——–
אסקינן בגמ' בשבת (דף כא.) דאין להשתמש בנרות חנוכה דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר: כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. ורב חסדא אמר מדליקין בהן בחול, אבל לא בשבת, קסבר אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. ופסקו הרמב"ם (בהלכות חנוכה פ' ד ה' ו) וכל הפוסקים שכל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות, משום דכבתה אין זקוק לה. ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בשמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.
ורבותינו הראשונים שנביא לקמן בס"ד נחלקו בביאור טעם הגמ' בדף (כא:) להצריך נר אחרת (שמש) תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו, ודיו. אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה צריך נר אחרת. ופירש"י נר אחרת – לעשות היכר לדבר. ואי איכא מדורה אש, לא צריך נר אחרת, לפי שמשתמש לאור המדורה, ויש היכרא שהנר של מצוה היא. וכ"כ בספר כלבו (סימן מד) וראבי"ה והמאירי בשבת שלקמן. דהיינו כוונת דברי רבא להצריך נר אחרת זהו רק בשעת סכנה שמניחו על שולחנו ודיו וליכא שום היכרא אבל כשמדליק את נ"ח במקומם לא חיישינן להשתמש לאורם או אפשר לומר שלא צריך שם שמש משום שהמקום הוא היכר וכמ"ש הרז"ה וראה עוד לקמן בזה בהגהות מעשה רוקח ומוהר"ר ברוך פרענקיל שהביאו וכן נראה דעת המג"א (בס"ק ה) והט"ז.
אלא שמלשון הרמב"ם שם (הלכה ח) אין נראה שהכוונה משום היכר אלא שלא ישתמש בנ"ח, וז"ל: וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורו וכן כתבו הריטב"א והרשב"א שם כדי שלא ישתמש לאור נר חנוכה כלל ואפילו לשוח, מדאמרינן ואי איכא מדורה לא צריך אלא היכא דהוי אדם חשוב, והא ודאי אפילו מי שאינו חשוב אינו אוכל לאור מדורה ואינו עושה כן אלא העני, אלא ודאי כדאמרן, וכן היה אוסר מורי הרב ז"ל לשום אדם לדבר עם חברו בפתח לאור הנר חנוכה. (א"ה, עי' חדושי המאירי). וכ"כ הרא"ש (פרק ב סימן ד) ובספר שבולי הלקט (ענין חנוכה סימן קפה) ובספר עוד יוסף חי לר' יוסף זרקא רבו של רבי יצחק טייב שם ודחה את פי' רש"י וכן הובא בפני יהושע ושפת אמת שם שהר"ן ז"ל כתב טעם דאסור להשתמש לאורה כדאשכחן במנורה. ונפ"מ בשיטות הנ"ל אם חייב נר אחרת במקום שיש היכר אחר כגון שמדליק את נ"ח במקום שאין רגילות להדליק שם כל השנה ותו נפ"מ במקום שיש אור ואין חשש שמא ישתמש לאורו אך אין היכר וראה עוד לקמן בזה. ועוד נפ"מ למי שאין לו אלא נר אחד ואין לו נר אחרת להדליק לשמש היכן כדאי לו להדליקה וראה עוד בסמוך.
ודעת מרן בשו"ע (או"ח סימן תרעג סעיף א) כדברי הרמב"ם לעיל שמותר להשתמש בשמנים ופתיליות שאסורים בשבת כנ"ל ומה שנוהגים להדליק נר נוסף, כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה. וכן בהגהת הרמ"א כתב כן במדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר. רק לא מובן האם ארוך בדוקא או מונח גבוה משאר נ"ח ופי' בשו"ת בנימין זאב (סימן קסח) מבואר שנוהגין להעמיד השמש של נרות חנוכה גבוה משאר הנרות המנהג שנהגו יש לו סעד וסמך כדי שיהא ניכר שהוא משמש למצות וסימניך שרפי"ם (רמז לשמש) עומדים ממעל לו ול"ו בגילגול עולה מניין הנרות בלתי השמש שמוסיף א' בכל לילה.
ומה שמותר להדליק בשמנים ופתיליות שאסורים בשבת לנ"ח משום שאסור להנות מהם אבל בנר הנוסף מותר להנות ממנו שהרי לשם זה נועד לשמש את האדם במקרה הצורך כיון דאסור להשתמש לאורם. ובליל שבת חיישינן שמא יטה ולכן צריך לעשותו משמן ופתילה שיהיו מותרים גם לשבת מדחיישינן שמא יטה לצורך תשמיש. כמובא בריטב"א שם מדלא שרו הכא בחנוכה אלא משום דאסור להשתמש לאורה, ש"מ דבשאר נרות של שבת אפי' אותם שמדליקים בפתח כעין נר חנוכה והוא הדין דשאר המקומות, אסור להדליק כי אם בפתילות ושמנים שאמרו חכמים וכן כתב במחזור ויטרי (סדר הלכות שבת סימן כא) ועוד דאיכ' למיגזר שמא יטה. וחששא זו קיימת גם כשמדליק בפתח שהרי נר חנוכה היתה בחוץ סמוך לפתח. ושם לא היו אוכלי' וקאמר כיון דמשתמש שפיר לאורה איכא למיחש שמא יטה.
נמצא למדים דאין להשתמש לאורם ובשבת לאו משום קדושה אלא שמא יטה, ואמרינן לענין חנוכה אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ומקשינן וכי נר חנוכה קדושה יש בו ומסקינן שלא יהו מצות בזויות עליו. מה שאין כן בנר הנוסף שמותר להשתמש ולכן קיים חשש שמא יטה כמו"ש במשנ"ב (ס"ק ג) בשבת חנוכה אסור לעשות השמש מהשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת דכיון דמותר לעשות איזה תשמיש נגד השמש א"כ חיישינן שמא יטה. פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם, בשבת מפני שהאור מסכסכת בהם, כלומר שאין האור נכנסת תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ. ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם, לפי שאין נמשכים אחר הפתילה, ומתוך שאין הנר דולקת יפה חיישינן שמא יטה השמן על פי הנר ונמצא מבעיר.
ולכאורה מטעם זה למה לא נחשוש ונאסור את את נ"ח בע"ש שמא ישתמש בהם אחר שיעור הדלקתם דהא רשאי להשתמש בהם אחר שיעור המצוה. ראיתי בחידושי הריטב"א והרשב"א שם מה שהתירו להדליק בחנוכה בשבת בפתילות ושמנים שאסרו חכמים מפני שאסור להשתמש לאורה ולא חששו שמא ישתמש לאורה לאחר שתכלה רגל מן השוק, ומתרצים שבאמת אסור להוסיף יתר על המדה בע"ש אם מדליק בשמנים ופתילות הפסולים לנר שבת, אמנם אם מדליק באומד הדעת מותר להדליק בהם ואף שאי אפשר לצמם ומסתמא ידלקו מעט יותר משיעור ההדלקה מ"מ אין חשש שיבוא להשתמש לאורם משום שאין האדם מגביל עצמו באיסור התשמיש רק שיעור הזמן של ההדלקה בצמצום כי גם בזה א"א לצמצם. והובא גם בב"י שם. (ודע שמה שמותר להשתמש בנר של שבת, והוא שלא יהא הדבר צריך עיון הרבה, ורק דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר גזירה שמא יטה.)
ונראה ממה שאמר רבא לעיל שצריך נר אחרת להשתמש לאורה. ואי איכא מדורה לא צריך צ"ל שמנהג זה נתקן כשהיו מדליקין בחוץ שמא ישתמש לאורם והמשיכו אותו גם כשהדליקו בתוך הבית מאותו טעם. אלא שהראבי"ה פי' (בביאורי סוגיות סימן תתקעא) בשעת הסכנה מניח על שלחנו ודיו, פירוש על שולחנו במקום שאוכל ולא יכירו בו האויבים שלשם מצוה עשה, אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, שיהיה לישראל קצת היכר שלשם מצוה הדליק שהרי יש לו נר אחד במה שאוכל, והיינו להשתמש לאורה דקאמר רבא. ואי איכא מדורה לא צריך, שיש מי שאוכל לאור מדורה ויש היכירא. וזהו כפירש"י שטעם הנר להיכרה ולא לתשמיש. ולפי דבריו המדליק נ"ח כדינא דגמרא אינו צריך לנר נוסף וראה עוד לקמן בזה.
והיום ב"ה אור החשמל מפיץ את אורו לכל פינה בבית אין כלל חשש שמא יהנה או יטה את נ"ח אין צריך נר נוסף מדאמרינן ואי איכא מדורה לא צריך. ואף אין כלל חשש שמא יטה את נ"ח דהא אור החשמל מאיר דיו. ומה שכתב ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך משום דרגיל בנר לא שייך בימנו דכולם משתמשים לאור החשמל בין חשוב ובין לא חשוב. וכעין מה שכתב המג"א (באו"ח סימן רסד ס"ק ד) דאם יש נר א' כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלחוד וכמ"ש סי' רע"ו ואע"ג שהב"ח מחמיר בזה לטעמיה אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר בשמש אצל נרות חנוכה ע"ש אבל לדידן פשיטא דשרי. ומה שמובא במשנ"ב (ס"ק ח) בשם הפמ"ג ולבו"ש שאין להקל מטעם זה להדליק לכתחלה נר כשר עם פסול זה אינו שייך לומר בשבת שחל בחנוכה דזהו כורח המציאות שיחלו יחדיו.
ועיין עוד בזה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב – או"ח סימן ט) שהעלה כשאר הפוסקים דבאור החשמל אין חשש הטייה כלל וגם לא חשש מחיטה כנר שיש בו פתילה. וגדולה מזו מצינו בתשובת מקי"ח [הבי"ד הכה"ח באות י"ג] שהתיר ללמוד לאור הלאמפא שלנו עם נפט שאורם זך וצלול ואין בזה שום חשש דשמא יטה וכו' וכ' דכבר פשט המנהג בכל תפוצות ישראל ואין פוצה פה ומצפצף יעו"ש. ומזה ברור שאין חשש כלל לשמא יטה את השמש או שאר נ"ח אף בעיון דק מדאור החשמל מאיר לכל פינה.
נמצא לפי זה לומר שכיום אין צורך יותר להדליק נר אחרת (שמש) להיכרא דעצם הדלקת נרות הם עדות לנס חנוכה מדאין מדליקין נרות בכל השנה. כמ"ש בספר כלבו שם שעכשיו שנהגו להניח נר חנוכה מבפנים בטפח הסמוך לפתח די לנו בזה ההיכרא, שהרי מניחין אותה במקום שאין אנו רגילין להניח נר בשאר הימים וגם אינו מקום ראוי לתשמיש. וכן הובא מנהג זה בטור ובב"י שם בשם רבינו ירוחם (נ"ט ח"א סא ע"ג). שכתב שם כשמניח נר אחר להשתמש לאורה מניחה בפני עצמה שאם לא כן יאמרו על כולן לצרכו הדליקן ובמקום שאינו רגיל להדליק שם נר אין צריך נר אחר להשתמש לאורו עכ"ל. נמצא לשתי השיטות כשהדליק במקום שאין צריך לנר (יש די אור) או שהמקום עצמו ההדלקה הוא שינוי שפיר ולא צריך לנר אחרת.
אלא שהב"י דחה את דברי רבינו ירוחם וכתב שעכשיו אע"פ שמדליקין בפתח שהוא מקום שאין רגיל להדליק שם נר מדליקין נר אחד מובדל משאר נרות ונראה שכך הנהיגו הראשונים מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל. וכ"כ המאירי שם שהוא נוהג להדליק נר אחרת אף בלא צורך תשמיש ומנהג אבותינו ורבותינו בידינו. וכ"כ הב"י (בסימן רסד) פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה אפילו בשבת דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה אלמא אם היה מותר להשתמש לאורה היה אסור להיות כי אם משמנים שהתירו חכמים ואף על פי שנר חנוכה היו נותנין על הפתח בחוץ ושם לא היו אוכלים מדלא בקיאין לחלק בין מקום למקום.
ומזה נראה שאין לחלק בימנו בין אם צריך לאור הנר או לאו מדלא חילק הב"י במנהג בין למדליקים בתוך הבית לבין המדליקים מחוץ לבית וכן לא חילק בין מקום שרגילין להדליק לבין מקום שלא רגילין וכן אם הבית מואר ע"י מדורה או נרות או לאו וכד' מדאין הכל בקיאין בזה. כעין מה שמובא בשבת (דף יב:) שלא חילקו בגובה הנר וז"ל הגמ' לא יקרא לאור הנר. אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות, ואפילו שתי מרדעות, ואפילו עשרה בתים זו על גב זו וכו' אמר רבי ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות. אמר כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה. כי הי' סבור שיבנה בית המקדש בימיו, ואית דמפרשי דהאי דאמר וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה כלומר ללמוד ממנו ולקבוע הלכה שאפילו על הטיית הנר מביאין קרבן. הובא בספר העיתים (סימן קנח) ופי' הדבר שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה כדי שידלוק יפה ונמצא מבעיר בשבת, ואפילו היה הנר גבוה שתים ושלש קומות, לעולם אסור לקרות לאור הנר.
וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סימן רעה סעיף א) אין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו, שמא יטה. ואפי' הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול ליגע אליו, שלא חלקו חכמים בדבר. ומטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל, וכן בנר של שעוה. ובעל המשנ"ב (ס"ק ג) ביאר דגם בנר שעוה וחלב נמי גזרו שלא לקרות לפניה ואף דהוא כרוך על הפתילה כעין נרות של שעוה וחלב שלנו ולא שייך בו שמא יטה אעפ"כ יש לחוש שמא ימחוט (שמסיר ראש הפתילה להסיר חשכה) ונמצא שהוא מכבה. וכ"כ בילקוט יוסף (חלק ד סימן ערה אות ג) וכן אסר בנר שנקרא סטארין שלקמן. ומכל הלין עולה דלעולם אסרינן.
ולשיטת אחינו אשכנזים שרבים מדליקים סמוך לפתח אם כל אחד צריך להניח שמשו שם או די כשיניח שם רק שמש אחד לבד. והכי משמע במרדכי פרק במה מדליקין וז"ל אומר מהר"ם ז"ל ששמע רק שיש במקום אחד נר כשר דע"י זה יזכור ולא יטה שאר נרות שבבית ושבחצר, א"כ די להיכר נר אחד אפילו יהיו נרות רבים. והובא בשו"ת הרמ"א (סימן פא) עיין בזה (בסימן רסד סעיף א). וכשיש לו רק נר אחד ואין נר אחר לשמש מ"מ מדליק את הנר ומברך עליו. ומ"מ לכתחילה בודאי יזהר שלא להשתמש לפניה ולהניחה במקום של היכר. עיין עוד במשנ"ב (סימן רעה ס"ק ד) ובשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן קטז) מה שמובא בהא"ר שכתב בשם המלבושי יו"ט דבנר של שעוה ושל חלב שייך ג"כ שמא יטה ומ"מ בנרות הטובים שלנו [שקורין סטארין] מותר לקרות לפניהם לכו"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידלק יפה ובנר (סטארין) ידוע דאין צריך להטייה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול מאד ואין צריך כלל לזה.
אמנם אפשר לדחות ולומר שמה שדחה הב"י את רבינו ירוחם שעכשיו אע"פ שמדליקין בפתח שהוא מקום שאין רגיל להדליק שם נר מדליקין נר אחד מובדל משאר נרות ונראה שכך הנהיגו הראשונים מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל. וצ"ל שבזמנו הבית לא היה מואר בכל מקום והיה רגילות להדליק נרות לתאורה במקומות קבועים כך שלא הורגש האם הנרות הדולקים הם לשם נ"ח או לתאורה. וכיום שאין הבתים מוארים כלל ע"י נרות אלא ע"י החשמל נמצא בכל מקום שיודלקו נרות יהיה היכר שהם לשם נ"ח (וממילא לא שייך החשש שאין הכל בקיאין לחלק וכו') ולכן אין צריך כלל לנר אחרת.
איברא שאין מוכרח לומר כן מדיש שמדליקים מחוץ לפתח הבית כדינא דגמרא או בחלון הפונה לכוון רשות הרבים או בכניסת הבית לכוון המדרגות ואין שם תמיד אור ואם יש אזי הוא אור קלוש לעומת אור נ"ח ועדיין חיישינן לטעם דשמא ישתמש לאורה. וכ"כ בהגהות ברוך פרענקיל (ס' תרעא ס"ק ה) ע"ש וניתן לדחות דעדיין אור החשמל חזק דיו והחנוכיה היא היכר. וראיתי חשש אחר בספר מקראי קודש (עמוד 53) בשם הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א שאף שיש אור בחדר ע"י אור החשמל עדיין צריך להניח נר נוסף מחשש שמא תהיה הפסקת חשמל ויבוא להנות מהנרות. ולא ידעתי למה חש לחשש רחוק כזה דהא בימנו כמעט ואין הפסקות חשמל כלל זאת ועוד דגם אם נאמר כן אזי בזמן הפסקת חשמל עדיין יש תאורת חירום ברוב הבתים. ושו"ר לתורת מועדים (סימן ו סעיף מט) שגם העלה שאע"פ שאין לחוש שמא ישתמש לאור נ"ח או שמא יאמרו הרואים לצורכו הדליקה נכון להחמיר ולהדליק נר נוסף. ושו"ר בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה סימן כ) בזמנינו נר חנוכה קדים לנר שבת שהוא משום שלום הבית, כיון דאיכא נרות החשמל, ולכן ה"ה אם איכא נר חשמל וחסר הנר לכבוד שבת שהאשה מדלקת ומברכת, ודאי יין לקידוש היום קדים. דבשביל חשש הרחוק דשמא תתקלקל המכונה שאינו מצוי כלל וכו' ע"ש.
אלא שהמעיין בדברי השו"ע (סימן תרעא סעיף ה) יראה דמוכח מדבריו דלא בעינן נר נוסף כלל כשיש את אור החשמל וז"ל וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה א"צ נר אחר ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר. יראה בדבריו שאין צריך לשמש כשאין דרכו להשתמש לאור הנר. וכיום שאין מי שמשתמש למאור ע"י נרות אלא ע"י החשמל בלבד ודאי ופשיטא שאין צריך לשמש כלל וכ"ש שמונחים מעל ג' ומתחת לי' טפחים וכ"ש שמונחים בחנוכיה. וכמ"ש רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ג) במקום שאינו רגיל להדליק שום נר אין צריך נר אחר להשתמש לאורו. וכן העיד המאירי שם שראה קצת רבנים נוהגים לעמוד ליד הפתח ולדבר עם חבריהם בלא נר אחרת ע"ש.
ועדיין קשה לי מדחיית הב"י את רבינו ירוחם מטעם של היכר ולא מטעם שמא ישתמש לאורם ומדלעיל מוכח שאין טעמו כן אלא מטעם שמא ישתמש ואפשר לדחוק ולומר שזאת גם כוונתו דהיינו יש לעשות היכר מחשש להשתמש לאורם. וכן ראיתי בדרשות מהר"ח אור זרוע (סימן י) שלשון הכירא ולהשתמש חד הם וז"ל מה שנהגו להדליק ב' נרות בשבת נ"ל חד לאכילה וחד להכירה דמצוה כדאית' גבי נר חנוכה בשעת הסכנה דמניח על שולחנו צריך נר אחד להשתמש באורו. וכמ"ש הר"ן בשבת (דף ט:) וכן ראיתי שאחרונים הרכיבו את שני הטעמים יחדיו עיין לערוך השולחן (אות כא) ובקיצור שולחן ערוך שכתב (בסימן קלט סעיף ו) ולא ידליקו במקום שמדליקין נרות כל השנה, כדי שיהיה היכר שהם נרות חנוכה. ובמקום אחר (בסעיף יד) כתב נוהגין להניח אצלן את השמש שהדליקן בו, כדי שאם ישתמש אצלן ישתמש לאור השמש. וגם הגהות מעשה רוקח הנ"ל פלפל בשתי השיטות הנ"ל והאריך בהם ונשאר בצ"ע בסוף דבריו ע"ש.
ואמנם על פי חכמי הקבלה אין להשתמש כלל ע"פ הסוד בנר השמש כמובא בבן איש חי (ש"א פרשת וישב אות יד). וכן ראיתי בספר מקדש ישראל (עמוד קצא) שהעלה כן שמדינא אין צריכין שמש ורק אע"פ טעם הקבלה יש להדר בזה. ולפלא שכף החיים שם לא הזכירם. וכדברי המאירי שם שכתב שהוא נוהג להדליק נר אחרת אף בלא צורך תשמיש ומנהג אבותינו ורבותינו בידינו.
לסיכום: מדינא ולהלכה לא בעינן כלל נר נוסף שכיום אור החשמל מאיר כאור החמה ועוד שהחנוכיה היא היכר בזה אולם נראה שגם כיום כדאי להדליק נר נוסף הנקרא שמש, ובפרט ע"פ חכמי הקבלה.
פירות הנושרים:
1. למדליקים את נ"ח מחוץ לבית ואין המקום מואר שם ע"י אור החשמל חובה להדליק נר נוסף.
2. טעם להדלקת נר אחר כדי שלא ישתמש לאור נר חנוכה כלל ואפילו לשוח.
3. מותר להשתמש בנר של השמש בשבת, והוא שלא יהא הדבר צריך עיון הרבה, אבל דבר שצריך לדקדק בראייתו אסור להבחינו לאור הנר גזירה שמא יטה או ימחוט את הפתילה.
4. המדליק בשבת בשמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק בהם דבר ברור הוא שאסור להשתמש לאורן.
5. בשבת חנוכה אסור לעשות השמש מהשמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת דכיון דמותר לעשות איזה תשמיש נגד השמש א"כ חיישינן שמא יטה.
6. י"א שתמיד צריך נר נוסף ומובדל משאר נרות מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל.
7. כשכבה השמש אין לדבר עם חברו לאור נר חנוכה.
8. כשאור החשמל דולק במקום שנמצאת החנוכייה וכבה השמש אין לחוש לזה שאינו נהנה מאור נרות החנוכה.
9. מנהג הספרדים שהשמש (הנר הנוסף) יש להדליקו אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה. ואין צריך לשנות את גודלו משאר הנרות.
10. ומנהג אחינו אשכנזים שלא להוסיף נר, אלא הנר שמדליק את הנרות הוא השמש ומניחו אצלן, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר. והכוונה להעמיד השמש של נרות חנוכה גבוה משאר הנרות כדי שיהא ניכר שהוא משמש למצות וסימניך שרפי"ם (רמז לשמש) עומדים ממעל לו ול"ו בגילגול עולה מניין הנרות בלתי השמש שמוסיף א' בכל לילה.
11. אין להרחיק את השמש משאר נרות מצוה אלא מעט שאם ישתמש לאורם יהיה לאור השמש.
12. מה שהתירו להדליק בחנוכה בשבת בפתילות ושמנים שאסרו חכמים מפני שאסור להשתמש ואי אפשר לצמצם ולכן אין לתת הרבה שמן בכוונה תחילה בכדי שאחר זמן שיעור המצוה יהיה מותר בהנאה.
13. אם יש נר חשמל וחסר הנר לכבוד שבת שהאשה מדלקת ומברכת, נר חנוכה קדים לנר שבת (שלום הבית), כיון דאיכא נרות החשמל , וכן ודאי שיין לקידוש היום קדים. דבשביל חשש הרחוק דשמא תתקלקל המכונה שאינו מצוי כלל אין לחוש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5