——–
אי רשאי להשאר בביהכ"נ
שאלה: כהן שמקפיד על תפלה קודם השקיעה, ונקלע למנין שמתפללים אחרי השקיעה, כגון במנחה בתענית צבור שיש בו נשיאת כפים, ואינו רוצה לעלות לדוכן, האם צריך לצאת מבית הכנסת קודם "רצה" שלא יאמרו בן גרושה הוא, או שמא אינו צריך לצאת שיאמרו כנראה אינו נושא כפיו אחרי השקיעה.
תשובה: הנה, בשו"ע מוצאים אנו שתי דוגמאות לאופנים שהכל יודעים מדוע אינו נושא כפיים, ואעפי"כ צריך לצאת: – א) אבל בתוך שבעת ימי אבילות יצא מבית הכנסת בשעה שקורא שליח ציבור כהנים (שו"ע קכח, מג). והטעם כמבואר במשנ"ב (ס"ק קנז), דמדינא חייב האבל לברך, שהרי חייב בכל מצוות האמורות בתורה, אלא שנהגו שלא לישא כפיים, משום שצריך הכהן להיות בשמחה וטוב לב בשעת הברכה, כדכתיב "וטוב לב הוא יבורך", ולכן צריך לצאת כדי שלא יקראוהו לעלות לדוכן. – ב) כהן שאינו נשוי, שאם אינו רוצה לעלות לדוכן יצא מביהכ"נ (רמ"א שם, מד), דמעיקר הדין חייב בנשיאת כפיים, ורק משום שהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, אינו נושא כפיו להי"א שברמ"א, וכדי שלא יעבור בעשה צריך לצאת.
והאמנם דסיבת היציאה באופנים אלו הוא כדי שלא יעברו בעשה, דמדינא חייבין בנשיאת כפיים, מ"מ כל זה לענין עצם היותם בבית הכנסת בעת קריאת "כהנים", אבל קודם לזה אין צריכין לצאת, משום האי טעמא דביטול עשה. ואעפי"כ כתב בביה"ל (שם ד"ה יצא) דיצאו כבר קודם רצה משום "פגמא", שלא יאמרו שהוא פגום כשלא יעקור ברצה, עיי"ש. – הרי דגם כשהסיבה מפורסם שרואים שהוא אבל, צריך לצאת בשעת אמירת רצה, שלא יחשדוהו שהוא פגום.
ולפי זה בשאלתינו, אע"ג דמשום ביטול עשה ליכא, דלדידיה שאינו נושא כפים אחרי השקיעה אין כאן חיוב כלל, מ"מ משום פגם נראה שצריך לצאת, הן מצד שבבית כנסת זה מתפללים גם אחרי השקיעה, ולמה יבינו שאינו נושא כפיו מפני שאינו מתפלל אחרי השקיעה. וגם אם ידוע לקהל שאינו מתפלל אחרי השקיעה, לכאורה דמי לאבל ופנוי שצריכין לצאת ברצה, אפילו שיודעין למה אינם עולים לדוכן.
ומלבד זה, לא אריך למיעבד הכי להיות נוכח בשעת התפלה ביניהם ולהראות שפורש מהם ואינו נוהג כוותייהו, והוי כעין לא תתגודדו שאין לעשות דבר נגד הציבור. וכבר אמר רבי יוסי (שבת קיח:) "מעולם לא עברתי על דברי חביריי", וכל שכן שלא להראות בפרהסיא שלא ניחא לו בהנהגתם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5