——–
בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים (דיני יוצרות והפטרות אות יד) כתב שסעודת ברית מילה עושין במועד דאיכא צערא דינוקא, אבל לא סעודת פדיון הבן דאמרינן ביה שהשמחה במעונו, וכן פסק רבינו יוסף ב"ר משה בשם רבי שמואל, עכ"ל. וכ"כ בעץ החיים שכן כתב רבינו תם לה"ר פטר נ"ע, עיין בתרומת הדשן עיין ע"ש. ובשו"ת מהר"י ווייל (סימן קפט) גם כתב שמצאתי בספר המצות מצור"ך בהג"ה דאין עושין פדיון הבן בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמח'.
אלא מהב"י (באו"ח סימן תקמו) כתב בשם התוספות שם (ח:) דסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן בפרק קמא דכתובות דף (ח.) דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה וכן כתבו בהגהות אשיר"י פרק ב' דסוכה (סי' ח) בשם אור זרוע (ח"ב סי' רצט) וכתבו עוד התוספות אבל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי דקיימא לן כרב אשי דדריש בפרק קמא דחגיגה דף (ח:) בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועוד יש לומר דלא חשיב שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד עכ"ל. כפרש"י במועד קטן (דף ח:) דבעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה.
וכ"כ בב"י (או"ח סימן תרצו) בשם הרשב"א (שו"ת ח"ג סי' רעו) אם מותר לישא אשה בפורים מסתברא שהוא מותר דושמחת בחגך כתיב (דברים טז יד) בחגך ולא באשתך (מו"ק ח:) אבל בפורים מותר וכו' ע"ש. וכן נראה מהרמב"ם (בהלכות אישות פרק י הלכה יד) שכתב וז"ל אפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ע"כ מדכתב אפילו בחולו של מועד שהוא מדאור' ולא כתב פורים שהוא מדרבנן משמע בפורים שרי ועוד שכתב להדיא בהמשך דבריו ששאר הימים מותר לישא אשה בכל יום שירצה וכו'. כיו"ב דייק בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן לא) ע"ש וכן פסק מרן בשו"ע שם וכ"כ הט"ז שם (ס"ק ד) והגר"א שם ושערי תשובה שם (ס"ק יב) והמשנ"ב שם (ס"ק כח) כתב שבמדינות אלו פשט המנהג להיתר כדעת הש"ע ובחמד משה כתב שנכון יותר לעשות החופה בסוף יום י"ד וסעודת פורים יעשה מקודם ע"כ. וכ"כ הרמ"א והש"ך (ביו"ד סימן שה ס"ק טו) ושו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"ב סימן צו).
איברא שהמג"א שם (ס"ק יח) אסר מטעם אין מערבין שמחה בשמחה והפ"ח הסכים עמו עיין בפמ"ג שם וכ"כ עטרת זקנים שם וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ט) שרק ביום שקורין את המגילה שאז עיקר השמחה, אין עושין נישואין, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. וכן משמע משו"ת מהרי"ף (סימן כו) שכתב שגם בשמחת הדיוט אין מערבין שמחה בשמחה ע"ש. וראיתי בספר כלבו (סימן מה) שכתב צריך עיון אם נושאין נשים בפורים לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, או נאמר שלא אמרו אין מערבין שמחה בשמחה אלא בימים טובים דכתיב בהו בקרא ושמחת בחגך מן התורה אבל דברי קבלה הם או דלמא חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה וצריך עיון וגם שו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רצז) הסתפק בזה
וראיתי בשו"ת יחל ישראל (סימן יג) לרב ישראל מאיר לאו שליט"א הרב הראשי לישראל שציין לשו"ת כתב – סופר (או"ח סי' קלח) שביאר כנ"ל שיש נפקא מינה לדינא אם האיסור רק כשהשמחה מדאור' או דרבנן וז"ל שיש חילוק בטעמו של הבבלי לטעמו של הירושלמי. דפסק הרשב"א (בשו"ת ח"ג סי' רעו) שמותר לישא אשה בפורים וכן פוסק השו"ע (באו"ח סי' תרצו ס"ח). אך המגן – אברהם שם, וכן הלבוש, פוסקים שאין לישא אשה בפורים מפני שאין מערבין שמחה בשמחה. ומפרש הכתב – סופר שחלקו במחלוקת הבבלי והירושלמי. אם נלמד כהבבלי שהמקור לדין אין מערבין שמחה בשמחה הוא בחנוכת בית המקדש נוכל לומר שרק בשמחה של תורה אין מערבין, אך בפורים שהוא מדרבנן מערבין בו שמחה, וכן פוסק הרשב"א והשו"ע. אך המגן – אברהם למד כהירושלמי שהדין שאין מערבין שמחה בשמחה נלמד משבעת ימי המשתה של לבן, ומכיוון שדין שבעת ימי המשתה הוא מדרבנן (כמבואר בירושלמי וברא"ש פ"ג ממועד – קטן) רואים שאין מערבין שמחה בשמחה אף בשמחה דרבנן, וממילא אין לישא אשה בפורים ולא לערב שמחה דרבנן בשמחה דרבנן ע"כ. וראיתי לגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק ח – או"ח סימן מא) שציין לכתב סופר הנ"ל וכתב שכיו"ב כתב בשו"ת זרע אמת (ח"א סי' קא). וע' בברכי יוסף (סי' תרצו ס"ק יב) דהכי נקטינן. איברא שקשה מהרמב"ם הנ"ל (הלכות אישות פרק י הלכה יד) שמשמע בדרבנן שרי ומקורו מהירושלמי "מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת".
ושו"ר בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן עח) שאף שמחה דרבנן אסר שכתב עדיף כבוד שבת כלה מלכתא וקדושת יום טוב גם כן בלי ספק מהקבלת פני לבנה, אין מערבין שמחה בשמחה וניחא במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב וכו' אלא מדכתב בלשון עדיף ולא בלשון אחר משמע מדינא שרי ורק לכתחילה יש להחמיר מטעמים אחרים. וכן ראיתי בשו"ת ב"ח (ישנות) (סימן פ) שהמהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במוצאי שבת כגון חג השבועות כשחל א"ב ויהיב טעמא כשם שיש תחומין מלמטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט חוץ לתחום. ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין אומרים תחנה בי"ט אמנם העיד על רבו המובהק מוהר"ש דלא היה מקפיד והיה מקדשה גם בי"ט כמ"ש עד כאן לשונו ובסוף ספר האגודה סוף מסכת סופרים כתב הגהה בגי' וזה לשונו שמעתי לכן אין מברכין בליל שבת על ברכת הלבנה דשמא הלכה יש תחומין למעלה מעשרה והוי כמקבל רבו למעלה מעשרה. הרואה הלבנה בחידושה מברך עליה מעומד ובחוץ מפני שהוא כמקבל פני השכינה עד כאן לשונו הרי לך דאין טעמו של דבר כאשר בדו מלבם דאין מערבין שמחה בשמחה אלא טעמו מפני שהוא כמקבל פני רבו למעלה מעשרה. וגם בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן יב) כתב שאחרונים לא הביאו טעם זה. עיין עוד בזה בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"ג סימן קנא) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן יז) ובשו"ת יביע אומר (חלק ח – או"ח סימן מא).
וראיתי בהגהות אשר"י שם שכתב אבל לארס מותר בחול המועד משום שמא יקדמנו אחר ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו ובשו"ת הריב"ש (סימן רס) וברכ"י שם בשם הריטב"א ובשו"ת מים עמוקים (חלק ב סימן כג) העלו שאף נישואין ללא סעודה אסור ע"ש.
וגם בשו"ע או"ח (סימן תקמו סעיף ד) נראה שמותר לעשות סעודה ברית המילה או פדיון הבן שלא בזמנו דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נשואין לבד וז"ל שמותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן. וכן משמע מדברי הרמ"א (ביו"ד סימן שה סעיף יא) שכתב י"א דאין לעשות פדיון הבן בחול המועד ויש מתירין וכן עיקר. וכ"כ המג"א (באו"ח שם ס"ק ה) והט"ז (ס"ק ד) והגר"א (שם ס"ק ד) ובשו"ת חתם סופר (חלק ו – ליקוטים סימן ז) וברכי יוסף (ביו"ד סימן שה אות יח) והמשנ"ב (שם ס"ק יא) ובאר היטב (ס"ק ה) ושדי חמד (חלק ח סימן ט) וערוך השולחן (יו"ד סימן שה סעיף מו) וכף החיים (שם אות טז ואות טוב) וזוכר הברית (סימן כט סעיף ט) ובס' שובע שמחות (פרק יא סעיף טו) שאין נ"מ בין היו בזמנן ובין שלא בזמנן דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נישואין ואירוסין בלבד ולא מבעיא מילה דאין נקרא שמחה אלא אף פדיון הבן. וכ"כ בספר פדיון כהלכתו (עמוד רסג הערה 119) וכן משמע מספר משא חיים לרבנו חיים פאלאג'י (מערכת ע אות קפה) דמנהגם לעשות פדיון הבן בחול המועד ולא חילק בין זמנו ללא זמנו ע"ש.
ולפי הטעם שכתבנו לעיל נראה דכל סעודה אחרת כגון חנוכת הבית, בר-מצווה, סיום מסכת וכד' שאינה נישואין שרי לעשותם בחול המועד וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ג סימן רמח) שמנהג העולם להשהות התגלחת עד חולו של מועד ואין בזה מערבין שמחה בשמחה וכ"כ כף החיים (או"ח סימן תקמו אות יט) ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן כג) התיר מטעם זה לערב סיום כתיבת ס"ת, עם סעודת בר מצוה, מ"מ נראה דאם יעשו מאכל מיוחד בשביל הסיום ס"ת, ומאכל מיוחד בשביל הבר מצוה, יוצאין בזה ע"ש. וכן העלה בשו"ת רביד האברך (חלק א סימן לז) לערב שמחת יום הולדת או פדיון הבן בשמחת חנוכת הבית. ועיין בשדי חמד הנ"ל שכל שמחה שאין בה אכילה ושתיה כגון לחנוך בהכ"נ שפיר אף ביו"ט וכ"כ בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד סימן יד) וציין לכף החיים (סי' קנ סקי"ד) וז"ל דאם נגמר בנין ביהכ"נ ביו"ט מותר לעשות לו את חינוך הבית ביו"ט, דהא דאמרינן דאין מערבין שמחה בשמחה, אינו אלא בשמחה דאית בה אכילה ושתיה כגון מילה ופדה"ב וכדו', אבל בשמחה זו דלית בה אכילה ושתיה כ"א שירות ותשבחות ונדרים ונדבות לכבוד ביהכ"נ שרי, ואפשר דעדיף יותר לחנכם בחג ולערב שמחת החג בשמחת ביהכ"נ ע"ש. וכ"כ בילקוט יוסף (חלק ה בהלכות חול המועד סעיף מט).
וכן נראה הדין גם בע"ש מדכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן רמט סעיף ב) שאסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה וכו' מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. ועיין שם ובב"י שכל היום בכלל האיסור וכתב שם הרמ"א שסעודה שזמנה בערב שבת כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר כן נ"ל וכן המנהג פשוט. וכ"כ הפרישה שם וקיצור שולחן ערוך (סימן עב סעיף י) והמג"א (בס"ק ה) כתב שפדיון הבן שעבר זמנו אסור לעשותו בע"ש ומילה אע"פ שעבר זמנה כגון שהיה חולה בשמיני מקרי זמנה קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה היא דאסור להניחו ערל וכ"כ רעק"א שם שמוכח מהתוס' הנ"ל כן ע"ש וכ"כ ערוך השולחן (שם אות ז) ורבינו זלמן (שם סעיף ח) ובן איש חי (ש"ב פ' לך לך אות כא) (עיין שם שהתיר בר-מצווה בזמנה) וכן משמע מזוכר הברית (סימן לה סעיף יג) .
אלא שהמשנ"ב (בס"ק יב) חלק עליו (בשם כמה פוס') וכף החיים (שם אות יד) ומנוחת אהבה (פרק ב סעיף ז) שגם בפדיון הבן אפילו עבר זמנו מ"מ כיון שמן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו ממילא מותר לעשות ג"כ הסעודה וכ"כ בס' שובע שמחות (סימן שה סעיף סו) בשם הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א (אמנם כתב המחמיר בעוגות תע"ב ע"ש). מ"מ לכתחילה מצווה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת ובדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה. ונראה לומר שגם משו"ת הרשב"א (חלק א סימן שעט) מוכח כן שכתב להדיא שפדיון הבן אין לו זמן אלא פודה משלשים יום ואילך ואפי' הכי אומרין זמן. ועיין עוד בב"י ושו"ע (או"ח סימן רלב) שפסק אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור וכו"ש סעודה גדולה כגון של מילה ונישואין ופדיון הבן (עיין בטור שם) וסמוך למנחה גדולה זהו כחצי שעה קודם שכתב הר"ן (יח:) דהא דאמרינן דלמידי דאורייתא אפילו אם התחיל מפסיק הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא או סמוך לו דהיינו חצי שעה אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק והביא ראיה לדבר עכ"ל הב"י (בסימן תרנב) כמ"ש המגן אברהם (או"ח סימן קכט ס"ק ב) וכף החיים נר"ו (שם אות ט"ז) בשם מרן הב"י והביאו בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – או"ח סימן נג) ושו"ת אגרות משה (חלק או"ח ד סימן צט) ועוד ולכן אין לעשות סעודת ברית או פדיון סמוך למנחה גדולה גם ביום חול אלא אם כן התפלל קודם תפילת מנחה ע"ש. (ומה שתמהו אחרונים על מרן (בסימן תמד) כתב שניתן לעשות סעודת אירוסין וכאן משמע שאסור עיין בבאור הלכה (בסימן תמד ד"ה סעודת ארוסין) שבאמת אינו קשה מה שנדחקו הרבה אחרונים בזה ע"ש ובבאר היטב שם ).
סעודת מילה בחו"ה לפני נטילת לולב
בטור ובב"י (או"ח סימן תרנב) הובא פרק לולב הגזול (לח.) תנן מי שבא בדרך ואין בידו לולב משיכנס לביתו יטול על שולחנו ופירש רש"י אם שכח ולא נטל קודם אכילה צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב ואסיקנא בגמרא דמתניתין ביום טוב שני איירי מדקתני מי שבא בדרך והא דמפסיק סעודתו ונוטלו על שולחנו איירי בשאין לו שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אינו מפסיק כי ההיא דתנן (שבת ט:) גבי תפלה אם התחילו אין מפסיקין ודוקא ביום טוב שני אבל ביום טוב ראשון אפילו אם יש שהות מפסיק והכי אמרינן התם דמפסיקין לקרות קריאת שמע שהוא דאורייתא.
נמצאנו למדים שאין להשתתף אף בסעודת מילה וכד' לפני נטילת לולב ומיום שני והלאה אם התחיל לא מפסיק וכן כתב מרן ומשנ"ב (שם סעיף ב) וקיצור שולחן ערוך (סימן קלז סעיף ה) ומה שאסור לאכול ביום טוב הראשון קודם נטילת לולב הוא משום שזאת מצווה מדאורייתא וכ"כ ספר כלבו (סימן עב) על הגמ' הנ"ל מי שהיה בא בדרך ולא היה בידו לולב וכו' זהו בשאר הימים שמצותו מדרבנן דיקא נמי דקתני מי שבא בדרך ואם בי"ט א' האיך יבא בדרך, אבל בי"ט א' שמצותו קבועה מן התורה אם התחיל לאכול קודם שיטלנו מפסיק סעודתו ונוטלו אפילו יש שהות ביום ליטלו אחר סעודתו וכן דעת הבעל ההשלמה ז"ל. וכן נראה בכל מצווה מדאורייתא הדין כן עיין בציץ אליעזר (חלק יא סימן יא) שאם נמשך זמן עסקו בצרכי צבור עד לאחר חצות שאז פטור לכו"ע אף מן התפלה, מ"מ אסור לכו"ע לאכול קודם שמקיים מצות תפילין ובחלק ו סימן ז ציין לשדי חמד (ה' ר"ה סי' ב' אות ל"א) שמעיר מזה דאסור לאכול קודם תקיעת שופר כמו קודם נטילת לולב. וכ"כ המגן אברהם (או"ח סימן תרצב ס"ק ז) שבתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש וכ"כ בשערי תשובה (אורח חיים סימן תקפד ס"ק ג) וכ"כ המשנה ברורה (סימן תרצב ס"ק טו) דכמו בלילה אסור לאכול קודם קריאתה ה"ה ביום אפילו כבר התפלל אסור לאכול קודם קריאתה וכמו לענין שופר ולולב ע"ש.
ולכן נראה שמוהל ואבי הבן ובפדיון הבן שהם מצווה מדאורייתא כמו לולב, שופר, תפילין וכד' כדלעיל גם להם אין לאכול (גם ביום חול) קודם שקיימו את מצות המילה או פדיון זאת ועוד שגדולה מצות מילה משאר מצות עשה וכ"כ נחלת צבי (בסימן רסב סעיף א) ואפי' אם יעמיד אחר שיזכירו לא מהני דדווקא במידי דמצווה מהני וכתב שם עוד אם אינו מוהל בעצמו וכבר כיבד למוהלים ועשאם שלוחים נראה דמותר ופשיטא דאמו של הילד מותרת לאכול דאינה חייבת למול את בנה ע"ש והובא גם בפ"ת שם אלא שראיתי בשו"ת יביע אומר (חלק ג – אה"ע סימן ט) שכתב כשאינו יום קבוע למצוה אפי' אכילה שרי מדינא. וכמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' רפז) דלא שמענו שעשו הרחקה שלא לאכול קודם המצוה אלא במצוה עוברת, דחששו שמא ימשך אחר אכילתו ויתבטל ממצוה, אבל מצות מילה ופדיון שאפי' עבר זמנם עדיין גוף המצוה לא עברה, ואפשר עוד לקיימה, בכה"ג לא חששו. ודלא כמ"ש הפתחי תשו' בנחלת צבי (יו"ד סי' רסב), שנ"ל דאסור לאב ולמוהל לאכול קודם המילה, וכן קודם פדיון הבן, וכמ"ש בסוכה (לח) לגבי נטילת לולב. ולפי האמור אין זה מוכרח עכת"ד. ואם כי יש לפקפק קצת בדין מילה, שעכ"פ מבטל מצות וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ודוחה שבת, וכמ"ש בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' עה) עכ"ד.
ונראה להתיר אכילה בסעודה עצמה מפני בציבור מידכרי. עיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן ז) בתשובת שו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' ס"ט) וכן ראיתי במשנה ברורה (סימן תרנב ס"ק ז) שיש אומרים דאם מצפה שיביאו לו לולב אין לו להמתין כלל דהרי יש לו מי שיזכירנו לנטלו היינו אותו שיביא לו הלולב ומי שחלש לבו בודאי יוכל לסמוך ע"ז וכאן ודאי יש מי שיזכיר למוהל או אבי הבן את זמן המילה זאת ועוד כיצד יתענו עד זמן המילה שהוא בד"כ אחר חצות וכמו שכתב המגן אברהם (אורח חיים סימן תרנב ס"ק ד) בשם הג"מ דאם אין לו כוס לקידוש אוכל בלא קידוש דאסו' להתענות בשבת כמ"ש (ססי' רפ"ט) א"כ ה"ה בח"ה אסור להתענות לכן נ"ל דאף המחמיר לא יתענ' יותר מחצי היום ערסי' רפ"ח והלא זה הוא יום טוב להם וכיצד יתענו אחר חצות ועיין עוד בדברינו (בסימן טז) שלא רק מתחנון ג' בעלי הברית פטורים אלא גם בתענית ציבור דחויה ולאחר תפילת מנחה אינם משלימים משום שיום טוב להם הוא כדאיתא בב"י (סימן תקנט) וז"ל מחזור ויטרי (סימן רעג) קשה בעיני הכותב זה שנהגו בראש השנה להאריך התפילה עד אחר חצות ע"כ וכ"כ שו"ת מהר"ם מרוטנברג (חלק ד דפוס פראג סימן שמח) וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן לב) על דברי הזוה"ק שם ראיתי בהגהות ניצוצי זוהר שם להרב מרגליות שליט"א שמציין להמבואר (באו"ח ס"ס רפ"א) בשבת ויו"ט לא יאריך בתפלה עד אחרי חצות כדי שיאכל קודם שש שעות, הרי שעד פלגות יומא אינו עינוי, וכבר הקדימו בזה בספר זכירה לחיים ח"א על הזוה"ק להגר"ח פלאג'י ז"ל שכותב על דברי הזוהר דהיינו כדאיתא בש"ע במור"ם (או"ח סוף סי' רפ"א) ומרן בסס"י פר"ח דעד ו' שעות אסור להתענות בשבת ע"ש.
וטעימה לפני חצות נראה שמותר מהטעם שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן ז) דטעימה לפני התקיעות קיל עוד בהרבה מטעימה לפני נטילת לולב וממילא יש להקל אפילו בלא צורך גדול [עיין במ"ב שם בסק"ז שמתנה תנאי זה גבי נטילת לולב], והיינו מפני דהא התקיעות נעשים במשותף כל הציבור ביחד, ולכן ליכא בכה"ג חששא לשמא ישכח, דהרי מה"ט הוא שמחלק שם החיי אדם בין טעימה לאכילה משום דדוקא באכילה גזרינן שמא ישכח משא"כ בטעימה בעלמא ע"ש, וא"כ טעם זה דלא יבא לישכח שייך עוד יותר לפני התקיעות מבלפני נטילת לולב, מכיון שיודע שהרבים לא יחכו לו, ונותן לכן דעתו לגמור טעימתו במהירות ולחזור לביהכ"נ, ולשמא כל הציבור ישכח לזה בודאי לא חיישינן דציבור זריזין הן. ומי שירצה לצאת מן המובחר יכול לבקש מחבירו או משכנו שיזכירנו ללכת לתק"ש בשעה המיועדת עכ"ד.
וסעודת מצווה של ברית מילה או פדיון הבן וכד' שאירע בתוך חג הסוכות אינו דומה לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה שהיא מצווה גדולה לשמח חתן וכלה עיין בזה עוד בדברינו (סימן כו) שאין לעשות סעודת מצווה של ברית מילה ופדיון הבן וכד' מחוץ לסוכה דלא דמי לסעודת חתן אבל מותר למברך על כוס היין בברית המילה או פדיון לשתות אפילו יותר מרביעית מחוץ לסוכה ע"ש. וברור הדבר שעל בעל השמחה לדאוג להפרדה מוחלטת בין הנשים לגברים שבספר המנהגים (טירנא דיני יוצרות והפטרות אות יד) ציין לספר חסידים כל מקום שהאנשים ונשים רואין זה את זה כגון בסעודת נשואין אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש בו הרהורי עבירה. ע"ש.
וראיתי עוד לכתוב בעניין זה שעל המוהל לנסוע גם בערב שבת או ערב חג בכדי למול מחוץ לעיר עיין בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן עה) שציין לרב הגאון מוה"ר חי"ל דייטש שליט"א בעמ"ח ספרי טהרת המים, בתשו' בית שערים (חאו"ח סי' ק"כ), לענין מילה בשבת בכפר אם המוהל מחויב ליסע לשם מע"ש כדי לקיים מצות מילה בזמנה, אף שקשה לו לשבת שם משום ביטול עונג שבת, וכתב דפשוט אף שמבטל מעונג שבת מחויב לנסוע לשם, שהרי מילה דוחה שבת במלאכה גמורה, שהיא איסור סקילה, וכ"ש שדוחה מצות עונג שבת, והאריך בזה עיי"ש, וא"כ כ"ז שייך גם לענין ביטול מצות שמחת יו"ט ועיין עוד שיטות וחלוקות בספר שובע שמחות לגאון הרב יצחק יוסף שליט"א (עמוד קלו).
לסיכום: סעודת פדיון הבן או ברית מילה בין היו בזמנן ובין שלא בזמנן עושין אותם בחול המועד.
פירות הנושרים:
1. כל סעודת מצווה מותר לעשות בחול המועד ולא חשיבי שמחה שאסורה אלא סעודת נישואין ואירוסין בלבד.
2. מותר להשהות התגלחת (תספורת לילד) עד חולו של מועד ואין בזה מערבין שמחה בשמחה.
3. אם לא קידש הלבנה עד ט"ו, ויום ט"ו הוא שבת או יו"ט, יכול לקדשה ואין בזה אין מערבין.
4. אין לעשות סעודת מצווה של ברית מילה או פדיון הבן מחוץ לסוכה. אבל מותר לשתות יין אפילו יותר מרביעית מחוץ לסוכה ולכן השותה יין מכוס הברית או בפדיון פטור מן הסוכה .
5. בחול המועד אסור לעשות נישואין אף ללא סעודה .
6. מותר לארס בחול המועד משום שמא יקדמנו אחר ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו.
7. סעודת חנוכת הבית סיום מסכת וכד' מותרים בחול המועד.
8. מותר לערב שמחת יום הולדת או פדיון הבן בשמחת חנוכת הבית.
9. מילה שאינה בשמיני ללידתו כגון שהיה חולה בשמיני ונדחית וכן בפדיון הבן אפילו עבר זמנו מותר לעשות הסעודה בע"ש.
10. סעודת מילה ופדיון הבן וכד' לכתחילה מצווה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת ובדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה.
11. גם סעודת מצווה של מילה ונישואין ופדיון הבן אין לעשות סמוך למנחה גדולה .
12. על המוהל לנסוע גם בערב שבת או ערב חג בכדי למול מחוץ לעיר.
13. כשהמילה לפני חצות אסור לאבי הבן ולמוהל לאכול קודם המילה אבל טעימה מותרת ונראה שגם בפדיון הבן הדין כן.
14. אמו של הילד מותרת לאכול דאינה חייבת למול את בנה.
15. כשהאב אינו מוהל בעצמו ועשה מוהל שליח למול את בנו נראה דמותר לאכול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5