——–
גרסינן בשבת (דף כא:) נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו, ודיו. ופרש"י מבחוץ ולא ברשות הרבים אלא בחצרו, שבתיהן היו פתוחין לחצר. ואם היה דר בעלייה שאין לו מקום בחצרו להניחה שם. מניחה מבפנים, כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים. ולפי פירושו אין להדליק בחוץ ברה"ר אלא בתוך חצרו וזהו הפרסומי ניסא. וכתבו כדבריו בספר אור זרוע (ח"ב חנוכה סימן שכג) וספר שבולי הלקט (ענין חנוכה סימן קפה).
והתוס' שם פליגי עליו ופירשו שהמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר. וגם בחידושי הרשב"א כתב שאין מחוור בעיניו פירש"י מדתנן ומייתינן לה בסמוך הניח חנוני את נרו מבחוץ החנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור מפני שהוציאה ברשות, ואם אין מניחה אלא בפנים וזה הניחה בחוץ ממש למה פטור ומי הרשהו, ואם אתה אומר דוקא בשהניחה כנגד חוץ ולעולם בפנים בחצרו, אם כן אפילו חנוני בכי הא אמאי חייב והלא ניזק ברשות המזיק הוזק ואדרבה בעל הגמל חייב, אלא מסתברא מבחוץ ממש קאמר. וראיתי לריטב"א וכן לשפת אמת שם שביארו דכוונת רש"י למימר דלא סוף דבר מצותו בחוץ ממש, אלא ה"ה סמוך לחוץ מבפנים בענין שיכירו בני רשות הרבים. ושו"ר למאירי דיוק כדברי רש"י ממה שאמרו מהו לטילטולי שרגא דחנוכה מקמי חברי בשבתא אלמא שלא היה בו אלא איסור טלטול ואלו בחוץ היתה הרי יש כאן איסור הכנסה והיאך התירו. מ"מ כתב שיש לדחות ולפרש בכרמלית ע"ש.
ופסקו הטור והב"י כדעת התוס' דיש להדליק את נ"ח לפני ר"ה וז"ל בשו"ע (או"ח סימן תרעא סעיף ה) נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים.
והא דאמרינן נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח היינו כשהוציאה מבחוץ ברשות הרבים, ומן הטעם שפירש"י והר"ן ז"ל שאם ירחיקנה להלן מן טפח אינו ניכר שבעל הבית הניחו שם. וכמ"ש בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות מזוזה) על הא דאיתמר גבי נר חנוכה דיניח בטפח הסמוך לפתח ביתו, ר"ל מבחוץ בקירות הבית סמוך אצל הפתח טפח להכיר דשייך לאותה פתח ע"כ. ולפי זה נראה לומר כשהפתח החצר אינו מול רשות הרבים וע"י כך אינו נראה לרבים אם כשירחיקנו מעט יותר מן הפתח עדיין יהיה ניכר למי הוא שייך ועי"ז שירחיקנו מעט יראה יותר לעוברים ושבים לשום פרסומי ניסא נראה שודאי שרי. דהלא המטרה שמדליקים בחוץ את הנרות עבור העוברים ושבים וזהו הפרסומי ניסא וראה עוד להלן בזה.
ולא מבואר מה שכתב מרן בשו"ע האם כוונתו לזמנו דהיינו כשכתב את השו"ע וכ"ש האידנא דליכא סכנה שיש לנהוג כדין התלמוד או לאו. (ולכאורה באמת כך נראה דעת מרן שיש לנהוג למעשה בימינו). אמנם הרמ"א שם ביאר את דבריו שבזמן הזה מדליקין בפנים נהגו בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם וזאת בכדי שתהא מזוזה מימין ונ"ח משמאל ומשמע אע"פ שאין סכנה יש להדליק מפנים ואין לשנות. וכן כתב בשיורי כנה"ג (אות ז) ומשנ"ב ובן איש חי (ש"א פ' וישב אות ד) וילקוט יוסף (סעיף יא) ועוד פוס' רבים . ומ"מ בזמן הגמ' היה עדיפות להדליק בחוץ בר"ה כנ"ל לפרסומי ניסא וכשלא היה ניתן להדליק שם בין בשל סכנה או בשל רוחות או שגר בעליה וכד' "יורדים מדרגה בפרסום" ומדליק בחלון הסמוך לרשות הרבים. וכיום שאין אנו מדליקים בחוץ "יורדים מדרגה" מדינא דגמ' ועדיפות הראשונה להדלקה היא בחלון הפונה לרשות הרבים ואם גם שם לא ניתן כגון שאין חלון כזה וכד' אזי מדליקים בבית ועושים פרסום קטן לבני הבית בלבד אך מדליקים כעין דינא דהתלמוד אבל מבפנים דהיינו סמוך לדלת בצד שמאל כי בימין נמצאת המזוזה בכדי שיכנס בין שתי מצות. עיין לכף החיים שם (אות סד) בשם הלבוש כשיש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דפרסומי ניסא עדיף מהמעלה שיכנס בין שתי מצות. וכן מוכח מפ"ח (סימן תרעא).
ופי' בשעת הסכנה פי' הריטב"א שם לא סוף דבר סכנת נפשות דא"כ פשיטא דעל מצות עשה לא יהרג וכדאיתא לקמן במכילתין גבי תפילין (מ"ט א' עיי"ש) וכדכתיבנא במסכת סנהדרין, אלא אפי' סכנת צער או איבה כמו בצרפת ע"ש. שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (יז, א). וטעם זה הובא גם בספר אור זרוע שם וכתב טעם נוסף שי"מ שעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נרות של חנוכה. ולפי' בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו כתב השפת אמת שם משמע קצת דבפנים אין מעלה על הפתח אך אנו נוהגין להדליק על הפתח כמ"ש בד"מ (סי' תרע"א) כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח כו' ואפשר לומר דהסכנה הי' אז גם בכה"ג רק על השלחן היו מניחין להדליק דלצורך אכילה היו מניחים להם. פי' שגזרו שלא להדליק נ"ח דאם היו מניחים על הפתח הי' ניכר שהוא נ"ח ולכן הניחו את נ"ח על השולחן. הא כשאין ידם תקיפה כל כך מה שניתן לתיקוני מתקנינן דהיינו להניחם סמוך לפתח בצד שמאל. והיכא דליכא מזוזה מנח לה לנר בימין.
ועוד כתב האור זרוע האידנא דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין אנו מדליקין בחצירות. ולדבריו נמצא אע"פ שאין שעת סכנה אין מדליקין בחוץ כדין התלמוד. וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן קיא) כיון שעת', שיד האומות תקפה עלינו, ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא. ומנהג רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב) היה להם שהיו נוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לרשות הרבים ויש שנוהגין להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבי'. ואפשר לומר לשיטתם דיש להדליק מבפנים משום דיד הגויים תקיפה עלינו. וכ"כ ספר כלבו (סימן מד) שגם כתב ועכשיו בגלות שאין אנו יכולין לקיים המצות בשלמות מניחה על וכו'. הא כשאין שכיחי גויים או גנבים נחזור לדינא דתלמוד להדליק נ"ח בחוץ לפרסומי ניסא.
וכן ראיתי שכתבו דהאידנא נהגו להדליק כעין דינא דתלמוד בחידושי הריטב"א מסכת שבת (דף כג.) בשם בעל התרומה והובא גם בטור כתב דאנן דמדלקינן סמוך לפתח דנראה לעוברים דיננו כדין התלמוד וכו' וכן ביאר הטור דהיינו אע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים. ושו"ר שכ"כ בספר האגור (הלכות חנוכה סימן אלף לד) וספר מנורת המאור (פרק ב תפילה הלכות חנוכה עמוד 207) על מה שכתב בספר המצות נכון להדליק בעוד בני הבית נעורים. ונ"ל שאף לדידן צריך לדקדק שאע"פ שמדליק מבפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש הכירא לעוברים ושבים.
ועוד ראיתי בספר העיטור (עשרת הדיברות ה' חנוכה דף קיד:) שכתב להדיא דבעינן להדליק כדין התלמוד דהיינו להדליק בחוץ וז"ל ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו על פתחו. וכן נראה מהמג"א (ס"ק ח) ומשנ"ב (ס"ק לח) דנ"ל דאם יש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דבזה ליכא חשש סכנה אם לא במקום דשכיחא הזיקא.
וטעם להדלקה נ"ח בחוץ מובא בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רפג) בספר יוסיפין דפוס ישן שכותב השתלשלות המאורעות בימי החשמונאים ולא הזכיר כלל מנס המנורה רק שנצחו במלחמה על אויביהם וליהודים היתה אורה והדליקו נרות בחצרותיהם, וי"ל שלכן תיקנו להדליק על פתח ביתו מבחוץ זכר לנס זה שהיו בצר ובמצוק מוחבאים במערות ונקיקי סלעים והיתה הרוחה והאירו נרות בראש כל חוצות. ואולי שעיקר התקנה להדליק נר איש וביתו היתה רק להדליק אור בחוץ לזכר הנצחון.
נמצא לפי זה שתקנת חז"ל להדליק את נר חנוכה דוקא על פתח ביתו מבחוץ וז"ש מפני פירסומי ניסא שצריך להשתדל כמה שיכול לפרסם את הנס וכפי שכתב הרמב"ם (בהלכות חנוכה פרק ד הלכה יב) שמצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.
ולפ"ז נראה שכיום ב"ה שאין אנו בגלות ויכולין לקיים המצות בשלמות יש לחדש את מנהג אבותינו כדינא התלמוד ולהדליק מחוץ לפתח ביתו לכוון רשות הרבים וסיוע לזה ראיתי במגילת תענית (ליכטנשטיין עשרים וחמשה בכסלו) שכתוב שמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואם מתירא מן הגויים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. דהיינו ההדלקה משתנת בהתאם למציאות הסכנה בשטח. וכן מוכח מסדר רב עמרם גאון (סדר חנוכה) שכתב אם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטין מניחו על שולחנו ודי לו וגם הריטב"א שם כתב שאם נשבה רוח מדליקו בפנים ע"ש. ושו"ר לערוך השולחן שם (אות כד) שמה שנהגו להדליק בפנים משום שימי חנוכה הם סגריר וגשם ושלג ורוחות חזקים וא"א להניחם בחוץ אם לא להסגירם בזכוכית וכולי האי לא אטרחוהו רבנן ועוד דבזה לא היה היכר למצוה כל כך. וכן מוכח מהפוס' שנביא לקמן בס"ד שהתירו להדליק את נ"ח בעששית וזהו המהדרין בנ"ח.
ואע"פ שיש רוחות בחוץ שיכולות לכבות את נ"ח וע"י מסגרות הזכוכיות נמנעת הרוח מלכבות את נ"ח מותר להניחם שם כדברי סדר רב עמרם גאון (סדר חנוכה) שכתב אסור להשתמש באותו נר, אבל מכסהו בכלי בכדי שיתראה מעט שיכירו כי נר חנוכה הוא. ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטין מניחו על שולחנו ודי לו. נמצא דדי בכדי שיראה מעט שפיר דמי וכ"ש שנראה מעבר לזכוכית. וכ"כ הברכי יוסף (או"ח סימן תרעג ס"ק ח) שיכול להדליק נר חנוכה בפנס שיש לו דפנות של זכוכית, וטוב ויפה לעשות כן. שו"ת שאלת יעבץ סי' קמ"ט. וכמוכח בערוך השולחן הנ"ל. וכן השיב בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קיד) בענין הדלקת נרות חנוכה שמהדרין מדליקים בחוץ לפתח הבית בעששית שיש בה פתח בצד, ובשעה שמדליקים פותחים את הדלת שבעששית ומיד עם גמר הדלקה סוגרים אותה, ובזמן שיש רוח גדולה אין הנרות יכולים להיות דלוקים ועומדים הם להכבות, וא"כ האיך יוצאים ידי חובה בהדלקה כזאת, ואעפ"י שהוא סוגר אח"כ את העששית הרי קיי"ל דהדלקה עושה מצוה ובשעת ההדלקה הרי הם עומדים להכבות ובסתימת דלת העששית אח"כ הרי אין זה הדלקה. וביאר מה שאמרו במעמיד הנר לפני הרוח שלא יצא ידי חובתו הוא משום שעצם ההדלקה במקום שעלול להכבות משוי ליה את הכבוי שיכבה אח"כ שיחשב ככבוי במזיד, משא"כ בנ"ד אדרבה מעשה סגירת הדלת אח"כ מוכיח על תחילת הדלקתו שהיא על מנת שלא יכבה ומשוי לה להדלקה באופן שתהא קיימת. ולפי שדנו והתירו להדליק בפנס זכוכית משמע שהדליקו בחוץ וכי צריך פנס זכוכית בבית. ואם תאמר שהדליקו בחלון הסמוך לרשות הרבים ולכן צריך את הפנס זכוכית. יש לומר מסתמא יש שם חלון זכוכית ולא צריך לפנס.
וממה שמרן כתב כיצד להדליק את נ"ח ולא חילק בין דינא דהתלמוד לימינו כהרמ"א הנ"ל מזה משמע שכתב לימינו ולא לימות המשיח דהיינו דבימינו אליבא דמרן יש להדליק כדינא דגמרא וכמ"ש הרב שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח' ג או"ח סימן ריח) שבא"י כפי הנראה לא הדליקו בפנים אלא הדליקו בחוץ כדינא דגמרא וכמה דברים מנהג א"י שונה מחו"ל וכן הוא נוהג הלכה למעשה בא"י. ולפי זה ברור מדוע מרן לא חילק כנ"ל. כן נראה לומר ממה שמרן כתב בשו"ע (סימן תרעב סעיף א) לא מאחרים ולא מקדימים. את זמן הדלקת נרות חנוכה משמע מזה שלדעתו אין הדלקה בבית דאם איתא שהדלקת הנרות בבית הרי יכול להדליק כל הלילה כפי מה שמובא במחזיק ברכה (אות ב) בשם המאירי בזה"ז הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית ידליק מתי שירצה. אמנם אפשר לדחות ולומר שגם כשמדליק בביתו צריך להדליק בזמנה משתשקע החמה משום זריזין מקדימין למצות כמ"ש הר"ן בשבת (דף ט.) ע"ש. ושו"ר שכתב בשו"ת שרידי אש (חלק א סימן נז עמוד קסז) שבא"י חזרנו לדינא דגמ' לשים את הנרות בפתח הבית או החצר, זה משום שבא"י יש לנו רשות לקיים המצוה כהלכתה.
ושו"ר לתשובה ממרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בילקוט יוסף (חלק ה עמוד 232) שמורה לרבים להדליק בחוץ ולמדליקים בפנים יש להם על מה שיסמוכו. וכן הובא בספר מקראי קודש (עמוד 27 ועמוד 45) וציין שכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א להדליק בפתח החצר ולא בבית ולא בפתח הבית אלא אם יש חשש מגנבים וכד' ע"ש. וכ"כ בתורת מועדים בשם אביו הנ"ל בלשון שלכתחלה ומהודרת יותר וז"ל והמחמירים ומהדרין במצוה מדליקים נרות חנוכה מבחוץ אף בזמן הזה ע"ש. ושוב כתב בספר חזון עובדיה (חנוכה עמוד לח) כדלעיל וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קכז) למעשה יש להדליק בפתח החצר אפילו במנורה פשוטה ולא במנורה יקרה בחלון. וכן ראיתי בספר מקדש ישראל (עמוד נג) שציין לחזו"א שמדינא צריכין להדליק נ"ח בחוץ משום פרסום ניסא בא"י.
וראיתי לכתוב מה שהביא הברכי יוסף (בס"ק א) מפשט דברי מרן משמע דלהרמב"ם (פ"ד ה"ה) וסיעתו דסתמו דאין מאחרין ולא מקדימין, היינו אפי' טרוד, וא"ח פליג דאם הוא טרוד יכול להקדים. ולפ"ז סתם מרן דלא כא"ח ברישא, ונקטינן כסתם, וכדעת מרן, לדידן דקבלנו הוראותיו, ואפי' טרוד לא מצי להקדים. אמנם אפשר לומר דהא דנקטה מרן דלשון יש מי שאומר, היינו כי אורחיה דמרן, דסברא מחודשת דלא אתפרשא בשאר פוסקים מייתי לה בלשון יש מי שאומר, כמ"ש הסמ"ע (סי' טז ס"ק ח וסי' כו ס"ק יג) ודעמיה. ואין חילוק בין היכא דקאמר יש מי שאומר להיכא דקאמר ויש מי שאומר, כדכתיבנא בעניותין בחו"מ סי' י"ו (אות ג). ע"ש. והכא נמי דכוותא, דגם להרמב"ם ודעמיה מי שהוא טרוד יכול להדליק כדעת א"ח, אלא דהרמ' איירי ברובא דעלמא דלא טרידי. וכן משמע קצת בא"ח שהוא מקור דין זה, דלעיל מייתי שני הסברות, ואח"כ כתב מי שהוא טרוד, וכו' דלא גרע וכו'. ומשמע דהוי אליבא דכ"ע. וכן עיקר, דמנקט מילתא מציעתא עדיף. עכ"ל.
ועוד אפשר ללמוד כנ"ל דהיכא דליכא חשש סכנה חזר המצב לקדמותו ודנין כל דבר לגופו כמ"ש בענין מזוזה בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן פט) שדעת הרמ"א כהמרדכי דחושש לחשש סכנה כמו דאמרינן בהני אבילי דמחוזא שפטורין משום סכנה שיאמר העכו"ם כשפים הוא עושה לי וחמירי סכנת' מאיסורי כ"כ הש"כ בסי' רפ"ו ס"ק ו' שטעם זה הוא עיקר ולא כלבוש ע"ש וא"כ לכאו' י"ל היכא דליכא חשש סכנה חייב במזוזה.
וראיתי לכתוב מה שראיתי בשפת אמת שם בגמ' ת"ר נ"ח מצוה להניחה ע"פ ביתו מבחוץ קשה דהו"ל למיתני להדליקה דהא קיי"ל הדלקה עושה מצוה ואפשר משום דקתני סיפא דבשעת הסכנה מניחו ע"ש ודיו וי"ל דעל הדלקה אין סכנה בדרך עראי בפרט למ"ש תוס' לקמן (מ"ה) דלא הקפידו בשעת אכילה כו' וא"כ כיון דעל הדלקה ברגע אין סכנה י"ל דאפי' בשעת הסכנה דמניחה ע"ש מ"מ הדלקה צריך להיות מבחוץ כיון דהדלקה ע"מ ולכך נקט גם ברישא להניחו ודוחק וכן יל"ד בהא דלקמן נ"ח שהניחה למעלה מעשרים ובהא דמצוה להניחה בטפח כו' ולא נקט הדלקה ע"ש.
וכבר כתבו הפוס' דבעינן שידליק נ"ח בביתו מצות חנוכה נר איש וביתו כמבואר דמצות הדלקה היא חובה על האדם להדליקה דוקא בביתו או על פתח הבית או על פתח החצר, וכשאין לו בית פטור מלהדליק ומברך רק על הראיה. לכן מה שכתבנו לעיל שידליק בחוץ כשהפתח פתוח לחצר וחצר פתוח לר"ה וניכר בכך שההדלקה בשביל הבית הפנימי אזי מקרי הדלקה כשרה ויוצא ידי חובתו אבל הדר בעלייה ומדליק נרות למטה או בבית אחר שיש לו רשות לעבור דרך עליו מ"מ הרי לא מינכר דהני נרות בשביל העלייה הם ומעתה כ"ש אם ירד למטה בקומה התחתונה וידליק שם ודאי דלא מינכרא מילתא דבשביל העלייה הוא מדליק אלא הו"ל כמי שהלך לבית שכנו ומדליק שם נרות דלא הוי' ביתו ולא יצא ידי חובת ביתו. כמובא בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נח) ובשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן רא) ועוד. ועוד נראה לומר כשבני הבית אינם נמצאים בביתם יוצאים י"ח ע"י שליח שידליק עבורם בביתם ומברך על הדלקת הנר בלבד דברכת על הנסים וזמן יצא י"ח בהדלקה בביתו וכמ"ש בספ' ברכת ה' (חלק ד פ' ב סע' יד) לרב משה לוי זצ"ל. וכן נראה לי כוונתו של הילקוט יוסף (בעמוד 230). ושו"ר בחידושי הרמב"ן פסחים (דף ז.) נר חנוכה שאפשר לעשותן על ידי שליח ומברכין עליה להדליק ובספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן רו) שהרי כמה מצוות אדם נעשה שליח חבירו ומברך עליהן אע"ג שאינן שלו כגון חלה ותרומה ונר חנוכה.
ונראה שמטעם זה מרן בב"י (בסי' תרע"ה) דחה סברת תרומת הדשן דאכסנאי שהוא נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי, וכתב עליו דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה עכ"ל, וכ"כ הפרי חדש (סימן תרעז אות א) שטעות בידי המברך אם יעשה כן וכ"כ בשו"ת רב פעלים (חלק ב או"ח סימן נ) בשם החיד"א שאין תלוי בכוונתו כלל, ובין יכוין לצאת בהדלקת אשתו בין לא יכוין פטיר ועטיר בהדלקת ביתו, וממילא הוא יוצא ולא שבקי רווחא לדידיה דלבעי כוונה לצאת, בכי הא סבר מרן דהוי ברכה שאינה צריכה.
לסיכום: צריך להדליק את נ"ח כדינא דגמרא מבחוץ ובפרט בארץ ישראל ולפרסם בכך את נס חנוכה.
פירות הנושרים:
יכול להדליק נר חנוכה בפנס שיש לו דפנות של זכוכית, וטוב ויפה לעשות כן.
י"א שגם עכשיו נוהגים להניח נר חנוכה מבפנים בטפח הסמוך לפתח אע"פ שאין הגויים לוחצים אותנו.
יש דכתבו דהאידנא אם ניתן ידליק כדין התלמוד דהיינו מחוץ לבית ורק אם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטין מניחו על שולחנו ודי לו.
כשיש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דפרסומי ניסא עדיף מהמעלה שיכנס בין שתי מצות.
אפי' בסכנת צער או איבה מדליק בביתו.
גם כשמדליק בביתו צריך להדליק בזמנה משתשקע החמה משום זריזין מקדימין למצות.
אם יש לו חלון הסמוך לר"ה נכון יותר שיניחנו שם כדי שיהיה היכר לבני ר"ה ויתפרסם הנס אם לא במקום דשכיחא הזיקא עי"ז.
יש שנהגו כשמדליקין בפתח הבית והוא פתוח וע"י כך יש הכירא לעוברים ושבים.
כשיש חשש מגנבים וכד' עדיף להדליק במנורה פשוטה בפתח החצר מאשר להדליק מנורה יקרה בחלון.
מצות הדלקה על האדם להדליקה דוקא בביתו או על פתח הבית או על פתח החצר, וכשאין לו בית פטור מלהדליק ומברך רק על הראיה.
ומה שמדליק בחוץ כשהפתח פתוח לחצר וחצר פתוח לר"ה וניכר בכך שההדלקה בשביל הבית.
מאחר ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא.
הדר בעלייה ומדליק נרות למטה או בבית אחר שיש לו רשות לעבור דרך עליו מ"מ הרי לא מינכר דהני נרות בשביל העלייה הם ומעתה כ"ש אם ירד למטה בקומה התחתונה וידליק שם ודאי דלא מינכרא מילתא דבשביל העלייה הוא מדליק אלא הו"ל כמי שהלך לבית שכנו ומדליק שם נרות דלא הוי' ביתו ולא יצא ידי חובת ביתו.
אכסנאי נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור אין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה שאין תלוי בכוונתו כלל, ובין יכוין לצאת בהדלקת אשתו בין לא יכוין פטיר ועטיר בהדלקת ביתו, וממילא הוא יוצא.
כשבני הבית אינם נמצאים בביתם יכול למנות שליח שידליק להם את הנרות ויוצאים י"ח בכך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5