——–
הגמ' בברכות דף (נג:) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו אמר רב יהודה אמר רב לא יאותו יאותו ממש אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו ברחוק מקום. וכן אמר רב אשי ברחוק מקום שנינו. נמצא לדעתם שאין צריך שיהנו אלא מספיק שתיראה וכן משמע מהמשך הגמ' שגחלים לוחשות מברכין עליהן שאמר רב חסדא כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה וכן פירש רש"י שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו, ומאי עד שיאותו עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו, ואז מברכים עליו אפילו הרחוקים ממנו, ובלבד שיראוהו. אלא שרבא אמר יאותו ממש דהיינו שלא רק תיראה אלא גם להשתמש (הנאה) ולא כדברי רב יהודה בשם רב ורב אשי שמספיק שתיראה. ומייתי בגמ' שם מעשים שהיו מברכים בראיה בלבד שרב יהודה מברך אדבי אדא דיילא. רבא מברך אדבי גוריא בר חמא. אביי מברך אדבי בר אבוה. וקי"ל מעשה רב שחלקו על רבא שאין צריך הנאה (ובמעשה רב כתוב גם רבא מברך אדבי גוריא בר חמא וקשה והא הוא עצמו אמר שצריך שיאותו ממש וצריך לגרוס רבה ועיין בספר מראה כהן שם שכתב כן בשם הרז"ה והרשב"א , ורש"י לא פירש כך ע"ש).
נמצא שלדעת רבא צריך שיאותו ממש דהיינו שתיראה וישתמש בה וכן כתוב להדיא בתוספתא (פרק ה אות לד) וכן נראה דעת הרי"ף שם שציין לחזקיה ועולא דמפרשי עליה דרבא וכ"כ בשו"ת רש"י (סימן צח) מה שאנו מסתכלין בצפורן נגד האור בהבדלה מדרבא שהיה מן האחרונים ואמר יאותו ממש. וכמה אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדיון ובחידושי המאירי שם וברכי יוסף (בסימן תרצג) כתב ככלל הלכה כרבא דהוא בתרא וכן כתב הבית יוסף (או"ח סימן רחצ) שדעת הפוסקים לפסוק כמאן דאמר יאותו ממש ולכן יש לנו לברך רק לאחר שנאותים מהאור דהיינו שרואים ונהנים ללא שום הפסק מהאור אף ע"י זכוכית מדאמרינן שם היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה, או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה וכ"כ מרן ומשנה ברורה (בסימן רחצ ס"ק לז) ועיין בביאור הלכה שם שהביא כמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וכתב עוד על כן אין כדאי לכתחילה להקל בזה וכ"כ הבן איש חי (ש"ב פרשת ויצא אות יד) וכף החיים (שם אות עא) ובילקוט יוסף (סימן חצר אות ו) ועיין עוד בזה בברכי יוסף (סימן כו סעיף ד).
ולא כדברי הרשב"א והמאירי בחידושם שמדמים לערווה בעששית והא מתחזיא אמנם גם הרשב"א פסק כדעת רבא שיאותו ממש וציין לראב"ד וכ"כ המג"א (שם אות כ) ואליה רבה (שם אות כה) ורבינו זלמן (שם אות כא). לכן נראה שאם בירך על האור בעששית בדיעבד יצא (ולא יברך שנית). וראיתי בשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן יב) שהעלה מבעד לזכוכית שקופה כגון אדם שחובש משקפים, או מנורות הנפט לכל הדעות מברכין עליו, הואיל ונשקף בעדו ממשו של אור. וכ"כ העלה ערוך השולחן (שם סעיף יח).
ולכן אור החשמל שבימינו גם אם נאמר שהוא כאור רגיל עדיין אין אנו יכולים לברך עליו בהיותו מובדל ע"י הזכוכית כדלעיל שאין לברך בעששית וכן ראיתי שהעלה בשו"ת אורח משפט (או"ח סימן סג) שאע"פ שהחשמל הוא אור אך בשל כיסוי המנורה כתב בודאי ראוי להימנע מספק ברכה לבטלה ונראה שבדיעבד יכול לברך אע"פ שאור החשמל מכוסה בזכוכית מאחר שמצינו פוסקים שמתירים לברך בכיסוי הזכוכית וכ"כ בשו"ת פסקי עוזיאל שם שלכתחילה צריך להוסיף נר מיוחד ושל שעוה לברכת הנר. וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק א' סימן כ פרק יג) כשאין לו אבוקה של שעוה לקחת מן המובחר, ורוצה לברך על נר – חשמלי, צריך מן המובחר לייחד נר – חשמלי לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית. וכן משמע משו"ת אבני ישפה (חלק ג סימן סג) אלא שהגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א חזר וכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן לז) שאין לברך אף בדיעבד שיש לנו לחוש לאיסור ברכה לבטלה.
ובשל אורו הרב של החשמל אין אנו נהנים מאור הנר שעליו אנו מברכים וצריך שיאותו לאורו דהיינו לראות את אור הנר ולהשתמש בו (אלא אם נכבה את החשמל אזי נהנה מאור הנר או לפחות שזה וזה גורם) וכל שכן לאלו שנמצאים רחוק מהנר שאף אם החשמל היה מכובה עוצמת הנר אינה מספקת בכדי להבדיל בין המטבעות וכן כתב מרן שם (בסעיף יד) שאין מברכים עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה ובן איש חי שנביא להלן גם כתב שמצווה מן המובחר שיתקרב אל הנר ביותר שיגיע לו האור בשפע מרבה (אעפ"י שנמצא במקום שיוכל להבחין בין מטבע למטבע) ועיין בילקוט יוסף (סימן חצר סעיף י) שכתב שיש להם על מי לסמוך (למי שלא מכבה את החשמל). ושו"ר בספר ברכת ה' לגאון הרב משה לוי זצ"ל (פרק ד סעיף כז) שכתב שאם נמצא רחוק מהאש צריך לכבות את אור החשמל שיהא ראוי ליהנות ממנו. והשיג שם על כה"ח והעלה בשם רב נטרונאי גאון שאם בירך רחוק משעור שיאותו לאורו הו"ל ברכה לבטלה וצריך לחזור ולברך שנית.
יש עוד להבין האם צריך לברך לפני ההנאה (על האור) כמו כל ברכות הנהנין או כפי שהסבירו לעיל שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ומדברי רש"י שם משמע שיש קודם ליהנות ואחרי כן לברך דכתב שיאותו שיהו נהנים ממנו וכן משמע מהתוספתא (פרק ה אות לד) וכן משמע מפירוש המשניות לרמב"ם שם. ומכאן נשמע שאין ברכה זו כשאר ברכות הנהנין או המצוות דא"כ היה צריך לברך קודם כדאמרינן בפסחים (דף ז:) דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. ועיין עוד בדברינו בזה (בסימן כה). זאת ועוד שהיינו צריכים בכל השבוע לברך על הנאת האור (ואמאי דווקא במוצ"ש כדגרסינן בפסחים דף (נד.) אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא) מזה משמע שאין זאת ברכת הנהנין וכ"כ בחידושי הרמב"ן מסכת ברכות (דף נ.) דברכת האור אינה ברכת הנהנין אלא ברכת שבח ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב יב חלק כ דף קב טור ג).
וכן ראיתי שכתב הרא"ש שם שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא, שנברא האור במוצ"ש דאי משום הנאת האור היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור מוכח מדברי הרא"ש דיש לברך אחר ההנאה וכ"כ להדיא דברי חמודות שם על דברי הרא"ש שמברך אחר שנאות מן האור וכן הקשו התוספות במסכת פסחים (דף נג:) וז"ל הקשה ה"ר יוסף למה אין מברכין בכל שעה שנהנה ממנו דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ותירץ דה"מ כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא ואף על גב דמברכין על אור השמש בכל יום היינו משום שמתחדש בכל יום. וכן ציין המרדכי בברכות שם לתוספות הנ"ל וכן בחידושי הריטב"א שם כתב שלא מצינו ברכת הנהנין בדבר שהוא חוץ לגופו אלא בדבר שגופו נהנה ממנו כגון אכילה שתייה וריח.
וגם מהרש"א (בברכות דף נז:) מדאמרינן ג' אין נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן אלו הן רחיצה וסיכה ותשמיש וג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן גודגדניות וכפניות ופגי תמרה וכתב שאין מברכין על הנאתן פירוש רק אם נכנס לגופו ונהנה יש לברך נמצא שאע"פ שנהנה קצת אין זו הנאה רגילה שבגין כך צריך לברך וטעם הברכה רק לזכר שנברא האור במוצ"ש שנטל אדה"ר ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור ואף שאין מברכים על שאר כל הדברים בשעה שנבראו מ"מ האור כיון שנאסר בשבת והותר במוצ"ש הרי זה כאלו נברא עתה מחדש ומברכים עליו בשעת בריאתו ועיין בזה בשולחן ערוך הרב לרבינו זלמן שם.
וגם בספר (הכלבו סימן כג) כתב כן על כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מטבילת גר דאכתי גברא לא חזי והירושלמי מוסיף וכן חוץ מברכת האור כדקתני במסכת ברכות אין מברכין על האור עד שיאותו לאורו וכ"כ (בסימן מא) להדיא שצריך שיראה בציפורניו קודם שיברך וכ"כ המאור הקטן (בברכות) וציין לירושלמי וכ"כ ספר אבודרהם (סדר מוצאי שבת) כהירושלמי מהכתוב וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל אלהים וכ"כ תניא רבתי בסדר הבדלה ובשו"ת מהר"י ווייל (סימן קצא) פושט ידיו והדר מברך והבית יוסף (או"ח סימן רחצ) בשם שבולי הלקט תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן ואחר כך פושטן והנה אור במקום חשך ומברך ובשו"ע גם כתב אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. וכ"כ במשנה ברורה (סימן רצו ס"ק לא) ורואה בציפורנים ומברך בורא מאורי האש וציין לפמ"ג וכן (בסימן רחצ ס"ק ג) גם כתב שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש (אלא שמהמשנה ברורה (סימן תקנו ס"ק א) לא משמע כן דכתב יברך תחלה על המאור וגם שיהנה אח"כ מאורו) נמצא מכל הלין שברכה זאת לזכר בעלמא ואינה ברכת הנהנין רגילה וצריך לברכה רק לאחר הנאת האור כדלעיל. ושו"ר בדברי ראבי"ה (ח"א מסכת ברכות סימן קמא) שכתב הא דאין מברך בכל יום ויום על האור כמו שמברך על הבשמים כל שעה כשנהנה. ואע"ג דרבא בעי יאותו ממש, היא גופה לזכר הנאה דאדם הראשון הוי וכיון שאינה דומה ממש לשאר הנאות לא מברכינן וגרע מבשמים ע"ש.
אלא שנראה לומר דמאי דקאמר בגמ' דידן ומרן בשו"ע (או"ח סימן רחצ) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו אפשר לומר דהכוונה שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת. וזהו שיוכל ליהנות מהאור (שימצא במקום כמות האור מספיקה בכדי שיוכל להבדיל ורק לאחר שזיהה יברך מיד) ואח"כ יהנה כמו כל שאר המצוות דחיישינן שמא יברך ואין כמות אור הנדרשת להנאה אזי הברכה לבטלה וכן פירש המאירי שם כלומר שיכין עצמו כל כך להתקרב לו שיוכל להשתמש לאורו וכן נראה מדברי השגות הראב"ד שם וז"ל ולא כמו שזה סובר שישתמש לאורו ואח"כ יברך אלא דבעינן בקרוב שיכול להשתמש ולעולם קודם שישתמש ושמעינן לה ממתני' דקתני גחלים לוחשות מברכים עליהם ואמרינן היכי דמי לוחשות כל שאילו מכניס קיסם ביניהם וכו' אלמא לא בעינן נשתמש אלא ראוי להשתמש נמצא שדעתו לברך קודם לעשייה אמנם דעתו כהמאור הקטן דלעיל דהיינו שאין צריך שיאותו ממש אך חולק עליו בזמן הברכה שיש קודם לברך ע"ש. וכן כתב ספר אבודרהם (סדר מוצאי שבת) הא דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. פירוש שיאור כל כך בטוב עד שיהנה ממנו. ושיעור ההנאה מפרש בגמרא כדי שיכיר בין מלוזמא וכו' ע"ש.
ולכן אין לברך בכמות אור קטנה שאינו יכול להנות ממנה. ואפשר לומר שזאת כוונת הפוסקים כפי שכתב בשו"ת חוט המשולש (חלק ג סימן מט) בדעת הרא"ש שע"כ נהגו להסתכל בצפרנים להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע. וא"כ לדידן הא לא חל חיוב הברכה כ"א רק כשכל א' מנסה לעצמו ומסתכל בציפורנים ורואה שנהנים שפיר אז מברך.
ומשו"ת רש"י (סימן צח) שכתב שמסתכל ומבין בין ציפורן לבשר הרי זה כבין מטבע למטבע. וזו היא הניית האור וכתב עוד ועוד מצאתי בברכות ירושלמיות בפרק אלו [דברים] אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ר' יהודה בשם שמואל כדי שיהו הנשים טוות לאורו. א"ר יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס או מה בקערה. א"ר חנינא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. וזו היא הבחנה גדולה, שמסתכל ומבין בין צפורן לבשר, הרי זה כבין מטבע למטבע. וזו היא הניית האור, דבראיה בעלמא שעיניו רואות את הנר, לא קרינן בה יאותו , ולא כלום עד שיכיר לאורו שום דבר. והוא ניהו הכר גמור שמבין בנר, זו צפורן וזה בשר.
ועיין עוד ברמ"א (בסימן רחצ) שציין למקור מהזוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל. בשיירי כנסת הגדולה (סימן רחצ) שיש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה בצפרנים וכו' ומג"א שם ובבן איש חי שם והטעם מפני שגדלים והגידול הוא סימן ברכה ע"ש ועיין עוד בזה ע"פ מהר"ש ויטאל במחזיק ברכה (סימן רחצ אות ב) ואף מדברי התוס' הנ"ל שתירצו דה"מ כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא משמע שברכת האור אינה כברכת הנהנין הרגילה שמצריכה ברכה על כל הנאה אלא שזאת גם ברכת הנאה לחלק מגופו ולזכר ברייתו במוצ"ש ולכן אין צריך לברך בכל פעם כמו בברכת הנאה בכל גופו.
וכן ראיתי בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ג סימן כה) שכתב כן וז"ל כשם שאין נהנים בלא ברכה כך אין ראוי ליהנות מאור הנר בלא ברכה ומה שאמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו לאו למימרא שיהנה תחלה ואח"כ יברך אלא ה"פ שיהיה אור הנר כך כל מאיר ומבהיק וסמוך לו עד שיכיר בין מטבע למטבע ואם כן כשיבא להתקרב סמוך לנר להבחין בין מטבע למטבע יש לו לברך בתחל' ברכה זו וכן נימא דבר שבתחל' מברכין ואח"כ מסתכלין בצפרנים וכ"כ בשו"ת רב פעלים (חלק ב-או"ח סימן יד) דלכתחילה צריך לברך קודם שיהנה, עכ"ז אם שכח ולא ברך קודם, אע"פ שגמר כל הנאותיו באור הנר שכבר אכל ולמד ועשה כל צרכיו, עכ"ז כיון דעדיין הוא ליל מוצאי שבת יברך ויראה בציפורניו, דבדיעבד כל ליל מוצאי שבת זמניה הוא ע"ש שציין לעוד פוס' וכן משמע משו"ת שואל ונשאל (חלק ב – או"ח סימן לה) הו"ל כשאר הנאות ע"ש וכן ציין ילקוט יוסף (בסימן רחצ) לספר מכתם (פסחים קו.) שברכת בורא מאורי האש ברכת הנהנין היא שלכתחילה צריך לברך קודם שיהנה (אמנם הוא לא מסכים עם המכתם שזאת ברכת נהנין ע"ש). וכ"כ בשולחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ב סימן סא סעיף יז) שמסתכל על הציפורניים אחרי הברכה ע"ש בציונים והערות עיין עוד בזה בשו"ת רדב"ז (חלק ו סימן ב אלפים שכא) ובשערי תשובה (או"ח סימן תקצט).
וכן משמע מהראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי בשו"ת פסקי עזיאל שם דברכה זאת היא ככל ברכות הנהנין דמברכין בשעת הנאתן. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה') שהעיקר בברכת מאורי האש כמנהג העולם, לברך תחלה ואח"כ להסתכל בצפרניים. ומפורש כן בסידור היעב"ץ ובסדור הגר"א. והטעם דאפילו שאינו ברכת הנהנין כיוון דעכ"פ תנן בברכות (דף נ"א:) אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ונראה גם מפירוש רש"י שכתב שיהיו נהנים ממנו משמע שזאת ברכת הנאה ולכן צריך שתהא הברכה לפני ההנאה. עיין שם וכן נראה מדברי כף החיים (סימן רחצ אות כג ואות כד) (ובסימן תקנו אות ב) ע"ש וגם במשנה ברורה (סימן תקנו ס"ק א) שכתב יברך תחלה על המאור וגם שיהנה אח"כ מאורו ובברכי יוסף (סימן תרצג אות א) שגם כתב שלא יהנה מהאור קודם שיברך הנה אף שכולם סוברים שאין לברך על האור בכל יום ויום בכל זאת השתמשו בלשון הנאה משמע כדאמרינן שיש הנאה מועטת מהאור (ולא לכל גופו) ואין להשתמש אף בהנאה מועטת זו ללא ברכה קודם לה ואין צריך לברך בכל יום ויום אלא מספיק במוצ"ש עבור כל השבוע.
נמצאנו למדים מהמורם שחייב לברך רק כשיש כמות אור שיוכל להנות מאורו של הנר ולאחר מכן צריך לברך לפני כמו כל הנייה אחרת וי"א שצריך לברך רק לאחר הנייה מהאור שאין זאת ברכת הנאה רגילה אלא זכר בעלמא ונראה לכו"ע אם יברך לפני הניית האור יצא ידי חובה (גם הסוברים שזאת ברכת שבח שפיר לברך קודם עין בדברינו סימן א) אך אם יברך לאחר הניית האור לדעה הראשונה הברכה לבטלה כי כבר נהנה ויצא ידי חובה . איברא שבשו"ת הרדב"ז (חלק א סימן רכט) שכתב כל מחלוקת שהיא בברכות עצמן יש לנו להקל כי חיישינן שמא יוציא שם שמים לבטלה אבל מחלוקת בעשיית המצווה צריך לברך שהרי לדעת אותו פוסק שפיר מקיים המצווה וכאן מחלוקת אם מקיים מצווה או שזאת ברכת הנאה רגילה.
וכן נראה שעדיף יותר לברך לפני הניית האור ולא להיכנס לספק ברכה לבטלה שמא זאת ברכת הנאה רגילה ואינה ברכת המצוות עיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ב-או"ח סימן טז) דקי"ל ספק ברכות להקל. ולזה הסכימו כל הפוסקים שכל שבירך אחר גמר המצוה ברכה לבטלה היא. ועיין עוד בשו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן עד) ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רמא). ושו"ר בשו"ת דברי בניהו (חלק ה או"ח סימן ט) שהסתפק בזה אם היא ברכת שבח או ברכת הנהנין שיש ולחוש לטעם דהויא כברכת הנהנין ע"ש .
ולא נראה לומר שהמחלוקת היא אם לא נהנים לאורו ממש אלא רואה את האור בלבד מרחוק כמעשה רב שבגמ' שלנו (דף נג:) שרב יהודה מברך אדבי אדא דיילא רבא מברך אדבי גוריא בר חמא אביי מברך אדבי בר אבוה אזי ברכתו זכר על ברייתו יכול לברך אחר הראיה אבל אם נהנה מהאור ממש כדעת רבא יש לברך לפני כמו כל שאר ברכות הנהנין זה אינו שגם הראב"ד שדעתו כרב יהודה שאין צריך שיאותו ממש בכל זאת כתב שיש לברך לפני וכן הדרך לשאר הפוסקים נמצא שאין קשר בין הסוגיא אחת לסוגיא השניה איברא שראיתי בחידושי הריטב"א בפסחים שם שהקשה מדוע אין מברכים על האור בכל יום וכתב שברכת האור אינה ברכת הנהנין דאם כן היה עליו לברך כל שעה שנהנה ממנו וכתב עוד ועוד דהא מסיקנא דלא בעינן כל שיאותו ממש אלא כל שיכולים ליהנות ממנו נמצא שלדעתו יש קשר בין הסוגיות ואף שכתב בסוף דבריו דאי זו ברכת שבח נראה שגם לדעתו יש לברך לפני שיאותו (לשיטתנו) ועיין בדברינו (סימן א) שאף ברכת שבח עדיף לברך לפני העשייה .
(ועוד שם בגמ' אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצוות אמר רבי זירא מריש הוה מהדרנא כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב אנא נמי לא מהדרנא אלא אי מקלע לי ממילא מבריכנא. זאת אומרת שאין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצוות מהטעם שאין מברכין עליו אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש עיין בטור ובחידושי הרמב"ן מסכת ברכות (דף נ.) כתב שאין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצות, אלא כשם שאין מחזרין על ברכת השבח לראות הים הגדול וההרים כדי לברך עליהן כך אין אנו מחזרין על האור ע"ש. וכן הדין שאין צריך לחזר אחר הבשמים עיין בחידושי המאירי והרשב"א שם בשם הראב"ד ובשלטי הגבורים על הרי"ף ובדברי מעדני יום טוב (אות מ) על הרא"ש שכ"ש שא"צ לחזר אחריהן).
[ועיין עוד בבן איש חי שם ובספרנו שההדס (שברכו עליו) לא יזרקנו אחר הברכה עם הזבל].
לסיכום: עדיף לברך על האור במוצ"ש לפני ההנאה.
פירות הנושרים:
1. יש לברך רק במקום(מרחק מהנר) שיכול לראות את השלהבת ולהשתמש בה (נהנה ממנה).
2. זכוכית שמפסיקה את האור אין לברך עד שתיראה ללא שום מחסום.
3. אין לברך מרחוק כשלא יוכל להכיר בין מטבע למטבע.
4. גם אם נמצא קרוב ואין מספיק אור להנייה אין לברך.
5. אין מחזרין במוצ"ש על האור ובשמים כדרך שמחזרים על המצוות.
6. נהגו שיכוף אצבעותיו לתוך הכף ויכסה את האגודל ויסתכל על ההבדל בין הבשר והציפורנים.
7. יש לכבות את החשמל בזמן ברכת הנר במו"ש במיוחד אם הוא רחוק מהנר ואם נמצא קרוב ממש לנר ונהנה מאורו אין צריך לכבות .
8. ברכת האור במוצ"ש היא לזכר ברייתו ומאחר שאינה הנאה לכל גופו אלא מועטת לכן אין צריך לברך בכל פעם שנהנה.
9. הניית האור היא כדי שתהא עינו רואה מה בכוס או מה בקערה או כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע או להבחין בין ציפורן לבשר .
10. בראיה בעלמא שעיניו רואות את הנר לא קרינן בה יאותו ולא כלום עד שיכיר לאורו שום דבר.
11. אם ברך על האור שמכוסה בזכוכית בדיעבד יצא.
12. כשבירך רחוק משעור שיאותו לאורו הו"ל ברכה לבטלה וצריך לחזור ולברך שנית.
13. אין לזרוק לפח הזבל את ההדס שברכו עליו.
14. אם שכח ולא ברך אע"פ שגמר כל הנאותיו באור הנר שכבר אכל ולמד יעשה כל צרכיו, עכ"ז כיון דעדיין הוא ליל מוצאי שבת יברך.
15. בדיעבד ניתן לברך על אור החשמל אלא שלכתחילה צריך להוסיף נר מיוחד לברכת הנר. וי"א שאין לברך על החשמל אף בדיעבד .
16. וכשאין לו אבוקה של שעוה לקחת למצווה מן המובחר, ורוצה לברך על נר חשמלי, צריך למצווה מן המובחר לייחד נר חשמלי לצורך הבדלה חוץ מהמנורה המיוחדת להאיר בבית.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5