——–
מכתב מאאמו"ר שליט"א
לכ' הד"ג
נפל הבית עליו ועל אשתו ואינו ידוע מי מת קודם
בעוה"ר לפני כשנה דלף גז בדירת מגורים כאן בירושלים עיה"ק, ואח"כ מצאו בה שני בני זוג צעיר שניהם ללא רוח חיים ולא השאירו אחריהם זש"ק ר"ל. באו הוריו ממרחקים עבור הלוויה וסידרו חפציהם וכו'.
והנה היא היתה משודכת לאחר לפני בעלה זה ואף ערכה קניות של כלי בית וכו', וכאשר נתפרדו ונזדווגה לזה הפקידה כלים אלו אצל חבירתה, בתקוה להביאם לבית עצמה לפסח. וכעת עתה מגיע האמא של הנפטרת ליארצייט הראשון, וברצון הנפקדת להחזיר את החפצים אליה.
ולכאורה דין נכסי מלוג יש לחפצים הללו? ולכאורה חולקים יורשי הבעל עם יורשיה? ואם כן יש לאתר את יורשיה. אלא שאביה גוי ואין אב גוי יורש בנו הגר ולכאורה ק"ו לא [בתו הביולוגית] בת ישראל.
ועוד יל"ע, אם הדין חולקים תלוי בחזקת מי הנכסים עומדים, ולפיכך בנ"ד האם יהיה נ"מ לנפקדים. ושמא אף העודר בנכסי הגר וכו'?
ועוד צ"ע איך להתחשב עם הכאב הנורא של ההורים ובמיוחד באמא שלה שאינה יציבה בנפשה [ולא יכלה להגיע לווית בתה היחידה]. אני אמרתי שיבררו בעדינות וברגישות איפה הניחו שאר חפציהם, ומה נעשה איתם, ושמא חילקו אותם לנצרכים וכדו', וכל הצדדים יסכימו שיעשו כן גם עם אלה ושלום על ישראל. אמנם ברצוני העז לדעת דעת כ"ת הלכה למעשה בענינים הללו.
ופשטות הדברים כיון שנכסים בחזקיהן דהיינו נכסי מלוג ליורשי אביה דהיינו יורשיה, וכיון דאין משפחת האם בני ירושה כלל ואף לא האם עצמה – והוי אביה גוי שזרמת סוסים וכו' לכאורה העודר בנכסי הגר וכו', וע' ב"ק מ"ט ב', משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר, ואמאי תקני ליה חצירו דהאמר רבי יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמרי הכא במאי עסקינן דליתיה כל היכא דאיתא לדידיה דאי בעי מקני [מצי] קני קניא ליה [נמי] חצירו כל היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוא למיקני לא מצי קני חצירו נמי לא קניא והלכתא דליתיה בחצירו דלא קנה.
הרי בנ"ד על הצד שהוא נחשב מחזיק במקום יורשיה ונגד יורשיו, שמא אין בידו להחמיר ע"ע ולהכאיב למשפחות ללא צורך, ואם אינו חפץ במתנתו ית' שיתנהו לארנקי של צדקה.
נ.ב. לענין נפשות הגרים ראה זוה"ק על הפ' הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), והאריז"ל באור החיים הק' פ' כי תצא על יְפַת תֹּאַר (דברים כא, יא), ותוס' על קשים כספחת [ביבמות מ"ז ב' ד"ה קשים, ונדה י"ג ב'].
תשובה
בע"ה יום שלישי כ"ו אב תשע"ו
לכבוד אאמו"ר הגאון שליט"א
שלום רב עד בלי די וכל טוב סלה
הנה מצד להתחשב באמא שהיא רעועה בנפשה אפשר להבין ענין בקשת הפשרה הנ"ל, אע"ג שבמקרה רגיל כתב בשו"ע חו"מ סי' רפב וז"ל, כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, [וגם אם האמא לא יכולה ללדת והיה מקום לומר דבזה לא נימא חיישי' דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא, מ"מ לא שמענו שחילקו בכה"ג וצל"ע], אבל כאן מפני דרכי שלום לא דברו בכה"ג. [ואפשר ג"כ דמכיון שיש כאן צד ספק שמא כלל לא זכה הבעל מעולם לנכסים אין כ"כ מה לחשוש מצד דין זה של ירושה, גם לפי הצד שאין לה דין של מוחזק].
אכן בענין לדון כאן דין הלכה למעשה, הנה זה ברור שאין האם יורשת את יוצאי חלציה, וכמו שפסק בשו"ע חו"מ סי' רע"ו ס"ד, משפחת האם אינה קרויה משפחה, שאין האם יורשת את בנה ולא את בתה.
וכמו כן זה ברור שאין האב הגוי יורש את בתו הישראלית, וכמו דאין יורש גוי את הגר, כמו שכתב בשו"ע חו"מ סי' רפ"ג ס"א וז"ל, ולא העובד כוכבים יורש את אביו הגר, ולא גר את גר, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; אפילו היה לו בן שלידתו בקדושה, מאחר שהורתו שלא בקדושה אינו יורש את אביו, ולא אביו יורשו עכ"ל. ומבואר כנ"ל שהאב הגוי אין לו אפשרות לירש את בתו באופן זה.
והנה מה שיש לדון כאן, כמו שהביא רומעכת"ר שליט"א, הוא מצד נכסי הגר, שהרי כאן מדובר ממש באופן זה שהיא גיורת שנזרעה שלא בקדושה ונולדה בקדושה, והנידון מי נחשב מוחזק בנכסי הגר, האם הבעל חשיב מוחזק ראשית כל מצד שהיו כאילו שלו וברשותו כדין נכסי מלוג, וכן מצד שיש כאן ספק שמא היא מתה קודם וירש אותה, [ומטעם זה דעת ב"ש בב"ב קנ"ח ע"א דאמרינן יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל], ובענינינו נימא דכולה חזקה היא ברשות יורשי הבעל כיון שאין כאן בעלי דין הטוענים מוחזקות ליורשי האשה, או דילמא שהבעלת דין היא האשה שהפקידו אצלה אם היא רוצה לזכות בזה.
והביא רומעכת"ר שליט"א מהגמ' דקי"ל שחצירו קונה לו נכסי הגר שלא מדעתו, וכתב הרמ"א בחו"מ סי' רע"ה סכ"ח דה"ה לפקדון של גר שביד ישראל [ב"י בשם בעל התרומות].
אכן יש לידע ג"כ באופן שהנפקדת היתה אשת ע"ה, או שהיא עצמה היתה כך, ולא ידעה שהחצר קונה לה שלא מדעתה, האם באופן זה החצר קונה לה שלא מדעתה או לא, דהנה כתב הרמ"א שם, מיהו אם הוא דבר דלא הוה ליה לידע לבעל החצר, לא קנה (מרדכי פ"ב דמציעא). וכתב בסמ"ע ס"ק לה וז"ל, כ"כ המרדכי פ"ב דב"מ [סי' רנ"ט] במי שמת גר בביתו ובא אחר והחזיק בזהב שבאבנטו כו', ואמר ריב"א דלא קנה מטעם חצירו כיון דלא היה לו לידע יותר משאר דברים, עכ"ל והביאו מור"ם בד"מ [סעיף כ"א] ע"ש. ועיין לעיל ריש סימן רס"ח בפרישה ודרישה [סעיף ו'] מה שכתבתי שם אימת חצירו של אדם קונה לו או לא עכ"ל. ועוד כתב המרדכי [שם סי' רנ"ח], דאם קנה סרסור מגוי דבר בחזקת בדיל ומכרו לאחר ואח"כ נודע שהיה בו כסף או זהב, זכה הלוקח ולא הסרסור למהוי מקח טעות, הואיל ולא ידע בו כשהיה בידו. וצ"ע באופן כזה שלא ידעה שיש אופן כזה האם קונה לה או לא.
כמו"כ אם אינה רוצה לקנות, וגילתה את דעתה מיד שאמרו לה ההלכה שאינה רוצה לקנות לכאורה אינה קונה בעל כרחה כלל, גם אם בשעה שהיה יכול לחול הקנין מעיקרא לא ידעה כלל שיכולה לזכות.
אבל כנראה דעתו שליט"א דמ"מ אמרינן לה שתקנה בכונה שכך הוא רצון חכמים כדי שלא יבואו לידי מחלוקת.
וצל"ע בטעם מה שאין נחשב הבעל מוחזק בנכסי מלוג לענין זה ולראות אם טעם זה שייך גם בכה"ג, ויעויין בלשון הר"י מיגאש מסכת בבא בתרא דף קנח עמוד א וז"ל, ולפי שהדבר ספק מי מהם מת ראשון אמרו ב"ה הכתובה שהוא ממון שנוטל מן הבעל בחזקת יורשי הבעל שהמוציא מחבירו עליו הראיה ונכסי מלוג שהן ממון האשה ואין לבעל בגופן כלום בחזקת יורשי אשה ומי שרוצה להוציא מידן עליו להביא ראיה. ונכסי צאן ברזל שעיקרן של האשה ואחריותן על הבעל כיון שיד שניהן שוה בהן הרי הן בחזקת שניהם ויחלוקו עכ"ל, ומבואר בלשונו דלגבי נכסי מלוג חשבינן כאילו אין לבעל כלום בזה.
אכן יל"ע דהנה יש לבעל איזו שהיא חזקה בנכסים, וכמו הס"ד בגמ' ב"מ צ"ו ב' דנמעול בעל בנכסי מלוג כשהן נכנסין לרשותו, ויעויין בכולה סוגיא דיבמות ל"ח ב' ול"ט א', ובסוגיא דכתובות פ"ג א' האם ידו עדיפא מידה או לא.
ולכאורה גם אם ידה עדיפא מידו זה יהיה נ"מ שהיא מוחזקת טפי ממנו, אבל מי שרוצה כבר לזכות מן ההפקר אין בזה מוחזקות טפי ממנו, דהא לא ביטלו מוחזקותו ממנו לגמרי אלא רק דמוחזקותה עדיפא.
והנה ראיתי מי דנחתי לבאר טעמם של בית הלל כאן דהלכתא כותייהו, ומשום צורך הדברים בנידון דידן, אעתיק בזה דבריהם, וז"ל:
בטעמם של בית הלל, שמעמידים את נכסי המלוג בחזקת יורשי האשה, ואינו דומה לשאר ספיקות בירושה, כגון בנפל הבית על הבן ועל אמו, וספק שמא מתה האם ראשונה וירש אותה הבן, והוא מוריש את נכסיה ליורשיו, או שמא הבן מת ראשון, ויורשי האם ממשפחת אביה הם היורשים את נכסיה, שמודים בית הלל שיחלוקו, לתנאים הסוברים כןעי' משנה ב"ב קנח ב. ועי' שו"ת הרא"ש כלל פד סי' ג, שהתוס' דלהלן דחקו מאד ליישב את דברי ב"ה, לסוברים שהם מודים בבן ואם שיחלוקו, אבל לסוברים שהנכסים בחזקת יורשי האם, לפי שהוחזקה נחלה באותו שבט, (עי' משנה וגמ' שם, וע"ע ירושה, שם, ושם שכן הלכה להרבה ראשונים), אף כאן נותנים ליורשי האשה, שמעמידים בחזקת השבט, ועי' רא"ש ב"ב פ"ט סי' מ., מצינו בדברי הראשונים כמה טעמים:
א) יש שכתבו שהתנאים הללו סוברים שירושת הבעל אינה אלא מדרבנןעי' סה"י לר"ת (שלזינגר) סי' כט בתי' ב', וכ"כ בתי' א' בתוס' הרשב"א כתובות פ ב: שמא, וברשב"א בהשמטות סוף ב"ב, ובשו"ת הרשב"א ח"ב סי' לא, ותוס' הרא"ש בשמ"ק ב"ב שם, בשם ר"ת; עי' תי' א' בתוס' ב"ב קנח א ד"ה ובית (הא') בשם ר"י ויבמות לח א ד"ה בית; שו"ת הרא"ש שם בשם תוס'., ואינה חשובה כל כךשו"ת הרא"ש שם. ועי' סה"י שם, ולפיכך עומדים הנכסים בחזקת יורשי האשהראשונים הנ"ל.
ב) ויש שכתבו שלדעה זו עומדים הנכסים בחזקת יורשי האשה אף לסוברים שירושת הבעל היא מן התורה, הואיל ואין ירושת הבעל משום קורבהעי' סה"י שם תי' א'; תי' ב' בתוס' שם ובתוס' הרשב"א וברשב"א ובשו"ת הרא"ש שם. ועי' קוב"ש ב"ב אות תקעה, שביאר שהבעל בחיי אשתו לא הוחזק שיירשנה, שזה שהוא יורשה לכשתמות, אינו מפני שהוא בעלה כעת, אלא תלוי אם יהא בעלה בשעת מיתה, משא"כ בבן, שמשעה שנולד יש לו דין יורש לאמו, ועי' ציון 871, ואפשר שכוונת הראשונים היא שיותר עומדת הירושה בחזקת מי שהוא קרוב ושמחמת זה הוא עומד במקום המוריש, מבחזקת זה שיורש משום זכויות האישות, ועי' ציונים 101, 110 ואילך. ועי' רשב"ם שם שכ' שיורשי האם ויורשי הבן באים בשוה, אבל האשה מוחזקת בנכסי המלוג בחזקת אביה, ור"ל שלכן יורשיה עדיפים על יורשי הבעל, וצ"ב, ועי' תוס' שם ושם שדנו רק על נכסי צאן ברזל ולא על נכסי מלוג, ובח"ש ומהרש"א ומהר"ם יבמות שם ומהרש"א ב"ב שם, שבנכסי מלוג סוברים התוס' כרשב"ם, והוסיפו שהקרן שלה ואחריותם עליה, ועי' רא"ש בשמ"ק ב"ב שם שהביא דברי רשב"ם, ושר"ת הקשה עליו שהרי אין מעמידים בחזקת יורשי האם, אף על פי שהנכסים בחזקתה לגמרי, וק"ו בנכסי מלוג, שהבעל שולט בהם ואוכל פירות., אלא מחמת הקידושיןעי' סה"י שם; שו"ת הרא"ש שם, או לפי שכיון שאילו היה מגרשה לא היה יורש, אין הנכסים כל כך בחזקת יורשיותוס' הרשב"א שם.
ג) ויש מהראשונים מבארים החילוק באופן אחר, שירושת הבעל אינה ירושה קבועה, שהרי אפשר להפקיעה על ידי תנאי שמתנה הבעל שלא יירשנהלד' הרשב"א והרבה ראשונים, אין הדברים אמורים אלא בעודה ארוסה, מה שאין כן בירושת הבן, שהיא קבועה ואי אפשר להתנות עליה, ועוד שהבעל אם מת בחיי אשתו אינו יורש את אשתו בקבר להוריש לבניו שיש לו מאשה אחרת, מה שאין כן בבן, שיוצאי יריכו יורשים את אמו אף כשהוא בקבר, ועוד שהבעל אינו יורש את אשתו כשהיא בקבר ומת אחד ממורישיה, מה שאין כן בבן, שהוא יורש את אמו כשהיא בקבר ומת אחד ממורישיה, ואף על פי שאין יורשי הבעל באים מכח שהבעל ירש בקבר, אלא מכח שירש אותה בחייו, וירושת הבעל היא מן התורה, מכל מקום הואיל ואינו יורש את אשתו בקבר, הורע כחו מן הבן שיורש את אמו בקברתשו' ר"י ב"ר יצחק הלוי, בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' ל. וע"ע הנ"ל ציון 529, עוד חילוק ביניהם, ושם ציון 531 שהרשב"א דחה חילוק זה, וע"ש ציון 543..
ד) או שדוקא בבן ואמו שמתו אין הנכסים בחזקת האם לגמרי, לפי שמטבעו של עולם שהאם מתה לפני בנה והוא יורשה, ואם מת הבן לפני אמו הרי זו פורענותעי' ב"ב קח ב ורשב"ם שם, ולפיכך יחלוקועי' תוס' יבמות שם תי' ג'; תוס' ב"ב שם בשם ר"י, ורשב"א ב"ב שם ובתשובותיו שם סי' לא, בשמם., שהואיל והוא עומד ליורשה תיקנו שיהיו הנכסים גם בחזקתו, אבל בבעל חשובים הנכסים יותר בחזקת האשה, ואין הנכסים עומדים בחזקת הבעל, שאינו עומד כל כך לירש את האשה, שהרי אפשר שימות לפניהתוס' ב"ב שם ורשב"א שם ושם. וצ"ב אם לשון תיקנו הוא בדוקא, והיא תק"ח ולא מן הדין. ועי' תוס' שם באשה, שכיון שאינו עומד ליורשה, לא סמכה דעתה, וצ"ב..
ה) מהאחרונים יש שכתבו בטעם שמעמידים בחזקת יורשי האשה, לפי שהם ודאי יורשים, שאף אם מתה האשה לפני הבעל, לא בטל מהם שם יורשים, שהבעל אינו קרוב יותר מהם, שאין ירושתו משום קורבה אלא משום שאירות, והרי אף במקום שהבעל יורש, גם הם יורשים הם לגבי "ראוי" שאין הבעל יורשו, ואילו הבעל הוא ספק יורש, שאם מת לפני אשתו אינו יורשה בקבר, ולפיכך אין ספק ירושה של הבעל מוציא מידי ודאי של יורשי האשה, מה שאין כן בשאר יורשים, שאם זה יורש אין השני יורש כלל, ולכן יחלוקומשנת ר' אהרן יבמות סי' כא הגהה ב.. עכ"ד מהנ"ל.
ומה שלכאורה מבואר לפי רוב הדעות הנ"ל, שגם לבעל יש איזו שהיא מוחזקות, ורק שלהאשה יש מוחזקות אלימתא טפי, אבל ביחס לשאר כל מי שורצה לזכות לכאורה לא גרעה מוחזקותו דהבעל.
והנה קי"ל בב"ק שם דאם היה משכונו של גר ביד אחד ובא אחד ועשה מעשה קנין במשכון, אמנם מה שלא כנגד מעותיו קנה ע"י הקנין, אבל כל מה שכנגד מעותיו הו"ל המלוה מוחזק ולא קנה מי שעשה הקנין אלא מי שהיה המשכון בידו, אכן במשכון יש דין שבעל חוב קונה משכון, ויש לידע מהו גדר השעבוד שיש לבעל בנכסי מלוג, והאם שייך שאדם שעשה קנין בנכסי מלוג בשעת פטירת האשה זה יפקיע מרשותו של הבעל וצ"ע.
וראיתי בשו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן שד"מ סק"א, שנראה מדבריו שמשוה שיעבוד של המלוה שהמשכון בידו לשעבוד של הבעל בנכסי מלוג, וז"ל, פרק הכותב (דף פ"ג ע"א) גמ' וכי כתב לה הכי מאי הוה, ק"ל דהא זכות הבעל בנכסי אשתו אינו אלא שיעבוד כדאיתא בב"ק [פט ע"ב] עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה דשיחרור מפקיע מידי שיעבוד, וע"כ כשהבעל מסלק עצמו ממילא הנכסים שלה כהא דב"ק (מ"ט ע"ב) משכונו של ישראל ביד גר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה מוציאין אותה מידו מ"ט כיון דמת הגר פקע שיעבודי' והמשכון של לוה לגמרי, וה"נ כיון דהבעל נסתלק פקע שיעבודי' והנכסים שלה, ואפי' בע"כ מהני כשכותב לו אין לי עסק בך, וכתב הר"ן בפרק המגרש דהטעם שיכול לזכות בעצמו מכיון שסילק זכותו ממנו וקטן נמי זכו בו שמים, ע"כ הרי דמהני אין לי עסק בך לסילוק בעבד, דכיון דנסתלק הרב ממילא, וה"נ כיון דנסתלק שיעבוד עכ"ל.
א"כ לפי השואתו הלזו, לענינינו באופן הפוך שהמלוה מחזיק המשכון הוא הישראל [היינו לענינינו היורשין של הבעל] ומאידך המחזיק רוצה להוציא מרשותו, א"כ יהא זה דומה לנידון בגמ' שם של המלוה ישראל והלוה גר והישראל המחזיק במשכון, שא"א לעושה הקנין לקנות כנגד מעותיו של המחזיק, ולענינינו היורשין של הבעל שהם המחזיקין בשעבוד של הנכסי מלוג א"א לקנות כדי להוציא מהם.
כך יוצא לפי החשבון שמחשיב האבנ"ז את הבעל כמלוה שמחזיק משכון בשווי מעותיו, וצ"ע אם כונתו של האבנ"ז לדמותו גם לאופן זה, די"ל שדוקא באופן הפוך שפקע השעבוד של המחזיק יכול ללמוד ממשכון, דאם פקע שעבוד של משכון ע"י מיתת הגר כ"ש שניתן להפקיע שעבוד של נכסי מלוג, אבל לענין שיהיה שעבוד של בעל בנכסי מלוג אלים כשעבוד של משכון לענין דכמו ששעבוד משכון כנגד מעותיו לאחר מיתת הגר נעשה שלו וא"א להפקיע מידו כך ששעבוד של בעל יוכל להפקיע מיד מי שירצה לעשות קנין.
אכן זה פשיטא שאם הבעל בחיים א"א לשום אדם לתפוס הנכסים בשעת מיתתה, אבל כאן הספק שמא אינו בחיים, וא"כ היורשים אין להם שום שעבוד על נכסי מלוג, לא כמשכון ולא כפחות מזה.
אכן מסתפקנא האם חשיבי כאן הכלים כנכסי מלוג או כנכסי צאן ברזל, דהנה כתב בשו"ע אה"ע סי' פה ס"ב, וז"ל, נכסי צאן ברזל (הם הנדוניא דהנעלת ליה בגדים או בהמה ועבדים ומקבל עליו אחריות) (טור), ולפ"ז מה שיחדה כלים אלו לשימוש בבית ולא פירשה למה מכנסת כלים אלו אם לנכסי מלוג או לנכסי צאן ברזל, א"כ לכאורה הוה ליה נכסי צאן ברזל, וא"כ בכהאי גונא הבעל יורש עכ"פ חצי מהנכסים כדין נכסי צאן ברזל בנפל הבית עליו ועל אשתו, ובאופן כזה שכבר חולק חצי אולי י"ל טפי דחשיב מוחזק בנכסים, וכמ"ש רשב"ם בב"ב קנ"ח ב' בטעם יחלוקו משום ששניהם בחזקת הנכסים, וז"ל, שהרי לשניהם יש טענת חזקה כדפרישית היא הנעלת ליה מבית אבוה והוא מתוך שקיבל אחריות עליו קנאן והרי הן כממונו והאי דאמרי בית הלל נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהן ויחלוקו, וא"כ י"ל דבכה"ג רק יורשי הבעל נשארים מוחזקין והנפקדת לאו בעל דברים היא.
ואע"פ שעוד לא שימש לשימוש בבית מ"מ הרי היה עומד לכך וצ"ע.
והנה תנן במסכת בבא בתרא דף קנ"ח ב', נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו, וכתב הרשב"ם וז"ל, נפל הבית עליו ועל אמו – כגון שנפל הבית על רחל אשת יעקב באלמנותה ועל יוסף בנה מיעקב ולא היה לה עוד בן מיעקב ולא מאיש אחר שעכשיו טענותיהן שוות שיורשי האם כגון אחיה מאביה אומרים הבן מת ראשון והיא מתה אחרונה וירשנו כל נכסיה ויורשי הבן כגון ראובן בן יעקב מלאה טוען כל הנכסים ואומר רחל מתה תחלה וירש יוסף את כל נכסיה ואח"כ מת הוא וירשנו כל הנכסים.
אלו ואלו מודים שיחלוקו – דשניהם באין מכח טענת ירושת נכסים שהוחזקה בהן האשה לבדה בחייה באלמנותה בלא בעל ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אביו דלעיל דהתם זה בא מכח ירושה וזה בא בטענת שטר חוב וגם נפל הבית עליו ועל אשתו יש שם נכסים שמוחזק בהן בעלה ויש שם נכסים שמוחזקת האשה בחזקת אביה אבל הכא כל הנכסים הוחזקה בהן וקנאתן לאחר מות בעלה ואבד כח בעלה וזכותו מהן וכיון ששניהן באין בחזקת ירושה ותובע כל אחד כל הנכסים הוו ספק וספק וחולקין הלכך לא מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע.
אבל אם יש לה עוד בן כגון שיש לה שני בנים לרחל יוסף מיעקב ובנימין בנה מאיש אחר שהוא אחי יוסף מאמו וראובן בן יעקב מלאה אומר רחל מתה תחלה וירש יוסף חצי נכסיה ואתה החצי ואחר כך מת יוסף וירשתי חלקו ובנימין אומר לא כי אלא יוסף מת תחלה ואחר כך מתה אמי וירשתי כל נכסי' על זאת נשאלתי מרבותי שבלותי"ר ותשובותיי להם בסוף הפרק צרופות ובחונות.
ואומר אני שאין לראובן כאן כלום משום דהוי בנימין יורש ודאי במקצת וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי שכל מקום ששנים באים מכח ירושה ויודעין לטעון מכח מי הן באין לירש וכל אחד תובע כל הנכסים יחלוקו דהוי ספק וספק וחולקין כגון במתני' שנפל הבית עליו ועל אמו ואין לרחל עוד בן אחר אלא זה המת בלבד וכל היכא שהאחד תובע את הכל והאחד תובע החצי הנה זה שתובע הכל קרוי ודאי הואיל והוי ודאי במקצת ואידך ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי והנני מביא ראיה מן השמועות הפסוקות בפרק החולץ (יבמות דף לה:) דתנן ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין עליו אשם תלוי ואמרינן בגמרא (יבמות דף לח) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא שהוא אביו של יבם ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ופלגא דידי ויבם אמר ליה את ברא דידי את ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי מינה שמעינן דכ"מ שהאחד יורש במקצת והשני ספק אם יש לו חלק בנכסים או לא דודאי יורש את הכל הלכך מתני' דנפל הבית עליו ועל אמו דאמרי' יחלוקו לא מתוקמא אלא כגון שאין לאם בן אחר אלא זה המת שעכשיו טענותיהן שוות שיורשי האם תובעין כל הנכסים ויורשי הבן תובעין כל הנכסים הוו להו ספק וספק וחולקין דומיא דסבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם שחולקין כדאמרינן בהחולץ אבל אם יש לה בן שני קיים יזכה בכל הנכסים דהוי איהו ודאי במקצת ויורשי הבן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל הרשב"ם.
והנה ראשית כל נתבאר בדבריו ז"ל שאם אחד בא בטענת ירושה ואחד בא בטענת שטר חוב זה שבא בטענת ירושה קדים, ואולי יש לומר דה"ה הכא דטענת זכיה מן ההפקר טענה גרועה היא לעומת טענת ירושה, כמו שט"ח גבי ירושה.
עוד נתבאר בדבריו, דהיכא שיש יורש ודאי ויש יורש ספק אזלי' בתר היורש הודאי, וא"כ לפי הצד דנימא דחשיבי נכסי צאן ברזל שע"כ יש לו דבר בהם אולי נימא דהו"ל איהו ודאי ואיהי ספק וצ"ע. [ובתוס' קנ"ח א' ד"ה נפל חלקו על הרשב"ם, ויל"ע לפי דבריהם מה שייך לומר בזה].
מה שיצא לי עד כה דיש מקום לצדד כמה צדדים לומר שאינה זוכה הנפקדת בכלים הללו, ובפרט לפי מה דמסתבר שדין הנכסים כנכסי צאן ברזל, אכן אין בידי דבר מוכרח בזה, וה' יאיר עיני.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5