——–
מובא בספר שבולי הלקט (חנוכה סימן קפה) בשם בעל הדברות ז"ל נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחין אותה באמצע בית הכנסת עד כאן דבריו. וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת ואילו היו אורחין ישינין בבית הכנסת היו הם צריכין להדליק דקי"ל אכסניי חייב בנר חנוכה ואם אין שם אורחין מה צריך להדליק ושמא מפני שהיא בית דירה אין להדליק. עכ"ל.
ותירוץ לזה ראיתי בספר אבודרהם (מעריב של שבת) שכתב בענין קידוש בבית הכנסת, שיש בזה פרסום גדול וקדוש השם והודאה לשמו לברכו במקהלות שנא' במקהלות ברכו אלהים ואין בזה משום ברכה לבטלה כיון שמסדרין שם הברכות בפני כל העם בקיאין ושאינן בקיאין, ודומה לזה גם כן מה שנהגו הראשונים להדליק נרות של חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואי' שאין להם בית לברך שם. וגם בזה הענין תמצאנו מבואר היטב בתשובה שאלה להר"מ במז"ל שכתבנוה בתפלת החול. וכ"כ בחידושי הריטב"א מסכת שבת (דף כד:) דאע"ג דליכא אורחים אמרינן ליה.
וכ"כ בשו"ת מן השמים (סימן כה) אע"פ שאין קידוש אלא במקום סעודה מצוה לקדש ולהבדיל בבית הכנסת, משום ברוב עם הדרת מלך, ועוד נרות חנוכה מדליקין בבית הכנסת אע"פ שכל אחד ואחד מדליק בביתו, ועוד כי יש אנשים שאינם יודעים לקדש ולהבדיל וכששומעים בבית הכנסת נותנים אל לבם ולומדים ומקדשים בביתם. ועיין לשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן פח) שהמהרש"ם (ח"ג סי' קס"ב) מביא בשם ברכ"י בספרו שיו"ב (לאורח חיים סי' תקפ"ט) להחזיק בשאלות ותשובות מן השמים בכל דין שנחלקו בו הפוסקים ונשאר בלא הכרעה, ואין זה בכלל אין משגיחין בבת קול, וסמך שם המהרש"ם בפסקו על מהר"י מטרויש שהסכימו כן מן השמים, וכן בפרישה (סי' רס"ט) כיון בזה לדעת הראשונים וז"ל מ"מ נתקן לקדש השם ברוך הוא במעמד הצבור כולם על היין, שהוא עיקר המצוה וכו' עי"ש.
וכ"כ באו"ז (ח"א סי' תשנ"ב אות ט') שתקנת התנאים והאמוראים לקדש בע"ש ועיו"ט בבהכ"נ לא נתקן בשביל האורחים אלא לקידוש היום ברבים נתקן עיי"ש. וכ"כ ברכי יוסף (אורח חיים סימן תרעא ס"ק ו) דאין לחוש למ"ש בספר תניא (סי' לה) שיש שנמנע מלהדליק בבית הכנסת כדי שלא לברך עליה. וכמה רבנים שליחי ציבור היו מדליקין ומברכין בבית הכנסת ואח"כ מברכין כל הברכות ומדליקין בביתם. הרב מהר"ר יצחק לוי ואלי בתשו' כ"י.
וגם הב"י (באו"ח סימן תרעא) ציין להכל בו (סי' מד ד ע"א) וטעמו כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל. וכתב הפר"ח (תרעא ס"ק ז) אפי' לאותם מקומות שנהגו שלא לקדש בבהכ"נ הכא מודו משום פרסומי ניסא. וכשאין עשרה בבהכ"נ כתב בספר ערך השולחן (ס' תרעא אות ז) שידליק בברכה בביתו ויכוין על ההדלקה של בהכ"נ.
ומה שאין אנו נוהגים לברך על ההלל בראש חודש כדעת מרן נמצא שטעמו של הריב"ש הנ"ל אינו אליבא דמרן ואם כן מאיזה טעם אנו מברכין על נ"ח כשמדליקין בבהכ"נ לפי דעת מרן אומנם ע"פ דברי הראשונים הנ"ל היה אפשר לומר שבנרות חנוכה יש פרסומי ניסא טפי לכן יש לברך בהכ"נ יותר מהלל וגם הריב"ש היה קשה לו שאין מברכין על המנהג, ותירץ זהו במנהג קל, כמו מנהג של ערבה, שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה, שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים, מברכין עליו. וכ"כ בשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן יד) שמבואר בדברי ר"ת דעל מנהג שאינו אלא מעשה זוטא אין מברכין, והלל, לכאורה אין בו מעשה וכההיא דערבה, בכל זאת מברכין עליו דלא גרע מקורא בתורה. והעלה דלולי דמסתפינא היה נראה לקיים דברי מרן לפי מה שפסק בשו"ע, שאין מברכין על הלל דאינו מעשה ממש, ודלא כסברת ר"ת, ועל מנהג כזה לא מברכים, אבל בהדלקת נר חנוכה בביהכ"נ דיש מעשה ממש קי"ל בזה כריב"ש דעל מנהג כזה מברכים.
ועדיין אפשר לדחוק ולומר דדי שידליקו ללא ברכה לפרסומי ניסא ומה תועיל הברכה לפרסום הנס אלא שעיקר אצל ההמון היא הברכה, כמ"ש בשו"ת זבחי צדק (חלק או"ח סימן כט) על מה שנהגו להדליק בב"הכנ בין מנחה למעריב משום פרסומי ניסא משום שאם נמתין בב"הכנ ולא נדליק אלא משחשיכה א"כ תתבטל הדלקת נרות חנוכה בב"הכנ דזה ידוע אם אין עשרה בב"הכנ אין להדליק נ"ח בברכה כמ"ש רבינו חיד"א במח"בר סי' תרע"א אות ז משם הר' מר וקציעה עי"ש דעיקר הדלקה בב"הכנ משום פרסומי ניסא ואם אין עשרה ליכא פר"נ גם אם ידליקו בלא ברכה ליכא פר"נ לפני העולם דאצל ההמון העיקר היא הברכה וא"כ ה"ז הטעם דתתבטל הדלקת חנוכה בב"הכנ עדיף מטעם "דטירדא" וא"כ לס' היש מי שאומר דאם הוא טרוד ידליק בברכה מפלג המנחה כ"ש דידליק בב"הכנ מפלג המנחה בברכה כדי שלא תתבטל ההדלקה בב"הכנ ותתבטל הפרסומי ניסא. וכן ראיתי בשו"ת יביע אומר (חלק ז או"ח סימן נז) שכדרכו בקודש האריך לבאר והעלה שהטעם הוא כראשונים הנ"ל שיש מעלה בפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות עש"ע. עיין עוד בזה בשערי תשובה (סימן תרעא ס"ק י).
ולפי זה נמצא שהברכה עצמה אצל ההמון היא הפרסומי ניסא לכן נראה שגם במסיבות ואירועים וכד' יש לברך על נ"ח ואין די בזה אם ידליקו את הנרות ללא ברכה דהא יש בזה פרסום גדול וקידוש השם והודאה לשמו לברכו במקהלות שנא' במקהלות ברכו אלהים ואין בזה משום ברכה לבטלה כנ"ל וכן נראה לדקדק מחידושי הריטב"א מסכת שבת (דף כג.) שיש לברך על נ"ח במקומות הרבים לפרסום בנס ומטעם זה קבעו לברך בבהכ"נ וז"ל ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים. ועוד נראה שיש חשיבות לפרסומי ניסא בדברי הר"ן בשבת (דף י:) שבתפלה פשיטא ליה דמזכיר על הניסים דכיון דבצבור היא איכא פרסומי ניסא אבל ברכת המזון שהוא ביחיד מיבעיא ליה. וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן רא) על הא דלא חיישינן משום פרסומא ניסא בזה"ז כבר כתבו המעגלי צדק ומהרי"ק ז"ל בתש' שלכן מדליקין כהיום בבתי כנסיות נר חנוכה כדי להיותו פרסומי ניסא לרבים. וכ"ש כיום אין רוב העם מתכנס בבתי כנסת לצערינו ובודאי יש פירסומי ניסא להמון העם בכנסים הנ"ל.
אלא שהרב רצאבי (בחלק ג סימן קכ הערה לו) וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן ל) העלו שלא לברך מטעם שמנהג ההדלקה בבית הכנסת לא ברור ואיך אפשר לברך על כך, וכמה מגדולי דורות הקפידו באמת שלא לברך על ההדלקה בביהכ"נ. ואנן שמברכין כפסק השו"ע די לנו בזה והובא דבריו בשו"ת יביע אומר שם וציין גם לשו"ת שבט הלוי ח"ד (סימן סה), שלדעתו אין לברך בכיו"ב, וכ"כ בספר אז נדברו חלק ו (סי' עה) בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שאין לברך וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ו (סי' סה אות ג) וכ"כ בספר מקדש ישראל (עמוד קו).
אולם בספר משנת יעקב להגר"י רוזינטל נר"ו (בהל' חנוכה עמוד ר"ס) כתב לברך, כי פעמים רבות הפרסום במסיבות אלה גדול ביותר, אפי' מן הפרסום של בהכ"נ, מהקהל הרב הנוהר לשם. והעלה בסוף דבריו שהנוהגים לברך על הדלקת נרות חנוכה במסיבות כאלה, יש להם על מה שיסמוכו, כיון שיש בזה משום פרסומי ניסא. ומה טוב להתפלל שם תפילת ערבית בצבור מיד לאחר ההדלקה, וכפי שנוהגים בבתי הכנסת. ומשמע מלשונו שכתב "ומה טוב להתפלל ערבית" שאין חובה להתפלל אלא רק מהיות טוב אלא שראיתי לבנו של מרן בספר תורת המועדים (סימן ז סעיף טז) ובילקוט אברך (עמוד פט) שכתבו בשמו שאין לברך אלא אם מתפללים שם ערבית והשווה דין הדלקה במסיבות וחתונות לדין הדלקה בבהכ"נ ע"ש.
וכן ראיתי לספר מקראי קודש (עמוד 107) אמנם ציין לרה"ג הרב מרדכי אליהו שליט"א שההיתר רק אם מתפללים שם אך ציין לרב הגר"ש ישראלי זצ"ל שהעלה להדליק במסיבות או בחתונה וכד' מותר להדליק נ"ח בברכה כיון שיש בזה פרסום הנס וכן ישנם שם הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ואינם מדליקים נ"ח ואע"ג שאינם יוצאים י"ח בכך מ"מ הוי כדין בהכ"נ ואע"פ שאין מתפללים שם כלל לא מנחה ולא ערבית מ"מ כיון דהוי מקום כינוס יש בזה פרסום הנס ע"ש. ושו"ר לספר פסקי תשובות שציין לכמה אחרונים שהעלו דבעי לברך בכנסים.
ואע"ג דאפשר לעשות ע"י שליח אורחא דמילתא הוא שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות הנס. מובא בספר כלבו (סימן מד) שמי שהולך לעיר אחרת נראה שחייב לעשות שעשה נסים ואף על גב דמדליקי עליה בגו ביתיה והבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי ליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף דשאני התם שיש לו פרסום הנס בהדלקת אושפיזו. וכן הוא בשו"ע (סימן תרעז) נראה שכו"ש שצריך להדליק באירועים ומסיבות ולעשות פירסומי ניסא שם ובמיוחד בכנסים שרובם אינם מדליקים כלל נרות חנוכה אף בביתם. ועוד מצאתי בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סט) בשם שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ק"ג שכותב להסביר ענין ההדלקה והברכות בביהכ"נ, משום, דכיון דאנו מדליקים בפנים ממש ואין מקיימים עיקר תקנת חכמים בפרסומי ניסא לרבים רק הבני בית רואים אותם ולכמה בני אדם שהמה ערטילאים ואין להם בני בית אין מפרסמים הנס כלל, לכן מדליקים בביהכ"נ במקום שרבים שם ומקיימים עיקר פרסומי ניסא, והוא כמו מעיקר תקנת חכמים לקיים פרסומי ניסא ומברכים, ע"ש. ואחר כותבי ראיתי לספר חזון עובדיה (עמוד מז) שהעלה לנוהגים להדליק נ"ח במסיבות הנערכות באולמות בשם ומלכות יש להם על מה שיסמוכו ע"ש.
ואין חובה לדקדק בכנסים אלו ובבהכ"נ כדקדוקים ההלכתיים כשמדליק בביתו כגון מיקום החנוכייה או גובהה או כשהיא גבוהה מאוד ואין המברך יכול להגיע לנרות וכד' מדכתב הב"י (סימן תרעה) בשם מוהר"י אבוהב ז"ל שכתוב בנמוקי יוסף כי פעם אחת ראה בבית הכנסת שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנר חנוכה ואחר שהדליק המדליק נר חנוכה היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן שאף על פי ששמעו העומדים בבית הכנסת הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה מכל מקום הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקו ולכך צוה שלא יגביהנו אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה ואמר שעדיין יש לפקפק על זה לפי שעדיין משתמשים לאורה וכיון שהרגילו כל השנה להדליקו להשתמש לאורה אף על פי שאינה במקומה כיון שאין נר במקום נר חנוכה אי אפשר שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם במקום הנר שהיו רגילין לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר ע"כ. ונראה לי שמאחר שהדלקת נר בבית הכנסת אינו אלא משום מנהג שנהגו ואין חוששין שיהיה לפני הפתח אלא לפני ההיכל אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים ועוד שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית ואם כן לפי זה אין לחוש לעוברים ושבים כל כך וכל שכן בבית הכנסת שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה ועוד היה נראה לומר שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי דה"ל ככבתה שאין זקוק לה עכ"ל.
ודע שהקהל הנמצאים בבהכ"נ או בכנסים אחרים אינם יוצאים ידי חובה בהדלקה זו ואפילו הש"ץ שבירך בביהכ"נ צריך לחזור ולהדליק בביתו דיש חיוב על כל אחד להדליק בביתו. ולכן עדיף בכנסים אלו שהמברך יהיה מי שאינו מדליק נרות חנוכה בביתו כלל עיין לשו"ע (סימן תרעא) ומחזיק ברכה (אות ח). ומי שנמצא בקהל שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו. שו"ע (סימן תרעו). ומה שניתקן ברכה לרואים הובא בשו"ת מנחת שלמה (תנינא (ב – ג) סימן נח) בשם הפנ"י בשבת שם דכתב דשאני מצוה זו שהיא משום פרסומי ניסא משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית. אמנם כתבנו לעיל דיש ראשונים דסברי דיוצאים י"ח בהדלקה בבית הכנסת לאינו בקי או למי שאין שמן או בית וכד' וכן הובא בספר מקדש ישראל (עמוד פה) ע"ש לעוד פוס'.
וכשאין להם בית ולנים בבהכ"נ (שכך היה נהוג בזמנם) וכן תלמידי ישיבה וכד' יוצאים י"ח בהדלקה שם כפי שכתבנו לעיל בשם ספר אבודרהם וספר כלבו (סימן נ) שכתבו שטעם הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם ולסדר הברכות בפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם. וכפי שכתבנו בספרינו (בסימן נ') שהאיש יוצא י"ח בהדלקת אשתו ואף אינו צריך שיכוין לצאת בהדלקת אשתו אלא הוא מאיליו נפטר בהדלקתה. וה"ה בני הישיבות שיוצאים י"ח בהדלקת אביהם בבית. וכן העלה בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מג) שבחורי ישיבה אינם צריכים להשתתף בפרוטות וכן אינם צריכים להדליק בפני עצמם אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. או מטעם שיוצאים בהדלקת אביהם או מטעם דאנן סהדי שהישיבה מקנה להם זכות במקצת דמי הנרות. ע"ש.
לסיכום: בכנסים ובמסיבות וכד' הנערכים בלילי חנוכה ויש רוב עם אפשר להדליק שם בברכה. שיש בזה מצוה רבה בפרסום שם השם ויש בזה קידוש השם והודאה לשמו לברכו במקהלות שנא' במקהלות ברכו אלהים וטוב אם יתפללו תפילת ערבית במקום. ובמיוחד בכנסים שהאנשים אינם יודעים לברך על נ"ח וכששומעים נותנים אל לבם ולומדים ומברכים ומדלקים בביתם בכך גדל הפרסומי ניסא.
פירות הנושרים:
1. יש הנמנעין מלברך בכנסים אלו. ויש המברכין רק אם מתפללים שם.
2. נוהגים לברך בבהכ"נ על נ"ח בין מנחה לערבית.
3. אין אדם יוצא ידי חובה בנרות של בהכ"נ.
4. מאחר ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא.
5. מי שנמצא בקהל שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם שהחיינו, ואם אח"כ ראה שוב בליל ב' או ג' אינו חוזר ומברך שהחיינו.
6. אם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק נ"ח מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.
7. אם אין עשרה בבהכ"נ אין להדליק נ"ח בברכה דעיקר הדלקה בבהכ"נ משום פרסומי ניסא ואם אין עשרה ליכא פר"נ.
8. הסוברים שבכנסים מדליקים בברכה משום דליכא פר"נ לפני העולם ללא ברכה דאצל ההמון העיקר היא הברכה.
9. אפי' לאותם מקומות שנהגו שלא לקדש בבהכ"נ בנ"ח מודים שצריך להדליק משום פרסומי ניסא.
10. הלנים בישיבה וכד' יוצאים י"ח בהדלקת הנרות שם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5