בספר אור זרוע (חלק א סימן תשטו) שאם נפלה לו טיפת דיו מן הקולמוס בתוך חלל האות כגון בתוך חלל האות בית ונעשית פ' או באות אחרת כיוצא בה שאין עתה שמה עליה ומחק הטיפה מתוך האות זהו חק תוכות ועיין עוד במשנה ברורה (בסימן לב) שכתב כן לדעת מרן שאם נפסל צורתה פסול וציין לכנה"ג בשם מהרי"ט ודה"ח וא"ר ושער אפרים וכ"כ בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן כ) בצורת הלמ"ד הנכנסת, שרק חלק דק מראש גגית הלמ"ד נכנסת, ומה שבתוך הרי"ש שלמעלה נראית כמו ה"א אשר רגל השמאלי שלה רחב ונמוך, שע"ז כתב בדעת קדושים דרק בדיעבד כשר, וגם לכתחלה צריך לעשות ה"א בצורת דל"ת יו"ד ולא עגולה כצורת רי"ש שרק בדיעבד כשרה עיין בדע"ק שם, וא"כ י"ל שאין זה צורת ה"א כלל ולא חשיב נשתנה צורת הרי"ש. ועיין עוד בשו"ת גינת ורדים שכתב שהכלל העולה דהיכא דמעורות האותיות קצת אין לחוש כלל והיכא שהעירוי מרובה אז הדבר ניתן להשערה ולאובנתא דלבא ומי יערב לבו להקל ולהתיר אם לא יהיה צד בירור ביותר וכל זה בתפילין אבל בס"ת יכול לסמוך להקל על השערתו ואומדנותו דבזמן הזה כמעט שאין לנו ס"ת כשר.
ועיין עוד בקול יעקב (סימן לב אות קמד ואות קמה) וגם ציין לקסת הסופר (חקירה ג') כשמראין לתינוק צריך לכסות חלק התחתון עיי"ש וכ"כ אשל אברהם (בסימן לב) וברור הדבר הוא רק כאשר אנו מסופקים אם "כל שהוא" שנכנס לאות אחרת ונראה ספק האם שינה אותה לאות אחרת אז מראים לתינוק הא אם ברור לנו שהשתנתה האות לאות אחרת פסול ולא מועיל תינוק ועיין בשו"ת דרכי נועם (חלק א"ע סימן ג) שאין מועיל קריאת תינוק להקל אדרבה להחמיר. ובשו"ת מהרי"ט (חלק ב-יו"ד סימן לב וסימן לג) היכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה מה תועיל ראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה וציין לר"ן (ועיין שם שחשש בזה מברכות לבטלה) ולשו"ת הריב"ש (סימן קמו) שכתב שאם נכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפי' בלא נגיעה, פסול שאע"פ שלא תתחלף בזה אות אחרת, אלא שמפסיד צורת האות. וציין לארחות חיים (בהלכות תפלין) ועיין בשו"ת שיבת ציון (סימן צא) ושו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן כט) ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן ד) ושו"ת מהרלב"ח (סימן א) ובשו"ת יביע אומר (חלק ד-או"ח סימן ו) ובשו"ת שיבת ציון (סימן צא) בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד א' סימן קסו) שפסל רק בנכנס לפנים מהאלכסון ע"ש.
ועיין במשנה ברורה (סימן לב ס"ק קיב) שאף באות הסמוכה לתוכה כגון פני או ארצי כשר כיון דבתיבה אחת נכתבו ומ"מ לכתחילה אין נכון לעשות כן להבליע אות בתוך אות כי יש מחמירין בזה. ולכאורה מדוע לא נאמר שבכניסת אות יו"ד באות נו"ן כמו פני יוצא ה"א הפוכה ואולי אפשר לומר שראש הנו"ן מציל ועיין עוד בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן ג) שיו"ד שבתוך הנו"ן או צ' שפסל הראנ"ח מבואר בב"י (סימן לו) שעושין כן לכתחילה. וכן פסק הרב בשו"ע.
ועדיין קשה בכניסת אות כגון למ"ד לתוך אות רי"ש אנו רואים להדיא שני אותיות ברורות ולא רואים שנפסדה צורת האות ואף לא נהפכה לאות אחרת (לאחר שהאותיות כתובות) וראיתי בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן ג) שכתב שראש למ"ד שנכנס בדל"ת כשנתבטל דל"ת בתחילת כתיבת ראש הלמ"ד ונעשה ה"א. כיון שנשתנה מדל"ת לה"א כשחזר ונעשה דל"ת לא חשיב דל"ת ראשון. וכן ראיתי בלשכת הסופר (בחקירה ג) שכתב דמתחילה כשעשה הראש של הלמ"ד בחלל הרי"ש נוצר אות ה"א ואף שלאחר זמן משך וסיים לאות למ"ד ונראה שמה שנכנס לחלל האות רי"ש נגרר לאות למ"ד מ"מ כיון שלא חזרה לצורתה אלא מחמת כתיבה אחרת ולא מחמת כתיבת בגופה הו"ל כמו חק תוכות וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ד-או"ח סימן ו) בשם שו"ת אבני נזר שטעם הפיסול בכניסת ראש הלמ"ד לחלל דל"ת משום שדרך הסופרים להתחיל בו מלמעלה למטה וכו' וכ"כ ספר יריעות שלמה (בפ' יב) וציין לדעת קדושים ומקדש מעט ואור לציון ושכ"ד הגאון הנאמ"ן שליט"א ודע שאף אם נכנס ראש הלמ"ד לאות דל"ת בגג רחב בקצה השמאלי אף שיוכל לגרוד מהגג וישאר עדיין צורת דל"ת הו"ל ח"ת ופסול מהטעם הנ"ל שתחילת כתיבת האות למ"ד היה כך שראשה עדיין אינו מחובר לגוף האות כך שהפכה את האות דל"ת לאות ה"א (ואע"פ שבהמשך נראה שזהו אות למ"ד) שונה הדבר בכניסת ראש למ"ד לאות כ"ף פשוטה שרגלה ארוכה שאילו היה גורר חלק ממנה היה עדיין אות כ"ף פשוטה כשר נראה מהטעם הנ"ל שהאות כ"ף היה כתובה כהלכתה ומה שהמשיך בירך זהו תוספת לאות אבל אינו חלק שלכתחילה מחויבת בצורת האות (והתוספת נכתבה בסוף האות בניגוד לתוספת הנ"ל באות דל"ת) ובכניסת ראש הלמ"ד בחלק הנ"ל אינו פוסל גם כך עיין בדברינו (בסימן סא) כדר' זירא (מנחות קג:) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ועיין ביד מלאכי בכלל שכב שכתב שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ל"ש לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עכב אבל לא שנסמוך ע"ז לכתחילה במילתא דאית ביה ריעותא וסמיה בידן לתקוני וכן העלה מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א ביביע אומר (או"ח חלק ד סימן ו).
ועיין שם שמה שפסלו זה בדווקא שנכנס ראש הלמ"ד כדלעיל אך כאשר נכנס עקב אות בי"ת לתוך הרי"ש אינו נפסל משום שקדם לכניסת האות רי"ש אות בי"ת ועיין עוד בלשכת הסופר שכתב בשם לוחות העדות שנשאל באות אל"ף שנכנסה לתוך אות רי"ש ונראה קצת כמו ה"א והעלה להיתרא משום שלא נכנס הקו לתוך הרי"ש אלא בסופו א"כ מעולם לא היתה בזה צורת ה"א ועיין עוד שם חילוקים בזה ודע שגם בכניסת אות גימ"ל לאות דל"ת או רי"ש יש להתיר (כגון בתיבה דגנך) ולא כפי שראיתי שרצו לפסול ובשו"ת רב פעלים (חלק ב-או"ח סימן י) כתב בשם הגאון מהרש"ק ז"ל והעלה שכל כניסה לאות שהפכה לאות אחרת פסול אך בתנאי שנכנס במקום הנכון אך אם נכנס במקום אחר שע"י זאת לא יהיה עליה שם אות אינה נפסלת כגון אם נכנס למ"ד לתוך רי"ש בצד ימין דהיינו קרוב לרגל מאחר ואין עליה שם אות ה"א אינה נפסלה וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן יט) שראש למ"ד בשורה התחתונה נכנסת מעט לתוך כ' פשוטה משורה עליונה והנה עתה שהרגיש הסופר ראה שמעט עובי הלמ"ד נכנס בחלל ומעט עובי הראש הוי חוץ מהחלל והתגין נוטין לצד שמאל לגמרי חוץ לחלל יותר ויותר גם עשה בחינה ואמרו שהוא כ' פשוטה הנה בזה ודאי התפילין כשרים דבזה ניכר שהוא כ' פשוטה ולא נשתנה צורת האות כיון שקצת העיבוי הוי חוץ לחלל וגם התגין חוץ לחלל וודאי כשרים התפילין ועיין עוד בדבריו (בסימן כז וסימן כח).
ולכן נראה לומר שגם בכניסת אות למ"ד לאות רי"ש אף בשיעור גדול מכל שהו אינו פסול מדכתב הרמ"א (בסימן לב סעיף טו) שרוב הפוסקים מצריכין כמלא אות קטנה והכי הלכתא נמצא שאות ה"א ללא שיעור אות קטנה בתוכה אינה אות ה"א ופסולה אומנם מרן בשולחן ערוך שם שכתב שאם ניקב רגל פנימי של ה"א אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר צריך לומר דהיינו רק לדעת הרא"ש כפי שהוא כתב בסוף וז"ל כשר להרא"ש דהיינו כמו סתם ויש דהלכה כסתם ואף שמרן ז"ל לא כתב הכא בסתם לפסול מ"מ הכי מוכח מדבריו בב"י שאינו פוסק כהרא"ש שכתב להדיא דאמר אשיאן ניקב תוכו של ה"א כשר וכתב הרא"ש שהוא עיקר ואשמועינן דאין שיעור לרגל הפנימי רק כשנשאר בו כל דהו ואע"פ שכל שאר הפוסקים כתבו שלשון שני עיקר רבינו כתב דעת הרא"ש לפסק הלכה משום דרביה הוא ומיהו אנן לענין הלכה לא דחינן כל הני רבוותא מקמי הרא"ש ז"ל .
נמצא בין לרמ"א ובין למרן חייב להיות לנק' הקטנה באות ה"א מלא אות קטנה ואם לאו אינה אות ה"א ופסולה וכ"כ החיד"א בלדוד אמת (בסימן יג אות ה) ובעל המשנ"ב שם ולעיכובא וכ"כ משנת סופר וכ"כ מקדש מעט שאעפ"י שבעובי אין שיעור באורך יש לו שיעור וכ"כ אליה רבה (בסימן לב סעיף יג) וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג) וציין למשנה ברורה שם שכתב דמדבריו אלו משמע דלא להחמיר בלבד פסק כדעת שאר פוסקים אלא דפשיטא לי' דהילכתא כוותייהו, וכ"כ בביאור הלכה שם, וכתב וכן משמע בב"י וכ"כ קול יעקב (בסימן לב) וציין לעוד אחרונים דבעינן אות קטנה. ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז' סימן ב) שציין לרמב"ם וסה"ת ומרדכי ונמו"י ומאירי והגמי"י וסמ"ג הסכימו כולם דגם ברגל השמאלי אם לא נשתייר מלא או"ק פסול וכ"פ הב"י וגם בש"ע מוכח מכמה הוכחות דס"ל כן להלכה.
מכל המורם בכניסת ראש הלמ"ד לאות דל"ת אין האות דל"ת הופכת לה"א אלא אם כן יכנס ראש הלמ"ד בשיעור אות קטנה ובפחות מזאת אינה אות ה"א או צריך שיפסד צורתה עד שלא תיקרא כלל ועיין עוד במאירי שבת (דף קד) שכתב שאין אות נפסלת אלא כשנפסלה צורתה לגמרי עד שדומה לאות אחרת וכ"כ הרמב"ם (בהלכות ס"ת) ומרן (ביו"ד סימן רעד) ועיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג) שכתב על זה כנראה דזה טעמו של הס' חי' בן יאיר המובא שם במלכה"מ (אותיות אות ד' או"ק ו'), שכתב להכשיר בנפל נקודה קטנה פחות מאות קטנה לתוך הדל"ת והתינוק קורא כהלכתו עיי"ש ועיין בדברינו (סימן סה) בכעין זאת באות ה"א שהנקודה הקטנה עומדת סמוך לצד הרגל הימיני בחצי הימני שאין לה שם אות ה"א והתינוק קורא דל"ת דהקיל בזה בתשו' קנאת סופרים שם, וגם במק"מ ועוד.
איברא שאין נראה כן מטעם אחר משום שאות ה"א כשרה גם אם הרגל הפנימית אינה מול הרגל הימנית כגון שניקב רגל הימנית והיא בשיעור אות קטנה והנקודה הפנימית כמובן שנמצאת במקומה והאות ה"א כשרה כך עיין מקדש מעט דעת קדושים ופרי מגדים ועוד זאת אומרת שגודל הנקודה הפנימית הוא כמלא אות קטנה אך לא נמדד מהגג עד סוף הרגל הימנית אלא כרוחב השיטה (המשך הנקודה כלפי מטה מצטרף לשיעור אעפ"י שאינו בקו ישר עם הרגל הימנית) זאת אומרת שבה"א רגילה אם יש שיעור לרגל הפנימית שיעור יחד שהמשך הירידה כשרה .
ובכתיבת ראש הלמ"ד (כלפי מטה) גם נחשב להמשך הנקודה הפנימית של האות ה"א ולכן האות דל"ת נהפכת לאות ה"א או לאות קו"ף גם ע"י כניסה כל שהו ואף יכול להיות כשר ללא כניסה כלל כגון רגל ימין קצרה נמצא שגם ללא כניסת ראש הלמד לאות דל"ת עצם המיקום פוסל את האות והופכה לאות אחרת.
וקשה לומר כן שאם כן נמצאנו פוסלים את כל הגטין (שצריך שהכתב יהיה מעורב) וכן בתפילין ומזוזות שאין שיטה ריקה בין השורות כבס"ת יפסל וגם לא יעלה על הדעת לומר שאם ראש הלמ"ד הכתוב בשיטה השניה יפסול את האות דל"ת בשיטה העליונה אם עומדת מולו ואעפ"י שלא נכנס כלל ולכן צריך לומר שלכל אות יש לו "שטח מחייה" משלו בהתאם לגודל הכתיבה רוחב השיטה ואך ורק אם "נכנס לרשותו " אות אחר רק אז יש לדון אם השתנה האות אך כל זמן שאינו נכנס בגבולו אינו אוסר כלל ושפיר מה שאמרנו שאות ה"א שניקב רגלה הימינית ונשאר מלא אות כשרה ואעפ"י שהנק' הפנימית אינה ממול הרגל הימנית וזאת בשל שמיקומה בתוך שטח האות.
נמצא שבצורת האות הנ"ל שראש אות למ"ד כמעט נכנס לאות דל"ת (יחסית לאורך רגל הימינית) אין האות דל"ת נפסלת בכך וכשרה ובמצב אחר יכול להיפסל שהפך להיות אות ה"א כגון שרגל האות דל"ת (קצרה) כמלא אות קטנה או שכתב בין בשיטים כתב קטן או ניקב רגל ימין כדלעיל וכתב מתחתיו אות למ"ד וראשו נמצא בקו ישר (אופקי) לרגל הימין ובכך נפסל הלא נמצא כעת לעיננו אות ה"א (פירוש אות דל"ת שרגלה כמלא אות קטנה ואות למ"ד שראשה נמצא בדיוק במקום הנקודה ובגודלה הנכון של אות ה"א) זאת אומרת שלכל אות יש "שטח מחייה" ויש לדון בהתאם ובזה גם יובן מדוע באות ה"א שניקב רגל ימין שלה ונשאר רק כמלא אות קטנה ולכאורה מדוע לא ייהפך לאות קו"ף הלא אות קו"ף כך כשרה בדיעבד אלא צריך לומר כדברינו .
נמצא שכניסת ראש הלמ"ד באות דל"ת תלוי הדבר לא רק יחסית לרגל הימנית כי יכול להיות שכניסה כל שהוא יהפוך לה"א ואף גם ללא כניסה (שהרגל הימנית קטנה) ובמקום אחר אף אם יכנס יותר מכל שהו לא יפסל (שהרגל הימנית בגודל רגיל כמו כל השורה) וזהו תלוי בשטח "המחייה" של האות יחסית לגודל השיטה ולא רק בגודל רגלי האות ואם נכנס או לאו הדין בהתאם וכעין זאת באות נו"ן פשוטה ליד אות פ"ה כפופה ניראה כמו אות ו"ו ועיין באשל אברהם (סימן לב סעיף כז).
ומה שאמרנו שצריך דגם ברגל הפנימי צריך כמלא אות קטנה אם לא נשתייר כאו"ק ותינוק קוראו לה"א, יש להקל ע"י תיקון, ודומיא שהקיל הפמ"ג בכף פשוטה שעשאו מרובע ע"י תיקון עיי"ש ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג).
איברא שראיתי (שם בסימן ב) שהביא את דברי שו"ת נחל"א להגאון בעל שער משפט (סי' א), דאם נכנס ראש למ"ד לחלל רי"ש אין לחוש מפני שנדמה, כיון שנוהגין לכתוב ה' מרובע מאחורי', אף דגם בעיגול כשר בדיעבד, מ"מ לא יטעה הקורא שהוא ה' עיי"ש, ויש עוד לעיין כי לדעתו שאעפ"י שכך נראה שם ה"א עליה אינו פסול משום שהזוית מצילה אותה ע"כ ועיין בדעת קדושים שם שפוסל .
לסיכום: כניסת כל שהוא מראש הלמ"ד לתוך אות דלי"ת "בשטחה" כשר ואם נכנס מראש הלמ"ד יותר מכל שהוא וספק לנו אם נפסדה צורת האות מראים לתינוק.
פירות הנושרים:
1. כניסת אות לחלל אות אחרת ולא שינה אותה ולא נפסדה צורתה כשר בדיעבד .
2. בכניסת אות לחלל אות אחרת ושינה את צורתה עד שנפסדה פסול.
3. בכניסת אות יותר מכל שהוא ששינה אותה לאות אחרת פסול (יכול להיות כאשר רגל ימין באות דל"ת קצרה כמלא אות קטנה דהיינו קולמוס).
4. בכניסה יותר מכל שהוא וספק אם שינה את האות מראים לתינוק.
5. כניסת כל שהוא אף לאות רי"ש או דלי"ת בגודל רגיל אינו פוסל ולא צריך שאלת תינוק.
6. כניסת אות לאחר סיומה לחלל אות אחרת אינו נפסל כגון עקב אות בי"ת לתוך רי"ש אלא אם נפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר.
7. בכניסת אות לפני סיומה גם לא נפסל כשהתחיל את הכתיבה מהצד הנגדי לנקודה כגון באות אל"ף שנכנסה לתוך אות רי"ש ונראה קצת כמו ה"א.
8. בכל שאלה ע"י תינוק יש להראות לו לאחר כיסוי בנייר וכד' את החלק התחתון כגון הלמ"ד הנ"ל יש לכסות לפי רוחב השיטה ולא לפי רגלי האות דל"ת.
9. הנקודה הפנימית באות ה"א צריכה להיות כמלא אות קטנה ואם לאו פסול .
10. אות דל"ת או ה"א שרגלם הימנית היא רק כמלא אות קטנה כשר.
11. אם נכנס ראש הלמ"ד לאות דל"ת בגג רחב בקצה השמאלי אף שיוכל לגרוד מהגג וישאר עדיין צורת דל"ת הו"ל חק תוכות ופסול.
12. בכניסת ראש למ"ד לאות כ"ף פשוטה שרגלה ארוכה שאילו היה גורר חלק ממנה היה עדיין אות כ"ף פשוטה כשר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5