——–
בפסיקתא רבתי (איש שלום פרשה יז) משפטי צדקך על המשפטים שהבאת על המצרים במצרים, ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידם (מצוות) אלא שתי מצוות דם פסח ודם מילה הדא הוא דכתיב ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל ט"ז ו') זה דם פסח ודם מילה. ובשמות רבה (וילנא) פרשה יט כתב נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה עובר ונוטל כאו"א ונושקו ומברכו שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה. ובפרקי דרבי אליעזר (היגר – "חורב" פרק כח) ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הכתוב שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ובזכות דם פסח נגאלו ממצרים איברא שראיתי בזוהר הקדוש (כרך ג ויקרא פרשת אמור דף צא עמוד ב) דכתב ואעבור עליך ואראך מתבוסת בדמיך וגו', בדמיך בתרי, ואי תימא התם כד נפקו ישראל ממצרים דשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה כדין כתיב בדמיך חיי הכא מאי בדמיך אלא תרין חד דמילה וחד דפריעה ע"ש. מ"מ מכל הלין למדנו שיש שני דמים וזהו הפירוש בדמייך (בדמייך לשון רבים).
גם בספר אבודרהם מילה וברכותיה כתב נאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך וגו' ב' דמים דם פסח ודם מילה. ומנהג כשאומר ואומר לך בדמייך חיי נותן באצבעו מן היין על שפת התינוק, והטעם משום דאמרינן במדבר סיני רבה (שמות לב, כז) שימו איש חרבו על יריכו משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה פי' לפי שכל אותם ארבעים שנה לא היו מהולים במדבר מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית ועכשיו שהיו עומדים ליהרג לא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצווה ולכך היה משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה אותם עפר העגל שעשו, כמו שנאמר (שמות לב, כ) ויקח את העגל וישרוף באש ויטחון עד דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל וארז"ל (ע"ז מד, א) שבדקן כסוטות ואותה השקאה היתה להם בשעת מילה ופריעה למות ולא לחיים. ואנו אומרים השקאה זו של שעת מילה והפריעה יהיו לחיים ולא כאותה של יהושע. ומה שאומר ואומר לך בדמיך חיי ב' פעמים לרמוז שזוכה ע"י המילה לשני עולמים העולם הזה והעולם הבא כמו שפירשנו וכ"כ מחזור ויטרי (סימן תקו) כשהוא אומר ואומר לך בדמיך חיי. טובל אצבעו ביין ומטיף בפי הילד. וכן כשהוא אומר פלוני הקטן זה גדול יהיה. מטיף בפי הילד לשם מצווה וחינוכה וכ"כ שו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רנח) נמצא מנהג קדום שנותנים יין ב' פעמים בפי התינוק בזמן המילה זכר לב' דמים או לטעם הזוהר אחד לדם המילה ואחד לדם פריעה והשני עיין עוד בספר טעמי המנהגים (סעיף תתקטז).
וראיתי בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רנח) שכתב מאי כוונת המדרש אחד משקה וצ"ל כוונתם משקה כוס של ברכה יין להנימול וזה אפשר טעם הגאונים שהסכימו כולם לברך ברכת אשר קידש ידיד וכו' על הכוס יין ע"כ וקצת קשה לכאורה בשלמא כוס של ברכה לבר חיובא שפיר (מדובר במדרש על בני ישראל שמלו במדבר) הא לתינוק שאינו בר חיובא מהו הטעם לטעימת היין כפי שכתב הב"י שם דטעימת התינוק לא מהני כלל דלאו בר חיובא הוא אלא שראיתי בשו"ת הר"ן (סימן נב) שבטעימת התינוק הנימול סגי דכיון שפורס (על שמע) בשביל התינוק שנתחייב בחינוך כ"ש בשביל זה שהגיע לחיוב מצווה זו וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (חלק ה סימן ח) בשם שו"ת תשב"ץ דגם טעימת התינוק מהני ושו"ת רדב"ז (חלק א סימן שפה) ועוד עיין בדברינו (סימן ג) נמצא שברכת הכוס באה עבור הנימול ולכן נראה שהוא צריך לטעום.
וראיתי עוד בשמות רבה (וילנא פרשה א) טעם אחר דנתינת יין בפי התינוק משום רפואה אשר שם האחת שפרה שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם, פועה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה ע"ש. ובשו"ת יביע אומר (חלק ז-יו"ד סימן כג) ציין להראב"ן (עירובין מ דף קנו סע"ב) שכתב, וא"ת כד מקלע לן מילה בט' באב או ביוהכ"פ היכי מברכינן על כסא, הא לא מצי המברך לשתות, וגם להשקות לתינוק אינו רשאי דילמא אתי למסרך. ונ"ל דמשום הכי הרגילו הראשונים לתת מהיין שבכוס בפי התינוק הנימול בכל ימות השנה, משום ימי התענית האלה, ובתינוק כי האי ליכא למימר אתי למסרך, וגם משום רפואה נותנים יין בפי התינוק וכו'. וא"ת מה היא חשובה טעימה זו להתיר לברך על הכוס, איברא חשובה היא, דהא טעימת הכוס אינה אלא משום גנאי של הכוס, שלא יאמרו שלא לצורך היא ברכה זו, וכי חזו דמטעימין התינוק ליכא גנאי. ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רס) כתב שכוונת המג"א שהטעימה הראשונה (בדמיך חיי) אינה לשתיה אלא מנהגא לסימנא טבא חמרא וחייא וכ"כ המשנ"ב (בסימן תרכא).
וראיתי בספר העיטור (שער שלישי – הלכות מילה דף נג.) ומנהג ליתן מן היין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר כורת הברית וכן בטור (יורה דעה סימן רסה) משמע מיד כשסיים המברך את ברכת הגפן יכול להטעים לתינוק .
אלא שמדברי מרן בב"י (יו"ד סימן רסה) משמע יותר מאוחר עד לפסוק בדמייך וכו' בדווקא ולא לפני שכתב ואנו נוהגים שלא ליתן מן היין בפי התינוק עד שמגיע לפסוק (יחזקאל טז ו) ואומר לך בדמיך חיי, זאת אומרת שהמנהג לתת יין לנימול בפ' בדמייך, וציין לכלבו (סי' עג) ע"ש. וטעם הדבר כתב ה"ר דוד אבודרהם (שם עמוד שנב) על פי המדרש ואז נותן מן היין באצבעו בפי התינוק ושמעתי שעושה צורת שדי באצבעותיו בעת שנותן מן היין בפי התינוק ונוהגים לכפול ואומר לך בדמיך חיי וכו' וגם בשו"ת הרמ"א (סימן יז) כתב שהמנהג כן וכ"כ בספר ברית כהונה (במערכת מי"ם אות יח) (אמנם כתב שנוהגים לתת ג' פעמים) ולכן הנוהגים לטבול את המוצץ בכוס יין של הברכה לשים בפיו של הנימול (אחר המילה ולפני הברכה) אין לעשות כן אלא להמתין עד לפסוק בדמייך וכו' כדעת הב"י והמנהגים הנ"ל.
וכן כתב מרן בשו"ע (שם סעיף א) נוהגין שכשמגיע לבדמיך חיי, נותן מהיין באצבעו ופי התינוק והש"ך (ביו"ד סימן רסה ס"ק ו) ומגדל עוז (בנחל עשירי) וברית אברהם שם והמשנה ברורה (סימן תרכא ס"ק יב) וקיצור שולחן ערוך (סימן קלג סעיף כב) ושו"ת ציץ אליעזר (חלק ח' סימן כט) ובשו"ת הרמ"א (סימן יז) ושו"ת חתם סופר (חלק ב (יו"ד) סימן שכז) גם ציין לקימוץ ידים שעושים צורת השם הקדוש שמכוונים המוהלים בשעה שאומרי' בדמיך חיי שמציירים אותיות שד"י וכ"כ ספר זוכר הברית (סימן כג) וזה תמצית לשונו שם שעושה צורת שי"ן דל"ת יו"ד היינו ג' אצבעות הם דמות שי"ן והאצבע הנותן בפי התינוק כופפו כמין דל"ת והאגודל הוא כצורת יו"ד וציין גם לספר זכור לאברהם הספרדי שהאגודל הוא דל"ת והזרת יו"ד ובזרת נותן את היין לתינוק וזה יעשה ביד ימינו והכוס בשמאלו ובמגדל עוז שם כתב כדעה הראשונה דהיינו האגודל צורת יו"ד.
ואף המברך שותה. דאמר מר המברך צריך שיטעום. וכל שכן מי שמברכין עליו. שצריך ליהנות מכוס של ברכה שבא על ידו. ולכך מטיף בפי הילד. ומתוך שאין ניכרת הטעימה זו אלא לרמז היא עשוייה משקין אף לאמו שעל ידי פרי בטנה בא הכוס. והרי שתה ונהנה מי שמברך עליו ולא תהיה ברכה לבטלה ע"כ דברי מחזור ויטרי (סימן תקו ) וכ"כ ראבי"ה (ח"א – הלכות עירובין סימן שפג) הנותר שבכוס שולחין לאם לשתות בשביל רפואה וכ"כ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קיב) בבית המילה כשמסיים המוהל ברכת אשר קידש ידיד מתחיל ואומר בקשת רחמים על התינוק הנימול ואח"כ מבקש רחמים ורפואה לאם הנימול ופסוקים המורים בקשת רחמים וברכה ואח"כ שותה המברך מהכוס [ומשלח] ומשקה לאם הנימול ובכל אלו אין חוששין להפסקה. וכ"כ הלבוש (י"ד סי' רס"ה ס"א) דלא הוי הפסקה משום דבקשת הרחמים שייך לברכה.
לסיכום: יש ליתן יין בפי התינוק כשאומר בדמייך חיי.
פירות הנושרים:
1. נוהגים לעשות בקימוץ ידים צורת השם הקדוש ומכוונים המוהלים בשעה שאומרים בדמיך חיי שמציירים אותיות שד"י.
2. אין להטעים את התינוק יין עד לפסוק בדמייך חיי.
3. נוהגים להטעים פעמיים כפי הפסוק.
4. יש גם שנוהגים כשהוא אומר פלוני הקטן זה גדול יהיה. להטיף בפי הילד.
5. אחר שהמברך שתה מהכוס משלח הכוס לאם הנימול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5