——–
כתב הב"י (באו"ח סימן רעט) בשם הר"ן (בכירה כא.) דהא דמסקינן דנר שהדליקו בה באותה שבת אסור לטלטלה דווקא כשלא התנה עליו אבל התנה עליו שיטלטלנו לאחר שכבה שרי לטלטלו משכבה וכן כתב הרמב"ן וכן כתב הרשב"א וכן כתב המגיד (בפרק כ"ה ה"י) בשמם. ורבינו ירוחם בח"ב (סז:) כתב סברתם ויש אומרים דלא מהני תנאה ושכן נראה עיקר, וכן נראה מדברי התוספות בפרק כירה (מד.) אהא דתנו רבנן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור דאפילו התנה נמי אסור עכת"ד וכן ראיתי בספר אור זרוע (ח"ב – הלכות ערב שבת סימן ל) ופירשו רבותינו דאפי' התנה על השמן ליהנות ממנו לאחר שכבה הנר אסור ואין התנאי מועיל בשמן שבנר מפני שהוקצה למצותו (ועיין שם טעמים מדוע נר שבת אפי' שהוקצה למצותו לא יהא אסור אחר השבת לעולם מידי דהוה אשמן דנר חנוכה). וכ"כ הרמ"א שלהלן ורבינו זלמן (שם אות ה).
וגם הריב"ש שם העלה דאע"פ שיש לדון בהיתר זה אך כבר הורה זקן (הרמב"ן). ולעומתו בנו של הרשב"ץ סתר ראיית הריב"ש בטענה חזקה ואמר שלא אמרו כיון דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא אלא בדבר שהוא מוקצה [מעצמו] כנויי סוכה ועצי סוכה אבל הנר הלז אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד השלהבת הדולקת בו ובזה סר הקושי מהרמב"ן ואף אינו סותר את דברי הרמב"ם שאסר לטלטל נר שהדליקו בו וצ"ל שכוונתו שלא התנה ודברי הרמב"ן בהתנה עליו מערב שבת והסכימו עמו הבאים אחריו וכן אנו נוהגים בביתינו מימות אדוננו הזקן ז"ל עד עתה עכת"ל. וכ"כ הרשב"ם והביאו אשל אברהם (בסימן רעט) וכ"כ ספר כלבו (סימן לא).
נמצינו למדים בלא תנאי אסור לטלטלו אף שלא נותר שמן כלל והלך לו גורם (השמן שהוא גורם לאיסור לדלוק) האיסור (שלהבת) דכיון דביה"ש היה אסור בטלטול לפי שנעשה הנר והשמן והפתילה בסיס לשלהבת אסור בטלטול. מיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא ונאסר בטלטול אפי' לצורך גופו או מקומו ובעודו דולק פשיטא דאסור לטלטלו בכל גוונא עיין בכסף משנה שם ובמשנ"ב שם (ס"ק א) ועיין עוד בשו"ת מנחת שלמה (חלק א' סימן יד).
ואינו דומה להא דספר יראים (סימן רעד) שכתב על בני אדם שמניחין נר חנוכה על דלתותיהם ופותחין ונועלין בשבת לאו שפיר עבדין ועומדין בקללת רב ושמואל ע"ש. וכ"כ בשו"ע (או"ח סימן תרפ סעיף ב) בערב שבת אסור לקבוע הנרות בדלת עצמה אחורי הדלת, ויש מי שמתיר. שהטעם לדבר כתב הפר"ח (סימן תרפ ס"ק ב) והמשנ"ב (בס"ק ד) שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנה ויש בזה משום מכבה או מבעיר ואע"ג דאינו מכוין לזה הוא פסיק רישא. ואומנם בנר שעוה מותר דלית בהו משום מבעיר ומכבה. וציין גם ללבוש ע"ש.
ועוד העלה בן התשב"ץ שאין לטלטל את הנר ע"י שנותנין עליו לחם או דבר חשוב אף מבע"י וכ"כ בארחות חיים שם בשם הרא"ה ועוד העלה שצריך לעשות את תנאו סמוך לבין השמשות וכ"כ מרן (בסעיף ג) והרמ"א ומגן אברהם (בס"ק ה) ורבינו זלמן שם ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן ל). וראיתי בשו"ת תשב"ץ (חלק ד טור ג חוט המשולש סימן ז) שכל המדליק על דעת המנהג הוא מדליק ואפשר שלזה נותנים פירורי לחם לעשות זכר שהמנהג לטלטל. סוף דבר ע"י תנאי בכל שבת הדבר ברור שמותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו וגם המטלטל ע"י תנאי אחד לכל השנה יש לו על מה לסמוך וכן המטלטל ע"י תנאי בכל שבת אפי' לצורך עצמו של כלי יש לו על מה לסמוך וכ"כ החיד"א בברכי יוסף (שם אות ג) וכ"כ בשו"ת חדות יעקב (חלק או"ח סימן ז) דמהני תנאי אפילו פעם אחת לכל השנה כולה.
ולענין הלכה כתב הב"י שם נראה דכיון דמוקצה דרבנן כדאי הם הנך רבוותא דשרו לטלטל על ידי תנאה לסמוך עליהם וכ"פ בשו"ע (סעיף ד) וז"ל שאם התנה מע"ש על נר זה שיטלטלנו משיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה. וביארו אליבא דמרן דאין לטלטל נר שכבה ע"י תנאי אלא לצורך גופו ומקומו, כדין נר המוקצה מחמת מיאוס ראה לרבי רחמים חי חויתה הכהן בשו"ת שמחת כהן (חלק או"ח סימן סח) ורבי כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל (חלק ב או"ח סימן יט) דמסיק דמרן ז"ל אינו מתיר אם התנה רק לצורך גופו ומקומו. ע"ש. וכדבריהם העלה רבי אהרון מאזוז שליט"א ר"מ בישיבת כסא רחמים (בספר ויען שמואל חלק ד סימן יח) שמאחר ומלאכתה לאיסור אין לטלטלה אלא לצורך גופו או מקומו ולכן אין לטלטלה בכדי שלא תגנב אע"פ שעשה תנאי.
אלא מדלא חילק מרן בדבריו משמע אפי' לצורך עצמו של כלי שרי כדברי הראשונים והתשב"ץ (חלק א סימן קלז) נר שבת שכבה מותר לטלטלו כדין כלי שמלאכתו להיתר אפי' לצורך גופו כדי שלא ישבר אחר התנאי המוזכר בירוש'. וכ"כ החיד"א בברכי יוסף (שם אות ד) ובשו"ת יביע אומר (חלק ז-או"ח סימן לו) דמסתמות לשון מרן הש"ע משמע שמותר גם לצורך עצמו, דהיינו מחמה לצל וציין לשו"ת ישיב משה שתרוג (ח"ב סימן רלב) שהעיד שהמנהג פשוט בכל מקום להתיר ע"י תנאי בין לצורך גופו או מקומו בין לצורך עצמו כגון שלא ישבר. עכ"ל. נמצאנו למדים שע"י תנאי מע"ש יועיל להכניס את החנוכיה לביתו אחר שכבתה מחשש שמא תיגנב וכד' ויכול להכניסה בכל מקום שירצה שאינה מוקצת כלל, שהרי אף במוקצה שמטלטלין כדי לישב במקומו אין צריך לשומטו מיד ומניחו במקומו אלא כיון שטלטלו לצורך מקומו מניחו באי זה מקום שירצה וכמ"ש בעל המגיד (בפ' כ"ה) בשם המפרשים וכן כתבו התוספות והר"ן ז"ל ובן איש חי (ש"ב פרשת מקץ) עיין בזה בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרעד).
ומה שכתב הרמ"א שם דלא מהני תנאי, וכן נוהגין במדינות אלו נראה לומר שע"י הנחת לחם וכד' יחד עם נר חנוכה שפיר וגם לדעת הב"י דספקו של הריב"ש (בסימן צג) שצריך שיהיה הלחם יותר חשוב מן השמן, ולא יספיק מעט לחם כי בכל דבר הנעשה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור, אין מותר לטלטלו אא"כ הדבר המותר חשוב יותר מן הדבר האסור. ולזה, מעט לחם אינו מספיק לזה. ועוד, שאפי' הי' נותן בה דבר חשוב, עדיין אין התר זה ברור, לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מן הדבר המותר שנותן בו, לפי שהוא צריך לו עתה למצוותו בעוד שהוא דולק ע"ש. ובשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרעד) איתא כללא דמילתא שרי לטלטל דבר שנעשה בסיס לדבר האסור והמותר בהצטרפות ב' תנאים שא"א ליטול את ההיתר אם לא יטלטל גם את האיסור ושהיה ההיתר חשוב ועיקר. ועיין עוד בשו"ע (או"ח סימן שי סעיף ח) כל היכא דעיקר הטלטול משום הבסיס ולא האיסור שפיר עיין בשו"ת הלכות קטנות (סעיף רפג).
וצריך לומר שזהו דווקא בזמנם שכל אור הבית היה מהנר בלבד ולכן נחשב חשוב וכיום שאור החשמל מפיץ את אורו אין הנר חשוב לו כל כך לעומת דברים אחרים. ועיין בזה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן ל) בשם שו"ת הר הכרמל (סי' כ"ב) הא לאו הכי מועיל הלחם. ובנר חנוכה אינו דומה לנר שבת דהא קי"ל כפסק מרן בשו"ע (בסימן תרעג) כבתה אינו זקוק לה דאין לחוש שתיכבה דכיון שהדליק נעשה זכר לנס ונגמרה המצווה עיין במ"ב שם ( ס"ק א) ואין חשוב לו משך הנר אחר ההדלקה.
ועיין עוד בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן תקלט) שאף לאחר שהדליקה ובא לתקנה וכבה אותה בשוגג אינו חייב להדליקה דהוה ליה ככבתה דהדלקה עושה מצווה וכבר הדליקה. ואם בא להדליקה אינו מברך עליה דמצוות הדלקה כבר עבדה. וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (חלק או"ח סימן יב) שאין כאן שום מצווה במה שחוזר ומדליק דקי"ל כבתה אין זקוק לה ואע"ג שבערב שבת אינו זמן הדלקה שהודלקה קודם שהגיע זמן חיובה דחיובה הוא בלילה אפילו הכי אין נראה לחלק בין ערב שבת ליום חול וכן ראיתי בתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן קב) דחשיב קיום העשה בהכשר מצווה כמו במצווה עצמה, ולכך מברכינן עליה. ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה, שהרי כבר הותחלה המצווה בהכשר. ונראה להביא ראיה לזה מדשרי רב התם להדליק בחנוכה בין בחול בין בשבת בפתילות ושמנים דאסרו חכמים להדליק בשבת דעלמא. ומפרש הטעם משום דקסבר אסור להשתמש לאורה וכבתה אין זקוק לה. פי' דאי הוה סבר כבתה זקוק לה, לא הוי שרי להדליק באותם פתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת, לפי שאינם נמשכין אחר האור. דחיישינן דילמא כבתה והוא יזקוק לה וכו' ע"ש (ולמדנו מכלל הדברים שגם בשבת אמרינן כלל זה דכבתה אין זקוק לה) וכ"כ לקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנ ענין ב) וכן כתב בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תצז) כדברי התרומת הדשן וכפסק מרן בשו"ע שם ודחה את דברי המהרש"ל והטורי זהב ע"ש. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (חלק א-יו"ד סימן מב).
לסיכום: מועיל תנאי מע"ש להכניס את החנוכיה לביתו בשבת אחר שכבתה מחשש שמא תיגנב וכד'.
פירות הנושרים:
1. חשיב קיום העשה בהכשר מצווה כמו במצווה עצמה, ולכך מברכינן עליה.
2. נר חנוכה כיון שדלקה אינו זקוק לה דאין לחוש שתיכבה דכיון שהדליק נעשה זכר לנס ונגמרה המצווה, וכן הדין גם בע"ש.
3. מה שמותר לטלטל כשהדבר המותר חשוב יותר מן הדבר האסור. ולזה בנר אינו מספיק אפי' הי' נותן בה דבר חשוב לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מן הדבר המותר שנותן בו, לפי שהוא צריך לו עתה למצוותו בעוד שהוא דולק וזה דווקא כשהנר הוא יחידי כי האור חשוב לו מאוד .
4. מאחר ומלאכתה לאיסור י"א אין לטלטלה אלא לצורך גופו או מקומו ולכן אין לטלטלה בכדי שלא תגנב אע"פ שעשה תנאי.
5. כיום שיש את אור חשמל אין הנר נחשב האור היחידי ומספיק אם נותן דבר פשוט להחשיבו חשוב יותר מהנר ולטלטלו.
6. צריך לעשות את תנאו סמוך לבין השמשות.
7. ע"י התנאי יכול להכניס את החנוכיה לאי זה מקום שירצה שאינה מוקצת כלל וכן ההלכה גם לאחינו האשכנזים שמתירים לטלטל ע"י בסיס לדבר המותר והאסור.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5