——–
שאלה שקבלתי מאאמו"ר בזה"ל:קבלתי השאלה עם תוספת דברים.
נשאלתי מפה בעה"ב אחד אשר יש תח"י נכסים על שם ילדיו הקטנים [שכנראה ניתנו להם מהסבים], ויש רווחים תמידיים או שנתיים מהנכסים הללו, האם יש חיוב מעשר או חומש מרווחים אלו [השואל מבורך בממון ורגיל לתת חומש ורואה בחוש בדבר ברכה גדולה].
תשובה
יום רביעי כ"ד אייר תשע"ו
לכבוד אאמו"ר שליט"א
ע"ד השאלה, הנה אינני יכול להורות ובפרט לא בטוחו"מ, אשר רבו הפרטים בכ"ז, ומי שאינו מכיר ואינו בקי בהלכה אין לו רשות לזה, ולכן הנני מודיע שלא כתבתי כ"ז להלכה ולמעשה, אבל מ"מ אציע קצת ממה שהעליתי באמתחתי ואולי ייטבו הדברים בעיני הרבנים שליט"א או שיהיה לציון דרך לירד לעומק ההלכה בזה.
ראשית כל בגדרי צדקה לקטנים, כתב בשו"ע יו"ד סי' רמ"ח, וז"ל, יתומים, אין פוסקין עליהם צדקה, אפילו לפדיון שבוים, אפילו יש להם ממון הרבה, אא"כ פוסקין עליהם לכבודם, כדי שיצא להם שם. הגה: ודוקא צדקה שאין לה קצבה, או שיש לה קצבה על נכסי יתומים ויכולין להמתין עד שיגדלו, כגון שיש להם טבל ואינן צריכין לאכול עכשיו. אבל אם צריכים לאכול עכשיו, מעשרין ותורמין להם עכ"ל. והדבר פשוט שאין הקטנים עצמם צריכים ליתן מנכסיהן צדקה ומעש"כ, דדוקא לכבודם או טבל לתקן אבל כל מה שאינו בכלל טבל ואינו לכבודן [ולא בכלל שאר הפרטים המבוארים שם ברמ"א] אינו בכלל החיובים שלהם, וכן ראיתי מי שכתב (באורח צדקה עמ' מ"ו בשם הגר"א נבנצל בהנהגות בסוף ביצחק יקרא על המ"ב ח"ו) דאין להפריש מעש"כ מכספי קטן, והביא שם עוד ע"פ הגרח"פ שיינברג והגר"נ קרליץ שנער בר מצוה ראוי שיקבל ע"ע מצות מעשר כספים. (ועיין חשוקי חמד פסחים קט"ז א').
וגם בענין מה שפוסקים לכבודן, יל"ע אם שייך כיום ענין זה במקרה רגיל של מעשרות שיהיה צדקה זה לכבודן, אם לא במי שתורם דבר שיהיה לכבודו בתנאים הידועים, וג"כ ע"ש בש"ך אם רק בעשירים מופלגים שייך זה, וג"כ דאם האפוטרופוס אינו רוצה ליתן לכבודן א"צ, וע"ש הפרטים בזה, ומ"מ לכאורה מקרה השאלה דידן אינו עוסק באופן שרוצה לתת מעש"כ לכבודם.
אכן כאן אי"ז כספי קטן אלא כספי אביו, מכיון שכל מתנה היא ברשות אביו, ומתחילה רציתי לייעץ שלא יקנה הכסף לעצמו מן הקטן, שהרי נחלה הבאה לאדם ממקו"א יכול להתנות עליה שלא יירשנה, ויכולה אשה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה, אכן אין אדם עושה קנוניא על הקדש וגם אמרינן דגם בעלמא אם אקנייה לבנו קטן עשה שלא כדין [ומיהו יש לחלק דשם יש חוב אמיתי והוא מפקיע כח ב"ד, וכאן אינו מפקיע כח אלא מצוה וכעת הוא פטור], אכן י"ל עוד דכ"ז אינו נוגע לכאן דכאן אינו מקנה אלא מסלק עצמו ולא מחזי קנוניא כ"כ, ועוד דהרי יש מקום גדול לומר שמעולם לא התכווין לקנות זאת אליבא דאמת, אף שרבנן זיכוהו הוא לא התכוין לקנות, ומ"ש בגיטין מ' ב' דחשיב עשה שלא כהוגן היינו באופן דרמיא חיובא עליה, ולא בכה"ג שמעיקרא יתכן שאינו חיוב גמור, וגם התם הוא חיוב גמור אלא דלא שייך כפייה בקטן, משא"כ הכא הוא בגדר 'הותרה' דמעולם לא נתחייב הקטן במעשר כספים.
והנה אם מדובר כאן בנכסים שקיבל הקטן על דעת שאין לאב רשות בו, או בנכסים שמלכתחילה האב לא רצה לזכות בהן לפי דרכו, אמנם אין דין מעש"כ על הנכסים עצמן, אבל אכתי יש לדון האם פירות הנכסים שייכין לאב או לבן, דהרי גרסינן בב"ק פ"ז ב', מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי, וכן כתב בשו"ע חו"מ סי' תכ"ד ס"ז, וז"ל, החובל בבניו הגדולים, אם אינם סמוכים על שלחנו, נותן להם מיד; והקטנים, ילקח קרקע בנזקן. (וי"א ספר תורה) (טור סי"א בשם הרא"ש) והם אוכלים פירותיו ע"כ. וכתב בסמ"ע סימן תכד ס"ק טו, וז"ל, וי"א ספר תורה. פירוש, והקטנים ילמדו מתוכה והוא פירות דספר תורה, והקרן קיימת להן עד שיגדלו עכ"ל. א"כ בין למר בין למר נכסים שזכה בהן הקטן מן הדין הרי פירות הנכסים הללו של הקטן.
אכן מאידך כתב בשו"ע חו"מ סי' ר"ע, וז"ל, מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אף על פי שהם גדולים, ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שלחנו, ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. (וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה) (ב"י סוף סי' קע"ז בשם עיטור) עכ"ל. ולכאורה אם באופן שהרויחו בסחורה או במלאכה צריכין להפריש, א"כ גם באופן שנכסיהם של הקטנים עצמן שהרויחו האב זכאי בפירות, וכתב בנתיבות המשפט ביאורים סימן רע ס"ק א, וז"ל, והוא הדין אם הרויחו בסחורה. והא דמבואר בב"ק דף פ"ז [ע"ב] דשבת ינתן להבנים, יש לומר דשבת שאני, כיון שלא עשו מלאכה ואפ"ה נוטלין, ומטעם דאמר התם דלא קפיד, משא"כ כשעושין מלאכה ומרויחין, אפשר דלא חשיב כמידי דאתי מעלמא וקפיד עכ"ל. ואולי ה"ה במידי דאתי מעלמא לא קפיד ולכך יעשה להם סגולה, אבל נכסים שקיבל במתנה אין דינם כנכסים שקיבל בשכר חבלה. אכן תנן בכתובות דף מ"ו ב', וז"ל, האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחיה ע"כ. וכתב רש"י, ואינו אוכל פירות בחייה – אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה אין אביה אוכל פירותיהן אלא עושין לה סגולה עכ"ל וכתב בשיטה מקובצת מסכת כתובות דף מו ע"ב, וז"ל, ואינו אוכל פירות בחייה. ומשום איבה נמי לא תקינו רבנן פרי לפי שהאב לא יהיה קפיד עמה בדבר גדול כזה. ה"ר יונתן הכהן ז"ל. וי"ל דלא מיירי בקטנה [ועיין קידושיו י' א' וצע"ק], וע"ל.
וכתב ברמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ד הי"ט, וז"ל, החובל בבניו הגדולים אם אין סמוכין על שלחנו נותן להם מיד, והקטנים ילקח להן קרקע בנזקן והן אוכלין פירותיו, וכן הדין באחרים שחבלו בהן, ואם היו סמוכין על שלחנו וחבל בהן פטור בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים, ואם חבלו בהן אחרים בגדולים יתן להם מיד ובקטנים ילקח בהן קרקע והן אוכלין פירותיה עד שיגדילו. וכתב בהשגת הראב"ד שם, עד שיגדילו. א"א אפילו מציאתם שלו היא ע"כ.
וכתב בלחם משנה שם וז"ל, הטור ז"ל כתב נוסחא בדברי רבינו ז"ל והאב אוכל פירות עד שיגדילו וכתב שם הרב"י ז"ל שהיא גירסא נכונה ונראה דהר"א ז"ל היה לו מציאות הגירסא הכתובה בספרינו ומפני כן כתב בהשגות אפי' מציאתם שלו היא כלומר איך אפשר לומר דהם אוכלים הפירות הא אפילו המציאה שלהם היא של אב א"כ כ"ש פירות נכסיהם שהוא של אב. ויש להקשות על זה דהא בפרק החובל אמרו דמציאה שאני דהוי רווחא דקאתי ליה מעלמא דלית להו צערא דגופייהו בגווה קפיד אבל חבלה דאית להו צערא בגופייהו ומעלמא קאתי לא קפיד וא"כ אף על גב דמציאה הוי של אב ראוי הוא שזה יהיה שלהם משום דלא קפיד האב על זה כיון דאתי להו האי רווחא מחמת צער שבגופם לא קפיד. ונראה לתרץ דכוונת הראב"ד ז"ל לומר דאע"ג דמחיל להו היינו הקרן עצמו משום דאתי להו מחמת צערא אבל הפירות ודאי דלא מחיל להו דלא גרע ממציאה ואין זה מוכרח כל כך להשיג על רבינו ז"ל. והרב ב"י ז"ל שכתב שהגרסא הנכונה היא שהאב אוכל פירות לא ידעתי טעמו דהר"א ז"ל נראה דהיה לו הגירסא בדברי רבינו ז"ל כדכתיבנא ויש טעם נכון לגירסתנו דשאני הכא ממציאה מהטעם האמור בגמרא ואין קושייתו של הר"א ז"ל מוכרחת כ"כ כדכתיבנא עכ"ל. ובשו"ע פסק כגירסת הטור שכ"ה ג"כ דעת הראב"ד, שכתב בשו"ע חו"מ סי' תכ"ד ס"ז, וז"ל, ואם אחרים חבלו בהם, בגדולים יתן להם מיד; בקטנים, ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותיו עד שיגדלו עכ"ל. אבל קשה מאי מפרשי סגולה לפ"ז דאמרינן שהקטן אוכל פירי, ואולי מפרשי שהאב אוכל וצ"ע.
ובענין מה שהקשינו מדברי המשנה בכתובות שם, מצאתי שכתב בחתם סופר מסכת כתובות דף מו ע"ב, וז"ל, ואינו אוכל פירות פירש"י שנפלו לה קרקעות בירושה. משמע קרקעות שקנו לה בסגולה מחבולה וצערא דגופה אותן הפירות הם של אב כמו מציאתה וכהראב"ד פ"ד דחובל ומזיק הלכה י"ט ע"ש עכ"ל וציין שם לדברי הב"ש בר"ס י' [לא מצאתי]. וכתב בחלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן לז סעיף א, וז"ל, ואם נתנו לה מתנ' יש להסתפק אם דומה לכסף קידושין או דוקא קידושין לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול אבל כל שזיכו לה אחרים מתנה אין לאביה כלום ולא דמי למציא' מידי דהוי אאשה שג"כ במתנ' הקרן לעצמה רק שהבעל אוכל פירות כמ"ש הרא"ש פ"ק דקדושין בשם הירושלמי ואף על פי שמציאת האשה לבעלה וכו', ובבית שמואל ס"ק א, כתב וז"ל, יש למילף מזה מי שנותן מתנה לבתולה זוכה אביה וכו', ובהמקנה קונטרס אחרון סימן לז סעיף א, כתב וז"ל, אך בעיקר הדין מתנה (ו)צ"ע, והב"ש כתב דמדברי התוס' פ' נערה שנתפתתה [כתובות] דף מ"ו [ע"ב תד"ה זכאי] משמע דאין ללמוד מציאה מכסף קדושין משום דטרחא להגביה משא"כ במתנה ע"ש. ולענ"ד צ"ע די"ל דמתנה דומה לירושה דאין לאב זכיה בהם אפי' בפירות הגדלים לאחר הירושה כדאיתא בכתובות דף מ"ז והיינו דלא זכתה התורה לאב אלא שבח הבא מגופא כגון מכירתה וקידושין ומעשה ידיה אבל בממונ[ות] הבאים לה ממקום אחר אין לאב זכיה בהן וכו', מיהו אפשר דבמתנה נמי שיך משום איבה. וצ"ע עכ"ל. ויש לדון בכ"ז על קטנה, וצל"ע במו"מ שהזכירו הנו"כ הנ"ל ושאר הנו"כ שם בכ"ז מגמ' דהחובל שם.
ואמר לי הגרמ"מ קארפ שליט"א, שאם האב אינו רוצה להשתמש בנכסי הקטנים ודאי א"צ להפריש לא מהם ולא מפירותיהן מעשר כספים עכ"ד.
אכן אם לפי לשון השאלה מיירי באדם שרוצה בדוקא להפריש מעש"כ, כדי שיתברך, לכאורה פשיטא דשרי לו להפריש באם באמת יש לו זכות בנכסים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5