——–
שאלה
בס"ד
שו"ב להרה"ג הגרע"מ סילבר שליט"א,
אחדשהוש"ת,
כידוע בהרבה מתחמי בניינים בירושלים יש רחבה משותפת שבה מטיילים ומשחקים נשים וילדים. הרחבה היא רכוש של שותפין שמתגוררים בבניינים הללו.
מה הדין אם ילד בעט שם בכדורגל בעוצמה ופגע ר"ל באשה הרה והזיק לעובר או שפגע בראשו של תינוק וניזוק קשה. האם הילד הבועט מוגדר כשוגג? כמזיד? האם הוא חייב בכפרה?
כמו"כ נא להתיחס אם יש חילוק בין מזיק מעל גיל י"ג ויום אחד או פחות.
המדובר שאין תקנות ברורות או הסכמות בין השכנים שאוסרות לשחק שם בכדורגל. כמו"כ האם נכון לומר שמשום 'ונשמרתם' יש איסור מוחלט לילדים לשחק שם כדורגל? האם מי שמשחק שם כדורגל הוא בגדר רודף?
יישר כח גדול וברכה לכל מילי דמיטב,
יהודה
תשובה
לכבוד הג"ר יהודה משה שליט"א
שלום רב
בעצם בשאלתך ישנם שני נידונים מרכזיים, א' האם יש תשלומין בהזיק לעובר ונעשה עי"כ הפלה, וכן בהזיק לעובר בלא שנתכוין לכך, ב' האם קטן שהזיק משלם. וכמו"כ יש כאן עוד נידונים, האם יש היתר לשחק במשחק שיכול לבוא לידי סכנה, וכמו"כ יש לעורר ולדעת איזה תיקון תשובה מוטל על אדם הרוצח עובר בלא כונה, ובקטן כה"ג האם צריך כפרה.
הנה סתם דין אדם בן מצוות שהכה את האשה ויצאו ילדיה, דינו מפורש במקרא בפ' משפטים (שמות פרק כא, כב), וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. וכן תנן במתני' ב"ק מ"ח ב', ואדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה ע"כ, וע"ש בגמ'. וכ"ז הוא בין נתכוין ובין שלא נתכוין, דקי"ל בכל נזקים שאדם עושה בגופו [בד"כ] שאדם מועד לעולם גם בנתעסק ובלא כונה כלל, וכדור דינו כמזיק בכוחו, ואם פגע בכותל ומשם פגע בניזק עיין סנהדרין ע"ז ב'.
ובשולחן ערוך הל' חובל בחבירו (חו"מ סימן תכג סעיף א) כתב וז"ל, הנוגף את האשה ויצאו ילדיה, אף על פי שלא נתכוון, חייב לשלם דמי ולדות לבעלה, ונזק וצער לאשה. וכיצד משערין דמי ולדות, שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה, ונותנים לבעל. (וצער ונזק משערין כמה תפחת האשה ונכחשת יותר כשהיא מפלת על ידי הכאה משילדה כדרכה. וכן בשבת וריפוי, אם צריכה לכך (טור ס"א). ועיין באבן העזר סימן פ"ג). ואם מת הבעל, נותנים ליורשיו (שם ברמב"ם ד"ב). ואם נגפה אחר מיתת הבעל, נותנים אף דמי ולדות לאשה. (וי"א דהוא של יורשיו) (טור בשם הראב"ד והרא"ש) עכ"ל. וע"ש עוד בנו"כ עוד פרטי דינים בענין התשלומין למי משלמים. ובאופן שפגע בראשו של תינוק ג"כ, אם מדובר שהמשחק הוא נער בר מצוה יש לו לשלם את כל הוצאות הרפואה כדין.
בענין כפרה לקטן, כתב הרמ"א באורח חיים סימן שמג ס"א, וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שא"צ תשובה כשיגדל, מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב) עכ"ל. וכתב המשנה ברורה ס"ק ט, קטן שגנב או שהזיק ראוי לב"ד להכותו שלא ירגיל בה [וכן חבלה וביוש וכל דברים שבין אדם לחבירו ב"ד מצווין להפרישו שלא יארע תקלה על ידו], אבל אין צריך לשלם אם אין הגנבה בעין. וכ"ז מדינא אבל לפנים משורת הדין בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו [ט"ז וח"א וכן משמע מהגר"א] עכ"ל המ"ב.
וציין שם המג"א סק"ד לדברי הספר חסידים סימן תרצב וז"ל, אחד בא לפני חכם א"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה ולשלם, א"ל כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו ואם תאמר זהו דין מפני שעל ידי גדולים עשה אינו חייב (שדן לגדולים בני עונשים מפני זה שילם כל אשר דן שלא כדין אבל) מכל מקום שב (ואמר החכם לו לשלם כל אשר גנב) וכן מי שהיה חכם ואח"כ נטרף דעתו ואחר זמן נתחכם כל ההפסדות שיאמרו לו עדים אף על פי שהיה פטור בבי"ד חייב לשלם. (מה שהפסיד בשכרותו) וכן מי שהיה שכור כלוט חייב. אבל אינו כל כך חייב מ"מ על ידו נעשה אבל אם אמר לו מאד קטן הייתי כשגנבתי כיון שאינו זוכר בו אינו צריך לשלם עכ"ל, וכ"ד ההג"א ב"ק פ"ב סי' י"ז הג"ה א' ואו"ז ח"ג סי' שמ"ו הובא ביש"ש ב"ק פ"ח סי' כ"ז. וכ"ז להלכה אינו אלא מצד שורת הדין, וא"א לתובעו בב"ד לשלם, וע"ע בחוט שני מילי דנזיקין עמ' שמ"ז-שמ"ח מה שביאר בזה ע"פ דברי התה"ד והמ"א שאי"ז ממש שעשה נזק בעצמו אלא שנעשה נזק ופגם על ידו ע"ש.
והגר"י זילברשטיין בספר חשוקי חמד בבא קמא דף כג ע"א כתב וז"ל, שאלה. ילד קטן שיחק בכדור בבית הוריו, ונפל הכדור לחוץ ושבר חלון של השכן הגר למטה. האם חייב אבי הבן לשלם.
תשובה. קטן שהזיק פטור, וכמו שאמרו בב"ק דף פז ע"א חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהם חייב, והם שחבלו, פטורים. אכן נראה שיש לחייב את האב, כיון שהכדור הוא שלו, והרי זה דומה למניח אבנו סכינו ומשאו בראש גגו, ונפלו ברוח מצויה, שחייב לשלם מדין תולדה של אש. וכעין זה אמרינן בגמ' דדליל שלא שמרו כראוי, ונקשר בתרנגול שחייב, וכן מצינו שכלב שנטל חררה והדליק גדיש, שחייב בעל הכלב. והקשו בגמ' דף כג ע"א וליחייב בעל הגחלת? ופירשו בתוס' (ד"ה וליחייב) שהשאלה היא שיחוייב בעל הגחלת נמי, היינו ששניהם, בעל הכלב ובעל הגחלת, ישלמו ההיזק.
היוצא מזה, שכל שלא שמר גחלתו שלא יבוא כלב ויזיק בו, חייב משום אש, כמניח אבנו סכינו ומשאו על ראש גגו ונפל ברוח מצויה, שחייב מדין אש. ומעתה אם לא שמר אדם כדורו, ובא קטן ונטלו והזיק בו חייב משום אש.
אך אמרינן התם בגמ' דף כב ע"ב שלריש לקיש שאשו משום ממונו, אמאי לא חייב כשמסר לקטן גחלת, והרי זה ממונו, [ואף ר' יוחנן מודה שחייב על ממונו שלא שמר כראוי, אלא שסבירא ליה בהו"א שאשו משום חציו] ואמרינן משום שלא ברי היזקא. ולפי זה כדור הנמצא ביד קטן כיון שזה דרכו לשחק בו, ובדרך כלל אינו מזיק, אינו צריך לשמרו, אבל אם מניח דבר בבית או שיש לו קטן ביותר שיודע שהוא זורק כל דבר, צריך לשמור שלא יזיק, ואם הזיק בממונו חייב עכ"ל, וע"ש עוד שדן בענין אם שייך לאב לחנך קטן שהזיק שישלם מדין חינוך ע"ש.
בענין אם יש לאסור משחק כזה, הנה על כלב רע איתא בשו"ע סי' ת"ט שאסור לגדל, וכבר הפילה עי"כ אשה כמ"ש בגמ', ופשוט שאיסור גמור לפוצץ דינמיט ברחוב שנשים הרות עלולות להפיל מזה, והרבה עלולים לקבל הלם מכך, בענין רכבים ידוע בשם הסטיפלר שאם חז"ל היו בזמנינו היו אוסרים את השימוש ברכבים, אמנם כל עוד שלא אסרו לא נאסר, וגם הסטייפלר עצמו נסע ברכב, וראה בספר לעבדך באמת להגר"ד יפה בסופו, שהביא בשם הגר"נ קרליץ שיש לשמור על כללי הבטיחות, וכמדומה שכתב שאם חז"ל היו מתקנים את כללי הבטיחות היו מחמירים מכללי הבטיחות הנהוגים, וכ"כ הגריש"א (כתבי הגרי"ש הל' נזקי שכנים עמ' של"א) שיש לשמור על כל חוקי התנועה, ועל אופניים הגרח"ק שליט"א מבקש שלא ישחקו ילדים בזה (עיין בספר מנחת תודה מה שהביא בענין זה), אך מ"מ לבטל מן הילדים את המשחק מכיון שפ"א קרה נזק יל"ע אם שייך לתקן כך. ומ"מ איני יודע המציאות כך, דאם המציאות היא ששכיח ע"י משחק זה שיארע נזק פשוט שאסור להניח לילדים לשחק במשחק כזה.
[אך בעצם באופן כללי משחק זה הוא מתרבות היונים, ובעבודה זרה דף יח ע"ב איתא, תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין, הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה, ויתכן שלילדים אין בעיה בזה, ואולי בזמנינו כבר עדיף שיבלו זמנם בזה מכל שאר מרעין בישין ל"ע.
וראיתי בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תעב שכתב וז"ל, בדבר שאלתו מה איסור יש בבחורים ההולכים לשחוק כדור או כיו"ב רק לשם משחקים.
אהובי ידידי, הנה בעצם ההלכה לשחוק בכדור לכאורה ליכא בזה איסור ואדרבה הרי נחלקו לענין לשחוק בכדור בשבת ויו"ט, עיין תוס' פ"ק דביצה ובטוש"ע או"ח סי' ש"ח סמ"ה אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור הג"ה ויש מתירין ועיין אחרונים וממילא דבחול מותר ומיהו כבר הארכתי בזה מש"כ מהר"ם כפתי הובא בתשו' הרדב"ז וכל זה להמון עם. אבל לבני תורה מלבד שיש בזה משום ביטול תורה יש עוד בזה מש"כ החינוך ז"ל כי האדם נפעל לפי פעולותיו, והקב"ה צוה לנו שנפנה לו כל מחשבותינו וכל מעשינו הכל יהיו משועבדים לעבודתו ית"ש, וזולת זה הכל הוא פסול. וכבר כתב הראב"ד בעל הקבלה ז"ל כי בעוה"ז ליכא רשות, אלא או שהוא מצוה לעשותה ואז בעשותה מקיים מצוה, ואם לאו הוא עבירה. וז"ל הרמב"ם (שו"ת מקיצי נרדמים ח"ב סי' רכ"ד) מה שאמרה תורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהכוונה בנו שנהי' גוי קדוש ולא יהיו בנו מעשה ולא דיבור אלא בשלימות או במה שמביא אל השלימות ולא שנעורר הכחות המונעים מכל טוב ולא שנפקיר עצמנו בהוללות ושחוק, וכבר בארנו זה במורה נבוכים (פ"ח) מה שיש בו מספיק, וכו' ע"ש.
הנה מבואר דבכלל גוי קדוש היא שלא תהי' בנו מעשה או דיבור אלא בשלימות או מה שמביא לשלימות האדם לעבודת הבורא. ואסור לעורר כחות האדם לדברים אחרים המונעים מכל טוב וכ"ש שלא נפקיר עצמנו להוללות. ולכן אם השחוק שבחורים הולכים לשחוק מביא לידי שלימות האדם, הרי הוא מצוה ומותר לשחוק כדור, ואם לאו הרי זה אסור והוא בכלל מש"כ התורה ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכן כל כיו"ב. ונראה דזה נמי הוא בכלל מש"כ הרמב"ן ז"ל עה"ת בפ' קדושים שקדושים תהיו היא מ"ע, והיא ע"ד כוונת הרמב"ם שכ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלא שנראה שהרמב"ן ז"ל הוציא כן מקרא דקדושים תהיו והרמב"ם ז"ל סמכה על ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וק"ל עכ"ל המשנה הלכות.
תשובות והנהגות כרך א סימן תקנב שאלה: משחק כדור רגל בתלמוד תורה, תשובה, לא נהגו אבותינו כן, ומה עוד בב"י (א"ח ש"ח) מביא האגור בשם הירושלמי "טור שמעון למה חרב יש אומרים מפני זנות ויש אומרים שהיו משחקים בכדור", הרי העונש נורא מאד. [א"ה יש לדון בזה אם זה רק בשבת או גם בחול].
ומה שפירש שזה יחזק הת"ת שיבואו עוד תלמידים, קשה להאמין שזהו הדרך, אבל "אל תדון חבירך עד שתגיע למקומו", ואם זהו הכרח, צריך לשאול הרב שמה שהוא ת"ח ויחליט, ומ"מ אין לקבוע כן אלא כהוראת שעה לשעתה לבד, והיינו כשהילדים אינם בני תורה או שאינם מבתים חרדיים, דאם הם מבתים חרדיים ראוי להשתדל לא לשנות מחינוכם, ובפרט בדברים שלא שערום אבותינו שהעונש ע"ז חמור וכמ"ש, ולא הותר תמיד כדי לזכות אחרים. לכן ישקול כפי הבנתו.
וראוי ללמד הבנים ביראה ורתת וזיעה כמו בנתינת התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב, הרי שמעיקר חובת חינוך הבנים הוא לידע שהתורה קדושה וטהרה וניתן בקולות וברקים בפחד ה' אלקי ישראל, וצריך להרגילם כן בנערותם ממש עכ"ל התשוה"נ].
והנה יש כאן עוד ענין לדון, והוא ענין התיקון שצריך האדם לעשות במה שאירעה תקלה כזו על ידו, אך לא באתי לידי הוראה להחליט בזה מה יעשה ויש לעשות בזה שאלת חכם, והכל לפי הענין. ומ"מ ראוי לגדור שהמזיק עצמו עכ"פ לא ישחק שוב במשחק זה, ובמסכת סנהדרין דף כה ע"ב, המשחק בקוביא אלו הן המשחקים בפיספסים ולא בפיספסים בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים ואימתי חזרתן משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם לא עבדי מלוה בריבית אחד המלוה ואחד הלוה ואימתי חזרתן משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה אפילו לנכרי לא מוזפי ומפריחי יונים אלו שממרין את היונים ולא יונים בלבד אמרו אלא אפילו בהמה חיה ועוף ואימתי חזרתן משישברו את פגמיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו במדבר נמי לא עבדי סוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית ואימתי חזרתן משתגיע שביעית אחרת ויבדלו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5