——–
שאלה
בזק חייבו אותי חיוב בטעות. פניתי אליהם והם זיכו אותי, אבל כיון שהחיוב היה כבר לפני חדשיים, בהחזר הם מחזירים לי גם ריבית. כך שבמקום חיוב של 4 ש"ח הם מחזירים לי 24 ש"ח. יש בזה בעיה? נראה לך שיש להם היתר עיסקה? אפשר לרדוף אחריהם להחזיר להם את זה בכלל?
מנחם אייזנבך
תשובה
מוצ"ש פר' בהר י"ד אייר תשע"ו
לכבוד ידידי הג"ר מנחם אייזנבך שליט"א
שלום רב
ע"ד שאלתך בעניני ריבית, ראשית כל אומר שסוגיית ריבית היא מן הסוגיות החמורות שיש בה הרבה פרטי דינים, ונתעוררו לאחרונה שאלות רבות בפרטי דיניה, ובודאי שאינני ראוי להורות בזה, אבל מ"מ אביא בזה מה שראיתי וששמעתי בענין זה ממורי ההוראה שליט"א.
הנה כתב הרמ"א חו"מ סי' רצב ס"ז וז"ל, ואם הרויח במעות, בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא, אין צריך לתת מן הריוח לבעל הפקדון. וכתב בסמ"ע ס"ק כא וז"ל, דקדק וכתב אין צריך, הא רוצה ליתן לו הרשות בידו, דכיון דלא בא לידו בתורת הלואה אין כאן משום ריבית, כ"כ במרדכי שם. ועיין מה שכתב המחבר לעיל סוף סימן פ"א, והוא תשובת הרא"ש [כלל ס"ו סי' י'], ומה שכתבתי שם בסמ"ע [סקס"ה] עליו ביאורו ע"כ. ומבואר דכל מה שלא בא בתורת הלואה אין בזה איסור ריבית.
וז"ל השו"ע חו"מ סי' פא סעיף לב, ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה עליו מכמה שנים, ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח, ושמעון אומר שלא התנה, שמעון פטור אפילו משבועה, שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון, ואף אם אמר שמעון אח"כ: אני אתן לך ריוח, דברים בעלמא הם בלא קנין, ויכול לחזור בו. כתב בסמ"ע שם ס"ק סה וז"ל, עיין לקמן סימן רצ"ב סעיף ז' בהגהות מור"ם, דאם תבע ראובן מעותיו שירויח בהן והוא מעכבן בידו, שחייב לו הריוח מכאן ולהלאה. וצ"ל דכאן איירי כשלא הגיע זמן הפרעון, א"נ לא תבע מעותיו, וק"ל עכ"ל. ומבואר כנ"ל דכל שלא באו המעות לידו בתורת הלואה אינן בתורת ריבית.
וכן כתב בשו"ע יו"ד סי' קעז סי"ט, וז"ל, אם הפקיד מעות אצל חבירו והנפקד הלוום לעובד כוכבים, הנפקד חייב באונסין ואין למפקיד בריוח כלל. ואם הנפקד רוצה לתת דבר מעצמו למפקיד, אין בו משום רבית ע"כ. והטעם כתב בחוות דעת (חידושים ס"ק כט) ובשאר הנו"כ שם בשם המרדכי והב"י, כיון דלא נתנו לה בתורת מלוה, ולא שייך קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רק כשהתנה בכך ע"כ. וע"ש בחו"ד ביאורים עוד, והחילוק שכתב שם על סעי' ה' שייך גם להתיר בענינינו, וע"ש עוד בהמשך דבריו מה שכתב שאם התנה אסור.
וכן שאלתי את הגרמ"מ קארפ שליט"א מה הדין בחברה כנ"ל כשהשיבו יותר ממה שנטלו, והשיבני שהם נתנו לו מתנה והוא לו ביקש מהם, ולכן אין כאן איסור ריבית. [ואיני זוכר אם שאלתי ג"כ באופן שתוספת התשלום היה מצידם על איחור התשלום].
ובקובץ ביכורי ריבית של בית ההוראה לעניני ריבית, נדפס בסופו מאמר להג"ר יעקב יצחק ברמן שליט"א מחו"ר בית ההוראה הנ"ל שדן בשאלה זו, והסיק שם ג' חילוקי דינים וכדלהלן: באופן רגיל שנעשה החיוב אוטומטית אין כאן בית מיחוש, וגם באופן שהיה כך ע"פ כללי החברה שמחזירים ריבית בכה"ג מ"מ הרי הם גבו בעל כרחו, וא"כ לא היה תנאי איתם כעת, באופן שעשה האדם המתחייב בעצמו את התשלום במעשה ואח"כ קיבל את ההחזר, או באופן שהודיע להם את הטעות ורק אחר תקופה זיכו אותו, וכעת מה שמזכים אותו עוד הוא על האגר נטר, בב' אופנים הללו יש איסור, אבל מ"מ גם לב' האופנים הללו מועיל היתר עיסקא של החברה, שכל דבר שהגיע לידם נחשב כעיסקא.
והנה בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שט (נשלח להרב ועסטהיים דומ"ץ מנשסטר, ונדפס מתחילה בקובץ קול התורה חלק מ"ב תשנ"ז), נשאל וז"ל, אודות דו"ד בענין פצוים למלמד שהתחיל דו"ד בבוררים בזבל"א, והם הוציאו פסק סכום הפצויים, ומחמת סכסוכים נתגלגלו הדברים עד ערכאות, ולפני סיום פסק הערכאות הסכימו מנהלי הת"ת לשלם כפי פסק הראשון, וגם ההוצאות, אלא שהתובע המלמד תובע גם הרבית כפי שרגילים הערכאות לפסוק והנתבעים מסרבים מחשש רבית. ועי"ש מה שכתב מכמה טעמים לומר שלא ישלמו לתובע את תביעתו, ויל"ע אלו מתוך הטעמים שם עיקר ואלו מהם לא, כי הרבה מן הטענות שכתב שם ע"ד המעשה שם לא שייכי לענינינו, וגם חלק מן הטענות שהזכיר הם יתכן שכוונתו רק שיש כאן פטור מתשלום, אבל לא שא"א לשלם אם רוצה הנתבע לשלם.
דהנה מה שטען שם באות א' דדוקא במה שבא בתורת גזל ליכא ריבית, א"כ לענינינו שרי, ומה שטען שם באות ב' [וג'] דההיתר בזה הוא רק אם לבינתים הרויח הגזלן יש להסתפק אם שייך לענינינו [ויתכן שלכאורה לענינינו שהחברה כל הזמן בעיסקאות שרי].
ומה שכתב השבט הלוי שם באות ד' וז"ל, מלבד זה הלא דעת מהרש"ל ביש"ש ב"ק פ"א סי' ל' ובש"ך שם ס"ק ט"ו דגם בתובע ויש לו להנגזל או המפקיד ריוח ברור להרויח מכ"מ פטור הנפקד כדין מעכב כיסו של חבירו, וא"כ יכול הנתבע לטעון קי"ל כמהרש"ל וש"ך ע"כ. זה לכאורה רק טעם לפטור, אבל אם רוצה לשלם, כמו בענינינו שהחברה אינה מכרת בחוקי התוה"ק ר"ל ורוצים לשלם ע"פ תקנותיהם, אולי בכה"ג עכ"פ ריבית ליכא. ומ"מ הביא שם אות ו' שלדעת החזו"א חו"מ סי' כ"א חושש משום ריבית, וע"ש באות ח' מה שהביא עוד מהחזו"א, וצל"ע בדברי החזו"א אם כונתו לכל מקרה וגם כמו בענינינו. [ומש"כ שם באות ה' ז' ט' לכאורה לא שייך לענינינו].
ועיין בקובץ קול התורה שם שנדפסו שם בענין הנ"ל עוד תשובות מהגאונים הגאון רבי יעקב בלוי חבר הבד"ץ העדה"ח בעל הפתחי חושן, והגאון רבי אברהם יצחק אולמן חבר הבד"ץ הנ"ל ורב שכונת גב"ש.
והנה כתב הגרש"ז אוירבאך בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג) סימן עא וז"ל, לענין קנסות הנהוגים בגמ"חים אשר הקנס הוא לפי ערך הזמן, שכשמאחר בהחזרת ההלואה חצי שנה משלם שקל אחד, וכשמאחר שנה משלם שני שקלים. וטענו רבים שדינו כריבית ולא כקנס, י"ל דכיון שאחר שהגיע זמן הפרעון יכול הגמ"ח לגבות החוב, נמצא דלאחר הזמן הו"ל כגזילה אצלו, ואין כאן שכר המתנת מעות כי אם שיעור גודל העוולה, ועל עוולה של חצי שנה משלם רק שקל אחד, ושל שנה שלמה משלם שני שקלים, ורק אם היתה תקנה שאם התנאי הוא שאם יתן את הקנס של שקל אחד שוב אין הגמ"ח יכול לתבוע ממנו עד סוף חצי שנה שפיר חשיב אגר נטר. ועיין בזה היטב בסי' קע"ז סעיף י"ד ובמפרשים ודו"ק היטב, כי אף על פי שבכל הלואות ריבית אפי' אם התנה המלוה שיוכל לגבות בכל שעה שירצה ואז יעשו חשבון לשלם עבור כל שבוע ושבוע ודאי חשיב ריבית, מ"מ הכא דשלא בהיתר הוא מאחר את הפרעון, שפיר שייך שם של קנס עכ"ל. לפי דבריו יתכן בענינינו שמותר, ויש לדון קצת אם גם בחברה שמשלמת תוספת על האיחור מעצמה, שייך לומר שהם קונסים עצמם על העוולה שעשו.
באופן שא"א כלל לרדוף אחריהם ולהשיב להם יתכן שא"צ להדר אחריהם, מכיון שלהנ"ל בודאי יש על מי לסמוך, וגם החזו"א הנ"ל כמדומה שאמר דבריו רק בדעת המהרש"ל הזה, אך לא בדעת המרדכי והגאונים שעליהם המהרש"ל בא לחלוק, ומכל מקום בודאי שא"א לסמוך בסוגיות חמורות אלו על תלמיד שלא שימש כל צרכו, ויש לשאול רב מובהק או לעיין כראוי בסוגיות. [בעצם חברת בזק, כפי שהראת כתוב, הם רשומים בהיתר עיסקא, ולכאורה עד אחד נאמן באיסורין, ואולי טוב לברר שזה כך].
וייש"כ ושבוע טוב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5