——–
איתא בגמ' בשבת (דף כג:) מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה. משמע כל כלי מועיל להדלקת נ"ח דהא שרי להדליק בקערה וזהו לשימוש שמן והפתילות ולו היה מצוייר שאפשר להדליק את נ"ח ללא כלי ודאי שהיה מותר ומה יתרון בכלי. ומה שמובא בטור ובב"י (או"ח סימן תרעג) בשם ה"ר מאיר מרוטנבורק שלא היה מדליק בנר של חרס אלא בשל מתכת וכשלא היה לו אלא של חרס היה לוקח חדשים בכל לילה וכשלא היה לו חדשים היה מסיקן באור דהוו כמו חדשים וטעמו רק משום מאוס ולא משום שמחויב להדליק בכלי דהכי איתא במסכת סופרים אין מדליקין בנר ישן אין לו רק ישן מלבנו באור יפה וסתם נר שהוא של חרס הלכך בשל מתכת א"צ חדש ושל זכוכית או חרס מצופה דינו כמתכת. לכן אין לומר שהצריך כלי לנ"ח והיה לוקח חדש בכל ערב, אלא רק משום מיאוס החליף ולא בעינן כלי כלל לנ"ח. ולכאורה בנרות שעוה לא צריך כלי כלל דמה שנצרכנו כלי זהו בכדי להחזיק את הפתילה והשמן שאין מציאות ללא כלי. וכיון שכלי חרס ישן נמאס והוי ביזוי מצוה לכן אין להדליק בו נ"ח ואין חובה להדליק בכלי אחר אלא שרי אף ללא כלי.
וכן ראיתי לפוס' שהתירו להדביק נרות חנוכה בכותל ללא כלי עיין בשו"ת חכם צבי (בסימן מה) על מה שנשאל בשבות יעקב בדין מי שהתחיל להדביק נרות של שעוה בכותל ואח"כ בא לידו שמן זית ע"ש, והובא בשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן שעז) לרבי שלמה קלוגר, ובשערי תשובה (או"ח סימן תרעג ס"ק א), וכ"כ בערוך השולחן (או"ח סימן תרעג סעיף ו), ובמשנ"ב (סי' תרע"א ס"ק יח) כתב על מ"ש הרמ"א מאחר שכל נר מובדל הרבה וכו' וז"ל: משמע מלשון זה דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קכט) דלא בעינן כלי כלל. ושו"ר שהביאו מרן בספר חזון עובדיה (עמ' לה) שכן עיקר ע"ש.
אלא לפי מה שאנו אומרים בזמן ההדלקה הנרות הללו "קודש הם" צריך להבין וכי נר קדושה יש בו, וכשאלת הגמ' בשבת כ"ב ע"א, ואשר גירסא הזאת היא ממס' סופרים, ונלע"ד כוונת הדברים שעשאוהו כהקדש דומיא דמנורה שבמקדש, ולכן אין לנו רשות להשתמש בהם כלל דהיינו גם הכלי דנר כולל את הכלי ראה עוד לקמן. וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נח) משמע גם כלי הנ"ח אסורים דומיא דבזיכי המנורה דשוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של הקדש. וכמ"ש הרז"ה והר"ן בפ"ב דשבת: דדמי למנורה שבמקדש שאין משתמשין בה כלל אפי' תשמיש של מצוה, ואע"פ שבאמת אינה איסורי הנאה, ועשאוהו כהקדש, ולכן אסור להוסיף ולבטל את מותר השמן משום דהוי בזיון לבטל קודש ע"ש.
וכן עפ"ד בעל המאור (שבת כא:) שהובאו בשו"ת יביע אומר (חלק ב או"ח סימן א) דלמ"ד אסור להשתמש לאורה של נ"ח היינו אפילו תשמיש מצוה וקדושה. ומשום דס"ל שכיון שהן זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר וכו'. ושמואל דקא מתמה וכי נר קדושה יש בו, לא ס"ל דאית בהו סרך קדושה ולא משום איסור הנאה. ע"ש. ומשמע דאה"נ למי שאוסר להשתמש לאורה ואפילו תשמיש מצוה וקדושה, ס"ל דאית בהו סרך קדושה הואיל והוו זכר לנרות של בהמ"ק. וה"נ אמרינן בנוסח הנרות הללו אנו מדליקים, הנרות הללו קודש הם וכו'.
וכן ראיתי שנשאל בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן כא) לרבי יהודה בן יצחק עייאש על מה שאנו אומרים הנרות הללו קדש הם ופירושא הוא ג"כ על הבזיכין שהשמן והפתילות נתונים בהם כפירש"י ז"ל בחומש. ע"כ. ולפי זה בעינן כלי כמנורת המקדש דמצות נרות חנוכה בכללם הכלי. וכן פי' במצודת ציון (במלכים א פרק ז פסוק מט) נרות – עשוים כעין בזיכין ובהם משימין השמן והפתילות. ואמנם העלה שם שמותר להשתמש בכלי (חנוכיה) לנרות שבת כדמוכח מפסק מרן שמותר להדליק נר בהכ"נ מנר חנוכה שקדושתם שווה ע"ש וכ"כ כנה"ג שם. וכן ראיתי בספר פסקי תשובות (סעיף י) דאין להשתמש בה שימושי חול אלא לצרכי מצוה בלבד.
וכן נראה מברכי יוסף (סימן תרעג ס"ק ו) בדינא קליפי ביצים לנרות חנוכה נסתפק הרב אדמת קדש ח"ב א"ח סי' ז', והביא ראיה להתיר, דא"צ להחליף בלילה אחרת בנר של חרס. וראיתו אחד הרואה בעיניו יראה דיש לדחותה. ופשוט. ובסוף הביא מהרב חסד לאברהם זלה"ה מר זקנו שכתב בדף כ"ד (מעין ב נהר נח) דקליפי ביצים ובצלים אינם ראוים לחנוכה, וכתב הרב אדמת קדש הנז' דלענין הלכה אליו שומעין ואין מדליקין בהם. ועוד כתב שם (בס"ק ז) כתב בשם אחרונים שישתדל לעשות נר יפה ואם ידו משגת יעשה של כסף וכ"כ הטור סימן רס"ג דישתדל לעשות נר יפה, דהרגיל בנר וכו'. ופירש שם הרב ב"ח דההדלקה חובה, וע"י שעושה נר יפה הנה שכרו בנין רבנן. עש"ב. ובהערות שם ציין לחסד לאברהם שכתב ט"ו מיני כלים הראויים להדלקה וכל הקודם קודם ומשובח, זהב, כסף, נחושת וכו'. ע"ש. ובכף החיים (ס"ק ס) שהאריך בזה. איברא שבשיירי כנה"ג (תרעג אות ה) כתב בשל נחושת מצוה מן המובחר ושמא יש לאמר שודאי כסף וזהב משובח יותר אלא שדיבר ביכולת האדם לקנותו.
ולכן הקונים מנורת כסף ומניחים בה בזיכי זכוכית נראה שטעות בידם, כי ההדור תלוי בבזך שבו נותן השמן דבעינן כלי שהוא חלק מהנר ולכן אין הזכוכית בטלה לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב. עיין לב"י (יו"ד סימן קכ) דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה שאם המקום ההוא מתכת אף על פי שמעמידו עץ טעון טבילה ואם המקום ההוא עץ אף על פי שמעמידו מתכת אינו טעון טבילה דלא חיישינן למעמיד כלל וזה הפירוש נראה עיקר. אלא שסיים את דבריו יש מחמירין להטבילו בלא ברכה. וכתב בשו"ע כוס של כסף מחובר בכלי עץ, צריך טבילה. משמע ללא ברכה, אלא שהש"ך פי' (בס"ק יג) משמע שצריך ברכה ואע"ג דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ. וראיתי לשו"ת בית יהודה (חלק יו"ד סימן נב) שהשיג על דברי הש"ך והעלה שמרן בש"ע חזר בו ופסק כסברת התוס' והרא"ש בדין כלי עץ שיש לו חשוקים דאינו טעון טבילה ובדין כוס של כסף פסק דצריך טבילה ומשמע דבברכה וכסברת הטור דלא שבקינן ודאי דהתוס' והרא"ש והטור מקמי ספק דהנך מחמירין וזה פשוט וכן כתב הפר"ח ע"ש. מ"מ איך שתהיה כוונת מרן דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה דבין עם ברכה בין ללא ברכה עכ"פ בעינן טבילה דיש חשיבות למקום המשתמש ואינו מתבטל כלל כלפי הבסיס המחזיק. וכן נראה כאן שלא נתבטל כוס הזכוכית כלפי החנוכיה. זאת ועוד שגם אינו עומד בפני עצמו (הבזיכי זכוכית). ועיין לתשובות והנהגות (חלק ב סימן שמ) ובפסקי תשובות ובספר מקדש ישראל (עמוד רז) ולימדו זכות כי הכוסיות בטלים לגוף המנורה ע"ש.
ודברי מר זקנו הרב חסד לאברהם (בנהר נח מעיין שני) שמנה שם ט"ו כלים הראויים לנר חנוכה וביניהם נמי קליפת רימון קליפת אגוז וקליפת אלון, סיים וכתב, דאלו הקליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפת בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאין ראויים לעמוד מאליהם בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה ע"ש. והובא גם בשערי תשובה (ס"ק יג) ובכף החיים (ס"ק ס) ובילקוט יוסף (חלק ה עמוד 217 אות ז) ובתשובות והנהגות לרב שטרנבוך (חלק ג סימן ריח) ומקורו של חסד לאברהם מתשו' המקובל ר' יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד וצוין שם שהם דברים שמסר לו אליהו הנביא וכן הובא בספר פסקי תשובות (סעיף יא).
נמצא לפי זה דבעינן כלי ראוי לנ"ח ואם לאו פסול ועיין בסמוך. והיה נראה לומר שהאיסור הוא משום כלי מאוס וטעמא דביזוי מצוה כדברינו (בסימן לב) אלא שבשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תק) נראה לו דהכלי מכלל נר מדינא. כפי שכתבנו לעיל דהכלי בכלל הנר ואותן המדבקים נרות של שעוה או חלב ואין משימין אותם בכלי לא יצאו ידי חובתם לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. וכן אותם שעושין נרות מתפוחי ארץ דלא חשיב כלי כמו שכתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות כלים הלכה א' והר"ש פרק י"ז דכלים משנה ט"ו בעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה טהורין דלא נקרא כלי. והוא הדין תפוחי ארץ שהוא גם כן פרי ואינו עומד זמן מרובה. לא יצאו ידי חובתן לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. ובשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד סימן ז) גם הביאם. וטעם לזה דנר חנוכה דהדלקת הנר הוא למצוה לפירסומי ניסא וזכר לנס שהתרחש במנורת ביהמ"ק, ובעינן שיהיה דומיא דהתם שהיה שמן ופתילה ומנורה דהיינו כלי הקיבול, ולהכי יש קפידא שתהיה הדלקה זו בכלי דוקא ע"ש.
ובשו"ת אבני נזר ועטרת פז הנ"ל לא הכריעו בדבר והביאו מערכה מול מערכה והעלו בסוף דבריהם שדין זה אם הכלי מכלל הנר במחלוקת שנוי' משמעות הש"ס יומא ומשמעות הקרבן אהרן ומשמעות הרמב"ם והראב"ד [ראי' גמורה אין מהרמב"ם וראב"ד. דיש לומר אף שאין הכלי מכלל הנר. מכל מקום לא נקרא ערך ותיקן בחוץ אלא אם כן סידרן על גבי המנורה בחוץ כשם שהמצוה בפנים] דהכלי מכלל הנר כדעת בעל חסד לאברהם. ואם הדליק נר חנוכה במה שאינו כלי לא יצא. לעומת זה מבואר לפי נוסחת הר"ש שבידינו כפי מה שהגיה הרב מהרי"ד דהכלי אינו מכלל מצות הנר, וכן מוכח מדברי הרשב"א והר"ן וכ"ד הרדב"ז בספר טעמי המצוות, אלא עיקר המצוה בשמן ופתילה שמדליקין עליהם. ממילא אין נפקא מינה במה מדליקין אם יש תורת כלי עליו או לא. ולדעת מהר"ל ז"ל בסוף נתיב התורה הוא תיקו בגמרא. וגם בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קנז) לא הכריע האם חייב כלי או לאו ולפי זה כתב וז"ל: אבל אם העיקר שאין דין כלי מעכב, והעיקר שיהיו נרות דולקים, ואין הכלי בכלל המצוה וצורת המנורה רק הכשר ונוי, מה שנראה שכ"ה סתימת הפוסקים, קרוב לומר שזכוכית הזה בטל לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב ושפיר דמי בגדר מעלות של זה אלי ואנוהו. ושו"ר לספר מקדש ישראל שם שגם כתב שמי שיכול ראוי לקנות לו מנורה מכסף.
וראיתי לכתוב על מה שנשאל בשו"ת רביד הזהב (סימן ה) מהו הדין לעשותן כל נר בכלי בפני עצמו או כולן בכלי אחד שיש לו פיות הרבה. והשיב מההיא דנר שיש לו שני פיות וכו' נראה שכל נר בכלי בפני עצמו והמנהג בכל אלו המקומות להדליק כל שמונת הנרות בכל (נראה שהכוונה כלי נ.ב.) אחד, ובשנת חמשת אלפים וחמש מאות ושתים עשרה ליצירה [ה' תקי"ב] עלה בדעתי להדליק כל נר בכלי בפני עצמו כי ראיתי שהיו לי כוסות זכוכית זכים, ואמרתי מה טוב כי אעשה כבוד למצוה הזאת להדרה בהדלקת כל נר בכוס אחד, ואעשה כן בליל ראשון ובליל שני הדלקתי שנים, והייתי שמח שמחה גדולה על שעלה בדעתי זאת העצה הטובה, ויהי בלילה וארא בחלומי והנה לפני יריעה אחת גויל יפה עד מאד מגוהצת ומשורטטת שרטוט נאה שלא ראיתי כמוה בהקיץ, והיה כתוב בה בדף אחד אל"ף אשורי ובדף השני למ"ד, ואחר הלמ"ד הפרש כשיעור בין שתי תיבות, ואח"כ שם אלהים כתב אשורי בתכלית היופי, ואשתומם על המראה ובתוך החלום עלה בדעתי כי הראו לי מן השמים ענין זה דרך רמז על המעשה שעשיתי בהדלקת הנרות כך, שיש בו פירוד ששני שמות אלו יש בהם שבע אותיות, והשבעה נרות של חנוכה כנגדם ומאז חדלתי והדלקתי בליל שלישי כמנהגי במנורה המיוחדת לי לנרות חנוכה, וכתבתי זה שהשומע ישמע והחדל יחדל, גם המנורה שנצטוינו בה מקשה היא. והאמת שהיום רובם אם לא כולם מדליקים לכל נר כלי ע"י החנוכיה.
לסיכום: מאחר ודבר זה שנוי במחלוקת ולאומרים דבעינן כלי לא יצא י"ח הדלקת נ"ח ללא כלי. בכדי לצאת אליבא דכ"ע טוב שידליק את נ"ח בכלי.
פירות הנושרים:
1. אין להדליק נ"ח בכלי מאוס.
2. ישתדל לעשות חנוכיה יפה אם ידו משגת.
3. ט"ו מיני כלים הראויים להדלקה וכל הקודם קודם ומשובח, זהב, כסף, נחושת קלל זהב, נחושת אדום, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם או חרס מצופה אבר, כלי חרס, קליפת רימון, קליפת אגוז הנדי, קליפת האלון.
4. הקונים מנורת כסף ומניחים בה בזיכי זכוכית י"א טעות בידם, כי ההדור תלוי בבזך שבו נותן השמן. וי"א דבטלי הזכוכית כלפי המנורה.
5. ונראה לסוברים דבעינן כלי כל שאינם ראויים לעמוד מאליהם בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה. לכן בזיכי הזכוכית הנמכרים כיום ומונחים בתוך המנורה ואינם עומדים בפני עצמם לא יצא י"ח בהדלקתם ויש חולקים.
6. י"א דלנרות שעוה לא בעינן כלי, ולכן הסומך על כך יש לו על מי לסמוך.
7. קליפת בצלים וביצים וכיוצא בהם שהם מאוסים אינם ראויים להדלקה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5