——–
איתא ביומא (דף יא:) דתניא בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה, ושאין בה בית דירה רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. נמצא מחלוקת האם צריך לקבוע מזוזה בבית הכנסת שאין בית דירה שלדעת רבי מאיר חייב ולחכמים פטור ובבית כנסת עם בית דירה גם חכמים מחייבים ובתוספות שם כתבו משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה דלא בעי מזוזה דמסתמא הילכתא כרבנן וכ"כ הבית יוסף (יו"ד סימן רפו) ועיין עוד בשו"ת בעלי התוספות (סימן קז) ועיין עוד בספר יראים (סימן ת) [דפוס ישן – יח] ת"ל ביתך מה ביתך העשוי לכבוד יצאו אלו שאינם עשויים לכבוד יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות ת"ל ביתך מה ביתך שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהם קודש ובית הכנסת היכא דלית ביה בית דירה או נעשה משל הקדש פטור מן המזוזה דתניא ביומא (דף יא:) בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין לה בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרין והלכה כחכמים ואין לומר הלכה כר' מאיר בגזירותיו.
ובמסכת ברכות (דף מז.) רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי, ולא אמר ליה ניזיל מר. אמר: מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה. כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה: ניעל מר. אמר ליה: ועד השתא לאו מר אנא? – אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה. דאית בה מזוזה אין, דלית בה מזוזה – לא? אלא מעתה, בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה, הכי נמי דאין מכבדין? אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה נמצא שבית הכנסת פטור ממזוזה וגם לא היו נוהגים כלל לקבוע בו מזוזה וכ"כ התוספות מסכת יומא (דף יא:) והתוספות מסכת מנחות (דף לג.) משמע דפתח בית הכנסת פטור וכ"כ הבית יוסף (בי"ד סימן רפו) והטעם ראיתי ברמב"ם (בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק ו הלכה א) עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בן ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע. וכ"כ המאירי ביומא שם.
נמצא שבית כנסת או בית מדרש או תלמוד תורה או כל מבנה ציבורי וכד' שאינו דירת חול וגם שאינו עשוי לדירת קבע פטור ממזוזה ובמיוחד בית הכנסת בהיותו מקום קודש אזי אינו צריך למזוזה כפי שכתב ספר החינוך (מצווה תכג) יכול שאני מרבה הר הבית והלשכות והעזרות, תלמוד לומר בית, מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש, ובית הכנסת בכלל בתי קודש הוא כל זמן שאין בה דירה, אבל אם יש בה דירה כגון בית הכנסת דכפרים דדיירי בה אורחין חייבת. וכן כתב הרמב"ם להדיא (בהלכה ו) בתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קודש, בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב נמצא שבית הכנסת ללא דיור (כפי שהם כיום) פטור ממזוזה וכל שכן שאסור לברך על קביעתה וכן משמע מיומא (דף יא:) עיין שם זאת ועוד שאף דאכלו ושתו עראי שם לא חשיבא לחיוב מזוזה ועיין הריטב"א שכתב (ביומא שם ע"ב ד"ה הא ר"מ) לענין בית הכנסת דדוקא אם יש שם בית דירה לחזן חייב במזוזה, אע"ג דבלא"ה תיפוק לי', דאית בית דירה לאורחים, דאכלו ושתו בבי כנישתא, למ"ד דבבי כנישתא ממש קאמר, י"ל כיון דההיא תשמיש לאו קבוע, וזמנין דאיתי' וזמנין דליתי', לא חשיבא דירה, לחיובי' במזוזה, כי האוכלים שם אינם אלא כאכסניא בעלמא עכ"ל, הרי דפשיטא לי', דהיכא דהוי רק אכסניא בעלמא, אף אם יהי' עושים שם כל תשמישי דירה, מ"מ פטור ממזוזה וכ"כ המאירי שם וכתב עוד שחייב אם יש בית לחזן או לשומר עיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן פט).
וכן ראיתי בשו"ת שאילת דוד (חלק יו"ד סימן ח) ורבנן סברי כיון שענין תשמישו הוא תשמיש הנצרך לקדושת התפילה לא לצורך שימוש חול לא נכנס בכלל בית ולכן העיקר תלוי אם יש בהם איזה בית דירה או לחזן הכנסת או לאורחין וכ"כ בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן פה) שציין לשו"ת החת"ס (יו"ד סימן רפא) שנשאל ע"ז שכתב הרמב"ם שביהכ"נ פטור ממזוזה מפני שהוא קודש ובגמרא יומא ליתא האי טעמא, ועוד הרי ביהכ"נ קדושתו מדרבנן ואיך יפטור מזוזה מפני קדושתו והשיב שם החת"ס ותוכן תירוצו הוא שאפילו להסוברים שאין קדושת ביהכ"נ מן התורה מ"מ דירת גבוה היא שד' אלקי בא בו ושוכן בתוכו. ובמזוזה כתיב ביתך היינו דירת חול ולא דירת גבוה, ולכן אם יש בה בית דירה גם להדיוט מקרי ביתך, אבל כל שהשכינה שרויה בתוכה ולא הדיוט כמו ביהכ"נ שאמרו חז"ל במס' מגילה ואהיה להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות, הרי היא דירת גבוה ולא הדיוט. וכן ציין הפתחי תשובה לח"ס .
ולכאורה נראה שאין לקבוע שם מזוזה כלל כבזמן הגמ' כדלעיל זאת ועוד שבתוספות מסכת סוטה (דף יז:) שציינו לירושלמי בפרק במה מדליקין כל הפטור בדבר ועושהו נקרא הדיוט ואם הפתח פטור ממזוזה אין לקבוע שם מזוזה שמא חס ושלום נקרא כל הפטור בדבר וכו' וכן ראיתי בשו"ת פסקי עזיאל (בשאלות הזמן סימן ל) שלאסירים וודאי שהם פטורים ממזוזה וכיון שכן אינם רשאים מעתה לקבוע מזוזה דזהו בגדר כל הפטור מן הדבר ועושהו וכו' וכ"כ שו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קצז) ואין לאסיר להחמיר לעשות לו סוכה בבית האסורים דכל הפטור מן הדבר ועשהו נק' הדיוט כדאי' וברכה שעושה פשיטא דברכה לבטלה הויא (כיון) דלא מחייב לעשות סוכה מהדין ואיך יאמר וציונו לישב בסוכה וכמ"ש הט"ז (סי' תרל"ט ס"ק י"ט) ובשו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן קטז) ציין לברכ"י (סי' רפ"ו אות ד') דבית האסורים יש לפטור ממזוזה משום דמיקרי דירת ארעי וכ"כ המאירי (מהראשונים) להדיא שפטור אלא אם כן יש בית לשומר האסורים ועיין עוד בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן ו) ושו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן צו) ושו"ת משיב דבר (חלק א סימן מז) ושו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ז) ובשו"ת יביע אומר (חלק ג-יו"ד סימן כז) שציין לחיד"א בס' פתח עינים ב"מ (ל:) דדווקא במצוות שבין אדם למקום כגון ק"ש ותפלה וסוכה וכיו"ב אמרו כל הפטור ועושהו נק' הדיוט. ברם במצוות שבין אדם לחבירו אי עביד טפי מחיוביה לאו הדיוט הוא כיון שמצווה לעשות לפנים משורת הדין ע"ש.
(אמנם ברע"ק (סימן רפו סעיף א) שציין לשער אפרים שבית אסורים חייב במזוזה אך ציין גם לבית הלל שפטר)
איברא שמהב"י (או"ח סימן לב) בענין שרטוט משמע שמותר שלא אמרו בירושלמי הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אלא כשעושה אותו בדרך חומרא אבל הכא שאינו מכווין לכך שהרי אינו דבר איסור דשייך ביה חומרא וכל קביעת המזוזה למנהג בעלמא וגם אין בזה בל תוסיף [שאינו מוסיף במצווה עצמה כגון שמוסיף בית חמישי בתפילין או מין על ארבעת המינים וכד' שזהו משום בל תוסיף] ואולי זה יתרץ את שו"ת באר שבע (סימן כא) שכתב שלא אמרו כל הפטור מן הדבר כו' אלא דווקא על דבר שלא יכול לבוא לידי איסור דאז לא שייך ביה חומרא או פרישות. שוב עיינתי בירושלמי במקום מוצא הדין ומצאתי שם דליתא ונשאר בצ"ע ע"ש זאת אומרת לפי הב"י שכל מעשה שלא נעשה בדרך חומרא אלא שמכווין לנוי או סתם כך שפיר ולא מקרי כל הפטור מן הדבר וכו'.
אלא שאין צריך לכל זאת שאין קביעת המזוזה כנוי בעלמא שאם עושה לחומרא נאמר עליו כל הפטור וכו' אלא ודאי שיש לחוש ולהחמיר ולקבוע מזוזה משום סגולתה לשמירת בני המקום ולא נאמר עליו חס ושלום כל הפטור כפי המעשה שהביא הב"י בסימן רפו מהר"מ ז"ל כשהיה ישן שנת הצהרים בבית מדרשו היתה רוח רעה מבעתו עד שתיקן מזוזה בפתח ועוד שלדעת רבי מאיר דפליג על רבנן יש לקבוע מזוזה בבית הכנסת אף שאין בה דירה לחזן עיין עוד בתוספות מסכת מנחות (דף לג.) ובספר יראים (סימן ת) [דפוס ישן – יח] ובשו"ת שאילת דוד (חלק יו"ד סימן ח) טעם מחלוקתם של רבי מאיר ורבנן ולכן גם אם יקבע מזוזה בבית הכנסת הלוא הוא עושה כדעת רבי מאיר ואעפ"י שאין הלכה כדבריו. וראיתי בשו"ת יביע אומר (חלק ג-יו"ד סימן כז) שכתב כן בשם הפמ"ג (סי' לב א"א סק"ח) שבמקום מחלוקת הפו' אע"פ שהלכה לקולא העושה להחמיר לא הוי הדיוט כיון שיש פלוגתא עיין עוד שם.
ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן רפו סעיף ג) בית הכנסת אם יש בו דירה לשום אדם חייב במזוזה ובסעיף י' כתב שבית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח וי"א שבית המדרש חייב במזוזה ונכון לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליה. הנה מרן כתב להדיא שנכון לחוש לדבריהם וכל זה משמע דווקא בבית מדרש ועיין בש"ך שם (ס"ק יט) דלא דמי לבהכ"נ לעיל (סעיף ג) דאינו חייב במזוזה אא"כ יש בו בית דירה דבית המדרש כיון שהתלמידים יושבים בו מהבקר ועד ערב דומה לדירה .
משמע שדווקא בבית מדרש יש לחוש לי"א משום שדמי לבית, אבל בית כנסת אין לקבוע כלל משום שפטור לגמרי. ואם כן כיצד נוהגים כיום לקבוע מזוזה בבית הכנסת, אפשר לומר שכיום בתי הכנסת משמשים גם כבתי מדרש ולכן נראה שיש לחוש ולקבוע את המזוזה ללא ברכה כבית מדרש. וכ"כ בביאור הלכה (סימן עט ד"ה אבל הלול אסור לברך). ואף אם הפתח חייב מזוזה וגרים בבית ורק שעדיין לא הגיע הזמן אין לברך כפי שכתב בשו"ת יוסף אומץ (סימן ל) שנשאל על פסיקתו שהקובע מזוזה בחו"ל תוך ל' לא יברך כתב שלענין מזוזה נראה לחוש שלא יברך ספק ברכה לבטלה וכן ראוי להורות וכתב עוד שמצא בחי' הריטב"א דקדושין שכתב משם הרמב"ן דאפילו לדעת ר"ת דמי שפטור מהמצווה יכול לברך זהו כשהפטור הוא לאישים מיוחדים אבל כשהפטור כולל לכל אפילו ר"ת יודה דאין ראוי לברך והוא החילוק שכתבו התוס' וכתב הרמב"ן שזהו דעת הירושלמי שאמר שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולזה הסכימו הרא"ה והריטב"א גם בהגמי"י וכו' וגם כאן הפטור כולל לכל בתי הכנסת בעולם ואינו פרטי נמצא מכל האמור שאין לברך כלל על קביעת מזוזה בבית כנסת או בית מדרש או תלמוד תורה משרדים וכד' ואף בישיבה אין לתלמידים לקבועה מזוזה בברכה שאינה עשוי לדירת קבע ומקומו יכול להשתנות ע"י הנהלה בכל רגע ועיין עוד בשו"ת רב פעלים (חלק ב-יו"ד סימן לו) שיש פירושים שונים בכוונת הטור ושו"ע בחניות שבשווקים עש"ב ובספר חובת הדר (פ' ג סעיף ח) שיש פוטרים ויש מחייבים.
ואין הדבר דומה למקום שחייב במזוזה ויש ספק אם לברך שצריך לברך כפי שהעלה בשו"ת יביע אומר (חלק ח-יו"ד סימן כז) ונודע מ"ש התבואות שור (סי' יט ס"ק יז, וס"ק כז), שיותר נכון לגרום ברכה בברכת המצוות, מלהמנע מספק מלברך על עשיית המצווה. והובא בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' ז) (וח"ד חיו"ד סי' לו). וכיו"ב כתב הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (סי' כו אות ב), שאסור לעשות המצווה בלא ברכה.
לסיכום: נהגו לקבוע מזוזה בבית הכנסת לפי שמשמש כבית מדרש אך אין לברך על קביעת מזוזה .
פירות הנושרים:
1. נהגו לקבוע מזוזה בבית כנסת ולא נחשב כל הפטור וכו'.
2. בבהכ"נ שיש בית לחזן או לשומר חייב במזוזה בברכה.
3. דירה לשומר במפעל או בית אסורים וכד' חייבת במזוזה.
4. כל מקום קודש אין לברך על המזוזה.
5. אסיר אעפ"י שיכול לקבוע מזוזה או לעשות סוכה לא יעשה וכל שכן שלא יברך.
6. אדם שמרגיש פחדים זהו סימן שהמזוזה לא כשרה או שנמצא בחדר שאינו חייב וטוב לקבוע שם מזוזה.
7. תלמידים בישיבתם אין להם לקבוע מזוזה בברכה.
8. במצוות שבין אדם למקום אמרו כל הפטור ועושהו נק' הדיוט.
9. במצוות שבין אדם לחבירו אי עביד טפי מחיוביה לאו הדיוט הוא .
10. כל מחלוקת בפו' אע"פ שההלכה לקולא העושה להחמיר לא נקרא הדיוט .
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5