——–
{בס"ד כ"ז ניסן תשס"ט
רב ברכות, ושובע שמחות, לאיש האשכולות, ידיו רב לו בבירורי הלכות, ה"ה ידידי הרה"ג המו"מ בתוי"ש מו"ה גמליאל בהגראי"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, ב"ב. מחבר ספרי גם אני אודך כמה חלקים.
אחדשה"ט באה"ר,}
במכתבך העלית שאלה במה שדנו הפוסקים אם לברך שהחיינו כשזכה לחבר ולהו"ל ספר חדש, אם כמו כן כשמדפיסו שנית עם הוספות. — [ובעצם שהחיינו על קניית ספרים עי' שו"ת משנת יוסף (ח"ז סי' קכט) שאם הוא סֶט יפה המפאר את ארון הספרים, ה"ז ככלי חדש שמברך על ההנאה הגשמית, ולא שייך מצות לאו ליהנות ניתנו (כהמג"א רכג סק"ה). וכ"כ המו"ק (סי' רכג)].
א) הנה לא נכנס כעת לדיון בברכת שהחיינו למי שחיבר והו"ל ספרו החדש, שכבר דשו בו רבים, שבשע"ת ומו"ק (או"ח סי' רכג) כתבו לברך, והמחזיק ברכה מביא לברך בלי שם ומלכות. וכמה אחרונים כתבו לברך שהחיינו עם מלבוש או פרי חדש. [ויש שבליל יו"ט אחרי קידוש בברכת שהחיינו כיונו גם על הספר, כמו בליל ב' דר"ה, הגם שלכתחילה אין מצרפים שאר חיובי שהחיינו לשהחיינו דקידוש]. ועי' בספר פסקי תשובות (רכג, ד) שמציין להרבה ספרי שו"ת שדנו בזה. ומביא משו"ת דברי יציב (ח"א סי' צב) דלא נהגו רבנן קשישאי לברך שהחיינו בגמר חיבור ספר חדש, כי חששו שמא אפילו דבר א' אינו כהוגן ומכשיל הרבים. [וזה שייך בעיקר בשו"ת ובספרי פסקי הלכה, ולא בחידושים וביאורים בש"ס או בדברי אגדה].
ב) ובשו"ת יד יצחק (ח"א בהקדמה, להגאב"ד טאלטשאווע ז"ל) כתב שתחילה נמנע והיה ירא להו"ל תשובותיו בהלכה, אבל אחרי שספרו הראשון באר יצחק עמ"ס חולין עלה על שלחן מלכים ושבחוהו רבנן, התאזר להו"ל תשובותיו. — ולגבי שהחיינו עדיין שייך חשש הדברי יציב הנ"ל בתשובות חדשות להלכה. ואפי' מי שכבר הו"ל חלקים קודמים, שמא בחלק החדש יימצא מכשול. — אבל מחבר הכותב בהקדמה שכל דבריו נאמרו רק כהצעה לחכמי התורה, אין לחוש [ואולי מתחשבים בכל זאת בדבר הנדפס בספר, אפילו אינו מכוון להלכה]. — עכ"פ גדולי התורה ובעלי הוראה מפורסמים שסומכים עליהם, שפיר מברכים גם על ספריהם שהחיינו.
ג) ולפ"ז מי שהדפיס ספר, שלמדים ממנו להלכה, ונתקבל בבי מדרשא, ולא קיבל הערות או השגות על פסקיו. כשמדפיסו לראשונה יש חשש הדברי יציב הנ"ל, אבל כשמדפיסו שנית היתה סברא לומר, שיברך אז שהחיינו, שהיא על שמחת הלב, כמש"כ המשנ"ב (רכה סקי"ג) בשם ח"א ומו"ק, שבקנה ספר (לא שהוא חיבר) ושמח בו מברך שהחיינו, דברכה זו נתקנה על שמחת הלב. — וא"כ כש"כ כשרואה ספר שהוא חיבר ונתקבל אצל ת"ח ושמח בו. — אכן אעפ"כ אין נראה לברך בשם ומלכות, דסוף סוף אינו חדש לו, ובהוצאתו הראשונה היתה עיקר שמחת לבו. וה"ז דומה למה שנהגו מקדם שבמעיל ישן הפך החייט את הבד לצד השני (שהפנימי נראה עתה בחוץ), הגם ששמח עכשיו בפנים החדשות של מעילו, אבל סו"ס ישן הוא (וכ"כ הפסקי תשובות סי' רכג הערה 62). — לכן אפילו אם הוסיף בו הוספות לא יברך שהחיינו.
ד) המדפיס מחדש ספר מאבותיו גדולי תורה שסומכים על דבריהם להלכה, ויש לכל צאצאיו שמחה מכבוד זקינם ומשפחתם. לכאורה יברכו שהחיינו, או הטוב והמטיב לכל המשפחה, ולעולם התורה שיהנו מד"ת אלה. — והאמנם שכ' המג"א (רכג סק"ה) לא לברך על קניית ספרים חדשים דמצוות לאו להנות ניתנו, ומביא מרמ"מ לברך. וכמ"ש המשנ"ב (סקי"ג) בשם ח"א שאם שמח בעצם הספר [לא בלימוד דבזה מללה"נ] יברך. שהרי ברכה זו נתקנה על השמחה ולא על התשמיש עכ"ד. ועפ"ז נהגו גדולי ת"ח לברך כשיצא לאור ספרם. — וא"כ גם בהדפסת ספרי אבותיהם, אם היא שמחה להם שייך לברך.
ה) ואפילו בספר ישן מאבותיו שנדפס מכבר, ועתה מדפיסו מחדש ברוב פאר והדר, שייך לברך. דדומה לבית ישן שסתרו ובנאו מחדש, שכ' המשנ"ב (רכג סקי"ב) שאם הוסיף בגבהו אפילו שורה אחת יברך. וא"כ הה"ד הכא. — אבל כשחוזר ומדפיסו בדפוס צילום, הגם שהספר כבר לא הי' בנמצא, ובצילום הוא יותר יפה מהישן שממנו צילמו, מ"מ לא הוי כבית ישן "שסתרו" ובנאו מחדש, אלא את הישן משפץ ומטייח מחדש ובזה לא נתקנה הברכה.
וכיון שברכת שהחיינו על שמחת הלב [חוץ מבימים טובים ובמצוות הנוהגות מזמן לזמן] היא רשות, כמ"ש הפוסקים (ובמשנ"ב רכה סק"ט), לכן נוהגים אפילו מחבר של עצמו, וכש"כ של אבותיו, שמברכים יחד עם מלבוש או פרי חדש, וכהברכ"י (יו"ד סי' ער סק"ח, ובשיו"ב או"ח סי' רכג).
ו) ומדי דברי בזה ראיתי בשו"ת דברי יציב (ח"א סי' צב הנ"ל) שכ' להחמיר שלא לברך שהחיינו על חיבור או קניית ספר, וכ' (בסוף אות א) דאינו דומה לכלים חדשים ששמח בקנייתם שיש לו רכוש ושויות, משא"כ בס"ת בלתי המצוה מה רכוש יש לו, דלמכור ס"ת אסור אפי' אין לו מה יאכל (כמגילה כז.), ועכ"ח שמחתו אינה על הרכוש שרכש, אלא על שזכה לקיים המצוה ומללה"נ. ולולי המצוה לא היה קונה כלל, ואטו אם יקנה אתרוג מהודר האם צריך לכוין בברכת שהחיינו גם משום כלים חדשים עכ"ד.
וצריך לתת הסבר לדבריו, דהגם שמותר למכור ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה (כבגמ' שם) ונפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' ער, א ובאהע"ז סי' א, ב), ופירש"י להתפרנס בו כשלומד תורה עכ"ל, דהיינו שיש לו אמנם רכוש שיוכל למוכרו, ובדמיו להתפרנס כמה שנים כשילמד תורה, או לשכור ולקנות דירה שיוכל לישא אשה, בכ"ז לא זו היא שמחתו שיברך עליה שהחיינו, שנשאר לו רכוש לזה, דיותר טוב הי' לו להשאיר הכסף לעצמו ללמוד תורה ולישא אשה, וכשימכור ס"ת רק יפסיד ממונו, שלא יקבל בחזרה הקרן שהשקיע. ואפילו אם ירויח על ההשקעה שלו, בכ"ז יותר יהי' לו עצב ממכירת הס"ת, מהשמחה שיהי' לו מהכסף שקיבל תמורתו. ועיקר שמחתו בעת כתיבת או קניית הס"ת היא מהמצוה, ובזה מללה"נ.
והשי"ת יצילנו משגיאות, ויראנו בתורתו נפלאות אכי"ר.
דושה"ט באה"ר וברכה נאמנה
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5