——–
{בס"ד ו' אייר תשס"א
שוכט"ס לכבוד הרב המופלג בתורה וביראה טהורה הר"ר גמליאל בהרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ הי"ו, ב"ב [מח"ס "גם אני אודך"].}
אחדשה"ט, בתשובה למכתבו, אודות מה שבסידורים בזמנינו הנוסח בקבלת תענית לפני מנחה הוא: הריני בתענית נדבה מחר "בלי נדר ובלי שבועה". השאלה אם יוצאים בקבלה זו שהיא בל"נ, דהיינו שיכול לאכול כשירצה, שהרי מיד מבטל קבלתו.
א) הנה בסידורים שאצלי שנדפסו לפני כששים שנה לא נזכר בלי נדר, גם בסידור רבי יעקב עמדין ז"ל לא נזכר [הגם שלא ברור אם הוא עצמו סידר גם את נוסח הסידור, או שכתב רק חיבורו על הסידור]. — אכן בג' סידורים חשובים נדפסה קבלת תענית "בלי נדר ובלי שבועה", בסידור ישועות ישראל מהגה"צ ר' חיים ישעי' הכהן ז"ל מח"ס הרבה בהלכה (מסגרת השלחן ועוד), וכנראה שהוא סידר גם הנוסחאות הנוגעות להלכה, בסידור דרך החיים ונהורא השלם (ודרה"ח מהגאון מליסא ז"ל, אבל לא ברור כנ"ל), ובסידור אוצר התפלות מווילנא.
במקור הדברים ברמב"ם (תעניות א, י) כ' ואומר "מחר אהא בתענית" וגומר בלבו להתענות למחר. ובשו"ע (תקסב, ו) "הריני בתענית יחיד מחר". — ולשון זה בסתמא הוא כקיבל עליו בנדר. כדאמרינן (ר"ה ו.) איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. וכן (בנדרים ח.) האומר נשכים ונשנה פרק זה הוי כנודר לצדקה (עי' ר"ן). — וא"כ לשון הסידורים צ"ע.
ב) ונלע"ד ללמד זכות על נוסח "בלי נדר", דיתכן שחששו למכשול באיסור נדרים החמור, שאחז"ל (שבת לב:) שאשתו ובניו נתפסים ח"ו, ועוד עונשים חמורים (במדרש ויק"ר לז, א). והיו אנשים יר"ש שהתענו בער"ח ובימי השובבי"ם ועשי"ת וכו', כשהתענית היה קשה עליהם פדוהו בממון, ונכשלו בזה, כי מש"כ רמ"א (תקסח, ב) י"א שאם מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו בממון, זה דוקא בקיבל עליו תענית בעלמא, ולא ייחד לאיזה יום (משנ"ב סקכ"ה), אבל קבלו דרך נדר צריך לקיים נדרו, ואם אמר למחר דינו כנודר ליום זה, וצריך לקיים נדרו [ואם קשה עליו צריך התרה בפני ג', ונדרי הקדש ושבועה מתירים רק מדוחק (שו"ע יו"ד רג, ג)]. — לכן הוסיפו בקבלת תענית "בלי נדר ובלי שבועה" להסיר מכשול, ולהציל מעונש נדרים ושבועות. ולא הפסיד בזה תפלת עננו, כמ"ש הרמ"א (תקסב, ו) ומשנ"ב (סקכ"ד) דתענית הוי, אלא שאין לו זכות תענית גמור, ולכן העדיפו שלא יהא תענית גמור, ובלבד שלא יכשל בעון נדרים. — [וכמ"ש המחצהש"ק (סק"י) שהמג"א התכוין לסמוך על ר"י שבמרדכי שגם בלי קבלה אומר עננו, דהגם דדמי למפוחא (תענית יב.) ואינו חייב להתענות, מ"מ מצער נפשיה ע"כ. וי"א שלא יאמר "ביום צום תענית"].
ג) ואין בזה משום אזהרת מרן החת"ס "החדש אסור מן התורה". שהרי הרב החיד"א ז"ל ג"כ עשה תיקון לנוסח קבלת נדר שיהא על תנאי (וכלקמן), וכן עשו גאוני בתראי תיקון היתר עיסקא להציל ממכשול רבית, ועשו שכלולים במקואות לצאת ידי כל השיטות (מה שלא היה לפניהם), ובתיקוני עירובין, ובאפיית מצות וכו'. וא"כ שמא בדורות הראשונים שהיו יותר בריאים, לא חששו למכשול בנדרי תענית. אבל זה כמאה שנה שירדה חולשה לעולם (משנ"ב סי' תרטז סק"ט) וחששו שיהי' קשה עליהם התענית, ויכשלו לפדותו בממון בלי התרה, לכן עשו תיקון בקבלה שיהא בלי נדר. דהגם שאין עליו דין תענית, מ"מ לצעורי נפשיה הוי עינוי להקריב חלבו ודמו אפי' בלי תורת קרבן גמור. — אלא שיש לעיין, אם אין עליו תורת תענית למה מקבלו בתפלת מנחה.
ד) והנראה בזה, דבעצם ענין הקבלה דאמר שמואל (תענית יב.) כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית, הוסיף הרי"ף (דף ג:) שנאמר קדשו צום (יואל א, יד). והוא לשון הזמנה כדפירש"י (שם) הזמינו צום. — יש לעיין אם כונתו דוקא בנדר, דשמא כשהאדם מכין עצמו לצום, אפילו לא קיבל עליו בנדר, אלא כשאר קבלות שהאדם מקבל ע"ע בלי נדר, הרי זו ג"כ נחשבת להזמנה. — והגדרה חדשה מצאנו בריטב"א (תענית יב. ד"ה אימת מקבלה) שאין זה נדר גמור, ונראה כנודר להרע לעצמו, ומשו"ה בעי קבלה גמורה דקביעות בתפלה וסמוך לתענית, וכשאר קבלות שבשבת וי"ט כשצריכין קבלה, דבעו קבלה בתפלה או על הכוס, כשבא לקבלם מבעו"י, כדי לעשות קבע לדבר עכ"ל. — וזה חידוש שלקבלת שבת צריך תפלה או כוס. וכנראה ס"ל דלא מהני קבלת שבת בלא"ה. דאין קבלת השבת מתורת נדר, וה"נ קבלת התענית, י"ל שהיא הזמנה בלבד.
וכ"כ בדע"ת (סי' תקסח, א ד"ה וגם) דמבואר מהר"ן (פ"ק דתענית) גבי לוה אדם תעניתו, דסתם תענית שמקבל עליו הוא רק נדר מדרבנן, וכ"כ הרא"ש (פ"ט דנדרים). והמג"א (תקנא סקכ"ז) כ' דכל שלא הוציאו בלשון נדר אלא בלשון "קבלה בעלמא" מותר לאכול בשר מי"ז בתמוז והלאה בשבת וסעודת מצוה. ועי' בשו"ע (סי' תקע) שקבלת תענית אינו כנדר. — ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' כח) ביאר דנדר הוא איסור חפצא, כגון קונם פירות עלי אם לא אלך לא"י, אבל האומר אני נודר לעלות, אין כאן חלות נדר, אלא שנהגו בדברים של מצוה, ולכן לוה אדם תעניתו ופורע, שאין בקבלת תענית נדר שיחול על החפץ עיי"ש. — וכל זה כאמור שקבלת תענית היא כהזמנה בלבד.
וגם הזמנה לבד מילתא היא, כמו נותן מתנה לחבירו שאם רוצה לחזור בו, יש בו משום מחוסרי אמנה, מפני שהבטיחו (שו"ע חו"מ סי' רד, ח), הגם שלא נדר. והמכבד את חבירו למול או להיות סנדק, אסור לחזור בו (שו"ע יו"ד רסד, א בהגה), משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (ט"ז), ואם נשבע לו צריך התרה (שם). — וכמו"כ י"ל בתענית, שאם הזמין עצמו והתכונן לצום למחר, ה"ז בכלל קדשו צום, וכקיבל עליו שבת, גם בלי נדר [ועי' מה שהאריך בזה בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' לה, וח"ט סי' יד)].
והנה הרא"ש (תענית פ"א סי' טז) כ' בשם הראב"ד דקבלת תענית אינו אלא כצדקה, כאילו מתנדב מחלבו ודמו לגבוה [וטעמא דלוה ופורע לעניים] דנותן תמורתם לעניים, דאדעתא דהכי קיבל, ובו הדבר תלוי, אם ירצה יפרע לעניים, או יפרע תעניתו עיי"ש. — ויש לעיין אפילו אם קיבל בלי נדר, אם יש בו עכ"פ כעין מחוסרי אמנה, שהרי הבטיח חלבו ודמו לגבוה, וגם בלי נדר יהא עליו חיוב מצד היושר לפרוע, דחלבו ודמו לגבוה חשוב יותר ממתנה לעניים.
ה) ובלבוש (תקס"ב, א) כ' הרוצה להתענות ולהתפלל עננו שיתקבל תעניתו, צריך לקבל עליו בנדר לשם מצוה, שאם לא יקבל עליו ויתענה לא חשיב ליה לתענית, כי אקראי בעלמא הוא. ולא למצוה יחשב לו, ודמי למפוח מליא זיקא (תענית יב.), ואדרבא נקרא חוטא על שציער עצמו, כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו, וכמו שבקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו (תו"כ ריש ויקרא), ואפילו מתעסק בשחיטה פסול, דכתיב לרצונכם תזבחו (חולין יג.), כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן. דומה למתעסק בקדשים ופגול הוא לא ירצה לו עכ"ל. — ובדבריו מפורש להדיא שהקבלה צ"ל "בנדר לשם מצוה". וכרהיטת לשון הרמב"ם והשו"ע הנ"ל.
ומש"כ הלבוש דנקרא חוטא על שציער עצמו, ולכאורה צ"ב דהלא לב יודע מרת נפשו שמצטער על עוונותיו, ומצער עצמו לכפרה, וא"כ מי גרע מגלגול שלג או לישב בין הנמלים שיעקצוהו, כמובא מהקדמונים. ואפילו אם מתענה ומתפלל לרפואת חולה (כבשו"ע סי' תקסט), הרי הכונה שיתכפרו עוונותיו ועונות החולה ותתקבל התפלה לרפואתו. וא"כ גם אם אינו תענית ע"פ הלכה, כיון שלא קיבלו, אבל עכ"פ מצטער בכונה, ועי"ז המקטרגים בדלים הימנו (כהאר"י ז"ל בשער רוה"ק דף יד. תיקון ה) וכמו שהארכנו בזה בס"ד במשנ"י דרשות ומאמרים (מאמר נג) דמ"ש היושב בתענית נקרא חוטא, הוא רק באיש קדוש שלא פגם מעולם עייש"ה.
וצ"ל בכונת הלבוש, דכיון דחז"ל קבעו שתענית צריך קבלה, א"כ באופן זה צריך להקריב קרבן כשר ומהודר, וכמו המביא קרבן פסול ה"ז חוטא, כן המתענה שלא כתקחז"ל, הגם שציער עצמו, אבל טפי הו"ל להקריב קרבן זה באופן הכשר.
ו) ושאלה זו אם קבלת תענית צ"ל בנדר דוקא, או שיכול להיות גם בלי נדר, אפשר לתלותה במחלוקת הראשונים, כפי שביארה הקרבן נתנאל (תענית פ"א סי' טז אות ב-ג) דהריטב"א ס"ל דקבלת תענית אינו כנדרי איסור אלא כנודר להקדש ולצדקה להקריב חלבו ודמו לפני הבורא ית"ש, ולכן יכול ללותו ולפרוע דמים. אבל הראב"ד והרא"ש סברי דהוי כנדרי איסור, ולא שייך ללותו ולפורעו, אלא מטעם דלכתחילה אדעתא דהכי נדר עיי"ש.
וי"ל דלהריטב"א דהוי כנודר להקדש ולצדקה, אינו צריך נדר דוקא, וכל קבלה מועלת, וכדמשמע מלשונו הנ"ל דהוי כקבלת שבת. אבל להראב"ד והרא"ש דהוי כנדרי איסור, צריך שיהא כנדר ממש, ויל"ע.
ז) היוצא מזה שיש ג' מדרגות. — א) שמקבל תענית בתפלת מנחה סתם בלשון הריני בתענית, שמשמעותו נדר. וכלשון הרמב"ם והשו"ע. ובזה יש נדר ויש תענית יחיד גמור, לתפלת עננו ולצאת ידי נדר אם נדר להתענות. — ב) שמקבל בלשון נדר, אבל לא בתפלת מנחה או אח"כ, אלא לפני זמן מנחה (קטנה או גדולה), וזה נדר, אבל אין לו דין תענית (תקסב, ו משנ"ב ובה"ל), כי תקנת חז"ל היא שתענית צריך קבלה לפניו במנחה, שיאמר דברי ריצוי ותחנונים בתפלתו שיקתבל תעניתו ברצון. — ג) שמקבל בתפלת מנחה, אבל בלי נדר, וזו הזמנה והכנה להתענות. וצדדנו דלהרמב"ם והשו"ע אפשר דהוי כתענית. אבל בלבוש מבואר שאינו תענית, ולא מצאנו מי שיחלוק עליו. וא"כ אין זה לא נדר ולא תענית. ואעפ"כ י"ל שתיקנו כן בכדי שלא יכשל בעון נדרים, וכמשנ"ת.
למעשה כיון שבלשון הרמב"ם והשו"ע כ' הריני בתענית, בודאי שטוב שלא להוסיף בלי נדר, דבזה מפסיד עיקר התענית. וכן משמע מנוסח מסירת המודעה אחר התרת נדרים בער"ה "חוץ מנדרי תענית בשעת מנחה", דהיינו שאותם רוצה שיהיו בתורת נדר. וכמובן שאין להקל בתענית כלל, ואם רוצה להפסיקו צריך התרה בפני ג'. — וגם מלשון הרא"ש הנ"ל שכ' דהוי כנדרי צדקה, מבואר דאם אומר בלי נדר עוקר הנדר והקבלה. — והנכון הוא לומר כנוסח הרב חיד"א ז"ל בעבוה"ק (מורה באצבע סי' ג אות קכז) שקודם שיעקור רגליו יאמר: רבון העולמים הריני לפניך על תנאי בתענית נדבה למחר מעלות השחר עד אחר תפילת ערבית, ואם לא אוכל או לא ארצה, כשאומר מזמור לדוד ה' רועי, אוכל להפסיק וכו' עיי"ש.
כ"ד המברכו בברכת התורה
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5