——–
מובא בפסחים (דף כו.) קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה אלא מעלה עשו בבית קדשי הקדשים איכא דאמרי אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא מאי לאו לאותן העומדין בפנים דלא אפשר וקא מיכוין ואסור לא לאותן העומדין בחוץ. נמצא דאיכא איסורא בקול ומראה וריח ותוספ' הקשו שם על מסקנת הדברים "דאיכא איסורא" דתימה הוא דהא מוכח בפרק החליל (סוכה נג. ושם) דשרי. תניא אשה בוררת חטים לאור של בית השואבה והשמן והפתילה היו של קודש כדתנן התם ובירושלמי דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. ע"כ. מדהניחו התוס' בקושיא נמצא לירושלמי ליכא איסורא כלל ומותרים לגמרי אפי' מדרבנן, וע"פ צ"ל שהירושלמי פליג על הבבלי דדייק בבלי דאיסורא מיהא איכא כנ"ל.
אלא שהתוס' בסוכה (דף נג.) ישבו את דבר הא דאמרינן מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא וי"ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה. וכ"כ בחידושי הריטב"א בסוכה שם ופי' זה כגירסת הראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תנט) שתירץ דהא בירושלמי גרסינן היתה יכולה לברור חטים לאור הנר ע"ש. ולפירושם נמצא דאיכא איסורא גם לירושלמי.
ותירץ הבאר שבע שהובא בערוך לנר (כריתות דף ו.) דאין איסור אלא כשמקרב עצמו להנות כמו שכתבו התוס' שם בעצמם לענין ריח הקטורת והשיג דזה לא יקרא תי' על קושית התוס' אלא אדרבא יקשה על התוס' איך לא תרצו כן לענין אור בית השואבה אחר שהם בעצמם כתבו כן מיד בדבור שאח"ז לענין ריח הקטורת. ותירץ דודאי התוס' חלקו שפיר דלא שייך איסורא איכא אלא היכי שעושה מעשה להנות ולכן בריח שבא לו בע"כ גם אם יהי' בשב ואל תעשה מאי אית לי' למיעבד שיהי' שייך לומר דאיסורא איכא וזה מקרי לא אפשר וקא מכוון ועל זה מתרץ לאותן העומדים בחוץ ופירשו התוס' דהיינו במקרב עצמו להריח יותר אבל במראה דלא שייך הנאה בע"כ דהא אם אינה בוררת לאור בית השואבה אינה נהנת וא"כ במה שבוררת נהנת במעשה אפילו לא מקרבת עצמה זה מקרי אפשר וקא מכוון ולכן הקשו התוס' שפיר.
ושוב ראיתי שיש שישבו את שיטת הבבלי אף כשיטת הירושלמי דליכא איסורא כלל (אף לבבלי) שכתב הפני יהושע (שבת דף כא.) דלא שייך מעילה לאחר שכבר נעשה מצותו אלא מגזרת הכתוב דחידוש הוא בבגדי כהונה וא"כ לאחר שיצאו מקדושת בגדי כהונה וניתנו להדליק בשמחת בית השואבה דחשיב כצורך קרבן מ"מ כבר יצאו מידי מעילה דאורייתא ולית ביה אלא איסורא מדרבנן וכיון דקול ומראה בלא"ה ליכא אלא איסורא דרבנן א"כ הו"ל תרתי מדרבנן מש"ה אשה בוררת לכתחלה, עכ"ל. נמצא לפי' הראשון איכא איסורא מה שאין כן לפי' הפני יהושע דליכא איסורא כלל. אלא ששו"ת יביע אומר (חלק ו – או"ח סימן לד) תמה עליו הרי בירוש' דברו על האור של עצי המערכה דלא שייכי הנך שנויי כלל. ע"ש.
ומבאור דברי הרדב"ז בשו"ת (חלק א סימן רצז) עולה דאיכא מעילה כשנהנה מגוף האיסור הא לאו הכי שרי ואין הכוונה לגמרי דהא איכא איסורה. וז"ל אם הריח תפוח או וורד של הקדש מעל כיון שנהנה מגופו של הקדש. ומה שאמרו אין מועלין בהן היינו כששומע קול כלי שיר או שמריח ריח קטרת אחר שעלה תמרתו או שהיה נר של הקדש דלוק והלך לאורו אבל אם לקח כלי שיר של הקדש ונגן בו או הקטרת והריח בו או הדליק מנר של הקדש וכיוצא בדברים אלו שנהנה מגוף ההקדש יש בו דין מעילה וכו'. עכ"ל. נמצא שאף אם היו נ"ח הקדש עדיין לא מעל בהרחת הנר ואכתי נהי דלית בה מעילה מ"מ הא אין נהנין לכתחלה. ותירץ שם דבוררת ממש כפשטא דמתני' ומשום שמחת בית השואבה לא גזרו דהא דאין נהנין לכתחלה מדרבנן הוא וזה פשוט.
וכל שכן בנושא דילן דאין קדושה בנ"ח כלל וכלל אלא נר מצוה כשאר המצות ממאי דפריך שמואל בשבת (דף כב.) "וכי נר קדושה יש בה" ותירצו שם דהוא רק משום ביזוי מצוה ואבוהון דכולהו דם, ומבואר דאינו בעצמותו איסור הנאה כערלה וכלאי הכרם, ואינו אלא כדי שלא יהיה מצוות בזויות עליו. ואף אם נאמר שהם כהקדש כדברי שו"ת מנחת שלמה (תנינא ב-ג סימן נח) דנראה לומר דנרות חנוכה עשאום חכמים כהקדש, וכמו"ש הרז"ה והר"ן בפ"ב דשבת דדמי למנורה שבמקדש שאין משתמשין בה כלל אפי' תשמיש של מצוה, ואע"פ שבאמת אינה איסורי הנאה, ובגמרא שפיר פריך דאין לאסור, מפני שזה לא קדוש, ולכן תירצו שעיקר האיסור הוא משום בזיון, אבל למה שאסרו נתנו ע"ז שם קודש ועשאוהו כהקדש, ולכן אסור להוסיף ולבטל את מותר השמן משום דהוי בזיון לבטל קודש, עכ"ל מ"מ אפשר לומר כיון דאסור בהנאה מטעם דאתקצי למצותו דינו כנר של הקדש ומיהו מצינן לדחויי דשאני התם דאפי' היה נר של הקדש דהא אין הנאה בהרצאת מעות כנ"ל וכדקי"ל בפסחים קול ומראה וריח אין בהן מעילה ואע"ג דאמרי' התם מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא כדלעיל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בספ"ה מהלכו' מעילה היי' דוקא בהקדש דגזרינן ביה כי היכי דגזרינן בשלהבתו אבל בנר של מצו' דינו כשאר איסורין דלא גזרינן ביה אפי' בראייה וא"כ שפיר פריך וכי נר קדושה יש בו וכמובא בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן כא). וראה גם האחרונים ובט"ז (או"ח סימן תרעג ס"ק ג) דטעם משום ביזוי מצוה וזה שייך אפי' באינו של גנאי, י"ל ה"ה בריח ואין לומר דאין ביזוי מצוה דהא אינו עושה שום מעשה של ביזיון, אלא דינו כראיה וביזוי מצוה איכא.
נמצא דאיסור הנאה מנר חנוכה רק משום שהוקצה למצוה ושימוש באור הנר מבזה בכך את המצוה, וה"ה בריח אלא יש לדחות ולומר דכיון דהקצאתו הוא רק מהנאת האורה ולא מהריח לכן לא נאסר הנאת הריח, וכדאסא בהושענא בסוכות במוצאי שבת אין מברכים עליו דאסור להריח בו וטעמא דמריחא אקצייה כדאיתא בסוכה דהקצאתו הוא מן הריח, וראה בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן קפד) שהובא גם בביאור הלכה (סימן תרלח ד"ה כל שמנה) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סז) דמ"ט אסור לטלן ולהנות בהם משום ביזוי מצוה. ואילו הנר לא הוקצה רק מלהשתמש לאורו להוציא מאפלה לאורה וקיימא לן שאסור להשתמש לאורה, אבל הבישום מהשמן לא הוקצה לזה כלל, וכפי שמותר להריח באתרוג (בסי' תרנ"ג) אע"פ שהוקצה למצוה מותר להריח בו, דעיקרו עומד לאכילה, ומזה לבד הוקצה ולא מריחו, וכן הכא השמן הוקצה רק מלהשתמש לאורה, ולא מריחו ואף שהנר אסור בהנאה, מ"מ בריחו לא נאסר ואין בו מעילה כלל וראה עוד בזה בשו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן נג).
ובכגון זה ראה עוד לראב"ן (בפסחים ד"ה ואמר רב) הא דאמר רבא מילתא הוא בדבר העשוי להריח כגון קטורת והדס של ע"ז וכיון דלריח קיימי הוי מילתא, אבל יין דלאו לריח קיים לא הוי ריחא מילתא כגון בת תיהא. אבל אי הוי מזלף הבית ביין נסך נראה לי דאסור לרבא דהא לריחא עביד, וכי שרי רבא בבת תיהא דלא להנאתו מריח אלא שלא יתקלקל היין דלא מיכוין להנאה ושרי, וכמ"ש הרדב"ז (בהלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יד).
זאת ועוד כל תשמיש עראי שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי כחילוק שהובא בב"י (סימן תרעג) בדברי הרא"ש ) על הא דאמר רב יהודה אמר רב אסי אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואף על גב דאיפסק לעיל דכל תשמיש אסור להשתמש לאורה צריכינן לההיא דהרצאת מעות דהא דאמרינן לעיל דאסור להשתמש לאורה היינו דוקא תשמיש קבוע דהרואה אומר לשם תשמיש זה הדליקה ולא לשם מצוה אבל תשמיש עראי לזה לא הדליקה ואשמועינן רב אסי דאף תשמיש עראי של גנאי כגון הרצאת מעות אסור לפי שידיו סמוכות לנר לעיין בהם יפה אסור וכן משמע לישנא דקאמר כנגד נר חנוכה ולא קאמר אסור להרצות מעות לאורה עכ"ל נראה מדבריו בתשמיש עראי שאינו של גנאי דהיינו שאינו צריך להיות ידיו סמוכות לנר שרי ולא ידעתי למה לא כתבו כן רבינו ורבינו ירוחם ע"כ דברי הב"י. נמצא בתשמיש של גנאי כהרצאת מעות דידיו סמוכות לנ"ח מ"מ אסור וחשוב ביזוי מצוה, משא"כ בתשמיש של רשות שאינו גנאי שאין ידיו סמוכות, דליכא ביזוי שרי אע"ג דנהנה גם מאיסור הנאה על כרחו לית לן בה, וכ"ש בריח אין בו ביזוי כלל דהא עראי הוא וגם אינו סמוך אליו כלל בזמן ההרחה. וכמ"ש המג"א (בס"ק ב) תשמיש עראי שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי לדעת הב"י ועוד ויש אוסרין גם בכה"ג דסוף סוף הוי ביזוי מצוה ע"ש לעוד אחרונים.
ועוד יש לומר דריח אינו תשמיש כלל ותשמיש הוא דאסור וכמ"ש בעל המשנה ברורה (בסימן תרעג ס"ק יא) כל שאינו משמש כלום רשאי לישב בביתו בשעה שנר חנוכה דולקת וכמ"ש
ערוך השולחן (בסעיף ז) ובשו"ת מנחת שלמה (תנינא ב – ג סימן נח). ובשו"ת תורה לשמה (סימן קפו) שגם העלה עכ"פ הוא נהנה ומשתעשע באורם של הנרות כי יש לאדם הנאה בתוספת הנרות בלילה והנאה זו אינה אסורה עליו אלא אדרבא חייב לראותם ורק תשמיש לאורם נאסר עליו והצריכוהו להניח נר נוסף להשתמש לאורו.
זאת ועוד שכיום מדלקים בנוסף לחנוכייה גם נר נוסף הנקרא שמש והוא גם מפיץ ריח נעים וכפי שמותר ליהנות מאורו וגם מאור שאר הנרות דזה וזה גורם כך הדין גם בריחו של השמש ובריח שאר הנרות זה וזה גורם ושרי. וכעין זה השיב בשו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן קח) על הנרות הללו שאנו מדליקין לחנוכה מאירים ומזהירים בכל הבית והשמש בטל לגבן מהו. ותשובתו מסתברא דכשאמרו (שבת כא) צריך נר אחר להשתמש לאורו היינו במדליק כמצוותו בלבד נר איש וביתו אבל במהדרים היה צריך נר כנגד נר כי היכי דלהוי זה וזה גורם ובדרבנן התירו, א"נ לענין זה אפשר דאין להחשיב התוספות כעיקר דאין הכל יכולים לתת שמשים כנגדם. ועיין עוד בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן ד) ובשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן רטז) ובשו"ת מנחת שלמה (חלק א סימן ה). וראה לט"ז (סימן תרעג ס"ק) לטעמים נוספים לנר הנוסף).
וראה בשערי תשובה (בס"ק ה) ובעוד אחרונים שהעלו הרוצה להשתמש נגד נ"ח אף על פי שהשמש שם יש לו להטות ענין הדבר שמשמש שם אל נר השמש שיהיה ניכר שאין לו חפץ להשתמש בנרות של מצוה ואז אף על פי שהם גורמים יתרון ראות עיניו לית לן בה. עכ"ל. נמצא אע"פ שלשאר הנרות יש יתרון בגודל האור וכן הוא בריח הניחוח המופץ על ידם כל שהוא ממרחק ואינו נראה שמשתמש בנרות שרי.
לסיכום אע"פ שנרות חנוכה נאסרו בהנאה זהו דוקא מאור הנרות אך לא מהבישום המופץ דהא השמן הוקצה רק לאורה ומותר ליהנות מריח השמן.
סדר ההכנות להדלקת נ"ח
1. יש להכין את במנורה כמות שמן שיספיק לפחות חצי שעה.
2. צריך להניח את המנורה מעל ג"ט ומתחת לי"ט וי"א אף השלהבת תהיה מתחת לי' טפחים.
3. מניח את הנר הראשון בצד ימין ומוסיף בכל יום לכוון צד שמאל.
4. ידליק מיד לאחר צאת הכוכבים.
5. טוב להדליק בפתילות חדשות בכל יום ויום.
6. עדיף להדליק כשכל הנרות בשורה אחת.
7. עדיף להדליק שכל הנרות באותו גובה.
8. על הנר הנוסף להיות שונה משאר הנרות. וטוב שיהיה גבוה מכל הנרות.
9. צריך להתפלל ערבית לפני ההדלקה.
10. טוב יותר להדליק בשמן זית.
11. בעל הבית מברך לכל בני הבית.
12. צריך לברך את כל הברכות לפני ההדלקה.
13. לא יתחיל בהדלקה עד שסיים את כל הברכות.
14. לא יסלק את ידו מהדלקת הנר עד שידליק את רוב הפתילה.
15. טוב לשתף את כל בני הבית בהדלקה.
16. נרות ההידור יכול להדליק ילד/ה מגיל חינוך.
17. ההדלקה מצד שמאל לצד ימין.
18. גם האבל מברך שהחיינו.
19. אין לנשים לעשות מלאכה למשך חצי שעה.
20. אחר ההדלקה ראוי לבני הבית להישאר זמן מסוים ליד נ"ח.
הברכות שלפני ההדלקה
נוסח הברכות ע"פ כף החיים
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר חנוכה.
בני הבית עונים אמן
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
בני הבית עונים אמן
ביום הראשון מברך גם ברכת שהחיינו
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
בני הבית עונים אמן
ומדליק את הנר השמאלי ביותר ומיד אומר.
הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסך ועל ישועתיך. ואח"כ יאמר מזמור שיר חנוכת הבית וכו' ולמנצח בנגינות מזמור שיר וכו'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5