——–
הגמ' בבכורות דף (מט.) איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום, רב אמר: בנו פדוי, ושמואל אמר אין בנו פדוי. דכולי עלמא: מעכשיו – אין בנו פדוי, לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות – ודאי בנו פדוי, כי פליגי – לאחר שלשים יום וכו' ושם בעמוד ב תני תנא קמיה דרב יהודה: הפודה את בנו בתוך שלשים יום – בנו פדוי, אמר ליה: שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי? ואע"ג דקיימא לן כרב באיסורי וכשמואל בדיני, הכא הלכתא כותיה דשמואל. וכן אמר רבא דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי שם בדף (יב:) ובספר אור זרוע ח"א – הלכות בכורות (סימן תקכא) אמר רבא לכ"ע אי אמר לי' מעכשיו יהא פדוי לאו פדוי הוא אלא מתנה בעלמא היא דהא בתוך שלשים לא שייכא פדייה. ואי אמר לי' הרי לך המעות ולאחר שלשים יחול פדיון בנו ואיתנהו למעות ביד כהן בעין לאחר שלשים ודאי פדוי כמאן דיהיב להו נהלי' השתא. כי פליגי וכו'. וכ"כ ספר האשכול (אלבק) הלכות פדיון הבן (דף ק:) (עיין בב"י יו"ד סימן שה בבדק הבית שיש שיבוש בנוסחאות בפליגי ע"ש).
נמצא שאינו בר פדיון עד לאחר ל' יום דהכי אמר רחמנא ופדויו מבן חודש תפדה כשיהי' בן חודש אתה חייב לפדותו ולא קודם לכן דכל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל ובספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קלז.) כתב שטעם ברכת שהחיינו בפדיון הבן הוא שיצא בנו מספק נפל ובשו"ת התשב"ץ ח"ג (סי' רנז) שהביאו שו"ת יביע אומר (חלק ז-יו"ד סימן א) ובאמת שאע"פ שרוב נשים ולד מעליא ילדן, מ"מ הוציאו הכתוב מכללו בפירוש, דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה, ובבהמה כתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, שחוששים לספק נפלים ולכן אין לפדות כל עוד שלא שהה חודש ימים וכ"כ ספר החינוך (מצווה שצב) ועיין עוד בשו"ת משיב דבר (חלק ד סימן עח) והתוספות (במנחות דף לז:) הקשו על רש"י שם שלטעמם דופדויו מבן חודש גזירת הכתוב הוא וכן משמע משו"ת הרשב"א (חלק א סימן ר) וערוך השולחן שם ולכו"ע אם פדה לפני זמנו אינו פדוי וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים (פרק יא הלכה יח) וכ"כ מרן בשולחן ערוך (יו"ד סימן שה סעיף יג).
ובגמ' בראש השנה (דף כה.) פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר: ראש חדש, ובקשו בית דין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים. (פירוש השעה נחלקת לתתר"ף חלקים ושני שלישים משעה הם תש"כ חלקים ועוד שבעים ושלושה סה"כ תשצ"ג כשלושת רבעי השעה) וכ"כ בילקוט שמעוני תהילים (רמז תתסב) וכ"כ הרמב"ם הלכות קידוש החודש (פרק ח הלכה א) חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ"ג חלקים. משמע שאין לפדות אלא אם יעבור הזמן הזה. וכ"כ ספר יראים (סימן קמ) [דפוס ישן – שנג] דכתיב מבן חדש תפדה והיינו שלשים יום, דכל חדש דקרא בחדש לבנה קמיירי דחדש משמע דבר המתחדש והיינו חדוש לבנה וכתיב החדש הזה לכם ודרשינן כזה ראה וקדש. וזה חודש פעמים נראה ופעמים אינו נראה הרי זו לבנה וכל חדש הסתום ילמוד מחדש המפורש. וכל חדש לבנה קבלה היא בידינו מרבן גמליאל מכ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים. וצריך שיהיה חדש שלם וכו' ע"ש.
אלא שמרן בשולחן ערוך (יו"ד סימן שה סעיף יא) כתב אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום ואחר שלשים יום יפדנו מיד, שלא ישהה המצווה מדנקט שלושים יום משמע דווקא שלושים יום ולא שיהא החודש שלם מעל"ע וכן נראה מדברי הרדב"ז על הרמב"ם (בהלכות בכורים פ' י"א הלכה ה) שלא חילק בין מילה לפדיון (דהיינו כמו מילה מקצת היום ככולו כך בפדיון הבן ע"ש) ולא כפי שכתבו (בי"ד סי' ש"ה) הב"ח והש"ך דרק אם מלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג דהוי חדש שלם והש"ך (בסימן קפט ס"ק ל) טעמא דכתיב מבן חדש תפדה והיינו ל' יום כו' והיינו כ"ט י"ב תשצ"ג כו' ע"ש ועי' מהר"ם שיק (סי' ש"ג) דלדעת הש"ך והב"ח העיקר תלוי רק בכלו כ"ט וי"ב ואף ביום ל"א והובא בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קעד) ושבות יעקב (ח"ב סי' פ"ז) החזיק בסברת הב"ח והש"ך והביאו שו"ת רב פעלים (חלק א-יו"ד סימן מט) ע"ש .
וגם בשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד סימן קפה) דחה את דברי מג"א שצריך שיגיע ליום ל"א וראה עוד להלן אך כתב בסוף דבריו שאין להקפיד ע"ז בדיעבד אם הי' הפדיון ביום ל', אם רק הי' אחר שנשלמו י"ב תשצ"ג. וכ"כ בפתחי תשובה (יו"ד סימן שה ס"ק יז) ציין לספר תיבת גמא פ' ראה שכתב אם נולד ביום השבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת וביום א' כ"ט יום מעל"ע אסור לפדות ביום ב' מיד בבוקר קודם שהשלימו י"ב תשצ"ג בימי הקיץ שהלילות קצרות ועדיין לא השלים הזמן וכ"ש אם פדה בליל ל"א ועדיין לא נשלם כ"ט מעל"ע וי"ב שעות כו' ע"ש עיין בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן פה) שנהגו שלא לעשות פדה"ב בלילה. הן בליל ל"א כ' הגאון נו"ב הטעם משום דלפעמים לא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסב) כתב דבפדיון פרסומי ניסא הוא נמי כי הציל הקב"ה את בכורי ישראל א"כ פרסומי ניסא עדיף טפי ביום.
והביאם המגן אברהם (באו"ח סימן שלט ס"ק ח) ודחה את דבריהם ולדעתו צריך שיגיע דווקא ליום ל"א וגם בשו"ת פנים מאירות (חלק א סימן ג) כתב על דברי הש"ך שדברים אלו אין להם שחר ומי שנפד' ביו' שלשי' ע"פ הוראה זו אינו פדוי כלל וצריך פדיון אחר וכן הביאו שו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן פז) ע"ש שכתב בדיעבד אין לחזור ולעשות פדיון אחר וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (חלק ב – אה"ע, חו"מ סימן רנד) וכ"כ ברכי יוסף (ביו"ד סי' ש"ה אות טו) שחייב לפדות שנית בלא ברכה וכ"כ עיקרי דינים (סימן לג אות א) וכף החיים (בסימן שלט אות נה).
וגם בשו"ת חתם סופר (חלק ו – ליקוטים סימן ז) דחה את דברי הב"ח והש"ך וכן הסכים בתשו' חכם צבי (סי' קי"ד) ופירש כן שם דברי מהר"א ממיץ. וכן הסכים בספר סדרי טהרה (בסי' קפ"ט ססקי"ב) דמייתי לי' בסוף דבריו ומשמע שהסכי' כן וכן כ' בתשו' פרח מט"א ח"ב סי' פ"א) הגם שדבריו שם אינם מחוורים כלל מ"מ לדינא הדין אמת שאין מונין שעות לחדשים ואין זמן פדיון עד יום ל"א וכ"כ ערוך השולחן שם (סעיף מג) ובעל המ"ב (בסימן שלט ס"ק כז) כתב שאפילו אם כלו לו בע"ש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים אפ"ה לא יפדוהו ביום וי"ו לפי שהחודש שבתורה הוא שלשים יום שלמים ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת הפדיון. וגם בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קעד) כתב שחלקו על הב"ח והש"ך רוב הפוסקים וכ"כ בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורה תניינא סימן כב) והגאון רבינו זלמן (בסימן שלט סעיף ו) והגאון הרב כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – יו"ד סימן קסא) ועיין עוד בזה בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן פה) ובשו"ת רב פעלים (חלק א-יו"ד סימן מט).
אלא שעדיין ספק לנו אם הגיע ליום ל"א ולא נשלמו כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים האם הפשר לפדות והמעות עדיין בעין כיון שנפדה בתוך ל' (עיין בש"ך ס"ק יח ) ועי' בתשו' כת"ס (יו"ד סי' קנא) שמביא שנסתפקו בזה זקנו הגרעק"א ואביו החת"ס אם אפשר לפדות ביום ל"א טרם שעברו כ"ט י"ב תשצ"ג. ועיין לעיל בדברי ספר תיבת גמא פ' ראה. ובשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד) סימן קפה ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קעד) שעדיף לאחר מפני המחלוקת בזה וכ"כ ברית כהונה (מערכת פ' סעיף יט) וכן משמע מזוכר הברית (בסימן כט אות ה) ובשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן ריט ענף ג) וכן ראיתי בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד א' סימן קצו) בדבר מה שקבעו כבר זמן פדיון הבן בטעות על יום שלשים והשיב שיכולים לעשות הפדיון אחר צאת הכוכבים שיהיה כבר ביום ל"א. ואף שחסר עדין לכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים שלהש"ך משמע שאין יכולין לפדותו, כיון דלהמג"א (או"ח סי' של"ט) יכולין לפדות כי תלוי לדידיה רק ביום ל"א ואין יכולין לפדותו ביום ל' אחר שנעשה בר כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים דלא כהש"ך לכן גם לקולא ביום ל"א יכולין לפדות אף דליכא עדין כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג וראיותיו מוכרחות. לכן במקום בושת וגדול כבוד הבריות יש לעשות הפדיון וכו' ע"ש וגם ברית כהונה הנ"ל פסק כן וגם בשו"ת שמ"ש ומגן (או"ח סימן נא) לגאון הרב משאש כתב דבעי ב' דברים יחד שיכנס יום לא' ויעברו כט' ימים יב' שעות תשצ"ג חלקים ובשולחן ערוך המקוצר (יו"ד חלק ב סימן קס סעיף ד) שמנהגם פשוט לעשות פדיון בליל שלושים ואחד גם אם לא נשלמו אז כט' יום יב' שעות ותשצג' חלקים ע"ש.
ומשמע בפסקי מהרי"ק (סימן רסב) כדעת המג"א שנשאל אם צריך שימלאו לו י"ג שנה מעת לעת או נאמר מקצת היום ככלו. והשיב דלא בעינן מעת לעת לענין זה, וכתב שם עוד וכן לפדיון הבן פודין אותו ביום ל"א בשחרית, ואין ממתינין עד שימלאו לו שלשים יום שלמי' מעת לעת. וכ"כ שו"ת גינת ורדים (חלק י"ד כלל ו סימן י) שלא אישתמיט חד מינייהו לומר דבעינן דליהוו שלמים מעת לעת וכפי זה אם נולד הבן קודם שקיעת החמה עלתה לו אותה שעה לחשבון יום אחד ומשלים עליו תשעה ועשרים יום ובליל אחד ושלשים פודים אותו נמצא שעלה הפדיון לכ"ט ימים ושעה אחד. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן פא) מיד ככלות יום כ"ט אעפ"י שחסר לו י"ב תשצ"ג אין משגיחין בשעות, וכ"כ חכם צבי (סימן קי"ד), ונראה שזה ג"כ כוונת ס' יראים שמסתייע הש"ך [סי' ש"ה ס"ק י"ט] ממנו וליתא וכן הסכמת סדרי טהרה בסי' קפ"ט [סס"ק י"ב] וכן הדין הלכה למעשה בלי פקפוק ע"ש. ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רמט) ובערוך השולחן (שם סעיף מג) וגם בשו"ת רבי עקיבא איגר הנ"ל כתב רק בלשון ראוי להמתין י"ב שעות ואח"כ חלה זמן הפדיון לכ"ע וכן ראיתי בדברי מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק ה-יו"ד סימן כה) שיש לנו לסמוך ע"ד מרן שקבלנו הוראותיו. וכאמור. ומ"מ הרוצה לחוש לדברי האחרונים המחמירים בזה ולהמתין לפדותו ביום ל"א לאחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג, אין מזניחים אותו ע"ש וכ"כ בסידורו הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א (בסידור איש מצליח). עיין עוד בזה בספר פדיון הבן כהלכתו (פרק ו).
ולכן כשנולד לו בן בכור חייב לפדותו (בחמש סלעים כסף שהוא כמאה גרם כסף טהור) לאחר שיהיה בן שלשים יום כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. ואחר שיהיה בן שלשים יום יפדנו מיד לא יאחר מצותו. כמו שאמרו חכמים ז"ל (מכילתא) ושמרתם את המצות קרי ביה ושמרתם את המצוות אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה. ומיד בתחילת ליל ל"א חייב לפדות ושיהוי מצוה לא משהינן דחביבה מצוה בשעתה וכן מוכח מתוספות במועד קטן (דף ח:) דמעליותא לעשותה בזמנה וז"ל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר. וכ"כ הב"י (בסימן שה) בשם הרא"ש בסוף בכורות (שם) משום דכתיב (שמות יב יז) ושמרתם את המצות אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה (מכילתא שם) וכן משמע בסוף פרק קמא דבכורות (יג.) וכלשון הטור והשו"ע ואחר למ"ד יום יפדנו מיד שלא ישהא המצוה.
ובשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רמג) ראה אחד שכתב דעובר בעשה אם לא פדאו בו ביום, ואולי לקח זה מהא דמשני רב ששת בבכורות (דף יג) לומר שאינו עובר עליו ופירש"י עד שלשים יום, מכאן ואילך עובר, וע"כ אתיא כר"א שם דמקיש לבכור אדם, עיי"ש. ויעויין בב"י ובהגר"א יור"ד (סימן שכא), ומשמע דבבכור אדם לכו"ע עובר, אבל זה אינו וכו' ע"ש והר' יחיאל אחי ר' יעקב בעל הטורים בספר תניא רבתא שלו (סי' צ"ח) וז"ל מאימתי חייב בפדיון הבן מיום שלשים ולמעלה שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה וכו' ומכאן ואילך כל יום ויום עובר עלי' בעשה דתפדה עכ"ל. והביאו בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסב) ובשו"ת אבני ישפה שם וערוך השולחן (שם סעיף מד) וע"ש שהביאו גם דעות דהוי שהוי מצווה ע"ש שיש ספק בזה. ועיין עוד בדברינו (בסימן לד) שבפדיון הבן אפילו עבר זמנו מ"מ מן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו ממילא מותר לעשות ג"כ הסעודה בחול המועד ע"ש.
פדיון בשבת או יו"ט
הנה בשו"ת זכרון יהודה בנו של הרא"ש כתב (בסימן מב) שאין לפדות הבן בשבת כמו שאין מקדישין בשבת כך אין פודין בשבת וכן עשינו מעשה בכאן שדחינו פדיון הבן ליום הראשון. וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן קנו) מטעם שדמי למקח וממכר ואסר בשבת וביו"ט ע"ש. ושו"ת מהר"י ווייל (סימן קפט) ובלקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד סג ענין א) ושבות יעקב שלהלן ושו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מט) ועוד אחרונים אמנם הב"י שם כתב בשם תרומת הדשן [סימן רס"ט] שאם חל יום ל"א להיות בשבת אין פודין אותו בשבת אלא ימתינו עד יום א' בשבת וכתבו בשו"ע (סעיף יא) ולכאורה משמע רק בשבת אסור וזה אינו אלא הכוונה גם יו"ט כפי שהרמ"א באו"ח (סימן תקכד סעיף א) כתב שדין פדיון הבן, כדינו בשבת כך דינו בי"ט, והפ"ת (שם ס"ק כ) ציין לבה"ט מ"ש ומזה הטעם גם בי"ט כו' ועיין בתשו' גבעת שאול (סימן נ"ג) דה"ה בי"ט שני של גליות אין פודין ע"ש ובזוכר הברית (סימן כט אות ו) וכף החיים (סימן שלט אות נג).
ומדכתבו כל הלין לדחות הפדיון עד יום א' משום דהוי כמקח וממכר משמע שאין שום עצה אחרת אפי' בכלי דמי למקח וממכר או ע"י משכון ואף ע"י תנאי מע"ש עם הכהן אינו מועיל ואע"פ שביום חול מועיל מדכתב מרן (שם בסעיף יג) וז"ל מי שפדה בנו בתוך שלשים יום אם אמר ליה: מעכשיו, אין בנו פדוי. ואם אמר ליה לאחר שלשים יום בנו פדוי ואע"פ שאין המעות קיימים לאחר ל' יום (עיין ברבינו ירוחם בנתיב ראשון חלק שלישי שכן הסכימו רוב הפוסקים) וכן ראיתי בשו"ת רדב"ז (חלק א סימן תסו) ובשו"ת תורה לשמה (סימן עז) שהעלה שגם אם מתנה עם הכהן שיתן המעות בערב שבת כדי שיהא בנו פדוי בשבת למחר אסור למעבד כן מאחר דמתנה שיחול הקנין ביום שלושים שהוא יום שבת קודש. וכ"כ המגן אברהם (אורח חיים סימן שלט ס"ק ח) ובשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן סז) ורבינו זלמן הנ"ל ובמ"ב (סימן שלט ס"ק כז) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ג' סימן מד) וכף החיים (שם אות נה) וזוכר הברית (שם אות ו) עיין עוד בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן נא) .
אמנם נראה בדיעבד אם התנה פדוי מדכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן שלט סעיף ד) שלא חולצין ולא מיבמין ואין כונסין, ולא מקדישים, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מפרישין תרומות ומעשרות, אין פודין הבן וכו'. וכתב בב"י בשם הירושלמי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגם הרמ"א שם שאם נעשו שוגגין, או מזידין, או מוטעין, מה שעשו עשוי. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן קז) דהא וכתב עוד שאפילו לכתחילה מתיר הרמ"א לקדש באשה בשעת הדחק כדעת הפוסקים דבמקום מצוה לא גזרו חכמים ע"ש וכ"כ ברכי יוסף (שם אות טו"ב) ומ"ב (שם בס"ק ל) וכף החיים (שם) וזוכר הברית (שם).
וראיתי שהב"ח כתב שם שסומכין על הוראת ר"ת קודם חזרה שמותר לקדש ולפדות וכד' (שחלק על רש"י והביאה הב"י שם) בשעת הדחק דגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דלא תסור שבתורה ועוד משום הפסד ממון שיפסיד מה שהכין ע"ש וכ"כ כף החיים שם בשם כנסת הגדולה ושהרמ"א שעשה מעשה ע"ש על סמך זה אפשר לומר שאם נמשך הפדיון לתוך השבת (לפוסקים שמספיק כ"ט יום וכו') ניתן לעשות את הפדיון בשבת וכן אם שגגו ועושים הפדיון בשבת וכל הקרואים נמצאים במקום נראה שבדיעבד אין להפסיקם. ובמיוחד אם יודע שלא ישמעו לקול המורים ויעברו בזדון על תוכחתו מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים עיין בזה בשו"ת נבחר מכסף (חלק י"ד סימן טז) דאמרינן בגמ' גבי תוספות יום הכפורים דהני נשי לא זהירי ביה ואין מוחים בידם מטעם מוטב שיהיו שוגגים וכו' וכ"כ הריב"ש בתשו' (סי' ל"ה) ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק א-או"ח סימן לז).
אמנם ראיתי במ"ב שם שציין לח"א שכתב שאין להקל בכל זה רק אם נשלמו השלשה פרטים דהיינו אם לא קיים פו"ר עדיין ויש הפסד רב וגם ביוש לחתן וכלה אם לא יכנוס אז ומה שכתב בסקט"ז דלדעת ר"ת אף ביש לו בנים כיון שאין לו אשה ג"כ מצוה קעביד ומותר ואפשר דס"ל דאין סומכין עליו בזה ע"כ ובפדיון הבן חסר פרט אחד פו"ר וצריך עוד לעיין.
אלא שראיתי בשו"ת ראנ"ח (סימן עט) שניתן בדיעבד לפדות בע"ש שנותן לכהן ה' סלעים בתוך ל' שיהיה בנו פדוי לאחר ל' יום. ורק דן בענין הברכה אם מברך בתוך השלושים בשעת נתינת הה' סלעים לכהן או דווקא לאחר ל' שחלה עליו חובת הפדיון נראה דלכתחילה ודאי אין לו לברך קודם שלשים דהא איפשר שימות הבן תוך ל' ולא היה חייב בה' סלעים ונמצא למפרע ברכה לבטלה וכיוצא לזה כתבו פסקי' וכתבים של מהר"ר ישראל (סימן רל"ד) בדין מי שהגיע זמן פדיון בנו ביום השבת ונותן לכהן ה' סלעים מערב שבת כת' וז"ל ותו דקורא אני תגר על הברכה שמברך אבי הבן בערב שבת דאכתי לא מטא זמן חיוביה ואיפשר יש לדמותו לנר חנוכה בערב שבת דמברך קודם הלילה וכו' ויש לחלק דהכא איפשר להמתין וכו' וכ"כ בשו"ת מהרש"ל (סימן ז) וכתב שהנוסח שאומר אבי הבן הוא הא לך חמש סלעים בפדיונו שיהא פדוי לאחר ל' יום ע"ש וכן נראה משו"ת מכתם לדוד (חלק יו"ד סימן מט) (וסימן נ) ולא מצי ברוכי דאין לו לברך מספקא ע"ש ובשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קטו) ציין לתשובות ישועות יעקב שהביא בשם הב"ח בפודה בנו בתוך שלשים שיחול הפדיון אחר שלשים, שיכול לברך על הפדיון כמו בנר חנוכה דמברכין בע"ש קודם הלילה והיא דולקת בלילה אף דבשעת הדלקה לא קא עביד מצוה מ"מ מברך משום שהמצוה נגמרת אח"כ שייך לברך עליה.
אלמא דמצד איסור שבת בזה שיחול הפדיון בשבת היה מותר ורק משום שאינו יכול לברך לא יעשה כן, עיין גם במג"א שם ולכן נראה כשפדיון הבן ליל ל"א הוא בשבת אפשר בדיעבד לסמוך על זה ולפדות בע"ש ללא ברכות כגון שלא ימצא כהן לאחר ל' יום וכד' עיין עוד בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ג' סימן מד) שהעלה שנראה להחמיר בספק.
ומה שנהגו לעשות מצוות הפדיון דווקא ביום מטעם לפרסומי ניסא כדברי ספר הפרנס (סימן רחצ) ושו"ת יהודה יעלה (חלק א יו"ד סימן רסב) והנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן פה) שנהגו לעשות פרסום כמש"כ מהרא"י. ובלילה אין פרסום ע"כ ונראה שכיום הפרסום הוא דווקא בלילה ולא ביום נראה לעשותה בלילה ואין לחוש מהשינוי עיין בדברי שו"ת מהרש"ם (חלק ו סימן קיז) בדין פדיון בלילה כבר כתב היעב"ץ בסידורו דודאי מדינא שרי כמ"ש הש"ך אלא שלא נהגו כן ומסברא נראה שהנכון לעשותן בלילה שהרי מכת בכורי מצרים והצלת בכורי ישראל הי' בלילה א"כ אם כבר עבר הזמן של ל"א יום מאיזה סיבה וכהא דנ"ד שחל ביו"ט בודאי אין להשהות עוד המצוה משום סלסול בעלמא דהא אסור להחמיץ המצוה מדינא וגם ערוך השולחן (בסימן שה סעיף מג) כתב שאע"פ שאין פודין בלילה ומדינא מותר גם בלילה ולא הוזכר בשום פוסק אף למנהגא בעלמא ורק דרך העולם כן וכמה פעמים שפודין גם בלילה וכ"כ בספר ברית כהונה (במערכת פ' סעיף כא) שמנהג ג'רבא שפודים בלילה ולכן נראה שיכולים לעשות בלילה ובכך גם לצאת לכו"ע (שבלילה כבר הגיע ליל ל"א ) ובמיוחד אם בליל ל"א עבר כ"ט יום וי"ב וכו' ששיהוי מצוה לא משהינן דחביבה מצוה בשעתה ועל הצד הטוב יעשה כדברי הנצי"ב הנ"ל שיכול לפדותו בלילה אפילו לפני הזמן ולהתנות ושלא יעכלו המעות ומצי לברך ג"כ ע"ש. ואף אם התינוק אינו מהול מחמת חולשתו אין סברא להשהות הפדיון ולדחות מצווה בזמנו ולאחר הפדיון עד שיתרפא התינוק, דכיון שאי אפשר למול אותו ביום שלשים ואחד מפני חולשא שוב ליכא ריעותא במה שהוא ערל מחמת אונס והובא בשו"ת שיבת ציון (סימן נד) ע"ש.
ומה שכתב הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק יא הלכה יט) ומרן בשו"ע (יו"ד סימן שה) "ספק אם הוא חייב בפדיון, פטור, שהמוציא מחבירו עליו הראיה". כתב החיד"א בברכי יוסף שם (סעיף כג) בשם הרב צמח צדק אף דהוי פטר רחם ודאי אלא שהוא ספק אם חייב בפדיון פטור ע"ש. וזה נראה כוונת הרמ"א בשו"ע (יו"ד סימן שה סעיף יח) ע"ש. וכתב עוד בשמו על נערה שהיא מסופקת אם אביה ואמה כהנים או לוים הולד פטור מבכורה. ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסד) דכתב כל מצוה דאית בה נתינת ממון לא מחויבים מספק כמבואר במתנות כהונה ע"ש. והוא הדין שהבן הנשאר פטור מלפדות את עצמו כשיהיה גדול עיין לר' עובדיה מברטנורא (בכורות פרק ח משנה ג).
ולא ידעתי למה לא יפדה לקיים מצוה מדאורייתא אף שיש ספק בקיום המצוה הלא החיוב מדאורייתא לפדות את בנו ואע"פ שאין מוצאים ממון בספק ועוד ע"י הפדיון נותנים לו חיים עיין לשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קצט) למ"ש בספר חסידים (סי' של"ד) באחד שנטה למות וצעק תפדוני וכשאמרו לחכם אמר שמא הוא בכור ונתנו לכהן כ"ה סלעים וחי כ"ה שנים אח"כ עיי"ש. ומקורו כנראה בהקדמת הזוה"ק דף י"ד ע"א, פקודא תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין וכו' וכד יפרוק ב"נ לבריה מידא דההוא מותא פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה עיי"ש. ובאור החמה שם, מידא דההוא מותא פריק ליה שהוא תובע מידי הב"ה ואומר פלוני בכור ובכורות להב"ה וא"כ קחהו לך וסלקהו מן העולם, ובהיות האדם פודה בנו אין לו פה להשיב עכ"ל. ובזהרי חמה למהר"א גאלאנטי שם, אפשר הטעם משום שהב"ה הרג בכורי מצרים נשאר לו לסמ' משטמה עם יש' ולכך צריך שהפדיון יהיה ה' סלעים וכו' כי בחמש סלעים שהאדם פודהו בהם ממש פודהו מהמות וכו' עיי"ש, והדברים עתיקין. ויעויין במדבר קדמות [מערכת פ' אות י'] שכתב, מסורת בידינו מפי זקנים שקבלו מהקדמונים כי איש אשר יקיים מצות פדיון בנו הבכור כדין וכו' יהיה בטוח שהילד יחיה וינצל מפגעי חולי הילדים ויגדל והיה לאיש עכ"ל.
ובשו"ת הרשב"א (חלק א סימן קצט) כתב שהסעודה אינה חובה אלא קשורה בהרחבת לב האב. אם רוצה לעשות סעודת שמחה על שהגיע בנו לפדיון ושקיים מצותו עושה. וכן היו נוהגין בדורות הראשונים שהיו עושין סעודה לשעשוע הבן. ועכשיו יש ויש. ומי שעושה ויש לו נפש רחבה תבא עליו ברכה.
לסיכום: נולד קודם שקיעת החמה עלתה לו אותה שעה לחשבון יום אחד ומשלים עליו תשעה ועשרים יום ובליל אחד ושלשים פודים אותו נמצא שעולה הפדיון לכ"ט ימים ושעה אחד.
פירות הנושרים:
1. מיד בליל ל"א יפדה ולא ישהה הפדיון אע"פ שלא עברו כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים.
2. אם פדה בתוך החדש אין פדיונו פדיון ויש לחזור ולפדות שוב בברכה.
3. אם עברו כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים ופדה בדיעבד פדוי וטוב לחזור ולפדות ללא ברכה אחר השלמת החודש.
4. הממתינים עד שיעבור כ"ט יום וכו' וגם שיגיע ליל ל"א ובכך משהים את מצוות הפדיון יש להם על מי לסמוך.
5. לפוסקים שאין לפדות אלא אם יעבורו כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג במקום בושת וגדול וכבוד הבריות יכול לעשות הפדיון בליל ל"א.
6. יש נוהגים שלא לעשות פדה"ב בלילה אלא רק ביום.
7. כשהתינוק אינו מהול מחמת חולשה אין להשהות הפדיון ולדחות מצווה בזמנו ולאחר הפדיון עד שיתרפא התינוק.
8. הפודה את בנו בתוך שלשים יום ואמר לאחר שלשים יום יהיה פדוי, בנו פדוי (ואע"פ שאין המעות קיימים לאחר ל' יום). ואם אמר ליה מעכשיו פדוי אין בנו פדוי.
9. כשחל יום ל"א להיות בשבת אין פודין אותו בשבת אלא ימתינו עד יום א' בשבת .
10. פדיון הבן כדינו בשבת כך דינו בי"ט ובי"ט שני של גליות.
11. גם אם יתן המעות בערב שבת ומתנה עם הכהן כדי שיהא בנו פדוי בשבת למחר אסור למעבד כן הכי.
12. בדיעבד ניתן לפדות בתוך ל' יום כשיום ל"א הוא בשבת אך ללא ברכות. והנוסח שאומר אבי הבן לכהן הוא הא לך חמש סלעים בפדיונו שיהא פדוי לאחר ל' יום.
13. תינוק שנפדה במזיד בשבת או ביו"ט בדיעבד פדוי.
14. סעודת הפדיון אינה חובה אלא קשורה בהרחבת לב האב. אם רוצה לעשות סעודת שמחה על שהגיע בנו לפדיון ושקיים מצוותו עושה.
15. אף דהוי פטר רחם ודאי אלא שהוא ספק אם חייב בפדיון פטור.
16. נערה שנמלטה מחרב רעה והגדילה ונשאת וילדה זכר והיא מסופקת אם אביה ואמה כהנים או לוים הולד פטור מבכורה.
17. כשיש ספק והולד פטור מפדיון הבן נראה שכדאי לעשות פדיון הבן ללא ברכות שבפדיון זה הוא מצילו מחיים למות ומסורת בידינו איש אשר יקיים מצות פדיון בנו הבכור כדין וכו' יהיה בטוח שהילד יחיה וינצל מפגעי חולי הילדים ויגדל והיה לאיש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5