——–
מוכח בספר הגאונים ספר הלכות קצובות (הלכות פורים אות ו) שאנוס יכול לקרא את המגילה בטו' ויוצא בה י"ח וז"ל הבא מדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד חמשה עשר ימים ויוצא בה ידי חובתו וזהו שלא בזמנה. וכדבריו כתבו עוד ראשונים ראה במחזור ויטרי (סימן רמז) ובספר כלבו (סימן מה) הבא מן הדרך לאחר פורים ולא קרא קוראה עד ט"ו ויוצא ידי חובתו. משמע שיברך בין לפניה ובין לאחריה דהא יוצא בה י"ח ובשבולי הלקט (ענין פורים סימן קצה) כתב שנחלקו בזה שדעת אחיו ר' בנימין נר"ו שבן ארבעה עשר שהוא בא בדרך או בספינה ולא היתה עמו מגילה ונזדמנה לו בידו בט"ו שקורא אותה בחמשה עשר ומברך לפניה ולאחריה. והרב ר' יעקב מגוירצבורק נר"ו הביא ראיה לדבריו דגרסי' בירושלמי כל החודש כשר לקרות את המגילה שנאמר והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה. אמר רב חלבו ובלבד עד חמשה עשר ואם יש שמסתפקים בדבר מכל מקום יקרא בלא ברכה.
ועוד כתב שם מצאתי בשם רבינו שלמה מי שבא מן הדרך לאחר זמנה לא יקראנה לא ביחיד ולא בצבור ולא יברך לא לפניה ולא לאחריה ואם חפץ לקרותה יקראנה כאדם שקורא בתורה או בנביאים או בכתובים בלא ברכה. וכן מצאתי לגאון אחד כדבריו ונראה דלאחר חמשה עשר קא מיירי משום דכתיב ולא יעבור ואע"פ שכפרים ועיירות גדולות קורין בארבע עשר וכרכים בחמשה עשר מעיקרא כי איתקן הכי איתקון ואין כאן משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דכי אמרי' לא תתגודדו כעין בית דין אחד פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחד לית לן בה וכ"ש שני בתי דינין בשתי עיירות והוא הדין לקוראין באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר הכי אוקמא רבא בסוף פרק קמא דיבמות. וכמ"ש בתוספות רי"ד במגילה (דף ה.) היכא דנפיק בשיירא או פירש בספינה קורין בארבעה עשר וכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא אותה בי"ד יעשה ואם אינו יכול לעשות קורא אותה בי"א ובי"ג ובי"ג אבל בעשרה או מן העשרה ולמטה אינו יכול לקרות לפי שאין זמן קריאתה אלא בי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו [מהדו"ק]. וכ"כ בחידושי הריטב"א שם לענין המפרש בים והיוצא בשיירא איכא מרבנן ז"ל מאן דאמר שדינו ככפרים דמקדים לקרות ביום הכניסה בעשרה ומסייע מן התוספתא (פ"א ה"ב עיי"ש) דתניא המפרש בים והיוצא בשיירא קורא בי"ג וי"ג לאו דוקא אלא חדא מינייהו נקט וה"ה לי"א או לי"ב דמאי שנא וזה דעת בעל המאור זקנו של מורי רבינו נר"ו. וכתב בסוף דבריו ביחיד דליכא למיחש לה מוקימנא אדיניה דכיון שרוצה לפרוש לים או ליבשה אין לך בן כפר גדול מזה דהא לא בטלו הקדמת כפרים אלא מטעמא דמסתכלין בה ע"ש.
ומשמע מדבריו דיום חמשה עשר עדיין זמנה ויוצא בה י"ח ורק לאחר מכן אינה זמנה ואינו יוצא י"ח מדכתיב ולא יעבור. וכן מוכח מסדר רב עמרם גאון (סדר פורים) על מי שבא מן הדרך לאחר זמנה, בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא. ואם מבקש לקרותה וקרי כאחד שקורא בתורה ובנביאים, לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. שכך אמרו חכמים לא פחות ולא יותר. ובאר לפני כן מיו"ד ולמטה אינו יכול לקרות, לפי שאין קריאתה אלא באלו הזמנים מי"א עד ט"ו. ומן ט"ו ואילך עבר זמנה כדתנן מגלה נקראת באחד עשר בשנים עשר וכו'. ובכל הזמנים האלו צריך לדעתו לברך כפי שכתב וכי קרי בזמנים הללו מברך לפניה ולאחריה כמה שמצינו בכפרים, כמה שאמרו חכמים, חנניא אומר חכמים הקילו על הכפרים שיהו מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ומכאן אנו למדין שאע"פ שזמן מגלה בי"ד, משום מים ומזון תקנו חכמים להקדים, וכש"כ הכא שאינו יכול ואי אפשר לו, שמשימין אותו כבני כפרים מק"ו. וכ"כ הריטב"א שנביא דבריו לקמן בס"ד ועוד ראשונים רבים.
ומזה למדו הראשונים דיש רשות להקדים למי שיש לו שום אונס על כן עשו את הכפרים כאנוסים, עיין בראשונים, ומובא גם בסידור רש"י (סימן שלב) מדתניא חנניה אומר חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין, ומכאן אנו למדין שאע"פ שזמן מגילה בי"ד משום מים ומזון תיקנו להם חכמים להקדים, וכ"ש בשאינו יכול, ואי אפשר לו שמשימין אותו כבני כפרים מקל וחומר ע"כ. וכ"כ הר"ן שם וגם המאירי כתב שאף בזמן הזה היוצא לדרך קורא באחד מאלו שלשה זמנים ומכאן סמכו גדולי הפוס' שחולים ויולדות שאין צריך להעריב כל כך אלא רשאין למהר קריאתן מבעוד יום אע"פ שהוא עדיין בתחום יום י"ג ע"ש. וכן הובא בשו"ע (סעיף ד) בברכ"י (אות ה). מזה נראה ללמוד שיוכל לקרא בט"ו אם היה אנוס בי"ד אמנם אפשר לדחות עיין למאירי שם. ויקרא אותה בעשרה כפי שהרחבנו בזה (בסימן נב).
ושו"ר לספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קי.) שכתב מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותניא בתוספתא (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכתב בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומסתברא כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והנאנסין שלא קראוהו בי"ד אינן מי"א עד י"ד וברייתא דקתני קורין בי"ד וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו וצרפתי פירש שלא בזמנה. ומשמע גם מדבריו ומדברי בעל הלכות שהנאנסין בי"ד קורין בט"ו בברכה. וכ"כ להדיא כשנאנס יקרא בט"ו ויברך בספר תניא רבתי (בענין קריאת מגילה)
והנה הי' מהראוי לקרות אפילו מר"ח כדאיתא בירושלמי המובא בכל הראשונים ובספר אור זרוע (ח"ב הלכות מגילה סימן שסז) בשם אב"י העזרי דאפי' קודם י"א יכול לקרות מי שלא יהיה לו מגילה בי"ד מדא"ר חלבו ובלבד עד חמשה עשר למעוטי ששה עשר ולא קאמר ובלבד מי"א ואילך למעוטי עשירי אלא ש"מ דמתחילת החודש עד חמשה עשר בו יכול לקרות את המגילה מי שלא יהיה לו מגילה בי"ד וראיה לדבר דאיתא פ"ק דפסחים אמר רב המפרש בים והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער לאחר ל' יום זקוק לבער ואמר רבא הא דאמרת קודם ל' יום אין זקוק לבער לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפי' מר"ה זקוק לבער מכלל דבתוך ל' יום אפי' אין דעתו לחזור אע"ג דלית ביה משום בל יראה מקדימין זמן בדיקה וחייב לבדוק וכל שכן הכא הואיל ויודע שלא יהיה לו מגילה בי"ד שמקדימין קריאתה אפי' מתחילת החודש וחייב לקרותה קודם שיצא לדרך אפילו מתחילת החודש. (אמנם עדין צריך לברר אם גם הבבלי מודה לזה שמתחילת החודש הוי זמן קריאת המגילה ולא דמי לביעור חמץ שהעיקר הוא שלא יהיה חמץ בבית בפסח).
ונהדר אפין לב"י (באו"ח סימן תרפח) שציין לשבלי הלקט (סי' קצה) הנ"ל ופסקו להלכה בשו"ע (סעיף ח) בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה, ואח"כ נזדמנה לו בט"ו, קורא אותה בט"ו ולא ביאר האם בעינן ברכה או לאו. ולעיל מבואר להדיא דדעת שבלי הלקט דבעינן ברכה ומה שכתבו הראשונים הנ"ל שלא יברך פי' שבלי הלקט את דבריהם דלאחר חמשה עשר קא מיירי משום דכתיב ולא יעבור עיין לעיל. ואם איתא לדעת מרן אינו מברך אזי מדוע לא ביאר כפי שביאר בסעיף הקודם הקורא בי"ג או בי"ב או בי"א בלא ברכה אלא צ"ל בדעת מרן שיש לו לברך וכדברי שבלי הלקט שהביאו.
ולפלא שהמג"א (בס"ק יב) אף שציין לשבולי הלקט כתב דלא יברך וכ"כ עוד אחרונים פר"ח (ס"ק ח), באר היטב (ס"ק י), וערוך השולחן (ס"ק יח), ומשנ"ב (ס"ק כג), כף החיים (אות נט) ובחזון עובדיה (הלכות ליל פורים סעיף י) שקורא אותה בלא ברכה דכבר עבר עיקר זמנה. ומשמע לשיטתם שהקריאה אינה מהחיוב אלא רק כקורא בתורה לכן לא יברך עיין לעיל בדברי שיבולי הלקט. וגם בקובץ תורת המועדים (סימן ו סעיף ז) לרב דוד יוסף שליט"א העלה דלא יברך מטעם סב"ל.
וקשה לי דהא מפורש בשבלי הלקט דיברך (וכך הבין את שאר רבותינו דמיירי אחר ט"ו כקרא בתורה) וכן נראה דעת מרן דמחוייב לקרא עם ברכה דעדיין זמנה הוא שדבריו נבעו משבלי הלקט. וכן ראיתי שהעלו כן הט"ז (ס"ק ט) ואשל אברהם מבוטשאטש (בסימן תרצג) שכתבו שצריך לברך דכן ס"ל הא"ר שהובא בתורת המועדים שם שגם העלה לברך מטעם דזמנה היא כדלעיל. וכן משמע מביאור הגר"א שם דמשמע עד ט"ו זמנה גם לבן עיר. וכ"כ בבאורי מהרש"ה על ספר תניא רבתי (בהלכות קריאת מגילה אות ד). זאת ועוד מה שכתבנו לעיל בדעת הפר"ח שיקרא ללא ברכה שמא יש לומר בכוונתו כשאין עשרה דהא מוכח בדבריו (סימן תרצ אות יח) דבעי ברכה וז"ל נמצינו למדים למעשה שמי שקורא אותה בזמנה מצוה לחזור אחר י' ואי לא אפשר קרי אותה ביחיד אבל אם יוצא לדרך שקוראים אותה קודם זמנה וכן אם חל טו להיות בשבת לבני כרכין צריך לקרותה בעשרה ואי ליכא עשרה יקראנה בלא ברכה והכי נקטינן עכ"ל.
ונראה להוכיח גם משו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן עג) כן מדכתב כשחל ט"ו אדר להיות בשבת ומדינא מקדימין הכרכים לקרות המגילה בע"ש לענין הקורא לנשים בביתו אם יוצאות י"ח ואם יכולות לברך עליו דלכאורה הוי שלא בזמנה לכפי מ"ש המרדכי ז"ל אסור ליחיד לברך עליה. והסכמנו דממ"נ אנן בני ט"ו הקורין בי"ד יכולים לקרות ביחיד כמה דלא אפשר למצו לברוכי וכדברי הגאון החזו"א מדברי הרמב"ם מבואר דשלא בזמנו הנא' בגמ' אינו אלא חוץ מי"ד וט"ו, ובני חמיסר הקוראין בארביסר איכא פרסומא טובא ויש לברך. ושו"ר בספר ערך השולחן (אות ח) לרבינו יצחק טייב שגם העלה שבן כרך היוצא בשיירא קורא בי"ד נחשב זמנה ומברך ביחיד ודלא כהר"ן. איברא דאפשר לדחות ולומר שדברי הציץ אליעזר בדוקא שהקדים בין כרך וקרא בי"ד יברך דיום פורים לרוב העולם הוא אבל להיפך לא.
ומכל הלין נראה שיברך דהא כתבו הראשונים לעיל לברך וגם שבלי הלקט כתב נמי לברך ורק למסתפקים כתב שלא לברך אבל דעתו ודאי שצריך לברך. ואמנם ודאי לאחר ט"ו לא יברכו דאינה זמנה. וכיון דהא מלתא תלי' בפלוגתא וכל היכא דהוי פלוגתא בברכה לא מברכין אבל היכא דהוי פלוגתא בעשיית המצוה, יש לברך וכמ"ש הרדב"ז (בח"ב סי' רכ"ט) דהיכא דהפלוגתא בברכה, ספק ברכות להקל, אבל אי פליגי בעשיית המצוה מצי לברך. והוא הדין בנדון דידן, דמחלוקת אם הוא זמנה אם יוצא י"ח או לאו. ולכן האנוס שלא קרא את המגילה בי"ד יקראנה בט"ו בברכה דזהו עדיין זמנה ויוצא בה י"ח. אמנם לאחר ט"ו יקראנה ללא ברכה כנ"ל.
אלא שראיתי לברכי יוסף (סימן תרפז ס"ק א) בדין קריאת המגילה שהעלה דאין בה דין תשלומין כלל, אף בטעה או שכח, כל שעבר זמן קריאתה, ולא דמי לתפלה וכן ראה לכמהר"ר יעקב מולכו זלה"ה, לענין מי שלא קרא בלילה המגילה אם יש לו תשלומין ביום. עיין הל' חנוכה סי' תרע"ב בב"י. וגם בדין קריאת שמע אם יש לה תשלומין. ומ"ש הר"ן ריש מגילה דבני הכפרים לא קרו בלילה, ולימא דהיו משלימין. ועוד דעיקר הוי של יום, כמ"ש התוס' (ד א ד"ה חייב) בהא דאריב"ל חייב לקרותה ביום ולשנותה בלילה, עכ"ל. עלץ לבי שכוונתי לדבריו של גדול ומי כמוהו מורה. ועיין בשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סי' נ"ד. ועוד כתב שם שכ"ש כשמתעסק בצרכי צבור וכיוצא שפטור, ועבר זמנה, שאין צריך להשלימה וזהו כדין תפילה ולא דמי לאנוס. דכי אמרינן בדין התשלומין דאם נאנס יש לתפלה ההיא תשלומין, לא שהיה פטור בה שעתא לפום דינא, אלא בבא האונס עליו וירא כי לא יכול לקיים המצוה, אבל מתעסק בצרכי צבור דפטור לגמרי באותה שעה, ליתיה בתשלומין. וכן העלה בקובץ תורת מועדים (סימן ה סעיף ד) ובילקוט יוסף (עמוד 283) דאין תשלומין למגילה.
ולכאורה מה הפרש בין שהיה הולך בדרך שמרן כתב שיכול לקרא למחרת דהיינו יש לו תשלומין לבין מי ששכח וכד' ולא קרא את המגילה שאין לו תשלומין נראה לומר דלא שייך כאן כלל דין תשלומין אלא שזמנה הוא עד ט"ו ולא תשלומין ומה שהכפריים לא היו משלימים את קריאתם בלילה שהחסירו זהו משום שקריאת היום היא העיקרית בלילה אין קפידא וכפי' הריטב"א במגילה (דף ד.) דמסתבר לי דבקריאת לילה ליכא קפידא בעשרה ואפילו שלא בזמנה דכולי עלמא, דהרי כפרים המקדימין ליום הכניסה בלילה במקומן היו קורין אותה דהא לא מפטרי מקריאה זו דחובה היא ובמקומן לא היה להם עשרה, ואף בלילה לא מכנפי להאי ע"כ.
ומטעם זה פסק ר"ת אע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום שהרי עיקר קריאת מגילה הוי ביום יותר מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אע"פ שאקראנה ביום למחר. אקראנה כמו כן בלילה ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא והובא דבריו בספר אור זרוע (ח"ב – הלכות מגילה סימן שסט) וכתב עוד להוכיח מבני הכפר שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו הולכין ומקדימין לשמוע את המגילה כשהיו באין לשמוע את [קריאת] ספר תורה ובלילה לא היו שומעין והיו יוצאין י"ח במה ששמעו ביום שהיא עיקר הקריאה הלכך אע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך ביום. וכן משמע מהב"י והב"ח (בסימן תרפח) שהכפריים לא היו קוראים מגילה בלילה אלא ביום בלבד מדאינם בקיאים לקרות ואחד מבני העיר היה קרא להם ביום הכניסה.
ואפשר לומר שכוונת החיד"א דאין תשלומין כשהחסיר את קריאתו בלילה שאינו יכול להשלימה למחרת ביום דהיינו שיקרא פעמיים אבל אם לא קרא כלל בי"ד או רק ביום משום אונס וכד' נראה דגם לשיטתו יועיל לקרא למחרת בט"ו וכפי שמרן כתב להדיא בהולכי דרכים קורין בט"ו. ואולי זהו כוונתו של תורת המועדים שם דכתב שאין תשלומין לקריאת המגילה של הלילה ע"ש.
וכן להפך לבני כרכים שזמנה בט"ו ויוצא לדרך בי"ד קוראה לפני יציאתו עם ברכה כפי שכתבנו לעיל וכמ"ש בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קכח) בן ירושלים היוצא בי"ד אדר לעיר אחרת, אם הליכתו מירושלים היא מתוך הכרח לצאת ממנה ביום זה דוקא ושלא יחזור קודם אור הבקר ביום ט"ו, קורא את המגילה ביום י"ד אדר בברכותיה וצריך לקרותה הוא בעצמו בפני עשרה אע"פ שהם אינם יוצאים בקריאה זו, ואם אין לו עשרה קורא בלי ברכה ע"כ. אמנם נראה דיברך אף ביחיד דזמנה הוא עיין בדברינו (סימן נב) וכך הפוך שבין עיר יכול לקרא בט"ו ולא יותר שזהו עדיין זמנה וכדלעיל. והיוצא לדרך לפני י"ד אין לברך מדקי"ל בש"ע (סימן תרפח סעיף ז) שהמפרש בים והיוצא בשיירא קורא בי"ג בלא ברכה בקיבוץ עשרה דשלא בזמנה בעי' י' כמ"ש המג"א (ס"ק יא) ובדברינו (בסימן נב) ע"ש.
ולפ"ז ניחזי אנן בעיר שהיא מסופקת אם מוקפת חומה מזמן יהושע אי יש לה דין מוקף או פרזי ולא קרא בי"ד ודאי שיקרא בט"ו בברכה דשמא היא מוקף ואם לאו מדאנוס הוא יכול לקראתה בט"ו בברכה כדלעיל עיין עוד בדברינו בזה (בסימן נ ובסימן נח). וכו"ש לדעת משפטי עוזיאל (כרך ג או"ח סימן עט) שהעיד שמסורת בידינו מאבותינו ורבותינו הקדמונים מריהו דארעא דישראל שבכל ערי ארץ ישראל נוהגים לקרות שני ימים י"ד וט"ו חוץ מירושלים שקורין בה בט"ו לבד (עין ארץ חיים לגאון שבדורנו מהר"ח סתהון ותקון יששכר ודברי יוסף להרב תבואות הארץ) ובזה דברי קבלה הם עיקר, ואין לומר שתל אביב הואיל ונבנית בזמן האחרון הרי ברור הדבר שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וקורין רק בי"ד, שהרי תל אביב היתה בתחומה של יפו מצד אחד לדרומה ולכפרים הסמוכים לה לצפונה אלא שהיו בה שטחים חרבים ושוממים כמו שיש בכל ארץ, ולכן אין זו עיר חדשה שלא היה בה ישוב ישראל אלא שטחי אדמה שוממים שודאי היו מיושבים בזמן הבית ואולי גם אחרי החרבן ונחרב ישובם, עד שבאו בניה בוניה והקימו חורבותיה, ולכן אינה יוצאת מכלל ערי ארץ ישראל שקורין בי"ד ובט"ו. וכן כשאי אפשר לו לקרא בי"ד כגון שצריך לעבור טיפול רפואי בבית חולים לא עלינו וכד' עדיף שיקרא את המגילה בברכה בט"ו מאשר שיקרא בי"ג ללא ברכה.
ומה שהוא מחוייב לקרא במגילה אין הכוונה בשמיעה אלא הוא עצמו מחוייב לקרא ואין אחר יכול להוציאו י"ח דהא האחר אינו מחוייב ביום זה וכדברי הירושלמי שהובא בדברינו, דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח, ולמדו התוס' והר"ן מזה, דא' מבני העיר א"י להוציא לבני הכפרים בזמן קריאתם משום שאינו מחויב בדבר ביום הזה והובא גם בפר"ח (אות יח) ופמ"ג ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן סו) ועיין עוד בספרינו בזה.
ומה שכתבנו לעיל הכא שאינו יכול ואי אפשר לו, שמשימין אותו כבני כפרים מק"ו. מזה למדו הראשונים דיש רשות להקדים למי שיש לו שום אונס על כן עשו את הכפרים כאנוסים, כ"ש בשאינו יכול, ואי אפשר לו שמשימין אותו כבני כפרים מקל וחומר וכדברי הר"ן והמאירי ומחזור ויטרי (סימן רמג) ועוד ועל זה סמכו גדולי הפוס' שלחולים ויולדות שאין צריך להעריב כל כך אלא רשאין למהר קריאתן מבעוד יום אע"פ שהוא עדיין בתחום יום י"ג ע"ש. וכמ"ש מרן בשו"ע (סעיף ד) ובברכ"י (אות ה). נמצא יולדת או חולה שאינה יכולה לבא לב"ה בי"ג באדר או איש שקצת אנוס וק' לו להמתין ולישב בתענית, מותר להם לקרות מגילה קודם הלילה אחר י' שעות וג' רבעיות, דהיינו מפלג המנחה ולמעלה. ומובא בלקט יושר (חלק א עמוד קנח ענין א) שאפילו ביחיד, אבל צריך להחזיר אחר י' וצריך להתפלל ערבית קודם מקרא מגילה. ובעמוד קנו (ענין ב) כתב בשם הא"ז אם יודע שלא יהי' לו מגילה ביום י"ד חייב לקרותה קודם שיצא אפילו בתחלת החדש עכ"ל. עיין עוד בזה בדברינו (בסימן נב). דאל יקרא אותה שלא בזמנה אלא בעשרה. דאמ' רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד. שלא בזמנה קורין אותה בעשרה. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. ועד כאן לא פליגי אלא בזמנה. אבל שלא בזמנה הכל מודים שאין קורין אותה אלא בעשרה. וכפרש"י שם שלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פרסום ניסא.
לסיכום הבא מהדרך וכד' כגון שהיה אנוס ולא קרא את המגילה בי"ד קוראה בט"ו בברכה ובעשרה וי"א שאינו מברך.
פירות הנושרים
1. אם לא קרא את המגילה בלילה אין לו תשלומין למחרת לקרא מגילה פעמיים.
2. מי שבא מן הדרך לאחר זמנה דהיינו לאחר ט"ו לא יקראנה לא ביחיד ולא בצבור ולא יברך לא לפניה ולא לאחריה ואם חפץ לקרותה יקראנה כאדם שקורא בתורה או בנביאים או בכתובים בלא ברכה.
3. הקורא את המגילה בט"ו משום שהיה אנוס יוצא בה י"ח.
4. התעסק בצרכי צבור וכיוצא שפטור, ועבר זמנה, אין צריך להשלימה וזהו כדין תפילה ולא דמי לאנוס. דכי אמרינן בדין התשלומין דאם נאנס יש לתפלה ההיא תשלומין, לא שהיה פטור בה שעתא אלא בבא האונס עליו וירא כי לא יכול לקיים המצוה, אבל מתעסק בצרכי צבור דפטור לגמרי באותה שעה, ליתיה בתשלומין.
5. הקורא את המגילה בזמנה צריך לחזר אחר עשרה ואם אינו מוצא עשרה יקראנה ביחיד בברכה.
6. המקדימין חייבים לקראתה בעשרה וקוראה ללא ברכה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5