——–
איתא בסוכה (דף י:) אתמר, נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה. רב נחמן אמר כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה. פי' נוי סוכה הן קרמין וסדינין הפרושין תחת הסוכה לנוי לרב נחמן כיון דלנוי סוכה הכינוהו בטלינהו לגבה ולהכי כשירה ולרב חסדא ולרבה בר רב הונא פסולה משום אוהל מפסיק ואשתכח דלא גני בסוכה כפירש"י שטעם הפיסול משום אהל מפסיק, ואשתכח דלא גני בסוכה, ולרב נחמן, כיון דלנוי סוכה יהבינהו בטלה לגבה.
ורבותינו הראשונים נחלקו בדבר בספר האשכול (בהלכות סוכה דף קעא.) כתב דרב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו פסולה. ואזדו לטעמייהו דאמור [גבי סוכה ע"ג סוכה בדף י.] כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה ד' טפחים, הכי נמי סברי הכא, ורב נחמן אמר כשירה סבירא ליה כשמואל דאמר כהכשירה כך פיסולה, [דהיינו עד שיהיה ביניהם עשרה טפחים] והלכתא כרב נחמן דקאי כשמואל דהיינו י' טפחים. והרא"ש (בפרק א סימן יח) כתב שגם הרי"ץ גיאות העלה דלא מסתבר אלא כרב נחמן דקאי כשמואל והכי פסק רב ישראל כהן והובאו גם ספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שלב) והשיג עליהם דלא דמיא להא דשמואל. וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ופסק כדברי הרי"ף (דף ו.) וכ"כ הרמב"ם (פרק ה הלכה יח) והריטב"א שם וראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרטו ובסימן תריד) דקיימא לן כרב חסדא וכרבה בר רב הונא שאמרו פסולה. וציין לבעל הלכות גדולות ורבינו חננאל וכ"כ הגהות מיימוניות (אות ר) מגיד משנה שם ועוד. ונתנו טעם לדבריהם דיש לומר דדוקא בנויי סוכה הוא דמכשיר הפלגת ד' (ר"ל רחוקים מן הסכך עד ד' טפחים) כיון דלנוי עבידי גבי סוכה בטילי. אבל סכך פסול דלא עביד לנוי אפי' סמוך לסכך הכשר פסולה דהא דאמרינן גבי סדין לנאותה כשרה מיירי שאין מופלג ארבעה אליבה דרב חסדא ורבה בר רב הונא ואפילו הכי מפני נשר פסולה.
ופסקו הטור והב"י (באו"ח סימן תרכז) ובשו"ע (סעיף ד) כעמודי ההוראה הנ"ל דנוי תחת הסכך אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג, כשרה ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג, פסולה ואם אינו לנוי, אע"פ שהוא בתוך ארבעה טפחים, פסולה ומשום זה כתב הרמ"א שם דיש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד' לסוכה (מהרי"ל). ולכאורה למה לא נאמר כשפירס סדין לנוי תחת הסכך בתוך ארבע טפחים דינו כסכך פסול ולא יצא ידי חובה דהא יושב תחת סכך פסול ובמיוחד כשהסדין מסתיר את כל הסכך הכשר הנמצא על פני כל הסוכה. צ"ל שכל נוי הנמצא תוך ארבע טפחים לסכך אין לו דין סכך כלל אלא נוי בלבד ובטל לסכך. ואע"ג שהיה מקום לומר דכיון שהוא בטל לגבי הסכך הוה כמסכך בדבר שהוא פסול והכל גוף אחד, מ"מ מכאן נלמד דהא ליתא, ומאי דאמרינן בטל הוא לגבי הסכך ר"ל דכל לנאותה אינו חוצץ ובטיל גביה וכמאן דליתיה דמי . ואעפ"כ הסכך נשאר עיקרו כמו שהוא והנוי בטל כלפיו ולא אמרינן סכך תחת סכך ליפסל. וכל שמופלג ארבעה טפחים או יתר אין הנוי בטל כלפי הסכך ונחשב לסכך בפני עצמו ופוסל. וטעם לד"ט עיין לקמן בס"ד.
וכן מובן מהרמב"ם שם שדוקא בנוי המופלג מארבעה טפחים דסכך פסול הוא שהנויים הם אוכלין וכלים שאין מסככין בהם וכשהוא מופלג אין לו דין נוי ע"ש. וכ"כ בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שכז) דלאו מין סככה נינהו. וכ"כ בספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן רפח) וכן ראיתי בשפת אמת שם שראה לפמ"ג (סי' תרל"ג ס"ק ג') בשם הלבוש דאין הנויין חשובים סכך וכ"כ רבינו זלמן (ס"ק ו) ובשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן סט) כיון שהנוי תלוי בתוך ד' (לסכך) ליכא שם סכך עליו כלל דבטיל לגבי סוכה ומכאן למד מהר"י סגל לתלות הנוי סמוך לגג הסכך למען שלא יהא נדון משום סכך תחת סכך ויפסל כמו שזכר מהרי"ל בספרו הרי לך דבכהאי גוונא שאין מופלג ד' ליכא שם סכך עליו כלל. וכמ"ש שו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תעח) על כן בעי מופלג ארבעה בין סכך לסכך, דחשיבי שני סככים כדאמרינן לקמן דסכך פסול פוסל בארבעה משום הפלגה דעושה אותו כשני סוכות כדפירש"י שם. נמצאנו למדים דנוי סוכה לא פסלי הסוכה משום דבטלים לגבי הסוכה, ולא אמרינן כיון שהוא בטל לגבי הסכך הוי כמסכך בדבר שהוא פסול, אלא אע"ג דבטל הוא לגבי הסכך, אבל אעפ"כ נשאר עיקרו כמו שהוא.
ובגמ' ובראשונים לא כתבו מהו שיעור הנוי המופלג ד"ט מהסכך הכשר בכדי שיחשב מקום חשוב ויאסור לשבת תחתיו, מלבד המאירי ז"ל שם שכתב דנוי סוכה המופלגין ממנה ד"ט מהסכך "ויש בהם רוחב שבעה על שבעה וצלתן מרובה מחמתן" אין אלו טפלים אצל הסכך ליקרא נויי סוכה אלא מקום חשוב הם בפני עצמם והרי זה סוכה תחת סוכה. ואע"פ שסכך פסול פחות מד"ט ומותר לישן תחתיו דבטל לגבי כל הסוכה ומעל ד"ט אין לישן תחתיו כאן בנוי סוכה המופלגין ד"ט מסכך הכשר כל עוד שפחותים מז' טפחים מותר לישן תחתיהם אע"פ שצלתן מרובה מחמתן.
אלא שבדברי המג"א (ס"ק ד) על דברי המהרי"ל כתב דאף בנוי שאינו רחב ד' טפחים יש להחמיר דגזרינן אטו רחבים ארבעה (דלא כמאירי הנ"ל) משמע מעל ד"ט פסול ופחות מד' יש להחמיר וטעם לחששו של המהרי"ל כתב הט"ז (ס"ק ה) דיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהיה שם סכך על אותו הנוי וישב תחתיו וכמבואר במרן (סימן תרלב סעיף א) דסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים מ"מ כאן גזרינן אטו שיהא בו רוחב ד"ט הלכך אין לתלות נוי רק בפחות ד"ט לסכך דבטל לסכך ולא מפסל משום שאין יושב בצל סוכה וכ"כ להדיא רבינו זלמן (ס"ק ו) ומשנ"ב (ס"ק טו) בן א"ח (פרשת האזינו ש"א אות ב) וכף החיים (ס"ק טז) ובילקוט יוסף (חלק ה בהלכות נוי סוכה סעיף ב) ובספר ילקוט אברך (עמוד כה) כתבו שאף שרשראות שנעשים מנייר אין ליתנם יותר מד"ט.
והמעיין בדברי הט"ז (ס"ק א) ובפמ"ג (אות ה) יראה דסכך פסול פוסל בד"ט זהו דוקא כשהוא שווה עם סכך כשר משא"כ שבא להגן מפני החמה וכד' אף כשרחוק ממנו פסלינן אף בפחות מד"ט מדאין יושב בצל סוכה אלא באהל פסול או מטעם סוכה תחת סוכה אף שרחב טפח אחד בלבד הוה אהל ואינו יוצא ידי חובה. וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק א).
ומה שכתבנו שבטל הנוי כלפי הסכך בתוך ד"ט זהו בדוקא שתלה את הנוי כדרכו אחר סיכוך עיין לדברינו (בסימן יז) וכמ"ש המאירי שם בדווקא שסיככה כהלכתה ואח"כ תלה את הנוי שאין דרך הנוי אלא לאחר שנסתככה כהלכתה. וכן מוכח מלשון הגמ' שם כמו"ש בשו"ת פעולת צדיק שם סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין וסדינין וכו' ותלה בה אגוזים שקדים וכו'. משמע דבעי תחלה לסככה כהלכתה ואח"כ יתלה בה הנויין וכ"כ הרב רצאבי (חלק ג סימן קטו סעיף י).
ואמנם שבשו"ת פעולת צדיק דחה דיוק זה מטעם דלא נקט סדר זה אלא לומר דבעי לסככה כהלכתה מסכך כשר כי היכי דלא להוו הנויין מסייעין לסכך להיות צלתה מרובה מחמתה אבל אין הכי נמי אם תלה הנויין ואח"כ סיכך ליכא קפידא דלמאי תיחוש לה אי משום שני סככין הא ליכא שם סכך על הנויין דאין מסככין באוכלים דהא מקבלין טומאה. מ"מ נראה שלא היו לנגד עניו דברי המאירי הנ"ל שדייק כן דבדוקא שסככה כהלכתה ואח"כ תלה את הנוי, וודאי מיסתמא לא היה דוחה דיוק זה בקש.
ועיין עוד לרב רצאבי שם שהעלה מדיוק הבן איש חי ומקובץ בית הלוי שאם הנוי סמוך לגג בתוך ד"ט אלא שהוא ארוך יותר וחלקו התחתון רחוק מהסכך יותר מד"ט אינו פסול דאם תחילתו בתוך ד"ט לסכך הרי הוא בטל לגבי הסכך אף אם חלקו התחתון רחוק מהסכך יותר מד"ט.
ועוד תנאי בכדי להכשיר את הסדינים שנעשו לנוי שצריכים להיות מצויירים בכדי להיחשב כנוי סוכה כדמוכח שם בגמ' כפרש"י והר"ן שם, ופרשו שצורתן בולטת כגון רוקם או אורג וכמ"ש המאירי דשרי אע"פ שהסדין על פני כל הסכך ובתנאי שהסדינים מצויירים שנראה לעיני כל שלנוי הוא עושה כן הא לאו הכי אינם נחשבים לנוי ופוסלים את הסוכה. ומה שכתב ע"פ כל הסוכה כ"כ בעל המשנ"ב (ס"ק ט) וז"ל כגון שתלה תחת הסכך כולו מיני אוכלים וכלים נאים כדי לנאותה.
ומה שנויי סוכה הפרוסים למעלה לנוי אין ממעטין בסוכה לפוסלה (בפחותה מי' טפחים) ופירשו רש"י והתוס' שם (סוכה דף י:) ולא דמי להוצין יורדין לתוך י' דפסלינן לעיל (דף ד.) משום דירה סרוחה דשאני הכא דלנוי עשויין. וכן נשאל בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן נו) מדוע נוי סוכה אין ממעטין בסוכה. מאי שנא מהוצין יוצאין יורדין למטה מעשרה דמיפסלא משום דירה סרוחה. דהכא נמי אם תולה בה פרכילי ענבים ושמנים וסלתות כל שכן שהיא דירה סרוחה שבגדיו נפסדים. ולא חלקו בין נויין לנויין. והשיב כל שהוא לנוי אינו סרחון. וכל שהוא סרחון אינו נוי. ואם בעל הסוכה קץ בהן מי הזקיקו לעטרה בכך. ואינו דומה להוצין היורדין ממילא למטה מעשרה דאנן סהדי דנפשו קצה בהן.
טעם אחר כתב בספר האשכול (הלכות סוכה דף קעא.) נויי סוכה כמו סדינין אין ממעטין בסוכה דכיון דאין ראוין לסוכה נוי סוכה נינהו, אבל מן הצד כיון שראויין לדפנות נעשו כמחיצה וממעטין ממשך סוכה.
הא במופלגין ממנה יותר מד"ט לא חשיבי ליה נויין, דחשיבי באפי נפשייהו ולא בטלי כלפי הסכך כתבו הר"ן והריטב"א שם נראין דברים אפילו בשחמתן מרובה מצלתן מדנקטי לה סתמא, אבל מורי נר"ו מפרש בשצלתן מרובה מחמתן וכן כתב המאירי הנ"ל כצלתן מרובה מחמתן אין אלו טפלים אצל הסכך הא חמתן מרובה מצילתן טפלים וכ"כ אליה רבה (אות ז) בשם מט"מ. והמגיד משנה ולחם משנה (פ"ה ה"יח) פ' את דברי הרמב"ם כדברי הריטב"א. וגם במשנ"ב (ס"ק יא) הביא את המחלקת וז"ל ואפילו אם אותן הנויין חמתן מרובה מצילתן ג"כ אסור ויש שמקילין בשהיה חמתן מרובה מצילתן.
ומה שכתבו לעיל הרמ"א והאחרונים בשם מהרי"ל שיש ליזהר וכו' והובאו דבריהם לעיל יראה הרואה במקור דבריו של המהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות אות יג) וז"ל מה שרוב העולם מרחיקין את הנוי מן הסכך. יש דעות שמכשירין משום שאותה עטרה שעושים לנוי חמתה מרובה מצלתה ולא מצי פוסל דלא מיתקרי סכך אלא אם כן צלתה מרובה. ויש בני אדם שוגים ומרבים לתלות כמה מיני פירות בעטרה לנוי עד שיהא צלתה מרובה להכי מוטב יותר לקרבו סמוך לסכך דאז לא קרוי סכך בפני עצמו גם אם צלתה מרובה. ומדבריו משמע שהפסול הוא דוקא כשהנוי צלתו מרובה מחמתו, ובעטרה אע"פ שחמתה מרובה מצילתה חששו שמא יעטרו את העטרה עד שיהא צלתה מרובה מחמתה, וזהו קישוט מיוחד ועליו דוקא דיבר מהרי"ל כיון שדרכם היתה להניח בתוך העטרה פירות ומגדנות ובכך תרבה צלתה מחמתה בזהו בלבד הוא חששו. כפי שמוכח מדבריו שם (אות ד) וז"ל מהי עטרה מעוטר בפירות ותולין אל תוך הסוכה ונקרא בלשון חכמים נוי סוכה ע"ש בדבריו.
הא בדבר דלא שכיח שירבה צלתו מחמתו כגון שרשראות וכד' לא שייך כלל לומר שיהיה שיעורם ד"ט על ד"ט ע"י ריבוי שרשראות וכד'. ומדבריו אלו נראה דשרי לתלותם אף במופלגים מד"ט מהסכך. דליכא למיחש כלל. ועוד מדבריו משמע שדעתו דלא מצי פסיל דלא מתקרי סכך אא"כ צלתו מרובה מחמתו אף במופלג ד"ט מהסכך. וכל שכן דשרי לדעת המאירי דהוא ראשון ולא מצינן ראשונים שחלקו עליו שפסל נוי סוכה רק ז"ט על ז"ט בכדי שיחשב מקום חשוב לפסול ולא די בד"ט על ד"ט. ושמא יש לומר שטעות סופר הוא וטעה בין אות "ז" לאות "ד" שהדמיון בניהם קרוב. אמנם ראינו לעיל דנחלקו רבותינו בגמ' ובראשונים בנויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו פסולה. ואזדו לטעמייהו דאמור כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה ד' טפחים, הם הכי נמי סברי הכא, ורב נחמן אמר כשירה סבירא ליה כשמואל דאמר כהכשירה כך פיסולה, ויש דכתבו דהלכתא כרב נחמן דקאי כשמואל. ואע"פ דמופלגין ממנה ארבעה ע"ש.
נמצא דאין לתלות נוי סוכה מתחת לד"ט מהסכך אף ששיעורו של הנוי קטן מד"ט על ד"ט במקום ששייך לומר שמא יעשה נוי הרבה עד שיהיה שם סכך על אותו הנוי וישב תחתיו וגזרינן אטו שיהא בו רוחב ד"ט הלכך כתבו דאין לתלות נוי רק בפחות ד"ט לסכך. ובנוי דלא שכיח שירבה בו עד כדי שיעור ד"ט על ד"ט שרי. ובנוי זה רבותינו חלקו האם גם כשחמתו מרובה מצלתו נחשב סכך פסול או לאו. ולישב תחת קישוטים שאין בהם ד"ט על ד"ט אף שמופלגים מהסכך ד"ט וצלתם מרובה מחמתם אין שום חשש כלל דהחשש הוא בתלייתם בלבד שמא ירבה בהם כדלעיל.
ועוד ראיתי לכתוב מה שמובא בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה סימן לט) בעניין נויי סוכה, שיש מי שפרסמו שאין לעשות נוי סוכה מדברים שאין דרך להשתמש בבית, דבעינן כעין תדורו. הנה כעין תדורו לא שייך לעשיית הסוכה, אלא להישיבה, בכל מקום שנדרש זה בגמ'. כהא דתניא בדף כ"ח ע"ב, תשבו כעין תדורו, דכל שבעת הימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי, דכלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה וכו' לעניין עשיית נוי וקישוטים, שלא שייך זה. דאף מי שאינו רגיל לקשט כותלי ביתו, אף לא לשבת ויו"ט, יש לו ליפות ולקשט כותלי סוכתו משום חשיבות המצווה, שמפורש בברייתא בדף י' ע"א תניא עיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין, וכן איתא בכל הפוסקים ובש"ע סימן תרל"ח (סעי' ב') והוא פשוט וברור וכן מנהגינו יהודי ג'רבא לעטרה בפירות לתלות אשכולי תמרים ורימונים וכד' לנויי הסוכה מה שלא נהוג לקשט בבית כלל.
לסיכום: קישוטי סוכה שצלתם מרובה מחמתם ואין שיעורם ד"ט על ד"ט אף שמופלגין מהסכך ד"ט אין שום חשש לשבת תחתיהם. ומותר לתלותם לכתחילה במקום דלא שכיח שירבה בהם.
פירות הנושרים:
1. הנוי בטל כלפי הסכך בדווקא שסיככה כהלכתה ואח"כ תלה את הנוי שאין דרך הנוי אלא לאחר שנסתככה כהלכתה.
2. התולה סדינים לנוי (בתוך ד' טפחים לסכך הכשר) צריך שיהיו מצויירים שנראה לעיני כל שלנוי הוא עושה כן.
3. נוי שאין מופלג ד' טפחים מהסכך ליכא שם סכך עליו כלל.
4. גם אם הנוי מסתיר את כל הסכך כגון סדינים מצויירים והם בתוך ד' טפחים כשר.
5. טוב שלא לתלות נוי שמופלג יותר מד' טפחים .
6. נויי סוכה כיון דלנוי עבידי גבי סוכה בטילי. אבל סכך פסול דלא עביד לנוי אפי' סמוך לסכך הכשר פסולה.
7. סכך פסול פחות מד"ט אינו פוסל לישן תחתיו אלא אם מעורב עם הסכך הכשר.
8. סכך פסול שפחות מד"ט המרוחק מהסכך הכשר אף בפחות ג"ט פסול ואין לישן תחתיו כשנועד להגן מפני החמה.
9. נוי סוכה המופלגין ד"ט ושיעורם ד"ט על ד"ט אין לישב תחתיהן אף שחמתן מרובה מצלתן ויש מקילין ורק בשצלתן מרובה מחמתן אסור.
10. סוגי נוי הנהגו לתלות בסוכה: קרמין סדינין המצוירין, אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, בקבוקי יינות שמנים וכד'.
11. נויי סוכה כמו סדינין אין ממעטין בגובהה של הסוכה אבל מן הצד כיון שראויין לדפנות נעשו כמחיצה וממעטין ממשך סוכה.
12. הוצין היורדין למטה מעשרה פוסל את הסוכה משום דירה סרוחה.
13. מותר לקשט את סוכתו בנוי המופלג מד"ט מהסכך וזהו בנוי שאין דרך להרבות בו ולכסות שטח של ד"ט על ד"ט כגון שרשראות וכד'.
14. אף מי שאינו רגיל לקשט כותלי ביתו, יש לו ליפות ולקשט כותלי סוכתו משום חשיבות המצווה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5