——–
{בס"ד י"ב תשרי תשס"ד פעה"ק ירושלים תובב"א
תחל שנה וברכותי' למע"כ ידידי הרב המופלג בתורה, ומעוטר ביראת ה' טהורה, כהן שדעתו יפה, הרב גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, בני ברק, מח"ס "גם אני אודך", ונכד הגה"צ בעל מעדני השלחן שליט"א.
אחדשה"ט וש"ת,}
הגיעני יקרת מכתבו בנוגע לאכילת ה"מינים" בליל ר"ה. — ענין זה נזכר בגמ' (הוריות יב.) יהא רגיל אינש "למחזי" ריש שתא קרא רוביא וכו', ויש שינוי בלשון הגמ' (כריתות ו.) יהא רגיל "למיכל" וכו', והטור (תקפג) והפוסקים הביאו לשון "למיכל". — ואולי יש נפק"מ גם בלשון "למיחזי", למי שאין לו האפשרות לאכול המינים, כגון הנמצא בבית החולים ל"ע, או אפילו בביתו אבל אינו רשאי מפני הבריאות לאכלם, או שאר סיבות. — דלפי לשון "למיחזי" יש ענין שעכ"פ יסתכל על המינים בליל ר"ה, או אפילו ביום ר"ה, ובזה אינו צריך למינים מבושלים, העיקר שיראה המינים כמו שהם, דכיון שהוא לסימנא טבא, א"צ בדוקא לאוכלם. — שו"ר כן בכף החיים (תקפג, ו).
וזה שייך בין לפמש"כ הטור הנ"ל, שרק יאכל המינים לסימן טוב, ולא הזכיר שיתפלל התפלה השייכת לכל מין, ובין לפמש"כ הרב"י שמנהג רב האי גאון היה לומר על כל דבר הבקשה שלו, וכמנהגנו כמ"ש המשנ"ב (תקפג סק"ב) בשם של"ה הק' להתעורר בתשובה ולהתפלל זאת בלב שלם.
ב) והנה במטה אפרים (סי' תקפג, א) כתב וכן נוהגין לאכול בסעודה זו תפוח מתוק בדבש, ואומרים יהי רצון זה, וצריך לברך על התפוח בורא פרי העץ אף שאוכל אותו בתוך הסעודה, והיהי רצון אומר אחר האכילה "ובדיעבד אם אומרו קודם האכילה אינו הפסק" עכ"ל. — והקשית למה לא יהא הפסק כשאומרו בין הברכה לאכילה.
כדברי המט"א כתב גם האשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש ז"ל, שצריך לומר את היה"ר קודם הברכה, או אחר אכילה קצת מהתפוח, ובדיעבד שאמרו בין הברכה לאכילה א"צ לחזור ולברך, דכיון שמנהג קבוע לאמר היה"ר, הו"ל מעין גביל לתורא, ויש להקל בספק ברכות שלא לברך עוד פעם.
וראה במג"א (תקפג סק"ב) שאוכל תחילה ואח"כ אומר יה"ר (כבסי' קסז, ז שלא להפסיק) ובמ"צ [מחזור מעגלי צדק, שנדפס ה' שכ"א] כתב שאומר תחילה [יה"ר אחרי הברכה] ואח"כ אוכל, וצ"ל דס"ל דלא חשיב הפסק, וכהב"ח (סי' תרה) בשם תשב"ץ לומר "זה חליפתי" בין ברכה לשחיטה, דזה מיקרי צורך שחיטה, וכן בסוכה מברכין [לישב בסוכה] בין המוציא לאכילה, ומ"מ יאכל קודם היה"ר, שאין זה צורך כ"כ, ואין להפסיק לכתחלה עכתו"ד. וכן נהג המנחת אלעזר (דרכי חיים ושלום סי' תשז).
והמנהג שנזכר במחזור מעג"צ הנ"ל, נהגו בו עוד קדמונים, כמובא בספר פסקי תשובות (תקפג, ד) שכן נהג הרש"ב מליובאויטש ז"ל והבאים אחריו עיי"ש, והביא (בסי' קסז, י) בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל שדוקא אם הפסיק במה שנוגע לאכילת אותו מאכל, לא הוי הפסק עיי"ש. — וא"כ היהי רצון הוא הפסק הנוגע לאותו מאכל, וזו סברת הקדמונים הנ"ל שלא חשו להפסק.
ג) ולכאורה לא מובן מה כל החרדה הזאת לומר היה"ר בין ברכה לאכילה, ולהכנס לחשש הפסק, והרי לפי הגמ' (הוריות יב, הנ"ל) אפשר לומר יה"ר כשרק רואה הסימנים, וא"כ אם אומר לפני הברכה, ואח"כ אוכל, מה הפסיד, וכי האכילה צריכה להיות צמודה ליה"ר. — וכ"כ בהגהות הגאון ר' ברוך פרנקל ז"ל (לסי' תקפג) דממש"כ המטה משה "יקחנו בידו" ויאמר יה"ר וכו' משמע שאומר יה"ר בעת הלקיחה קודם ברכת בפה"ע.
אכן השדה חמד (אסיפ"ד מע' ר"ה, סי' ב אות ד, ד"ה וקצת) כ' שהוא נוהג לברך בתחילה על פרי שאין אומרים עליו יה"ר (ולכוין על כל פרי העץ שיאכל), ואוכל מעט מהפרי שבירך עליו, ואח"כ אומר יה"ר ואוכל התפוח וכו', וזו דרך ישרה ונכונה, עכתו"ד. — הרי שג"כ ס"ל להסמיך אמירת היה"ר לאכילה, וכנראה שמשום כך היו קדמונים שהפסיקו ביה"ר בין הברכה לאכילה, כדי שתחול אמירת היה"ר על האכילה הסמוכה לה ממש. — הגם שיל"ע בזה, שהרי העיקר לסימנא טבא, ולתפלה, א"כ למה בדוקא סמוך מאד לאכילה, הלא לא האכילה עיקר (ועי' שד"ח הנ"ל ריש אות ד). — וצ"ל דהוי כדוגמת קידוש יקנה"ז, שבין היין לשתיה יש ד' ברכות, ול"ה הפסק.
ד) עוד יש לעיין שהרי תמרי נזכרו בגמ' בין המינים הנ"ל, שיש עליהן יה"ר, ותמרים משבעת המינים, וקודמים בברכה לתפוח [וכ"כ בלוח א"י בשם הגרי"ח זונענפלד ז"ל לברך תחילה על תמרי], וא"כ לא יוכל לעשות עצת השד"ח הנ"ל, דא"א לברך על פרי אחר לפני התמרים. — ואולי בירך על הפרי אחר לפני שהביאו לפניו תמרים (וכ"כ הכה"ח תקפג, יג). או שהפרי האחר היו זיתים [טבולים בשמן זית, המונע שכחה] הקודמים לתמרים (עי' שו"ע ריא, ד) ואין עליהם יה"ר [ואולי זיתים הם כדברים הבאים מחמת הסעודה ללפת הפת].
ה) וצריך להבין למה בגמ' נזכרו תמרי בסוף, אחרי מיני בורא פרי האדמה, שהרי ברכת בפה"ע קודמת לבפה"א (שו"ע סי' ריא, ג). — ולפירש"י שמינים אלה, קרא וכו', גדלים מהר טפי משאר ירקות עכ"ד, י"ל שקודם מנה המינים הגדלים מהר, ואח"כ פרי מתוק תמרי, ואה"נ שסדר האכילה הוא קודם תמרי. אבל לפי רב האי גאון (בב"י סי' תקפ"ג הנ"ל) שהפירות הן לסימן טוב על שמם שיקרע רוע גז"ד, ושיסתלקו שונאינו וכו', צ"ב למה תמרי בסוף, הרי הם מרמזים שיתמו שונאינו [ואין לומר שמיני פרי האדמה האלה חביבים עליו יותר, דזה תלוי בכל א'].
ו) הטור (תקפג) הביא לשון הגמ' (הוריות וכריתות הנ"ל) יהא רגיל למיכל "אתרוגא" קרא רוביא וכו', ופירש מה הן המינים האלה ולמה מרמזים, ובאתרוג לא פירש (עי' ב"י ודרישה ועוד). — והשד"ח (הנ"ל באות ג) הביא ע"פ הגמ' (ברכות נז.) הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו, לכן יאכל ויאמר יה"ר שנהי' הדורים במצות, וגם אתרוג זה שמו פרי עץ "הדר" עיי"ש. — ויל"ע דהשד"ח הנ"ל הזכיר מנהגם לברך שהחיינו בליל ב' דר"ה על זיתים. — וא"כ כמו שעל אתרוג כתבו יה"ר הנ"ל, כן יאמרו בזיתים יה"ר שיהיו בנינו כשתילי זיתים סביב לשלחנינו, ואם אין בכחינו להוסיף על דברי חז"ל איך נוסיף אתרוג. — וי"ל דגרסתו היתה אתרוג בגמ', ועל סמך זה אומרים עליו יה"ר. וא"כ אנו שאומרים יה"ר בדגים שנהי' לראש וכו', ושנפרה כדגים, וברמון שירבו זכיותנו כרמון, הגם שלא נזכר בגמ', כמוכ"כ אפשר לומר על זיתים.
עוד כתב הטור שבאשכנז אוכלים תפוח מתוק בדבש. — נראה דחז"ל אמרו תמרי דשכיחי בבבל (כידוע מכמ"ק בש"ס), ובארצות שאין תמרי ושכיחי תפוחים לקחום במקום תמרי, ואמרו יה"ר השייך בדבר מתוק, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
ז) הבאה"ט (תקפג סק"ב) הביא משיוכנה"ג שמפלפל אם יברך על התפוח או גם על הדבש, והשבות יעקב (ח"ב סי' כז) כתב דבשביל ספק זה נהגו לאכול המוציא עם הדבש והתפוח יחד. — והשע"ת כתב דלא נהגו כן, רק אוכלים כל א' בפנ"ע, ואין ספק בברכה, דהתפוח עיקר, והדבש רק טוח על פניו במשהו וטפל לתפוח. — ובדעת השבו"י צ"ל שהיה אצלם הרבה דבש, שלא היה בגדר טפל לתפוח, אי נמי שהעיקר היה לאכול מעט דבש בר"ה לסימן טוב, וכיון שא"א לאכול דבש בעין, אכלוהו על גבי תפוח, לכן גם אם התפוח רוב, מ"מ נסתפק השבו"י שמא הדבש העיקר והתפוח רק הטפל, וע"ע בשו"ת דברי ישראל (וועלץ, או"ח סי' קס"ב).
ח) מנהג כ"ק גיסי אדמו"ר הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שלא להטביל תפוח בדבש, משום ספק ברכה הנ"ל מהו העיקר ומהו הטפל, כי אם פרוסת המוציא טבל בדבש, ואחרי הבשר הביאו לפניו המינים המוזכרים בשו"ע מטוגנים בדבש, ולא שמעו מפה קדשו לומר "יהי רצון" בעת אכילת המינים (ספר ביתו נאוה קודש, ר"ה עמ' צד). — ותמרי כנראה לא אכל, שאינם שכיחים בחו"ל [כי אם בארצות החמות], והמשיך במנהגו גם בא"י שתמרי שכיחי.
ט) ובסדר אכילת המינים — הסימנים כתב הכף החיים (תקפג, כה) ע"פ נגלה ונסתר, סדרן הנכון הוא: ברכת בפה"ע תמרי בלי יה"ר, סילקא, כרתי, תמרי עם יה"ר שיתמו לגמרי שונאינו ומקטריגנו למעלה, קרא, רוביא, רמון, ראש כבש, תפוח בדבש עיי"ש. — ולא חקרתי כעת על המנהגים השונים בסדר המינים, ואם אכלום לפני או אחרי המוציא. — [ויש להוסיף הסבר, דאחרי שביקשנו שיסתלקו ויכרתו ויתמו כל המשטינים למעלה, ושיקראו וירבו זכויותינו, ושנהי' לראש, אז מתפללים שיתמתקו כל הדינים, ונמשיך חסדים לשכינה הק' הנקראת חקל תפוחין קדישין (כמ"ש מהרי"ל בהל' ר"ה)].
דושה"ט בברכת שנה טובה ומתוקה,
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5