——–
איתא בגמ' שבת (דף כג.) אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן. ונימעוט נס- נס כל יומי איתיה.
וטעם לדבר שתקנו ברכה לרואה נ"ח מה שאין כן בשאר מצות מובא בתוס' סוכה (דף מו.) שהרואה נר של חנוכה צריך לברך – בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך.
וע"פ דברי הגמ' הנ"ל דממעט זמן כיון שכבר בירך ביום הראשון נראה דה"ה כשראה נ"ח בדרך וכד' מברך שהחיינו ושעשה ניסים ואין לו לברך יותר בביתו שהחיינו כגון שבירך כבר על נ"ח שראה. כמ"ש בספר אור זרוע (ח"ב הלכות חנוכה סימן שכה) הרואה כשבירך כשיבוא לביתו להדליק לאח"כ מברך להדליק ותו לא שהרי כבר בירך כשראה.
וכן פירש בחידושי הריטב"א שם נס כל יומא ויומא איתא. וצריך לברך עליו. אבל זמן כולהון כחד יומא נינהו. פירוש שכולם כמו מצוה אחת לגבי ברכת הזמן. וכ"כ הב"י בשם תשובה אשכנזית שהרואה שבירך זמן בליל ראשון ולא הדליק ובליל שני או שלישי בא להדליק אינו חוזר ומברך זמן דקיימא לן (שם) זמן אומרו אפילו בשוק ואינו צריך לחזור ולאמרו על הכוס.
וברור הדבר כשלא ראה נ"ח ועדיין לא בירך שהחיינו שצריך לברך שהחיינו ביום השני כשמדליק בביתו כמובא ברמב"ם והרא"ש והטור והב"י וכן ראיתי בספר שבולי הלקט (ענין חנוכה סימן קפו) בשם תשובות הגאונים מי שבא בדרך או בספינה ולא הדליק בלילה הראשון אם מברך אחרי כן שהחיינו אם לאו מי אמרינן כיון דלא בריך בלילה קמא הדר בעי ברוכי כדאמרי' לגבי יו"ט זמן אומרו אפי' בשוק ואפי' כל שבעה או דילמא כיון דלא ברוך בזמנו בליליא קמא לא ליבריך כלל משום שאמרו חכמים המדליק בליל ראשון מברך שלש והרואה מברך שתים עד כאן דבריו ורבינו ישעיה זצ"ל כתב שאין להסתפק בדבר דודאי חייב לברך שהרי על המצוה הבאה לו לאדם משנה לשנה חייב לברך וכיון שלא בירך עליה בזמנה מברך עליה כל זמן שתגיע לידו וכ"כ ראבי"ה (ח"ג הלכות חנוכה סימן תתמג) אם היה בדרך ולא בירך זמן בליל ראשון כשיבא באמצע ימי חנוכה לביתו מברך זמן וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים סוכות אות רה) וכ"כ מרן בשו"ע (או"ח סימן תרעו סעיף א) ובעל המשנ"ב (בס"ק ב) כתב בשם הלבוש שהכוונה כשיזכור בשאר הלילות בשעת ההדלקה ואם נזכר אחר ההדלקה אינו מברך בלילה זו עוד. ונ"ל הטעם ששונה משאר המועדים דאמרינן בהו זמן אומרו ואפילו בשוק, הואיל ולא נתקנה ברכת שהחיינו על הזמן השנתי שבו נעשה הנס, אלא על הזמן שבו אנו מקימים מצוה זו ולכן אין לברך אלא בזמן המצוה בלבד. וצ"ל שכל זמן שהנרות דולקים רשאי לברך שהחיינו ועל הנסים כדין הרואה כמ"ש בן איש חי (פ' ויגש אות י) ובתורת מועדים (סימן ו סעיף יב) וכ"כ בספר ברכת ה' (פרק ב סעיף כ).
אלא שהספק עדיין בעינו בנ"ד שאשתו בביתו מדלקת עליו וודאי יצא י"ח בהדלקתה, האם אמרינן בזה שעדיין החיוב עליו בזמן ההדלקה לברך שהחיינו ואינו נפטר ע"י שלוחו, או אמרינן דלא יוצא י"ח בברכת שהחיינו ע"י שלוחו וצריך לברך שהחיינו בזמן ההדלקה. וראיתי לבעל העיטור (עשרת הדיברות הלכות חנוכה דף קיז:) שכתב הרואה מברך אחד ורואה דווקא שעומד בקרון או בספינה שלא הדליק בביתו. ע"ש. ויש להסתפק בכוונתו דאפשר לומר שהכוונה שלא הדליקו בביתו עליו הא הדליקו בביתו אינו מברך, וממילא מסתבר דה"ה בברכת שהחיינו שלא צריך לברך. אך אפשר לומר כפשט לשונו שהוא עצמו לא הדליק הא הדליקו עליו יכול לברך, כמ"ש להדיא בספר כלבו (סימן מד) שאע"פ שמדליקין בביתו צריך לברך כשרואה וז"ל הרואה שלא הדליק בביתו או שאינו עתיד להדליק כמי שאין לו בית או אינו בעירו אף על פי שמדליקין עליו בביתו מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו וכ"כ ראבי"ה (ח"ג – הלכות חנוכה סימן תתמג) יש מפרשים דווקא כשהולכים בספינה ורואה או עובר בשוק ורואה ולא הדליק עדיין בביתו אי נמי דנסיב ומדליקה עליה בביתיה . דהיינו לא נפטר מברכת שהחיינו ע"י הדלקה של שלוחו. וכ"כ הב"ח (בסימן תרעו) דברכת הזמן והנס הם ברכות ההודאה והחיוב הוא על גופו ולא על ביתו ע"ש. והסכים עימו בחכמת שלמה שם. וכן נראה בפמ"ג (אות ב).
נמצא לפי זה שאינו נפטר בברכת שהחיינו של שלוחו וכ"ש שאם לא ראה נ"ח והגיע ביום השני ואילך יברך בביתו בזמן ההדלקה גם את ברכת שהחיינו ואע"פ שהדליקו עליו בביתו כפי שכתב בהמשך דבריו ע"ש. ואפשר לומר שמחלוקת זו קשורה למחלוקת ראשונים אחרת כשהדליקו עליו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו ויש דכתבו שאפי' הדליקו עליו בביתו צריך לברך כשרואה. עיין לספר הכלבו שהבאנו לעיל ולרבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ט חלק א דף סא טור ב) וראבי"ה (ח"ג – הלכות חנוכה סימן תתמג) והפר"ח (ס"ק ג) כתב דג' מחלוקות יש בדבר והעלה שיש לברך אע"פ שמדליקין עליו בביתו וכ"כ רש"ל והובא במג"א (ס"ק א) (ומ"מ הוא העלה דנ"ל דספק ברכות להקל) עיין עוד בשער הציון (אות ט) לעוד ראשונים ואחרונים דסברי שצריך לברך.
אלא שבמחלוקת זו (ברכת הרואה) הכריע מרן בב"י שאין לברך כשהדליקו עליו בביתו שכתב בשם הר"ן דמסתברא שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ע"ש. וכן פסק בשו"ע (סעיף ג) דאין לו לברך כלל כשהדליקו עליו. וכן ראיתי לספר אבודרהם (חנוכה) שכתב להדיא אם מדליקין עליו אינו מברך וז"ל הרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים שעשה נסים ושהחיינו מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה נסים בלבד. ודוקא שאינו עתיד להדליק בביתו ולא מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר אבל בענין אחר אין צריך לברך. וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים חנוכה אות יט) על מי שהפליג מביתו ג' או ד' ימים קודם חנוכה, ופקד לאשתו שתדליק עליו, אז הוי ודאי ברכה לבטלה אם יברך הבעל וכ"כ הט"ז וברכי יוסף (ס"ק ג) ספק ברכות להקל. וכ"כ כף החיים (אות כד) בשם אחרונים דאין לברך כשרואה משום שהדליקו עליו בביתו.
ועדיין לא מבואר מדברי הפוסקים הנ"ל כשפקד לאשתו או לשלוחו שתדליק עליו בלילה ראשונה האם יברך שהחיינו בלילה שניה או לאו. והפר"ח (ס"ק א) חילק בדבר דוקא אם עומד ליד השליח נפטר מברכת שהחיינו אך אם הדליקו עליו בביתו והוא בספינה וכד' או עשה שליח להדליק לבני ביתו והוא אינו בבית לכ"ע צריך לברך שהחיינו כשידליק. וכ"כ בחכמת שלמה (ס"ק ג) כדברי הב"ח (בסימן תרעו) שברכת ההודאה ושהחיינו הוא חיוב על גופו ומזה לא נפטר כשמדליקין עליו אלא אם עמד שם ע"ש. וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק ז) וציין לא"ר ועוד פוסקים וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק א – או"ח סימן יג) לרבי כלפון משה הכהן ונראה לו לדקדק ממ"ש מרן ז"ל סעיף ג' ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו דהוה ס"ד דהגם שבירך על הראיה זמן כשמדליק יצטרך לברך עוד זמן על ההדלקה ואי איתא דכשמדלקת עליו אשתו או אחרים בביתו א"צ לברך בליל ב' כשמדליק א"כ כ"ש וק"ו כשכבר בירך הוא על הראיה דא"צ לברך על ההדלקה והגם דיש לדחות דכשהדליקה אשתו הוי ממש כאלו הדליק הוא ובירך הוא דהו"ל ברכה על ההדלקה ולזה הוי עדיף מבירך על הראיה מ"מ אין זה מסתבר לענ"ד בכוונת מרן ז"ל והפוסקים דקיימי בשיטתיה ודברי הפר"ח ז"ל שכ' דלכ"ע מברך הם נראים עיקר ועי' לה' בית עובד ז"ל שהכריע כהמ"א מדברי מרן ז"ל ואינו מוכרח כלל לענ"ד ואדרבא נר' עיקר כדעת מרן ז"ל כדכתיבנא וכאמור וא"כ נלע"ד לדינא לדעת מרן מברך ע"כ. והביא כף החיים (באות טו) את דעת הפר"ח שלכ"ע צריך לברך ולא השיג עליו.
והמג"א (בס"ק ב) השיג על דברי הב"ח הנ"ל כשאשתו הדליק' עליו בראשון צריך לברך בליל שני שהחיינו דאשתו אינה פוטרת גופו אלא ביתו ול"נ פשוט דלהפוסקים כשאשתו מדלק' עליו א"צ לברך על הראי' א"כ ה"ה דא"צ לברך שהחיינו כשמדליק וכ"מ בר' זירא דסמך על אשתו ואי ס"ד לא לפטר גופו אם כן ה"ל להשתתף ליפטור גופו אלא ע"כ נפטר לגמרי וע"ש. וכ"כ במשנ"ב (ס"ק ז) וכפי מה דמוכח מדברי מרן עיין עוד בזה בדברינו (סימן ל') דאם אשתו מדלקת עליו בתוך ביתו חשוב כמו שהדליק בעצמו נמצא כשבא בליל שני לביתו ומדליק נ"ח אינו צריך לברך ברכת שהחיינו. וכן משמע מספר אבודרהם הנ"ל שכתב שבענין אחר אין צריך לברך וז"ל הרואה הנרות מברך בליל ראשון שתים שעשה נסים ושהחיינו מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה נסים בלבד. ודוקא שאינו עתיד להדליק בביתו ולא מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר אבל בענין אחר אין צריך לברך ע"כ.
וכן ראיתי להדיא במנהגי מהר"ש מנוישטט (סימן תקמ) שאין צריך לברך שהיה רבו המובהק של ר' יעקב הלוי מולין (המהרי"ל), של ר' ישראל מקרמז בעל הגהות אשר"י שהורה מה"ר שלום על היהודים שהיו תפוסים בבית השופט שלא היו צריכים להדליק, מאחר דמדליקין בגו ביתו. גם בא יהודי אחד לפני מה"ר שלום ואומר כי היה תפוס, וזה היה כנגד ד' ימים בחנוכה, אם היה לו לברך שהחיינו, ואמר לו שאינו צריך . וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים חנוכה אות יז) וכ"כ בשיירי כנה"ג (אות ב) ושו"ר שהעלו כן בילקוט יוסף (סעיף ח) ובתורת מועדים (סימן ו סעיף יג) ובמקראי קודש (פרק ח אות יז) ספק ברכות להקל. עיין עוד לחיד"א במחזיק ברכה (ס"ק ג).
איברא שאין ברכת שהחיינו כשאר הברכות דהך טעמא דספק ברכות להקל אין למנוע מלברך שהחיינו, כי מצינו להב"ח בטור או"ח סי' כ"ט שהעלה דברכת שהחיינו שאני בזה משאר ברכות, וכי הך כללא דספק ברכות להקל לא חייל על ברכת שהחיינו, ומיטעם קטעים לן טעמא בזה, משום, דברכת שהחיינו מכיון שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך, דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחיינו וקיימנו עד הזמן הזה והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סט) וכן בשו"ת קול מבשר (חלק א סימן כא) שגם ציין לדעת הב"ח ואלי' רבה ותב"ש והחת"ס כולם סוברים דבברכת שהחיינו לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכיוונו מדעתם לדעת גדולי הראשונים בזה, האחד הוא הריב"ש בתשו' סי' תק"ה וז"ל ומה שטען עוד ואמר דכל שהוא ספק שזה אומר לברך וזה אומר שלא לברך טוב שלא לברך כדי שלא יעבור משום ברכה שאינה צריכה גם זו אינה טענה שכיון שיש טענות וראיות מספיקות להכריע כדברי האומר לברך אין זה ספק. והארכנו בזה בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן כה) שיכול לברך המוהל או אבי הבן לפני המציצה בשכח לברך לפני כן. ועי' עוד בטור וב"י או"ח ריש סימן תל"ב ומסתברא רשות וכו'. ע"ש.
ונראה שמידי ספק לא יצאנו ובכגון זה העלה הרא"ש בראש השנה (פרק ד סימן יד) לגבי ברכת שהחיינו ביום שני של ר"ה שטוב שיקח אדם פרי חדש ויניחנו לפניו ויברך שהחיינו ויהיה דעתו על הפרי ויצא ידי ספק וכן היה אומר רבינו מאיר ז"ל. וכ"כ מרן בשו"ע (אורח חיים סימן תר סעיף ב) בקידוש ליל שני ילבש בגד חדש או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו; ואם אין מצוי וכו' ע"ש. ואם אין לו פרי או בגד חדש שב ועל תעשה עדיף עיין למה שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו – או"ח סימן מב) על חומר איסור ברכה לבטלה, שאפילו במקום שמרא דאתרא פוסק לברך, לא קבלנו הוראותיו בענין ברכות, וכמ"ש מרן החיד"א בחיים שאל ח"ב (סי' טו) בשם רבותיו, שאע"פ שבכל הדינים קבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר, מ"מ בענין ברכות נקטינן דספק ברכות להקל אפי' נגד ד' מרן. וכ"כ בברכי יוסף (סי' ז סק"ג). ע"ש. וכ"כ הגאון ר' יצחק עטייה בס' רוב דגן (בקונט' אות לטובה סי' כא). והגאון ר' יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (חאו"ח סי' א). והגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ו). והשדי חמד בשו"ת אור לי (סי' לו). ועוד. ועיין עוד בזה בדברינו בעניין ברכת שהחיינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א סימן ח), ומ"מ מכל הלין המברך יש לו על מי לסמוך. וכן נראה כוונתו של הרב ישועה חויתה סופר זצ"ל בספרו ישועה ורחמים (או"ח סימן מח). ושו"ר לספר חזון עובדיה (עמ' קלח) שהעלה דהעיקר שיכול לברך שהחיינו ע"ש.
ובמה שכתבנו לעיל הרואה נר של חנוכה צריך לברך ובשאר מצות לא יברך כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה ונשאלתי הרואה נרות חנוכה דרך זכוכית או שרואה את הנרות במראה האם גם יברך או לאו וממה שהוכיח בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קכו) נראה דלא יברך בראיה במראה וראיה דרך זכוכית יוכל לברך והסכים עימו הברכי יוסף (או"ח סימן רכד ס"ק א) והניף ידו שנית (בסימן תכו ס"ק ד) הדבר ברור שזה הרואה דרך חלון הסתום בזכוכית לבנה יכול לברך ברכות הראיה, ומילתא דפשיטא טובא היא וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (חלק ב סימן טז). וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (חלק א או"ח סימן ז) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן כח) שהרואה את המלך בטלויזיא, אינו מברך עליו ברכת המלכים, שהרי זה דומה למה שכתב הגאון רבי שמואל אבוהב בשו"ת דבר שמואל (סימן רמב), שהרואה את הלבנה מתוך מראה (ראי) של זכוכית, אינו מברך עליה, וראיה לזה מהגמרא ראש השנה (כד:): ראינוהו במים או בעששית אינה חשובה ראיה. ע"ש. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף חשן משפט (סימן לה ס"ק יא). וכן כתב בשו"ת שמע אברהם פלאג'י (סימן מו). ובספר פתח הדביר (סימן רכד סק"י) נשאל ברואה את המלך דרך מראה של אספקלריא (ראי), והביא שנסתפק בזה הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בתשובה כתיבת יד, והעלה שאין לברך מספק. וכן העלה בשו"ת בצל החכמה חלק ב (סימן יח). וכן פסק בשו"ת באר משה שם. וכן עיקר עכ"ל.
לסיכום: מאחר שנחלקו בזה גדולי עולם ובכדי לצאת מידי ספק כדאי ליקח פרי או בגד חדש ולהניחו לפניו ולברך שהחיינו ויהיה דעתו גם על הפרי או הבגד ויצא מידי ספק, ואם אין לו יכול לברך שהחיינו דהעיקר שצריך לברך.
פירות הנושרים:
1. י"א שיכול לברך שהחיינו ביום שני כשמדליק את נ"ח אע"פ שאשתו הדליקה עליו ביום הראשון והרוצה לברך יש לו על מי לסמוך.
2. ברכת שהחיינו היא בזמן הדלקת נ"ח.
3. מי שלא ראה נ"ח ועדיין לא ברך שהחיינו צריך לברך שהחיינו כשמדליק בביתו למחרת.
4. מי שראה נ"ח וברך שהחיינו אין לו לברך יותר שהחיינו בזמן ההדלקה.
5. הואיל ולא נתקנה ברכת שהחיינו על הזמן השנתי שבו נעשה הנס, אלא על הזמן שבו אנו מקימים מצוה זו יש לברכה רק בזמן המצוה.
6. לאו דוקא בזמן הדלקה אלא כל זמן שהנרות דולקים רשאי לברך שהחיינו ועל הנסים כדין הרואה.
7. שכח ולא ברך שהחיינו יכול לברך בכל הימים בזמן הדלקת נ"ח.
8. בעל תשובה שחזר באמצע ימי החנוכה ידליק ויברך גם שהחיינו על ההדלקה הראשונה שלו.
9. יש לדעת לבל יחשבו דברכת שהחיינו שאומרים כשיש ספק הוא על הפרי או על הבגד החדש, אלא יתנו את לבם שברכתם היא על נ"ח ורק כדי להוציא עצמם מספק איסור ברכה לבטלה מכוונים גם על הפרי והבגד, כי אם רק יתנו את לבם אל הבגד או הפרי, ה"ז דומה למי שיברך המוציא על הפת והפסיק בין הברכה והטעימה בברכת שהחיינו על בגד חדש דהוי ודאי הפסק.
10. הרואה נרות חנוכה דרך זכוכית יכול לברך אך כשרואה את הנרות מראה אינו מברך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5