——–
כיון דאסיקנא בגמ' בשבת (דף כג.) דהדלקה עושה מצוה, שמע מינה דהדלקה עושה מצוה ולא הנחתה ולכן צריך להדליק את נרות החנוכה במקום הנחתם, ועוד דאף אי הנחה עושה מצוה מבואר התם בשבת (כ"ב:) שאסור משום דאין בכך שום היכר שהוא למצות חנוכה דהרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה ולא לשום מצוה וליכא פרסומי ניסא בכך. וכך נפסק בשו"ע (או"ח סימן תרעה סעיף א) צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא, שהרואה אומר: לצורכו הוא מדליקה; וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא, שהרואה אומר לצרכו הוא אוחזה. ופי' הט"ז (בס"ק א) על מ"ש מרן לגבי נר חנוכה הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, שפרש"י דומיא דמנורה דהיינו בעינן הדלקה במקומה וראה עוד להלן בזה. וכתבו הפוסקים שאפילו היה ההדלקה והנחה במקום אחד בפנים או בחוץ ג"כ יש ליזהר שלא לטלטל הנ"ח ממקומן עד שיושלם השיעור של הדלקה דהיינו חצי שעה ויש מאחרונים שמקילין בזה וכתב הפמ"ג דלכתחלה בודאי יש ליזהר בזה. ואפילו בנרות חנוכה שמדליקין בביהכ"נ ג"כ נכון ליזהר לכתחלה שלא לטלטלן ממקומן עד שיעור חצי שעה עיין למשנ"ב (ס"ק ו). נמצא דאין להדליק נר חנוכה ולהשימם במקומם אחרי הדלקה אלא תחילה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם.
אלא שמלשון התוס' בסוכה (דף ב.) על הא דאמרינן נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי אגב דתנן כסוכה נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א"נ אי הוה תני ימעט הוה משמע כמות שהיתה מדלקת ישפילנה וזה אינו למאן דאמר הדלקה עושה מצוה ואפי' למ"ד הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה כדאמרינן גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ ע"כ. משמע חיישינן רק כשהדליקה בפנים והניחה בחוץ הא כשהדליקה בחוץ ומניחה בחוץ או הדליקה בפנים והניחה בפנים שרי. (ובאמת באופן שמדליק הכשר להנחה אין בעיה של הדלקה עושה מצוה, רק בעיה של הרואה אומר לצורכו הוא מדליקה ולכן מעבירה ממקום למקום, ע"ש בגמ' וע"ע בסמוך מה שנכתוב בס"ד בזה לגבי חנוכיה) וכמ"ש בראבי"ה (ח"א שבת סימן קצט) וכי היכי דקיימא לן כשמואל בנר חנוכה דמדליקין מנר לנר אפי' על ידי קינסא, וקיימא לן נמי הדלקה עושה מצוה ויכול להדליקו בין במקום הנחתו בין שלא במקום הנחתו ואפילו נר שבידו יכול להדליק מאותו המונח במקומו. ובזה מיושב שפיר מה שהעלה בשו"ת הר צבי (או"ח ב סימן קטז) על דברי הרמב"ם שהתיר להדליק המנורה בחוץ, משום דאליבא דמסקנת הגמרא לכו"ע אין קביעות למעשה ההדלקה שתהיה במקומה דוקא, וטעם הגמרא דהרואה יאמר לצרכו הדליקה יש לדון דבמנורת בית המקדש חזותא מוכחת דגביעיה ופרחיה מעידים שאין כאן דליקה לצורך הדיוט אלא לשם מצוה להניחה בפנים בקדש ע"כ.
דון מינה לענין חנוכיה שהיא גבוהה דודאי הרואה יאמר שהמדליק אינו יכול להגיע לגובה החנוכיה ולכן אחר מניח את הנר וליכא טעמא דרואין. דמעיקר הדין הדלקת נר חנוכה אין מעכב שעשייתה תהא במקום מצותה. וכ"כ הט"ז (ס"ק ג) דמשמע אליבא דרש"י הטור ושו"ע דאם אוחזה בידו קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת יצא ע"ש. וכן משמע מדברי המג"א (או"ח סימן רסג ס"ק כג) ומשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורה תניינא סימן קכה) וספר ערך השולחן לרבי יצחק טייב (אות ב). וראה עוד לברכי יוסף (או"ח סימן תרעה) דקי"ל כהרי"ף והרא"ש וסיעתם דהדלקה במקומה לא בעינן ע"ש.
ולפי זה למדנו דשיטת הרמב"ם שרי להדליק את מנורת המקדש בחוץ מטעם דחזותא מוכחת וכן ראיתי שהעלה הפר"ח (ס"ק א) שהאוחז חנוכיה יצא י"ח שידוע לכל שאין משתמשים בה אם אחזה בידו עד שכבתה יצא כיון דקי"ל הדלקה עושה מצוה ולא הנחה וליכא למיחש לרואים שיאמרו לצורכו הוא אוחז מאחר שאין דרך בכך וליכא למיחש לאינשי דעלמא אמנם סיים כנ"ל להלכה ולא למעשה והובא גם בכף החיים (ס"ק יג) שבדיעבד יצא י"ח. וכ"כ הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות וכן ראיתי בהערות על ברכי יוסף (או"ח סימן תרעה הערה ד) שציין לשו"ת הר צבי הנ"ל יש ראיה ברורה שכיון שהדלקה עושה מצוה לא צריך להדליקה במקומה כלל. ע"ש. ובזה מיושבת קושית המנחת חינוך מצוה צ"ח אות ט' (הוצ' מכון ירושלים). ע"ש. ודוק. ושו"ר שכבר הרב בתי כנסיות דף ל"ד ע"ד הביא קושיא זו בשם מהרח"א ויישב כדכתבינן בס"ד ע"ש.
ובזה מיושב שפיר מה שהביא בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קפא) את הזוהר על מ"ש וע"ד אתיהיב רשו לכהנא בלחודוי לסדרא בוצינין ולאדלקא לון וכו'. דלכאורה נר' שהוא נגד הדין שכ' רמב"ם בה' ביאת מקדש פ"ט וז"ל דין ז'. וכן הדלקת הנרו' כשרה בזרים לפי' אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן עכ"ל. וכ' הכ"מ מורה מקום לדין זה מסוף פ"ב דיומא דהדלקה לאו עבודה היא ע"כ. וא"כ אמאי קאמר רשו לכהנא בלחודוי וצ"ל דתיבת בלחודוי קאי אסידור בוצינין דהיינו ניקור ודישון המנורה לבד לא אהדלקה כנלע"ד להשוות דעתם. ואפשר דהזוהר סובר דקאי אתרוייהו. וזה ע"כ (ע"פ) מה שמצאתי למהר"ח אלעאפי"א ז"ל דמקשה ע"ז ממאי דאמרי' בבמה מדליקין דהדלקה עושה מצוה והדלקה במקומה בעינן ומדמו נר חנוכה למנורה ולמה יוכשר בהדליקה הזר בחוץ וצ"ע עכ"ל. ואפשר עוד לומר דמאי דקאמר בלחודוי היינו לומר שאין לזר רשות ליכנס להיכל זולתי הכהן לבד ועלה אמר אתיהיב רשו לכהנא בלחודוי ואה"נ שאם הוציאה לחוץ כשר הזר להדליקה שאין הקפידא רק הכניסה להיכל ודוק.
ומכל הלין משמע דשרי הדלקה שאינה במקום הנחה ומבואר שפיר מה שמצא הב"י שם בשם מוהר"י אבוהב ז"ל כתב בנמוקי יוסף כי פעם אחת ראה בבית הכנסת שהדליקו הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנר חנוכה ואחר שהדליק המדליק נר חנוכה היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה ומיחה ביד המדליק שלא יעשה כן שאף על פי ששמעו העומדים בבית הכנסת הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה מכל מקום הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקו ולכך צוה שלא יגביהנו אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה ואמר שעדיין יש לפקפק על זה לפי שעדיין משתמשים לאורה וכיון שהרגילו כל השנה להדליקו להשתמש לאורה אף על פי שאינה במקומה כיון שאין נר במקום נר חנוכה אי אפשר שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם במקום הנר שהיו רגילין לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר ע"כ. ונראה לי שמאחר שהדלקת נר בבית הכנסת אינו אלא משום מנהג שנהגו (עי' לעיל סי' תרעא) ואין חוששין שיהיה לפני הפתח אלא לפני ההיכל אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים ועוד שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית ואם כן לפי זה אין לחוש לעוברים ושבים כל כך וכל שכן בבית הכנסת שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה ועוד היה נראה לומר שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי דה"ל ככבתה שאין זקוק לה עכ"ל. וכ"כ המג"א (ס"ק ב) וטעמו כתב מחצית השקל שם כיון דאינו אלא מנהג בעלמא וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק ד) וציין לב"י הנ"ל. וכן ציין כף החיים (אות י) לב"י שנרות בבהכ"נ מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר.
נמצאנו למדים שהדלקת נרות חנוכה בבהכ"נ ובכנסים וכד' הינם רק מנהג ולכן שפיר דיכול להדליק ואח"כ להניח ומה שהחמיר הנימוקי יוסף בזה משום שהניחם במקום שרגילים להניחם כל השנה למאור בהכ"נ הא בדבר אחר לא קפדינן וכ"ש שהיום אין הנרות משמשים למאור בכול השנה וברוך השם היום החשמל הוא משמש למאור בכל העולם לכ"ע שרי להגביהם אחר הדלקתם כנ"ל דאין מניחם במקום שרגילים כל השנה וכן מובא בספר מקראי קודש (עמוד 62) בשם הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל שבדיעבד שרי ע"ש וכאן כדיעבד דמי בשל גובה החנוכיה וכן ראיתי לתורת מועדים (סימן ז סעיף י) שכתב בלשון נכון להחמיר משמע כשאינו יכול כדלעיל שרי. וכעת ראיתי בספר מקדש ישראל (עמוד לא) שהתיר מהטעמים הנ"ל לחולה שרתוק למטה ואינו יכול לירד להדליקה ואחר מחזיקה ואח"כ מניחה במקומה. ושו"ר לחזון עובדיה (עמ' קכ) שהסכים לזה ע"ש.
לסיכום: כשהמנורה גבוהה ואין אפשרות להדליק את נרות חנוכה במקומם אלא לאחר הדלקת הנר מעלים את הנר לקובעו שם או את המנורה מותר לעשות כן כגון בבתי כנסת וכנסים וכד'. אבל בבית אין לנהוג כן, והמיקל בזה במקום צורך יש לו על מי שיסמוך.
פירות הנושרים:
1. לכתחילה יש להדליק את נ"ח רק לאחר הנחתם.
2. אין לטלטל את נ"ח אחרי הדלקתם עד שיושלם שיעור ההדלקה.
3. י"א כשאוחזה בידו לזמן מועט ואח"כ מניחה שרי.
4. חולה הרתוק למטה ואינו יכול לירד רשאי להדליקה ואח"כ מניחה במקומה.
5. כשמעשיו מוכחים שההדלקה אינה לצורכו י"א שמותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5