——–
במסכת שבת דף (קד.) שי"ן שקר, תי"ו אמת. מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח, ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי פירש רש"י שם אחד כרעא – כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד אמת מלבן לבוני – מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, דאל"ף הרי יש לה שתי רגלים ומושבה טוב, ורגל השני רחב ע"כ.
דהיינו כל אות מאותיות "שקר" עומד על רגל אחת ואותיות "אמת" שתי רגלים נמצא שאות שי"ן צריכה לעמוד על רגל אחת וכ"כ הר"ן שם וציין שלא לעשותה רחב וכ"כ הרשב"א והריטב"א ובשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קכ) ציין לחי' הרמב"ן לשבת (דף ק"ג ע"ב) גבי שי"ן אחד כרעא כתב דכל מה שנזכר בפ' הבונה פסול וכן להר"ן שאף בדיעבד מעכב ע"כ וכ"כ דעת קדושים ומקדש מעט ובס' לבוש התכלת שכתב יעשה חד למטה ולא עגולה ולא רחב ופרי מגדים נשאר בצ"ע אם עשה רחב ומשנת סופרים ציין לפרי מגדים שנשאר בצ"ע (אם עשה רחב) וכ"כ בס' חכמה בינה ובשו"ת דברי חיים (סימן קלג) פסל וכן בספר קול סופרים (באות ש) כתב לכל הדעות אם עשה רחב פסול וכ"כ בשו"ת דובב מישרים (סימן סד) וכ"כ שו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן יב) ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן רסא).
ועיין בב"י (סימן לו) שכתב בשם הרוקח לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה ואז יהיו השלשה ראשים מחוברים למטה במקום אחד ועומדים על רגל אחד ושמה יהיה חד למטה דאמרינן בפרק הבונה (שם) מאי טעמא אמת מלבן לבוני ושקר לא מלבן לבוני ומשני קושטא קאי שקרא לא קאי ושקר אין לו רגלים מכל שכן שאין לו מושב אלא חד יהיה ויעמוד השי"ן על רגל אחד כמו הקו"ף והרי"ש (ז"א שצריך שהאות שי"ן שתעמוד על רגל אחת) וציין גם להר"ן בפרק הבונה (לז: ד"ה ואמרינן) אהא דאמרינן שקר אחד כרעא וזה לשונו ומכאן צריך לעשות השי"ן חד ולא לעשותו רחב וכן כתב מנהיג שם ועיין עוד בב"י (בסימן לו) שלדעתו שינוי במקצת האות פוסל מדכתב באות כ"ף פשוטה בזוית כמו דל"ת פסול וכן האות אל"ף שנדבק היו"ד לגוף האות פסול וכן כתב בש"ע והרמ"א (בסימן לב) ומ"א שם וכ"כ אשל אברהם (בסימן לב) כהפמ"ג ובאליה רבה (בסימן לו) שי"ן חד למטה משום דשקר אין לו רגלים ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן קי) שכאשר כותבין השי"ן כדברי הפמ"ג, י"ל דשפיר יוצאין בזה הכוונה במה שעושין כתמונת כ"ף למטה בפנים השי"ן אם כי עושין למטה בחוץ מחודד הכרעא ועיין עוד במהרי"ל (בסימן קכג) והט"ז (בסק"ט טז) וחת"ס (ס' רסא) ומג"א (בסימן לב) ומשנה ברורה שם שפוסלים אף בשינוי במקצת האות .
נראה מכל המורם שאות שי"ן צריכה להיות בעלת מושב חד ולא רחב ואולי אף מעכב אף בדיעבד משום שאינה כתובה כהלכתה ששינוי מקצת האות פוסל ואף בשי"ן הספרדית שהיה בעלת בסיס רחב על הבסיס להיות קצת בשיפוע כפי שכתבו כל הפוסקים לעיל שאות שי"ן צריכה לעמוד על חד כרעא ועיין עוד בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן לב) שכתב להליץ על הספרדים שאין כותבים את השי"ן במושב מחודד בכמה אנפין. וכתב עוד שגם לדעת הגאון החיד"א כשרוחב בתחתיתו לא כשיעור הרחב למעלה בג' הראשים נחשב חד כרעא שהעיקר שיהיה צר בתחתיתו יותר מעליונו.
איברא שראיתי בקסת הסופר (סימן ה) שכתב שאם עשה מושבה רחב בדיעבד כשר וכ"כ הגר"ז (בסימן לו) בדיעבד כשר מהטעם שכתב בתחילת הסימן שאם שינה לא פסל אא"כ הפסיד צורת האות וכ"כ האור לציון (פרק מב סעיף מו) ואף אולי גם למדו כפירוש המהרש"א שאחד כרעא אין הכוונה על כל אות אלא על התיבה עצמה עיין שם והמאירי כתב שם שאין אות נפסלת אלא כשנפסלה צורתה לגמרי לאות אחרת וכ"כ הרמב"ם (בהלכות ס"ת) וכ"כ מרן (ביו"ד סימן רע"ד) וכ"כ בספר קרית ספר (בהלכות תפילין) עיין שם ובשו"ת עין יצחק (חלק א-יו"ד סימן כח) ציין לרמב"ן שכתב שם בשבת בסופו בזה"ל לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל עכ"ל. וזהו נגד כל הראשונים שכתבו דשינה צורת אותיות אינו פסול כמו שכתב הרא"ש בתשובה והובא בשלטי גבורים (ה' ספר תורה). ומה"ט לא הובא הגמ' דשבת (דף ק"ד) ברי"ף וברמב"ם וכו' ע"כ.
דהיינו ששינוי חלקי באות שאינו גורם לשינוי כל האות לא פוסל ולכן שי"ן בעלת מושב רחב אינו משנה את צורת האות בדיעבד כשר וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ז סימן לח) שנשאל הנצי"ב ז"ל בס"ת שנמצא כמה שיני"ן שיו"ד האמצעי עבה ממטה למעלה מהו, והשיב שאמנם הפרמ"ג כתב שפסול, וכן נמצא בספר שיצא לאור בדיני סת"ם, אבל לדעתו נראה שכשר, כי מה שמצינו בגמ' וברמב"ם שפסול בזה, הוא כל שאינו ניכר האות מצד עצמו או שנדמה לאות אחרת, אבל בשי"ן שצורתו ניכרת שפיר שהוא שי"ן ולא אות אחרת כשר, והא דבעינן שלשה יודי"ן אינו אלא מתארי האותיות ודקדוקן ולא לעיכובא .
וכתב בסוף דבריו הגם שדעת הרא"ש פסול, מכיון שלדעת הרמב"ם והשו"ע זה כשר יש להכשיר את הספר תורה עיין שם וכ"כ בשו"ת משיב דבר (חלק א סימן ה) שנראה דתליא במחלוקת הרא"ש בהל' סת"ם דכל שנשתנה צורת האות פסול ולא כן דעת הרמב"ם ושו"ע כמש"כ ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ב-יו"ד סימן כ) שכתב שלפע"ד תמוה לומר דהרא"ש חולק ע"ז ופוסל. שהרי אדרבה מבואר בתשו' הרא"ש להכשיר. וכ"כ האחרונים בדעת הרא"ש ע"כ. וכ"כ הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן בספרו שמחת הכהן (בסימן יד) שאם הקו (באותיות ד' ש' ע' פ' )דק וארוך ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותה כתקונה אין לפסול אלא אם כן שהוא קו קטן ועב שמשתנה צורת האות לגמרי .
נמצא לדעתם שאף חסר היו"ד באות שי"ן וכד' כשר שאין זה נחשב הפסד צורת האות וכ"ש נראה שיכשירו באות שי"ן במושב רחב וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק א סימן קא) שציין לרב הגדול מהר"ר חיים אלפנדרי בס' מגיד מראשית סי' ב' (א) כתב סברת הר"י אסכנדרי גבי כ"ף פשוטה לפסול. וכ' דהרי"קש דחה דבריו והוכיח מגדולי הפוס' דס"ל דאין פיסול אלא כשדומה האות לאות אחרת כגון רי"ש נראית דל"ת או דל"ת נראית רי"ש אבל אם שינה במקצת האות ושמה עליה אין קפידא. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קכ) ציין לפר"ח בליקוטיו (לסי' ל"ב אות כ"ה) בשם תשו' הריק"ש בשם גדולי הפוסקים דאפי' בנדמה קצת לאות אחרת כל שאין כולה דומה לאות אחרת כשר ודלא כהרי"א ע"ש.
ולכן באות שי"ן ללא יו"ד כשר או מושב ישר כשר בדיעבד וכן ראיתי בספר אמת לדוד בהסכמתו של מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אמנם השיג עליו שם הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים (בהקדמה) וכן חלק עליו שם בעל ספר יריעות שלמה ועיין עוד בספר ילקוט כתרי אותיות שציין לגאון רפאל אלעזר זצ"ל מח"ס פקודת אלעזר שנשאל על ס"ת שיש בו אותיות ארוכות מאוד והתיר מהטעם דשינוי מקצת לא מפסיל ולא קפדינן אלא שלא תדמה כולה לאות אחרת ולא מקצתה וכתב להלכה ולמעשה והסכימו עימו כל חכמי הישיבה ולית דין צריך בושש ועיין עוד בדברינו (בסימן סה).
נמצא שברגל ישרה ללא היכר ראש היו"ד כשר בדיעבד ולכן לכאורה נראה כל אות שיש לה הפסק (שבורה) אף בהפסק שניכר להדיא ליד היו"ד ויש שיעור לירך עד למקום השבר כשר בדיעבד(כי אין חשיבות לראש היו"ד כפי שראינו לעיל וכידוע שכל רגל שיש לו שיעור אות קטנה כשר כגון אות דל"ת או רי"ש שרגלם באורך אות קטנה כשר) ואף אין צריך ש"ת כלל שכל צורתה עליה כשר בדיעבד ואולי אין לדמות וצריך שאלת תינוק משום שיש כאן תרתי לרעותא א. ללא ראש ב. ירך קצר
ואם אין שיעור אות קטנה לגודל הירך עד לראש היו"ד ויש שם הפסק שניכר להדיא צריך הבחנת תינוק לצרפו לאות ואם מצרפו אזי מועיל תינוק לתקנו (מה שאין כן אם ההפסק כדלעיל כשר כך) ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן ב) יודי אלפי"ן ושיני"ן ועייני"ן שאינם נוגעים בגוף האותיות, ותינוק מכירם וקוראם כהוגן, אפילו היתה פרידתן ניכרת להדיא, כל שצורת האות ניכרת, שהתינוק קורא אותה כהוגן, רשאי לחזור ולתקנה ואין בזה חשש משום שלא כסדרן.
אלא שהמעיין להלן יראה מדלא חילקו הפוסקים כלל במקום ההפסק ופסלו משמע שחייב ראש היו"ד להיות מחובר ואם לאו פסול ואף אם יש שיעור לירך ללא הראש או שאין ראש כלל פסול עיין בשו"ת הריב"ש (סימן קכ) שאין אומרין בכיוצא בזה להראות לתינוק לא חכם ולא טפש שהרי אפילו טפש שבטפשים יקראנה מ"ם, שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת, אלא שאינה כתובה כהלכתה. ולא אמרו להראותה לתינוק, אלא בו' הדומה ליו"ד ע"כ .
משמע מדבריו להדיא שכל אות שאינה כתובה כהלכתה פסולה ואעפ"י שצורתה ניכרת ויש שינוי במקצת צורתה פסול ולא מועיל שאלת תינוק כלל ורק בספק בשיעור וצורתה עליה שואלים תינוק וכן בשו"ת תשב"ץ (חלק א סימן נ) שאם האות לא נעשית כתקנה אע"פ שהתינוק קורא אותה אינה כשרה וכן משמע מתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן רלו) דמסיק מהר"ם דבעינא כתיבה תמה ושלימה ולא פסוקה ושבורה כדכתיב וכתבתם ועיין עוד בדבריו (חלק ב פסקים וכתבים סימן מה) וכן בשו"ת מהרי"ק (סימן סט) אבל היכא דפשיטא לי שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה. וכן בשו"ת הרד"ך (סימן א) שציין לרשב"א ז"ל דהיכא דנשתנית צורת גוף האות מצורתה בלוחות דפסול וכו' וכן בשו"ת מהרלב"ח (סימן א) בענין דבוק יו"ד האלף אם נדבקה כולה ודאי שנפסדה צורתה וציין לר"ן בהלכות ס"ת וכ"כ מקדש מעט באות א' שאות אל"ף ללא היכר ראש פסול (ולדעתו מועיל תיקון גם לשיטת הפמ"ג ביו"ד תחתונה של האל"ף) .
ועיין בהוספות של משמרת סת"ם על מקדש מעט שציינו שלא רק דעת הפרמ"ג והמ"ב ובמשנ"ס דהוי התיקון שלא כסדרן אלא גם שבט הלוי הגהת הרמ"פ רבצ"ו סוברים כהפמ"ג וכן ראיתי לספר קול סופרים (באות א) שכתב כן וציין לא"ר וכן נראה דעת שו"ת אבני נזר חלק (או"ח סימן ד) שכתב שאות שי"ן בראשו יש יודין. ולכן בקו הנכנס (נו"ן פשוטה) לתוך טי"ת אין לו דין אות שי"ן שאין יו"ד בראשו ולכן אינו פסול משום שלאות שי"ן צריך היכר ראש לג' ראשים ואומנם בשו"ת מים עמוקים (חלק א סימן יח) העלה ששבר מועיל להכשיר כך את האות (ולא כתב מהטעם שעד השבר יש גדל אות קטנה) ובסוף דבריו כתב אמרתי תבטל דעתי מפני דעתם כי דעתם רחבה מדעתי ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן יב) כתב שאין לזוז מהדבר הלכה המוסכם לכתוב השי"ן על חד כרעא וציין לעוד מרבותינו שפסלו אך בסוף דבריו כתב אבל מ"מ כ"ז חזי לאצטרופי להתיר הקריאה בכעין נד"ד כנ"ל עיין שם עוד בדבריו. ובשו"ת זבחי צדק (חלק א"ח סימן א).
מכל המורם נמצאנו למדים שיש מחלוקת כללית האם שינוי בחלק מהאות פוסל או לאו לכתחילה ודאי שלכו"ע צריך לכתוב כתיבה תמה כהלכתה ודקדוקה ובדיעבד הרוצה להכשיר ולסמוך על המקילים שפיר וכ"ש ולתקן נראה שמותר מדאמרינן אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתים עיין מקדש מעט (אות ג) וכ"כ אשל אברהם (בסימן לב) שאף בתפילין ומזוזות מהני וכתב עוד (בסימן לו) שכ"ף פשוטה שמרובעת בפינה שאעפ"י שפסל הב"י (בסימן לו) זהו ע"י גירוד אבל ע"י תוספת דיו לעגלה שפיר שכל שעדיין לא נעשתה אות אחרת לא שייך בזה שלא כסדרן ומהני תיקון וכ"כ בשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן ג) וציין לשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' ז אות ה) שהסכים ג"כ להקל בתפלין ע"י תיקון, ושאין בזה משום שלא כסדרן. ע"ש. וכ"כ ספר מסורת האותיות (באות ש) .
ואולי אפשר לומר שמה שנלמד ממרן לעיל שפסל מקצת האות כגון יוד"י אל"ף וזוית בכ"ף פשוטה שפסול כך הוא דווקא בתפילין או מזוזות ומשום כך כתבם בהלכות תפילין ומה שכתב (בסימן רעד) שאין פיסול באות אלא אם הפסיד צורתה הכוונה דווקא בס"ת ולכן כתב זאת דווקא בהס"ת וז"ל שם צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת ואילו באו"ח (סימן לו) כתב בלשון צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. עיין במשנה ברורה (סימן לו ס"ק ב) שכתב אפי' אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל"ף או קוץ היו"ד או שנגעו יוד"י האל"ף בגג האל"ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי.
והרמב"ם מה שכתב שהפסיד צורתה וכו' הוא בהלכות ס"ת ועיין בגינת ורדים (סימן יח) שכתב שיש חילוק בין ס"ת למזוזות ותפילין שאין קיום ס"ת כשר לכן ניתן להקל ובשו"ת הר צבי (או"ח א סימן לב) שציין לספר אשי ישראל, שבת (דף קד ע"א), דשינוי הכתבים הוא רק בתפלין ומזוזות, אבל בספר תורה לכולי עלמא כולם כשרים. ובזה י"ל דברי הפמ"ג דפוסל בשין שאינו מחודד בתחתיתו, דזה בתפלין ומזוזות וכן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן בספר שמחת כהן (סימן יד) בדין באות למ"ד ללא ראש רק קו פשוט שבספר תורה שאינו רק תקנת עזרא נראה להקל להמשיך ולקרא ולברך עליו ולא להוציא ס"ת אחר ובתפילין שהיא מצווה עשה דאוריתא יש לפסול ואין לברך עליו ובשו"ת חיי הלוי (חלק א סימן לט).
ועיין עוד בשו"ת הריב"ש (סימן רפ"ד) שציין למסכת סופרים שיש מחלוקת בספרי תורה והיה ספק לחכמים והוצרכו ללכת אחר הרוב ועיין בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רעד) שפסק שם הרמ"א את הריב"ש שאם הניח אויר בין הפסוקים, כל שאין בו שיעור פרשה, כשרה (תשובת ריב"ש) נראה מהטעם הנ"ל וכתב עוד להדיא שספר תורה שעירב בו האותיות, כמו בגט, אינה פסולה. אבל לכתחילה אין לעשות כן ע"כ משמע שיש חילוק בין ספר תורה לתפילין ומזוזות ומה שכתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן לו) (בהלכות תפילין)שאם שינה בצורת הכתב אינו פסול אין הכוונה שאף בשינוי חלק מהאות וז"ל המשנה ברורה (בס"ק ה) איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד וכ"כ בשו"ת עין יצחק (חלק א-יו"ד סימן כח) שמה שפסק הרמ"א דשינה בצורת הכתב אינו פסול. וגם הרמב"ן מודה בזה. כידוע שהרמב"ן פוסל עיין לעיל ועיין עוד בדברינו (בסימן נג) מה שכתבנו בזה.
ואף בג' ראשים (באות שי"ן) הדין כן ששינוי מקצת האות פוסל לחלק מרבותינו שידוע שצריך שיהיו מחוברים למטה במקום אחד כדאמרינן לעיל בב"י וכ"כ הלבוש ופמ"ג ומשנת סופרים תורת הבית חכמה בינה קסת הסופר באור הסופר הנ"ל ועוד אלא כאשר שינוי זה הוא רק חלק מהאות ואינו משנה את עיקר הצורה ובדיעבד כשר ומקדש מעט כתב שאם רגל אמצעי מחובר על הבסיס פסול לדעת ד"ק.
וכאשר באות שי"ן גם הבסיס רחב וגם ג' הראשים לא מחוברים במקום אחד (תרתי לריעותא) אם השינוי הוא גדול עד שאין האות נקראת פסול לכו"ע (ללא שאלת תינוק) אך אם היא נקראת ע"י שאלת תינוק ולא נפסדה צורתה הסומך על המקילים גם בזה יש לו על מי לסמוך כדאמרינן לעיל ועיין עוד בספר מסורת אותיות (באות שי"ן) שפסל בזה בתרתי לריעותא וציין לאור לציון שהתיר.
לסיכום: אות שי"ן בעלת מושב ישר כשרה בדיעבד.
פירות הנושרים:
1. אות שי"ן שכתובה עם בסיס רחב (לא חד) כשר בדיעבד וכל שכן אם הבסיס צר יותר מהמרחק הראשים וגם יכול לתקנה.
2. אות שי"ן או עי"ן או צדי"ק שהיו"ד אינו ניכר כשר בדיעבד.
3. כאשר צורת האות ניכרת ניתן לתקנה כגון להוסיף לה ראש כגון אל"ף שי"ן למ"ד וכד'.
4. אות שי"ן בעלת מושב רחב וגם אין הרגלים יוצאים ממקום אחד עדיף לפסול והמיקל יש לו על מי לסמוך.
5. בכל מצב שיש מכשירים את האות כך מותר לאחרים לתקן כגון להוסיף ראש באות אל"ף או שי"ן .
6. לכתחילה יש לכתוב כתיבה תמה וכהלכתה כגון באות שי"ן שכל שלוש הרגלים יצאו ממקום אחד ואם לאו כשר בדיעבד ומותר לעבות ולתקן בכדי למרכז את הרגל האמצעית.
7. רגל של אות דל"ת או רי"ש וכדומה אם יש לירך שיעור אות קטנה כשר .
8. אות שי"ן או עי"ן או צדי"ק שיש הפסק (נתק)בירך ויש שיעור של אות קטנה לירך המחובר לבסיס כשר בדיעבד (כאילו שאין ראש).
9. בתפילין ומזוזות עדיף להחמיר אף בשינוי מקצת האות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5