——–
כתב הגאון מגן אברהם (או"ח סימן כה ס"ק כח) בשם הגמ"נ ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה משמע דווקא כשהמילה הייתה בשחרית מוקדם שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבקר עיין ביומא (דף כח:) וכפסק מרן (ביו"ד סימן רסב סעיף א) ועיין עוד בזה בדברינו (סימן כו) שכך היה מנהגם למול מיד בהשכמה בבקר ולכן לא היו חולצים את התפילין עד אחר הברית מילה ואח"כ מסיימים את התפילה ועיין בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים חודש טבת אות (מ) שמלין קודם עלינו לשבח. וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מילה ביום המילה אל יאמרו עלינו עד אחר המילה שמסיים המוהל הברכה וכ"כ הש"ך שלהלן. הא אם חלץ את התפילין או שהברית מילה מאוחרת יותר כבימינו אזי נראה שאין לחזור ולהניחם אף לכבוד הברית מילה וכן נראה מדברי הש"ך (ביו"ד סימן רסה ס"ק כד) שכתב שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה ג"כ אות מדכתב שלא לחלוץ משמע בדווקא ע"ש.
וכ"כ להדיא החיד"א במחזיק ברכה (סימן כה אות יא) ביום מילה וז"ל שאין לסלק התפילין עד אחר המילה ופשוט דהיינו אם נעשית בבית כנסת או שמתפלל בבית שנעשית המילה שם והניף ידו שנית בספרו מראית העין וכתב באופן דמנהג ותיקין נאה ויאה למול ולהיות סנדק בתפילין ואין להאריך בדברים פשוטים. וכן כתבו כל הפוסקים באותו לשון שאין לחלוץ התפילין עד אחר המילה והם עיקרי דינים (בהלכות מילה אות כח) והקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף יט) והמשנה ברורה (סימן כה ס"ק נה) ורבינו זלמן (סימן כה אות לח) וזוכר הברית (סימן כא אות כב) ובאר היטב (יו"ד סימן רסה אות יח) וכף החיים (סימן כה אות צב) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ד' סימן קא) ובספר טעמי מנהגים (אות תתקו) ובספר ברית אברהם הכהן (ס"ק ט) ובשובע שמחות (סימן ז סעיף ב) ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תקצו).
וגם הלבוש כתב דכל המניח תפילין בהם מזלזל באות שלהם ועבירה גדולה בידו שאינו רוצה לקבל האות שנתן לו הקב"ה ביום זה ובוחר לו אות אחר וכו' וא"כ ה"נ הלא המילה נקראת אות ואם מניח בעת הזאת אזי מזלזל באות ברית וכו', לזאת מסיק להלכה וכותב, ואם אין רצונו לבטל מנהגו אזי עכ"פ לא יסיר התפילין מתפלתו עד אחר המילה כדי שלא יהי' ניכר שבשביל המילה הוא מניחם עכת"ד. והביאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סימן ד) שגם כתב שאין כל מקום הרהור וערעור כלל על מנהג ותיקין זה של לבישת תפילין בשעת המילה ועיין עוד בספר זוכר הברית שם ובכף החיים שם ובספר טעמי מצוות שם שיש עוד פוסקים כדעת הלבוש שערערו על המנהג להניח תפילין בעת המילה שאף לפי הקבלה אין להניחם בזמן המילה ע"ש.
מכל הלין למדנו שמנהגם היה לעשות את ברית המילה בזמן התפילה ולא היו מסלקין התפילין עד אחר המילה דהיינו כשנעשית בבית כנסת או שמתפלל בבית שנעשית המילה ועיין בדברי הרשב"א (חלק שביעי סי' תקלו) והביאו ספר משנה הלכות (חלק יב סימן קפו) שמה שנהגו למול דווקא בבית הכנסת משום דכתיב ויכרתו ברית לפני ה' ואין ברית אלא מילה והעלה מאחר שאסמכוהו אקרא ודאי מנהג ותיקין ולא נבטל מנהגנו ע"ש.
ומכל מקום אם סילקו התפילין לכתחילה לא היו חוזרים ומניחים וכן ראיתי בספר זוכר הברית (סימן כא אות כג) שאם כבר חלצן אם צריך להניחן שוב אין בזה מנהג קבוע והבוחר יבחר ובשו"ת תשובות והנהגות שם שכתב שכל הציבור היו חולצין שבינתיים מדברים ומסיחים דעתם מהתפילין שקדושתם חמורה מאוד ורק אבי הבן והסנדק נשארים בתפילין ובספר ברית כהונה (יו"ד מערכת מי"ם אות כה) כתב שמנהגנו (אי ג'רבא) שאבי הבן מתעטף בטלית בלבד וציין לזוכר הברית ע"ש וכ"כ הרב רצאבי שליט"א בשולחן ערוך המקוצר (יו"ד חלק א סימן קנט סעיף ט) שמנהג התמנים שמתעטף בטלית בלבד איברא שמכף החיים (שם אות צו) משמע שהיו מניחים שוב לכבוד המילה למעט בר"ח. ועיין עוד בשו"ת רדב"ז (חלק ד סימן פ) על מה סמכו העולם לחלוץ התפילין בתפלת מוסף ראש חודש. וגם לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ס"ת בהיכל כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. עיין בשו"ת חיים שאל (חלק א סימן א) ועיין עוד בזה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קח) וב"י (או"ח סימן כה) וערוך השולחן (סימן כה אות כח) ובמש"ב (סימן כה ס"ק ס) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן ו) אך מותר להתפלל מנחה בראש חודש עם תפילין ע"ש.
לסיכום: כאשר ברית המילה מתקיימת בזמן התפילה טוב לבעלי הברית להישאר עם התפילין ואם חלצם אין להניחם שוב.
פירות הנושרים:
1. הנוהגים להניח שוב תפילין לכבוד הברית יש להם על מי לסמוך.
2. אין להניח תפילין אחר תפילת ר"ח לכבוד המילה.
3. בראש חודש. לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ס"ת בהיכל.
4. מותר להתפלל מנחה בראש חודש עם תפילין.
5. במילה שנעשית בבקר השכם אל יאמרו עלינו עד אחר המילה שמסיים המוהל הברכה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5