——–
הגמ' ביבמות (דף יז.) בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. והאיכא בנות, ואמר רבינא, ש"מ: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. ופרש"י דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז) ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם. וכ"כ בילקוט שמעוני (תורה פרשת פינחס רמז תשעב) לא תנסב כותית ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה, וכ"כ הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יב הלכה ז) הבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי י"י. ועיין עוד בביאור הגר"א (ביו"ד סימן רסו אות כד) על הירושלמי פ"ב דיבמות. ש"מ בן מכותית לאו בנך מיקרי ודינו כעכו"ם לכל דבר. וכ"כ בשו"ת מלמד להועיל (חלק ב יו"ד סימן קכז) שדבר ידוע שבן הנולד מן הנכרית אינו קרוי בנך כמבואר בש"ס קידושין (ס"ח:) יבמות (כ"ג.) ובשאר מקומות ובש"ע (אה"ע ססי' ח') וכ"כ בשו"ת מהר"י בי רב (סימן לט).
וכתב הרמב"ם בהלכות מילה (פרק ג הלכה ז) שאם נתכוון העכו"ם למילה (לאפוקי להצילו ממכה שהיתה לו שם) מותר לישראל למול אותו. והביאו מרן (ביו"ד סימן רסח) משמע די אם מתכוון למצוות מילה ולא לגירות אלא שהב"י (ביו"ד סימן רסו) כתב בשם רבינו ירוחם (תא"ו ני"ז ח"ו בסופו) בשם הגאונים אסור למול הגוי שלא לשם גירות והביאו הרמ"א (בסימן רסג סעיף ה) וכ"כ הט"ז שם (ס"ק ג) ומהטעם דאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא הנימול שאינו מניחו לגיהנם וזה שמל את העובד כוכבים מבטל סימן המילה ומפירוש מרן בכ"מ בהלכות מילה (פ"ג סעיף ז) ובב"י (יו"ד סימן רסח) מוכח דכוונת הרמב"ם היא למול רק לשם גרות נמצא שלא לשם גרות ושלא לשם רפואה בשכר אסור.
והבפ"ת שם (ס"ק יג) נראה דעתו כט"ז דלעיל וציין גם לעט"ז וגם לתשובת מעיל צדקה (סימן יד) וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קמט) וכ"כ בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן רטו) שגם ציין לתשו' מעיל צדקה שהשיג על הש"ך וכתב דמשמעות הרמ"א שכתב סתם ואסור למול את הנכרים כטעמו של הלבוש אי לא מכוין לשם גירות פשיטא דאסור למולו, וע"כ העתיק הב"י דבר זה בשם הגאונים אשר לכאורה יפלא הלא הוא ש"ס ערוך, אלא ודאי דזה הוא טעמא אחרינא, ובמל לשם מורנא לא חיישינן לאותו הטעם בהיותו /בהיות/ ונראה שהוא לשם רפואה, וטעם הלבוש בנוי על דברי הזוהר שחטא יוסף שהחתים אות ברית קודש במצרים וכו', מכש"כ למול עכו"ם בלי כונת גירות דגרע טפי, ולשם מורנא אין בו משום חתימת ברית כלל, לכן צריך הש"ס למצוא טעם שאין מרפאין אותו חנם ועכ"פ אסור אף בשכר כמשמעות הרמ"א עכ"ל. וזהו פסק למעשה מגדולי המורים הקדמונים, ואין לזוז מדבריהם הקדושים עכת"ד.
אך מתשובת הרמב"ם והיא נדפסה ברמב"ם הלכות מילה (דף כח ע"א) שמותר למול לשם מצווה אף שהיא לא לשם גירות וז"ל: ילמדנו רבינו אם מותר לישראל למול הגוים וערלים או לא, ואם יש הפרש בין הישמעאלים לנוצרים, ומהו פירוש הברייתא כו' מה בא ללמדנו שישראל מל את הגוי לשם גר. תשובה: מותר לישראל למול את הגוי אם היה הגוי רוצה לחתוך את הערלה ולהסירה לפי שכל מצוה שיעשה אותה הגוי נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמצווה ועושה, ובלבד שיעשה אותה בהודאה לנבואת משה רבינו ע"ה שאמר המצוה מפי הגבורה, לא שיעשה אותה מפני ציווי אחר וכו', ומה שאמרה הברייתא ישראל מל את הגוי לשם גר, וזה פשוט היה סלקא בדעתין שלא אמרו לשם גר אלא למעוטי מילת הגוי ושאסור למול גוי ולעמוד בגרותו גר מהול, לכך ביאר לנו שמה שאמרה לשם גר לאו למעוטי לשם מילה והוא גוי אלא למעוטי לשם מוראנא כו', ואין כוונתו אלא להתרפאות אסור כו' כדין זה ג"כ מהכתוב שאמר לא תחנם ואין הפרש בין ישמעאלים לנוצרים אלא כל מי שיבוא אלינו להמול לשם מילה מותר לנו למולו אע"פ שעומד בגיותו, וכתב משה. הנה מפורש בתשובה הנ"ל, שמה שכתב אם נתכוין לשם מילה אין כוונתו לשם גירות עכ"ד והביאו בשו"ת הר צבי דלעיל. וכן כתוב בשו"ת הרמב"ם (סימן קמח) ע"ש.
הנה למדנו מדברי הרמב"ם שמותר למול לשם מצות מילה אף שהיא לא לשם גרות ואין הפרש בין ישמעאלים לנוצרים אלא כל מי שיבוא אלינו להמול לשם מילה מותר לנו למולו אע"פ שעומד בגיותו ואין כוונת התלמוד לשם גר למעוטי לשם מילה, כשהוא (נשאר) גוי, אלא למעוטי מוראנה, ר"ל, אם היה בו חולי בראש הערלה, אסור לישראל לחתכה כדי לרפאו ולהצילו, אף על פי שבכריתתו יש אופן מה מן המצוה, הואיל ואין כוונתו לימול ואינו מתכוון אלא להתרפאות לבד, וזה אסור ופירוש זה לא כפירוש מרן בכ"מ ובב"י הנ"ל שלדעתו כוונת הרמב"ם דווקא לגירות הא לאו הכי אסור למול אף בשכר.
אלא שמהתוספות והמאירי בע"ז דף (כו:) כתבו שאם בא להתלמד אף בחינם מותר ולא חששו לטעם דאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא הנימול שאינו מניחו לגיהנם וכשמל את העובד כוכבים מבטל סימן המילה וכן נראה הדין למול בשכר לא לשם גרות או מצווה שמותר וכ"כ הש"ך שם (בס"ק ח) להדיא והשיג על עט"ז והט"ז הנ"ל ולדעתו לא אסור אלא משום רפואה הא לאו הכי ליכא איסורא משום מילה ושרי אפי' שלא לשם גירות כגון בשכר וכה"ג וכ"כ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק א – יו"ד סימן רכט) וכ"כ במהר"ם שיק (יו"ד רמ"ח) דעתו להתיר והובא בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קמט) נמצא שיש ג' שיטות בדבר שיטת מרן ובב"י שמלים רק לגרות שיטת תשובת הרמב"ם שמלים לשם מצווה אף לא לשם גרות ושיטת הש"ך שמותר בשכר וכה"ג אף לא לשם מצווה.
והטור ומרן בב"י ובשו"ע (יו"ד סימן רסו) כתבו ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלין אותו בשבת. מדכתב הטור ומרן שאין מלין בשבת משמע שבשבת אין מלין הא ביום חול מלין ולא נמנעים ומשמע מדלעיל שמילה זו עולה לשם גירות שנתכוון למצוות המילה ולא צריך שוב הטפת ד"ב אלא שחסר טבילה ואינו גר עד שיטבול כפי שכתב הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ו) גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול וכו' וכן ראיתי שהעלה בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק א-יו"ד סימן רכט) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ז סימן מח) שכתב בשם הגאון הגר"ש סלאנט ז"ל בנוגע לבנים שנולדו מאב יהודי ואם נכריה ומל אותם מוהל יהודי בקטנותם כשבאים בגדלותם או כשמביאים אותם בקטנותם להתגייר האם צריכים להטפ"ד, והשיב שהמילה שמלו בראשונה עלתה להם ואין צריכים להטפת דם ברית, ואין כל דמיון למילה שנעשית לא לשמה וכפי שמובא בספר בית אברהם כשהכניסו את הבנים בזמנם לבריתו של אברהם אבינו "לשם מצות מילה ע"י מוהל ישראל", ועל כן הוא שהשיב הגרש"ס ז"ל וחיוה דעתו כנז' שהמילה הראשונה עלתה להם ואין צריכים להטפ"ד עכת"ד.
וכן העלה הראשון לציון (הגאון רבי בן ציון מאיר חי בן יוסף רפאל עזיאל זצ"ל) בשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן סד) בשם הרב תעלומות לב דנראה לו שראוי לישראל לשאול תחילה מפי האם, ואם היא מסכמת למולו אין ראוי למנוע המילה כי אפשר לכשיגדל אף אם ירצה להיכנס תחת כנפי השכינה מפני פחד המילה ימנע עצמו ורק צריך להזהיר את המוהל שיכתוב בפנקסו שחסר לו הטבילה. יבאר שהוא בן גויה ומל ולא טבל.
ולכן נראה שמלין אותו אלא שלא יברכו ברכת מילה וברכת להכניסו, שעפ"י דין הן ברכות לבטלה. דכיון שהוא ספק אין ראוי לברך וברכות אינן מעכבות ואפשר שיברכו ברכת הגרים בלא שם ומלכות ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו למול את הגרים. והמברך על הכוס מוסיף: ולהטיף מהם דת ברית וכו' ברוך כורת הברית. וכן ציין שו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קמט) למהר"ם שיק (יו"ד רמ"ח) שדעתו להתיר למול רק שלא לברך על המילה ע"ש ולדעת פסקי עוזיאל הנ"ל אם יתחייב האב להטבילו ושהכירו בי"ד בכנות רצונו וקיום התחייבותו יוכלו למולו בברכת מילת גרים בשם ומלכות דהואיל ועתה הרי הוא נמול לשם גירות לא חיישינן אבל לא יתנו תעודת מילה כלל ולא יעשו חגיגת ברית מילה ואף לא יקראו לו שם בישראל עד שיטבילו אותו ויהיה גר.
אמנם ראיתי בפרישה שם ובזוכר הברית (סימן י אות מט) ושו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קמט) ובשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן צה) שאין למול בן מעובדת כוכבים אפי' בחול מן הדין משום תקלה שמא לא יטבול בגדלותו וישא לו בת ישראל על סמך המילה וכן כתבו עוד פוסקים ושו"ר שכתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן לו) שלמעשה כבר החליטו גדולי הפוסקים דאסור למול הבן שנולד לישראל מנכרית, שלא יטעו דישראל הוא, ועיין פרישה (יו"ד סי' רס"ו) ובספר כורת הברית (בסימן רס"ו ס"ק ל"ח) ובתשובת הרב"ז (סי' קכ"ו) ובהגה שם.
וגם בשו"ת פסקי עוזיאל הנ"ל כתב שיתחייב האב בפניהם שיטביל אותו לשם גרות בזמן הקרוב ביותר, דאל"כ למה נזדקק למולו, הלא מצות מילה ודאי שאין כאן, ולהיפך יש בזה תקלה ודאית שהילד עצמו ואביו ייחשבו מבלי דעת שהוא יהודי ככל היהודים ואין כל אדם יודע שילד זה צריך גירות ככל גוי הבא להתגייר ומתוך כך יבואו להנשא בבת ישראל ואסור לב"ד להכניס עצמם לתקלה ודאית, אבל אחרי שיתחייב האב להטבילו ושהכירו בי"ד בכנות רצונו וקיום התחייבותו יזדקקו למול וכיום שיש עולים מחבר העמים ובחלקם אינם יהודים כלל וידוע שיש חשש רב לתקלות וקלקולים מצד התקלה שתוכל להמשך מזה, שיחשוב הוא והוריו שהוא בן ישראל גם בלא גירות, ויבאו להתחתן בישראל, ועוד קלקולים רבים כאלה, וגם שעי"ז יהיו יותר קלים בעיניהם, ובעיני האנשים הדומים להם, נשואי התערובות בעוה"ר, ודאי צריכים לעמוד על המשמר, שלא לתן להם מוהל אפילו למול בלא ברכה, (דבברכה איסור גמור הוא וברכה לבטלה ממש) עד שנדע שיש כאן ענין של גירות לשם שמים ממש. ושישאר הילד בגיותו, ולא יהי' נימול בכדי לא לחפות על חרפת האב, הקשור עם הנכרית. והובא בשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד סימן קמט) שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.
ומילה לקראים נראה דאפשר למולם אף בשבת ובכל הברכות מדכתב הב"י שם בבדק הבית בשם הארחות חיים בהלכות יין נסך בשם הרמב"ם הקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים שבדור ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי המשנה והתלמוד נכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם ולמול בניהם אפילו ביום השבת היכא דגזור להו גזירה דידן ועביד להו מילה ופריעה דדילמא נפיק מינייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא והכי אשכחן לרבינו האי דאמר הכי. וכן ראיתי בשו"ת הרמב"ם (סימן תמט) ובשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קנו) שהביא בשם כמה גדולים ומהם הגאון ר"י עמדין שפסקו למול בניהם בשבת ופוק חזי מאי עמא דבר ומנהג ישראל תורה הוא ובשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן סד) כתב הדבר ברור ומחוור בלי שום ספק ופקפוק דבחול מלין את בניהם וכן העיד העד לנו השולחן גבוה בירושלים שישראל מוהלין בני הקראים ואולם אינו יודע אם בחול או בשבת, אכן בקושטא מלין את בניהם אפילו בשבת (שלחן גבוה יו"ד סי' רס"ו ס"ק ל"ח) וכן משמע מהש"ך (ביו"ד סימן רסו סעיף טז) שאין למולם בשבת משום שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשה להם פריעה ע"ש וכ"כ לחם יהודה שם אלא שבשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל ב סימן לא) כתב שאין לחלל בעבורם את השבת לעשות מילה לבניהם אך בחול נכון הוא למולם ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק א' סימן קלז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח' סימן טו) (ובחלק י"ד סימן כא). ובשו"ת יביע אומר (חלק ח-אה"ע סימן יב) העלה אף הסוברים להחמיר שלא למול בניהם בשבת, מודים הם למ"ש הרמב"ם שאם נוהגים כבוד בחכמי ישראל ויש להם דרך ארץ והולכים עמנו בתמימות וביושר, מלין את בניהם בשבת.
ומה שכתבנו לעיל בתשובת הרמב"ם שכל מי שיבוא אלינו להמול לשם מילה מותר לנו למולו אע"פ שעומד בגיותו, משמע דווקא שמל לשם מצווה הא לאו אסור וכן משמע משו"ת הר צבי דלעיל וז"ל מדוקדק לשון הרמב"ם אם נתכוין למילה מותר לישראל למול אותו ע"כ אלא שראיתי לגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א ביביע אומר (חלק ב יו"ד סימן יט) שפירש אין כוונתם לשם מצוה שצוה מרע"ה, הא לא תברא. שלא הצריך הרמב"ם תנאי זה אלא לענין קבלת שכר כמי שאינו מצווה ועושה. ונ"מ שאם מתכוין גם לרפואה, כגון שיש לו מורנא או שחין, מותר למולו, כיון שמתכוין למצוה ג"כ. אבל כשאין שום צורך רפואה בזה, מותר למולו בשופי. וכמ"ש הש"ך. ומוכח דס"ל כהש"ך שאין איסור בזה אלא מטעם רפואת העכו"ם. אבל כשאינו מתכוין לרפואה מותר למולם וכן פסק בשלחן גבוה (רסג, ס"ק טז) ובזה מותר למולם אפי' בחנם. דדוקא משום האיסור דאין מעלין, אין להתיר שלא בשכר, הלא"ה שפיר דמי אפילו בחנם. ולכן מותר למול גוים בין ערבים בין נוצרים, במילה ופריעה כהלכת גוברין יהודאין. ואפילו בחנם מותר. ולא אסרו חז"ל למולם אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה. ומ"מ המחמיר שלא למולם כלל לחוש לדברי האוסרי' בזה, תבא עליו ברכה עכת"ד. וכיום ידוע שהסרת העורלה מונעת מחלות וגויים רבים מלים בשל זאת נראה שאין למולם בחינם אלא שכר אלא אם יש איבה.
כתב הב"י שם בבדק הבית וז"ל ולי נראה דאפילו נשוי מומרת נמי מלין בשבת הבן הנולד להם שהרי הם חייבים בכל המצות וישראלית דנקט העיטור אפשר דלאו לאפוקי מומרת אלא לאפוקי גויה וכתב עוד בשם הר"ש בן הרשב"ץ ממזר מותר למולו אפילו בשבת ע"כ משמע מהב"י שאף אם האב המיר דתו לעכו"ם וגם האם מומרת מותר למולו בשבת וכן נראה כוונת הב"י מהט"ז שם (ס"ק י) והש"ך שם (ס"ק ט"ז) אלא שראיתי בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סימן נג) שנשאל על איש ואשתו משומדים ונולד להם בן זכר ויקר מקרה לידתו ביום השבת ובקשו הוריו לקיים מצות מילה. האם מותר לבר ישראל למול את הנולד הזה בשבת מאחר שהוריו מחללי שבת בפרהסיא. תשובה צריך שיתעסק בזה גוי וימנע ישראל מלהתעסק בזה.
וגם הפתחי תשובה שם (ס"ק יד) כתב בשם תפארת למשה דישראל כשר הנולד לו בן מישראלית שהומרה מלין אותו בשבת משמע בדווקא ישראל כשר וכתב עוד ישראלית שהולידה בן מעכו"ם ג"כ מלין אותו בשבת דהא הולד כשר ע"ש וכ"כ הפרישה שם (אות יט) וכן נראה מרע"ק שם וכן העלה בשו"ת בנין ציון (סימן כא) דישראל גמור הוא וצריך למוהלו בשבת כסתימת כל הפוסקים וכמנהג ישראל ואפילו טבילה א"צ מן הדין וכו' ע"ש וכן משמע משו"ת מלמד להועיל (חלק ב יו"ד סימן פג) שכתב שמצד הדין הם יהודים גמורים איברא שהש"ך והט"ז שם לא משמע להם למול בנה של מומרת בשבת ע"ש וכתבו עוד (בסימן רסה) בשם מהרי"ל שאין מלין את הממזר בתוך בהכ"נ אלא בחצר אצל הפתח ויש לקרות לו כידור על שם הפסוק כי דור תהפוכות המה.
לסיכום: ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים מלין אותו ביום השמיני אבל לא בשבת.
פירות הנושרים:
1. מילת תינוק הנולד מן העובדת כוכבים ראוי לשאול תחילה מפי האם, אם היא מסכמת למולו.
2. אין ראוי למנוע המילה כי אפשר לכשיגדל אף אם ירצה להיכנס תחת כנפי השכינה מפני פחד המילה ימנע עצמו.
3. אין לברך על המילה ולהכניסו בשם ומלכות.
4. ואם המילה על דעת הבית דין והוריו של התינוק שהסכימו להטבילו לשם גרות יש לברך את ברכת הגרים בשם ומלכות.
5. כשהמילה הראשונה נעשית כהלכתה עלתה לגירות ואין צריכים שוב להטפ"ד.
6. הקראים שלא מדברים ומתלוצצים בדברי רבותינו הקדושים יש למול בניהם אפילו ביום השבת ובכל הברכות.
7. י"א שאין למול בן מעובדת כוכבים אפי' בחול משום תקלה שמא לא יטבול בגדלותו וישא לו בת ישראל על סמך המילה.
8. אם ע"י הברית יהיו יותר קלים בעיניהם, ובעיני האנשים הדומים להם, נשואי התערובות בעוה"ר, ודאי צריכים לעמוד על המשמר, שלא לתן להם מוהל .
9. ישראל מומר שנולד לו בן מישראלית שהומרה מלין אותו בשבת וכן ישראלית שהולידה בן מעכו"ם ג"כ מלין אותו בשבת דהא הולד כשר וי"א שצריך שהאב יהיה כשר.
10. ממזר מותר למולו אפילו בשבת.
11. מותר למול גוי בכדי ללמוד את אומנות המילה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5