——–
איתא בחולין (דף קלט:) תנו רבנן כי יקרא קן צפור לפניך מה ת"ל לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא – במאורע לפניך, קן – מכל מקום צפור – טהורה ולא טמאה, לפניך – ברשות היחיד, בדרך – ברשות הרבים, באילנות מנין – ת"ל בכל עץ, בבורות שיחין ומערות מנין – ת"ל או על הארץ. וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, לפניך בדרך למה לי? לומר לך: מה דרך – שאין קנו בידך, אף כל – שאין קנו בידך, מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות, ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס – חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח. ע"כ. ופירשו רש"י והר"ן והמאירי שם יוני שובך ועלייה, קינו בידו היינו במקום המשתמר כגון בחצר. ואין קינויו בידו היינו שאינם מתגדלים ברשות בעלים. ע"ש. למדנו דבמקום משומר וקינויו בידו פטור וגם אם אין קינו בידו כגון יונה שקננה בביתו זכה בקן ואינו "כי יקרא לפניך קן צפור" דפרט למזומן ולכן פטור וכן מוכח שם (דף קלט.) אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה – מי מיחייב? כי יקרא קן צפור – פרט למזומן ע"ש. וכ"כ הרמב"ם (בהלכות שחיטה פרק יג הלכה ח) יונים שקננו בבית אינו חייב לשלח.
וגם בחצירו המשתמרת היונה אינה משתמרת ואינה קנויה לו כי בידה לפרוח כרצונה ואינה נחשבת מזומן. ומשמע לכאורה שהבצים והאפרוחים קינו בידו מיקרי דהא אין בידם לפרוח אבל זה אינו דאע"פ שבד"כ חצר המשתמרת קונה לו דאין בידם לפרוח אפילו הכי לא קנתה לו חצרו וחייב לשלח כל זמן שהאם לא פרחה מהקן, אפילו לרגע. כדאמרינן שם בדף (קמא:) ובבא מציעא (דף קב.) השתא דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן, שנאמר שלח את האם והדר הבנים תקח לך, אפי' תימא: אע"ג דנפל לחצרו, כל היכא דאיהו מצי זכי – חצרו נמי זכיא, וכל היכא דאיהו לא מצי זכי – חצרו נמי לא זכיא ליה. וכ"כ הרמב"ם (הלכות שחיטה פרק יג הלכה יח).
נמצאנו למדים שבחצרו המשומר אינו יכול לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם מזמן ההטלה עד שתפרח לפיכך אם היתה רובצת על האפרוחים או על הביצים בעלייתו ושובכו אינן מזומנין ולא קנתה לו חצרו כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה לו חצרו בהן לפיכך חייב לשלח ויכול לקיים את מצוות שילוח הקן שהיונה אינה משתמרת שם כגון בחצרו, גינתו, בגגו, מרפסת ביתו הפתוחה, ואדן החלון שבתוך חצרו וכד' דחצרו לא קנתה לו כלל. ובחצר שאינה משתמרת כגון שדה או פרדס או אדן החלון לכיוון רשות הרבים אינן מזומנין קרי ליה ואע"פ שהאם פרחה לה וחזרה חייב לשלח. וגם אם חזרה ושילחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח.
ולכן בחצרו המשתמרת בכדי לקיים את מצוות השילוח צריך קודם לוודא שהאם לא עזבה את הקן כלל אפילו לרגע כגון לאכילה שתייה או שנבהלה ופרחה לה או להתחלף עם הבן זוג הדוגר וכד' כי ברגע שפרחה מהקן אף לרגע קט זכתה חצרו ומזומן קרי ליה ובמיוחד ביונים שהזכר מתחלף עם האם בדגירה והאם נמצאת רק בלילה וממילא זכה לו חצירו כבר בבקר ואינו חייב בשילוח הקן כי מזמן ההטלה צריך שלא תקום ממקומה כלל ולא יועיל להפקיר אח"כ את חצירו שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ונקרא עליהם שם מזומן ברגע שפרחה ופטור מלשלח והאפרוחים והבצים נקראים מזומנים עיין בברכי יוסף שם (אות ג). והאם אינה נקראת מזומן כיון שאינה נוחה לתופסה ע"ש וגם ביצה דף (כד.) ברבינו חננאל והר"ן שם במקום מקורה יש חילוק בין צפור דרור משאר העופות שכיון שנכנסו בביבר מקורה נגמרה צידתן אבל צפור דרור אינה מקבלת מרות ואין נגמרת צידתה אלא במקום קטן ע"ש ובמגן אברהם (או"ח סימן שטז ס"ק כו).
ובספר קן צפור שם כתב בשם הגאון רבי יצחק יונגרייז זצ"ל הראב"ד דעיה"ק ירושלים תובב"א שיפקיר לפני ההטלה ויאמר בזה הלשון אני רוצה שחצרי לא יקנה לי הביצים שהיונים יטילו בקן שבחצרי וישארו הפקר והסכים האדמו"ר מסאטמאר ועשה הלכה למעשה ע"ש אלא שראיתי בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב – ג סימן ק) שכתב להעיר על העצה חשובה מהגה"צ מוהר"ד יונגרייז זצ"ל, שגם בחצר המשתמרת יוכל לומר בתחלה שאינו רוצה כלל שתזכה לו חצרו בביצים שהצפור תטיל וממילא יוכל בקל לקיים את המצוה כיון דאין זה מזומן. ולעניות דעתי יש לפקפק בזה, דכיון שאמרו בגמ' קל"ט ע"ב "מה דרך שאין קנו בידך אף כל שאין קנו בידך", ואם כן אפשר דכיון שיכול בעל החצר בכל עת ובכל שעה לחזור ממה שאמר קודם, יתכן דהרי זה חשיב כקן שהוא ממש בידו כיון דאז תזכה לו חצרו אפי' שלא מדעתו וכו' ע"ש.
וזה מוכח גם מדברי רש"י שם ורבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב טו חלק ה דף קלג טור ג) וז"ל יוני שובך ועליה מיירי שלא עמדה האם מעל הביצים דכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכי ליה אבל עמדה זכתה לו חצרו וקרי ביה כי יקרא קן צפור וכו'. וכ"כ הר"ן בחולין שם וז"ל מיהו אי טריף אקן עד שהוגבהה האם קניא ליה חצרו לביצים והוי מזומן ופטור וכי קאמרינן דיוני שובך חייבים בשילוח היינו כגון שלא הוגבהה האם מעל הבנים כלל משהטילה הביצים דבכי האי גוונא לא קניא ליה חצרו עכ"ל וכ"כ בחידושי הריטב"א בסוף חולין ע"ש והובא גם בב"י (יו"ד סימן רצב) וכ"כ הב"ח והדרישה שם ובכסף משנה (הלכות שחיטה פ' יג). וכן מוכח בשו"ע שם (סעיף ב) וכ"כ הש"ך שם (ס"ק ד וס"ק ה) והט"ז (ס"ק ז) וברכי יוסף שם (אות ג) וערוך השולחן שם (סעיף טז) באר היטב שם (אות ה) ודברי חמודות על רבינו אשר (ס"ק א) ועוד. ועוד עיין שם שאין חילוק אם הוגבהה ע"י עצמה או ע"י אחר והו"ל מזומן בין לבעל החצר בין לאיש אחר דעלמא דפקע חיוב השלוח.
אלא שהרמב"ם בהלכות מכירה (פרק כג הלכה י) כתב ביצים והאפרוחין עצמן שיש בשובך לא קנה אותם בעל שובך כל זמן שלא פרחו, ודבר זה גזרת חכמים היא ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה וכו', וכ"כ טור (בחושן משפט סימן ריג). משמע אף שהאם פרחה לה כל עוד שהאפרוחים לא פרחו יכול לקיים את מצות שילוח הקן דהא כתב בהדיא לא קנה אותם בעל השובך. אלא שמרן בכ"מ שם ובב"י שם כתב ודאי כל שעמדה האם מהקן אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו אבל כשלא עמדה אסור לזכות בביצים או באפרוחים ואע"פ שאינו זוכה באם והתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על הבנים אבל ליקח או לזכות בביצים ושלא ליקח את האם לא מיתסר מדאורייתא אבל חכמים אסרוהו גזרה שמא יבוא ליקח האם על הבנים, ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאף על גב דלא פרחו אם עמדה האם מעליהן זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם. ודחה את דברי הרב המגיד (פכ"ג ה"י) דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו ע"ש.
ושו"ר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן לג) שרצה לתרץ את קושית הט"ז ביו"ד (סימן רצב סעי' ה) על הדין דשלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו כמה פעמים חייב לחזור ולשלחה, ומקשה כיון דקיי"ל דגם ברשותו חייב בשילוח הקן למה כתב כאן בסתם דחייב כיון דקודם חזרה היה יכול לזכות בבנים וממילא זכה לו חצירו שלא מדעתו והו"ל מזומן, וכתב הט"ז וצ"ל דכאן מיירי שלא ברשותו עיי"ש, והוא תירץ לפימ"ש משום דעדיין לא זכי לו חצירו שלא מדעתו מכיון דגם הוא עדיין לא מצי זכי, ואסור לזכות כל זמן שעדיין חוזרת, וכשחוזרת אגלאי מילתא למפרע שעדיין לא היה מצי לזכות בהם ע"ש וקשה על דבריו דהא אינו משמע מכל הני רבוואתא כי משהוגבהה האם קני ליה חצרו ומזומן קרי ליה ואפי' שהוגבהה לזמן קצר בין ע"י עצמה ובין ע"י אחרים פטור מלשלח ולא מועיל אם יפקיר אח"כ. וכ"כ בספר קן צפור (עמ' רמג') וציין לברכי יוסף מלאכת שלמה ע"ש שאי אפשר בשום אופן להפקירו כדי לקיים בו מצווה ברגע שנעשה מזומן ע"י החצר שקנתה וכ"כ בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ה סימן קעג סעיף ה) ואמנם ראיתי בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ד סימן מה) שכתב אם אחד טוען שאין זה זכות בשבילו ולא רצה לזכות, יש להאמינו גם למפרע ולא קנה. וממילא יכול עדיין לקיים מצות שילוח הקן ע"ש.
ודע שאין מצות שילוח הקן ביוני בית שבאין לכלובן לערב ומזונותן עליך וכשבאין לצודן מניחין עצמן ואין נשמטין.
הואיל וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שנתבאר גם אדן החלון הפונה לחצרו קנה לו ובאדן החלון הפונה לחצר שאינה משתמרת או לרשות הרבים לא קנה דהוי הפקר לכל עובר ושב ומקרי שיצא מרשותו כי בפונה לחצרו שאינה משתמרת צריך שיהא בעליו בצדו בכדי לקנות ויאמר זכתה לי חצרי. ועיין בב"י (חושן משפט סימן רס) מ"ש בשם הרמב"ם ז"ל דהא דמחציו ולפנים של בעל הבית דוקא שהוא טוען שהוא שלו או שהוא יורש וכו'. בפי"ו מהלכות גזילה (הי"א) כתב כן מסברת עצמו ודברים נכונים הם ע"כ. ולכן קן הנמצא באדן החלון בכיוון רשות הרבים מהחלון או תריס כלפי חוץ הוי הפקר וכלפי פנים הוי רשותו וקנה.
ודע שמצוות שילוח הקן שכרה גדול מאוד שנא' שלח תשלח את האם וגו' דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים ובחולין דף (קמב.) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב דהיינו בתחיית המתים. עיין עוד בזה במהרש"א שם. ותו במדבר רבה (וילנא פרשה יב) כתב א"ר ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ ומי יצילך ממנו שילוח הקן שכן כתיב למעלה כי הוא יצילך מפח יקוש אין פח אלא צפור וכו' ע"ש. ובילקוט שמעוני (תורה פרשת כי-תצא רמז תתקל) כתוב אמר הקב"ה אם קיימתם מצות שלוח הקן אפילו היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים שנאמר שלח תשלח אם עשית כן ואת הבנים תקח לך. ובדברים רבה (וילנא פרשה ו) כתב אם שלחת מצות הקן את זוכה לשלח עבד עברי וכו' ד"א אם קיימת מצוה זו את ממהר לבוא מלך המשיח וכו' ד"א אם קיימת המצוה הזאת אתה ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבוא וכו' ע"ש.
ובכדי לזכות במצוה נראה שצריך לקיימה במקרה ולא לרדוף אחר זה כדאיתא בחולין (דף קלט:) יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? ת"ל כי יקרא – במאורע לפניך. וכן במסכתות קטנות (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כד) וכן בילקוט שמעוני (בפרשת חקת רמז תשסד) שלא פקדה תורה לרדוף אחר המצוות אלא כי יקרא קן צפור כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך כי תחבט זיתך כי תבצר כרמך כי תבא בכרם רעך, אם באו לידך אתה מצווה עליהן ולא לרדוף אחריהם וכן כתוב במדרש תנחומא (ורשא פרשת חקת סימן כב). וכן משמע (בפרשת כי תצא סימן ב) מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת לפי שנא' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה. וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סימן רנג).
וראיתי שנשאל בזה בשו"ת תורה לשמה (סימן רעז) האם צריך לחזר אחר מצות שילוח הקן. שמצות שלוח הקן שהיא יקרה מאד שמצינו במדרש שאמרו בזכותה יבא המשיח בב"א למה אין החכמים והיראים מחזרים עליה לקיימה כי היה מן הראוי לחזר ולחפש במקומות שדרך העופות לקנן כדי לקיימה. והשיב שמצוה זו לא אמרה רחמנא אלא היכא שתבא לידינו בדרך מקרה דכתיב כי יקרא ולא רצה שאנחנו נחזר ונחפש אחריה כדי למצוא אותה והכי איתא בגמרא דחולין (דף קל"ט:) ת"ר כי יקרא קן צפור לפניך מה ת"ל לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך יכול יחזר בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא במאורע לפניך וכו' ע"ש. ולפ"ז אותם המתחסדים לחזר בהרים וגבעות כדי למצוא שלוח הקן הם עושים הפך דברי הברייתא הנז' כי אין צריכים לקיים מצוה זו אא"כ היא תבא לידם מאיליה. וכן משמע משו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן י הערה ד). איברא מדברי האר"י ז"ל משמע שצריך להשתדל לקיים מצוה זו והובא בברכי יוסף שם ונראה שהכוונה להשתדל לקיימה אבל לא לרדוף.
שילוח בשבת:
עיין בשו"ת חיים ביד (סימן פו) היאך יכול לקיים מצות השבה ושילוח הקן פשיטא שאינו יכול לצוד עופות בשבת שלא מן המזומן. וכן בחידושי מהרימ"ט לקידושין והובא בשו"ת יביע אומר (חלק ח – או"ח סימן נד) ע"ש. ובשולחן ערוך (או"ח סימן שח סעיף לט) ובמשנ"ב (ס"ק קמו) דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו. וכן ראיתי בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן ק) הפוגע בשבת בקן ציפור לא מיבעיא לטעמו של הזוהר לא יפריחו שלא לעורר יללה לעילא, אלא אפילו ע"פ הנגלה כיון שע"פ אותו הטעם אינו מחוייב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים, א"כ להרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי, ואפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי כיון דלהרמב"ם לא יצא ידי חובת מצוה נמצא התאכזר שלא לצורך והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו'. וכתב עוד לדעת רש"י שיכול להפריח האם בלי נגיעת ידו ובלי איסור צידה ומוקצה היה אפשר בשבת ע"ש וראה עוד להלן בזה. ובשו"ת הר צבי (ט"ל הרים – צד סימן ד) כתב שצ"ע על הא דפשיטא ליה לחת"ס דחייב חטאת ע"ש.
ברכה:
הנה בשו"ע לא נזכר כלל אם מברכין על שלוח הקן וראיתי בספר העיטור (הלכות ציצית דף עו:) שכתב הלכתא צריך לברך במעקה שילוח הקן ופדיון הבן ומילה וכו' וגם בשו"ת דברי בניהו (חלק ה או"ח סימן ו) ציין לבעל העיטור שזאת מצוה בינו לבין עצמו ולכן יש לברך וגם בשולחן ערוך המקוצר שם כתב שיש שנהגו לברך ע"ש וגם בעל ערוך השולחן שם (סעיף י) כתב דנראה פשוט שחייב לברך בשעת שילוחה וציין לספר תמים דעים לראב"ד ועוד. אלא שבשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קצב) השיג עליו (עמ"ש בערוך השולחן שצריך לברך) דזה נגד המבואר ברוב הפוסקים. וכן כתב בשיורי כנה"ג שם בשם הראב"ד והרשב"א שאין לברך וכ"כ בברכי יוסף שם (אות א) ובשיורי ברכה שם (אות א) ועיקרי דינים (ביו"ד אות טז) ובבית לחם יהודה שם (סעיף א) כתב דמשום המחלוקת יברך בלא שם ומלכות ע"ש. ומדברי פוסקים אלו משמע שגם ברכת שהחיינו אין לברך כפי שכתב בברכי יוסף שם.
איברא שבפ"ת שם (ס"ק ב) ובספר טעמי המנהגים (עמ' קט) לא הכריעו וז"ל עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש אם מברך על מצוה זו כו'. ועיין בספר בני חיי מ"ש בזה בשם הרב מהר"ח בנבשתי ז"ל [ועיין בספר עיקרי דינים (חא"ח סימן יו"ד אות מ"ט) הביא בשם תשובת סמא דחיי (סימן ג') דמסיק דדוקא הלוקח האם ומשלחם אינו מברך דהוי מצוה הבאה בעבירה אך אם שלחה מתחלה ולקח הבנים ודאי מברך על גוף המצוה וגם שהחיינו כיון דאינו דבר מצוי ותדיר הוי כדבר שקבוע לו זמן (עש"ך לעיל סי' כ"ח סק"ה) ובחי"ד סי' ל"ב אות ט"ז הביא בשם תשו' תורת נתנאל סי' ט' שאין לברך על מצוה זו דשמא יהיו הביצי' מוזרו' ואין לברך מספק ע"ש].
נקבה / זכר:
בכדי לקיים את המצווה צריך לשלח בדווקא את האם ולא את הזכר (שו"ע שם סעיף ז) ואע"פ שידענו שהוא אביהם בוודאות כגון יונה שאינו מזדקק רק לבן זוגו עיין בערוך השולחן (שם סעיף יב) דאורח החיים של בעלי העופות וציפורים שונה כגון בקן של יונים והתורים הזכר נמצא ביום והאם נמצאת בלילה בשל זה אי אפשר לקיים את המצווה אלא בלילה בלבד כשהאם נמצאת בקן. ובצפורי דרור האם רובצת תמיד ויכול לקיים יומם ולילה והובא גם בשו"ת תשובות והנהגות שם ובספר קן צפור (פרק לו) ועיין עוד בשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קצב). ועוד יש לבדוק האם היא כשרה דנפקא מינה לשילוח הקן שהוא רק בכשר וראיתי בספר ברית כהונה (מערכת עיי"ן אות יב) שכתב מוחזק בג'רבא שהתור כשר ואילו צפור דרור טמא אע"פ שיש לו סימני טהרה אלא שבספר מזון כשר מן החי של הרב ישראל מאיר לוינגר (פרק ב) כתב ציפור דרור היחידה מבין צפרי השיר שיש עליה מסורת כמעט מכל העדות שהיא כשרה וגם העידו ששוחטי ירושלים ששחטו דרורים ועוד כתב שם סימנים לנקבה שהיא אפורה ולזכר כתם שחור על צווארו. ועדות מעדות שונות שהם שוחטים תורים (צוצלת) ללא פקפוק ע"ש. ובשלחן ערוך המקוצר (חלק ד סימן קלד סעיף ב) כתב שהתור ידוע לנו ככשר וכתב (באות יז) ובציפור דרור לא הכריע כי יש שכתבו דאיכא מין דרור כשר ואיכא טמא.
ואל תתמה מדכתיב כי יקרא וכו' דהיינו לשון מקרה וצ"ל שדווקא ביום יוצא האדם לדרכו וגם יכול לראות את הקן כדכתיב בתהלים (פרק קד) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב ונראה שאי אפשר לקיים המצוה בלילה שאינו כי יקרא וכידוע המצוה ביונים רק בלילה שהרי הזכר נמצא בקן במשך היום. צ"ל כפי שצריך ללמוד את סימני כשרותם של העופות והציפורים וכן בבעלי חיים ודגים ע"י סימנים והמסורת כך צריך גם ללמוד את טבעי העופות והציפורים בכדי לקיים את מצות שילוח הקן הלא ידוע שיש עופות שהאם נמצאת רק בלילה כגון היונים ויש שהאם בכל היום והלילה כציפור הדרור דלעיל ובעופות שהאם נמצאת ביום שייך כי יקרא וכו' ויכול לקיים את המצווה ביום וכי יקרא קרינן.
צורת השילוח:
כיצד משלח את האם כתב הרמב"ם (הלכות שחיטה פרק יג הלכה ה) וז"ל אוחז בכנפיה ומפריחה. משמע שחייב לאוחזה בדווקא ואח"כ להפריחה ולא להפריחה סתם וכ"כ המאירי בחולין דף (קמא:) וכן כתב בשו"ת הרשב"א (סימן יח) וז"ל וליקח את האם כדי שנחזור ונשלח אותה וכו' מדכתב וליקח את האם משמע לקיחה עצמה וכ"כ ברכי יוסף שם (סעיף ו) כתב בשם האר"י זצ"ל שיכוון כשיקחנה שלא לזכות בה אלא שהוא לוקחה כדי לקיים מצוות שלוח ואז לא יעבור על לאו דלא תיקח האם וכן נראה מדבריו שכתב בשו"ת חיים ביד (סימן פו) בשבת היאך יכול לקיים מצות השבה ושילוח הקן פשיטא שאינו יכול לצוד עופות בשבת שלא מן המזומן ע"כ. נמצא שחייב לצוד אותה בכדי לקיים את המצוה והא אסור בשבת ואם איתא שקיום המצווה היה ע"י שיפריחנה ללא תפיסתה מה איסור צידה בכך אלא צריך לומר שחייב לאוחזה בדווקא ביד ולשלחה כפשטות דברי הרמב"ם וכן הבין החת"ס דלעיל בתשובותיו בדעת הרמב"ם ובשו"ת תשובות והנהגות שלהלן. וכן כתב בשולחן ערוך המקוצר שם.
ובשו"ת חתם סופר דלעיל שציין לרש"י שיכול להפריח האם בלי נגיעת ידו ובלי איסור צידה וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות לרב משה שטרנבוך שליט"א (חלק ג סימן שכט) שהעלה שם שיכול לקיימה ע"י שמכה על השובך או שדוחה בידים או במקל ארוך ולא חייב לתופסה בכנפיה ממש וכ"כ בספר קן צפור (פרק לג) ובשו"ת בנין ציון החדשות (סימן יד) ששאל לאדמו"ר הגאון מו"ה אברהם בינג זצ"ל איך יקיים מצות שלוח הקן והיה דעתי שיגביה האם מעל הבנים ויפריח אותה. והשיב לי שאסור לעשות כן דמיד כשלוקח אותה עובר בלאו דלא תקח האם על הבנים אלא שצריך לגרש אותה מעל הקן עד שתפרח. וכתב עוד אולי יש לומר דמצות שילוח הקן יש לקיימה בשני אופנים או שיגרשה מבלי שלקח אותה בתחלה וזו עיקר המצוה שצותה התורה או אם עבר ולקחה יקיים העשה דשלוח מיד לנתק הלאו דקיי"ל כרבנן דמשלח ואינו לוקה.
וצריך גם לכוון לשם מצווה כפי שכתב הברכי יוסף שם בשם האר"י ז"ל וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (תנינא ב – ג סימן ה) כתב שפשוט הוא שאם ראה קן ושילח את הצפור ולקח את הביצים בלי שום כונת מצוה דמסתבר שלא קיים בכך מצות שילוח הקן.
וצריך להיזהר מאוד בתפיסת היונה שלא ישברו הבצים תוך כדי תפיסתה כי אזי פרחה לה המצווה כדאיתא בתוספתא (פרק י' דחולין) נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שפרחו ואין צריכין לאמן פטור מלשלח עיי"ש כשהבנים אינם כבר בעולם והרי ליכא קן של אם על בנים שחייבה התורה ע"ז בשילוח, ושפיר פטור מלשלח, עיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן לג). וגם מדכתיב והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא יצאו מוזרות וכו' והובא בב"י שם, ופירש רש"י שם מוזרות שאין אפרוח בא מהן ולא מיחייבי בשלוח ולכן כל שכן כשהבצים שבורות שפטור מלשלח. ואף אם נשברו אחר נטילת האם ולא הספיק ליטול הבצים פטור מלשלח כדאיתא בהמשך התוספתא נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבנים עד שמתו או עד שנעשו טרפה פטור מלשלח. זאת ועוד שבברכי יוסף שם (אות ט) כתב שאם נולד אפרוח בביצה אינו חייב לשלח דכיון דהבצים אסורים קרינן תקח לך ולא לכלביך דהיינו כבר שיש דם בביצה פטור וציין לכנה"ג.
האם חייב ליקח הבנים:
ובספר יסוד מורא לראב"ע (שער ט) ר' אברהם בן מאיר למשפחת אבן עזרא כתב שהאריכות ימים למשלוח הקן לא בעבור לקיחת הבנים כי היא רשות. וכ"כ בשו"ת חכם צבי (סימן פג) מה שאמרה תורה הבנים תקח לך הוא רשות כענין ששת ימים תעבוד וששת ימים תעשה מעשיך שאינן אלא רשות. וכ"כ ביד שאול שם כתב שנסתפקו חכמי לוניל אי חיוב הוא לקחת הבנים או אינו רק רשות ואם ירצה יוכל לשלח גם הבנים והכריע דאינו רק רשות. וכ"כ לקט קמח שם דהעיקר הוא שילוח האם אך לקיחת הבנים רשות. וכן משמע מחות יאיר (בסימן ס"ז) דסובר דאף בשאינו רוצה ליקח מאומה נמי חייב בשילוח האם, והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן לג). וכ"כ מהר"י עייאש ז"ל בספר שבט יהודה שהובא בשיורי ברכה שם.
איברא שמברכי יוסף שם משמע שחייב ליקח הבנים לקיים מצוות ה' וכן כתב בספר בית לחם יהודה שם בשם הזוהר כשאתה לוקח הבנים מן האם האם הולכת וצועקת ומלאך הנקרא עוף וכו' ומכח זה נעשה התעוררות למעלה גם לרחם עלינו בגלות לכן צריך ליקח בדווקא הבנים דאם שלח הבנים גם כן אינה צועקת והניף ידו שנית בשיורי ברכה שם (אות ב) וכן העלה בשו"ת רביד האברך (חלק א סימן לו) ע"ש. וכ"כ בשולחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק ה סימן קעג סעיף ב) ועיין עוד בשו"ת דברי יציב שם.
וטעם בשילוח האם חופשי והבנים ליקח לנו ראיתי בספר החינוך (מצוה תקמה) שכתב בשם הרמב"ן ז"ל שמה שאמרו לפי שעושה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכינו שאם כן היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזריים מאד, ומפני זה אמרו [קידושין פ"ב ע"א] טוב שבטבחים שותפו של עמלק. והנה המצוות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמים עליהן אבל גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות, עד כאן.
האם חייב לטפל בשילוח:
כתב בשו"ת מנחת שלמה (תנינא ב – ג סימן ה) ממצות שילוח הקן דנקטינן דאין זו מצוה חיובית והרואה את הקן מותר לו לילך לדרכו ולא לעשות כלום וכן כתוב ברבינו בחיי (פרשת תצא) והובא בשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קצב). וכ"כ בשו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן תפא) שאין חיוב לשלוח האם רק אם הוא רוצה ליטול הבנים אבל אם רוצה להניח האם והבנים ולילך לו שפיר. גם בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג – אה"ע סימן ז) ציין למקנה דשילוח הקן אינה מצוה חיובית אלא שנסתפקו בזה החוות יאיר בתשובותיו (סי' סז) וגם החת"ס בחאו"ח (סי' ק) אי מצוה קיומית או חיובית ע"ש. וגם בעיקרי דינים בהלכות שילוח הקן הסתפק בזה. והפרי מגדים (בפתיחה הכוללת, ריש החלק השלישי), כתב הנה המצוות נחלקין לב' מינים: א' חיובים שא"א להפטר ממנה ומחוייב לרדוף אחריה, אם בציווי כמו אכילת מצה בי"ד בניסן בערב ובליל א' בסוכה כזית פת, ולהניח תפילין בכל יום בימות החול, ולשמוע שופר בר"ה וכדומה להם. ואם במניעה חמץ בע"פ שיש ברשותו צריך להתאמץ ולבער או לבטלה עכ"פ וכדומה. והמין הב' הוא נקרא מצוה לא חובה כמו שילוח הקן ומצות צדקה וכו' והובא בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן י הערה ד).
אלא שבדברים רבה (וילנא פרשה ו) משמע שחייב ליטפל בו אם הקרה ה' לפניו קן צפור וז"ל שלח תשלח רבנן אמרי למה שני פעמים שאם אירעה לך המצוה הזאת פעם שניה לא תאמר כבר יצאתי ידי חובתי אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה. וכן משמע ממסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב פרק כד) על [כל] המצות שבתורה מהו אומר כי יקרא קן צפור כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך מצוה שהיא באה על ידך את זקוק לה לעשותה. וכ"כ במדרש תנחומא (בובר פרשת חקת סימן נא) ובילקוט שמעוני (תורה פרשת נשא רמז תשיא). וכ"כ בחידושי רע"ק שם כתב דמחוייב ואין רשאי לילך לדרכו וכ"כ בברכי יוסף שם (אות ח) בשם חוות יאיר והאר"י ז"ל וכן דקדק הלקט קמח שם מהגמ' ופרט לפי טעם הזוהר וכ"כ עיקרי דינים (בהלכות שלוח הקן אות טז) שמצוה ליטפל ולהשתדל לקיים מצוה זו.
וכן העלה בשו"ת רביד האברך (חלק א סימן לו) בשיטת הרמב"ן, הריטב"א, הרשב"א, והר"ן ומרן בשו"ע שם ע"ש. וכ"כ הפתחי תשובה שם (ס"ק א) דמדברי התוס' גבי האיבעיא דשני סדרי ביצים זה ע"ג זה הובא בש"ך (ס"ק י"ד) מוכח שאינו מחוייב לטפל אך אין דברי התוספות מוכרחים דיותר נראה כפירוש הרשב"א. ומדברי הגמרא משמע דחייב לטפל דאמר יכול יחזור בהרים כו' ת"ל כי יקרא במאורע וא"כ נהי דממעט שלא יחזור בהרים מ"מ במאורע משמע דרמי עליה ליזקק לה ובפרט לטעם הזוהר כו' ע"ש ובשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב – ג סימן ק) דסברי החו"י והח"צ דבנזדמן לו קן, עובר ממש בעשה אם אינו משלח ועוד שם בספר משנת חכמים ריש הל' יסוה"ת צפנת פענח שם אות ה' שכ' דכמו שאמרו בציצית דליכא עונש כ"א בעידן ריתחא ה"ה בזה אם רואה קן ואינו נזקק לשלח את האם מענשי לי' בעת ריתחא אבל ליכא עונש כמו בעובר על מ"ע המוטל עליו דמ"ע היינו לקיים מצוה לשלח האם ולקחת הבנים ע"ש. ובסוף שו"ת חוות יאיר (סימן סז) כתב דחייב להיטפל ולקיים מצות ה' ולא יהא אלא ספק שראוי לחוש ולהחמיר בכל דבר כמ"ש החסיד רבינו יונה גבי זמן ק"ש ע"ש. ועיין בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן קד) על דברי החו"י שם.
והובא בירושלמי מסכת פאה (פרק א דף טו טור ד) ובדברים רבה (ליברמן פרשת כי תצא) שלא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצוות חוץ משתי מצוות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות. החמורה שבחמורות, כיבוד אב ואם, ומתן שכרה אריכות ימים, שנא' כבד את אביך ואת אמך וגו', והקלה שבקלות, שילוח הקן, ומתן שכרה אריכות ימים וכו'. ולכאורה נראה שגם מצוה זו קשה הלא צריך לוודא שהאם נמצאת בקן וי"א שצריך דווקא לאחוז בכנפיה והבצים אין בהם דם או אפרוח ולא מוזרות והיא טהורה ולא מזומן והבצים מטהורה ושלא ישברו ובחצירו צריך גם שלא הוגבהה כלל משהוטלו ועוד. ונראה אולי לתרץ שהתנאים לקיום המצווה הם קשים אמנם ברגע שמולאו כל התנאים המצוה קלה לביצוע. ואל תתמהה על זה הלא בחולין (דף קמא:) יש תנאים יותר קשים אליבא דרב (צ"ל רבא) ביצה עם יציאת רובה הוא דאיחייב בשלוח מיקנא לא קני עד דתפול לחצרו וכי קתני חייבות בשלוח מקמי דתפול לחצרו ע"כ. דהיינו לרב אפשר לקיים את מצות השלוח בחצרו רק מיציאת רובה עד מקמי דתפול לחצרו ואכתי לאו מזומן הוא ע"ש נמצא שהמצוה קלה לביצוע אבל התנאים קשים.
ובעניין גידול יונים בבית כתוב באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמוד תקה) ג' דברים מזקינין את האדם הדר בעלייה והמגדל תרנגולים בתוך ביתו והמדבר ואין דבריו נשמעין. ע"ש וכן ידוע אזהרת האר"י ז"ל וי"א בשם ר"י החסיד, דאין לאדם לגדל תורים ובני יונה בביתו דאית ביה משום סכנה של מיתה וכו' רח"ל, בודאי שראוי להקפיד מאוד בענין זה דחמירא סכנתא מאיסורא (חולין י ע"א). והובא בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן ה הערה א) ע"ש. ועיין בשלחן ערוך המקוצר (חלק ד סימן קלט סעיף יא) שציין לעוד טעם אחר בדבר והתיר לגדל בחצרו ואסר לגדל בתוך ביתו אף תרנגולים ע"ש.
סיכום: יכול לקיים מצות שילוח הקן במרפסת ביתו הפתוחה וזאת כאשר האם לא קמה כלל מהקן אף לרגע מזמן ההטלה.
פירות הנושרים:
1. בחצר שהיונה משתמרת שם זכה בהם ואינו "כי יקרא" אלא מזומנים לו כגון מקום מקורה. ולכן יונים שקננו בבית אינו חייב לשלח.
2. מקיים מצות שילוח הקן כשקננו בשובך או בעלייה שברשותו כגון בחצר, פרדס, שדה מגודר ואין היונה משתמרת שם אין קינויו בידו שאינם מתגדלים ברשות בעלים אבל הבצים והאפרוחים מזומנים לו.
3. קן בחצרו המשתמרת אינו קונה את הבצים אלא ברגע שפרחה האם מהקן, ורק אז פטור מלשלח.
4. אין חילוק אם הוגבהה ע"י עצמה או ע"י אחר והו"ל מזומן בין לבעל החצר בין לאיש אחר דעלמא דפקע חיוב השלוח.
5. לזכות בביצים או אפרוחים בלא ליקח האם לא מיתסר מדאורייתא אבל חכמים אסרוהו גזרה שמא יבוא ליקח האם על הבנים.
6. צריך לקיים את המצוה במקרה ולא לרדוף אחר זה וי"א שצריך להשתדל לקיים מצוה זו.
7. נשברו הבצים בזמן נטילת האם או לא הספיק ליטול הבצים פטור מלשלח.
8. כשיש דם או נולד אפרוח בביצה פטור מלשלח.
9. קן בשדה חזרה ושילחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח ת"ל שלח תשלח.
10. אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם .
11. מצוות שילוח הקן שכרה גדול מאוד שנא' שלח תשלח את האם וגו' דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב דהיינו בתחיית המתים. ושכר נוסף יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ ומי יצילך ממנו שילוח הקן. ושכר נוסף אמר הקב"ה אם קיימתם מצות שלוח הקן אפילו היית עקר ולא מוליד חייך שאני פוקדך בבנים. ד"א זוכה לשלח עבד עברי. ד"א ממהר לבוא מלך המשיח. ד"א ממהר את אליהו הנביא ז"ל שיבוא.
12. האריכות ימים היא במשלוח האם לא בעבור לקיחת הבנים.
13. י"א שהמתחסדים לחזר בהרים וגבעות כדי למצוא שלוח הקן הם עושים הפך כי אין צריכים לקיים מצוה זו אא"כ היא תבא לידם מאיליה.
14. מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת לפי שנא' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה.
15. אין יכול לקיים מצות שילוח הקן בשבת שאינו יכול לצוד עופות בשבת.
16. אין מברכין לא על שלוח הקן ולא שהחיינו וי"א שמברך והמברך יש לו על מי לסמוך.
17. צריך לשלח בדווקא את האם ולא את הזכר ואע"פ שידענו שהוא אביהם בוודאות כגון יונה שאינה מזדקקת רק לבן זוגה.
18. בקן של יונים ותורים הזכר נמצא ביום והאם נמצאת בלילה ולכן אי אפשר לקיים את המצוה ביום אלא בלילה בלבד.
19. בצפורי דרור האם רובצת תמיד ויכול לקיים יומם ולילה.
20. כיצד משלח את האם אוחז בכנפיה ומפריחה וי"א שיכול לקיימה ע"י שמכה על השובך או שדוחה בידים או במקל ארוך ולא חייב לתופסה בכנפיה ממש.
21. כשתופסה צריך לכוון שלא לזכות בה אלא שהוא לוקחה כדי לקיים מצוות שלוח ואזי לא יעבור על לאו דלא תיקח האם.
22. צריך להיזהר מאוד בתפיסת היונה שאם ישברו הבצים תוך כדי תפיסתה אזי פטור מלשלח.
23. נטל את האם ולא הספיק ליטול את הבצים או הבנים עד שמתו או עד שפרחו ואין צריכין לאמן פטור מלשלח.
24. כשהאם רובצת על בצים מוזרות שאין אפרוח בא מהן פטור וכל שכן כשהבצים שבורות שפטור מלשלח.
25. י"א מה שאמרה תורה הבנים תקח לך הוא רשות כענין ששת ימים תעבוד וששת ימים תעשה מעשיך שאינן אלא רשות. ואילו ע"פ הזוהר כשלוקח הבנים מן האם הולכת וצועקת ומלאך הנקרא עוף וכו' ומכח זה נעשה התעוררות למעלה גם לרחם עלינו בגלות לכן צריך ליקח בדווקא הבנים דאם שלח הבנים גם כן אינה צועקת.
26. מצוות שילוח הקן מחוייב בה ואין רשאי לילך לדרכו וי"א אין זו מצוה חיובית והרואה את הקן מותר לו לילך לדרכו ולא לעשות כלום.
27. י"א כשרואה קן ואינו נזקק לשלח את האם מענשי לי' בעת ריתחא אבל ליכא עונש כמו בעובר על מ"ע המוטל עליו דמ"ע היינו אם לקח האם והבנים.
28. לסוברים שמחוייב במצוות שילוח הקן גם אם אירעה פעם שניה לא יאמר כבר יצאתי ידי חובתי אלא כל זמן שתארע לידך צריך לקיים אותה.
29. ידוע אזהרת האר"י ז"ל וי"א גם בשם ר"י החסיד, דאין לאדם לגדל תורים ובני יונה בביתו דאית ביה משום סכנה של מיתה וכו' רח"ל, בודאי שראוי להקפיד מאוד בענין זה דחמירא סכנתא מאיסורא.
30. יש מסורת מרוב העדות שציפור דרור והתורים כשרים.
31. ביוני בית שבאין לכלובן לערב ומזונותן עליך וכשבאין לצודן מניחין עצמן ואין נשמטין אין בהן מצות שילוח הקן.
32. קן הנמצא באדן החלון לכוון חצרו שאינה משתמרת או לרשות הרבים מהחלון או טריס כלפי חוץ הוי הפקר וכלפי פנים הוי רשותו וקנה.
33. קן הנמצא באדן החלון לכוון חצרו המשתמרת קנה בין כלפי פנים בין כלפי חוץ.
34. י"א שיכול להפקיר את חצירו המשומר לפני שהיונים יטילו בכדי לקיים את המצווה ויש מערערים בזה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5