——–
איתא במסכת פסחים (דף קיג:) שבעה מנודין לשמים, אלו הן: יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו. ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצווה ע"כ משמע מדברי הגמרא מלשון מיסב הכוונה ישיבה לאכול ומדובר דווקא בסעודת מצווה מדכתב חבורה של מצווה אלא שהתוס' (בדף קיד.) כתבו היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן ודווקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם ע"כ (איברא שלא מצאתי את דברי התוס' במדרש שנמצא בימינו) נמצא לפי פירוש התוס' שלא מדובר בכל סעודת מצווה אלא רק בסעודת ברית מילה ונשואין של בת ת"ח ובת כהן לכהן בלבד.
איברא שראיתי במגן אבות לרשב"ץ על מסכת אבות (פרק ג משנה ד) שכתב נהגו לדרוש בסעודת חתן קודם ברכת המזון, והוא מנהג קדום שנהגו בו גדולי הראשונים אנשי מעשה וחכמה. והרב הגדול רבינו אברהם ברבי דוד ז"ל כתב בספר איסור- משהו כי הוא היה נוהג כן לדרוש בסעודה ומפני זה אמרו בפרק ערבי פסחים [קיג ב] כי תלמיד חכם שאינו מיסב בסעודה של מצווה הוא כמנודה לשמים מפני שהיה מנהגם לדבר דברי תורה ובשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן כט) ציין לרה"ג רבי אברהם מוספייא שדן האם לעשות סעודה לבת שנעשית בת מצווה שכתב שמנהג נכון הוא. ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו להשתתף בסעודה זו חייב ללכת ע"ש וכ"כ מגדל עוז (בנחל תשיעי סעיף ה') וז"ל לנקרא לדבר מצווה ואינו הולך וכו'. נמצא לדעתם שבכל סעודת מצווה מי שלא מיסב כמנודה לשמים וכן משמע משו"ת מהרי"ל החדשות (סימן קלב) ועיין בשו"ת אגרות משה דלהלן שציין לכוונת הגר"א שכתב לעיין בתוס' פסחים וממנו להקשות על הרמ"א שכתב שזה דווקא בסעודת מילה בלבד דהיינו לדעת הגר"א מהתוספות הנ"ל מוכח שמדובר בכל סעודות מצווה ע"ש ממילא קשיא לרמ"א.
וז"ל הרמ"א בשולחן ערוך יו"ד (סימן רסה סעיף יב) ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה ומקרי סעודת מצווה (פר"א דמילה ובא"ז). וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים (תוספות פרק ע"פ) ע"כ והפתחי תשובה (שם בס"ק יח) ציין לבה"ט של מהרי"ט ז"ל ולתשובת מקום שמואל סי' פ' כתב בשם ספר שרביט הזהב דטוב לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית מילה כי אולי לא ילכו מטעמים המתהוים ויהיה ח"ו בכלל נידוי וכ"כ קיצור שולחן ערוך (סימן קסג סעיף ח) מי שמזמנין אותו לסעודת ברית מילה ויודע שיש שם אנשים מהוגנים מחוייב גם הוא ללכת. ובשו"ת יביע אומר (חלק ד-יו"ד סימן יט) ציין להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בספר הזיכרונות (עמוד כט) שכתב כל מי שאינו הולך לסעודת מילה כשמזמינים אותו הוי כמנודה לשמים ע"ש והנה בהשקפה ראשונה היה נראה לדעת הרמ"א שהאיסור הוא אך ורק על סעודת מילה ולא על שאר סעודות מצווה כגון של נישואין, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ב' סימן צה) משום מצוות אבי הבן שקראו לבוא אסור לו למנוע לכבוד מצווה הגדולה דמילה והוא כמנודה כשנמנע ולא נענה להקריאה ובנישואין הוי החיוב לבוא מצד עצמו אבל אין בזה ענין הנדוי ע"כ.
איברא דלולא דברי הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל היה נראה לומר שדווקא לסעודה הוא דאסר הרמ"א ולא למצוות ברית המילה עצמה כדדיק לישניה דנקט וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה וא"כ אין לחלק ואין חילוק בין סעודת מילה לשאר סעודת מצווה או לפחות יהיה כדעת התוס' שכתבו להדיא מהן הסעודות וכן מדוקדק דברי הפ"ת שציין לשרביט הזהב שכתב להדיא לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית המילה (ולא על מצוות המילה עצמה) ובקיצור שולחן ערוך (סימן קסג סעיף ח) ובבאר יעקב על כללי המילה לר' יעקב הגוזר (עמ' 65 )שמשמע דווקא בסעודה ע"ש. זאת ועוד שהרמ"א ציין לגמ' הנ"ל ולכן נראה יותר לומר שהרמ"א כוון בדבריו רק על סעודת המילה עצמה ולא על מצוות המילה ואין חילוק לדעתו בין סעודת ברית מילה לשאר סעודות מצווה הנ"ל וממילא נלמד שאין חשש כלל להזמין למצוות המילה עצמה והחשש הוא לסעודה בלבד.
וכידוע שכך היה נהוג לעשות את מצוות המילה מוקדם בבקר משום זריזים מקדימים למצוות עיין ביומא (דף כח:) מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצוות וכן כתב הרמב"ם בהלכות מילה (פרק א הלכה ח) מצווה להקדים בתחילת היום וכו' ובתוספות פסחים (דף ד.) ובספר האשכול (אלבק) הלכות מילה (דף קג.) וספר כלבו (סימן ע"ג) ובשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן ח) כתב שאפילו נעשית באותו יום ואיחר אותה עד לערב אינו מהזריזים ושו"ת רש"י (סימן מ"א) שו"ת בנימין זאב (סימן רלד) ובשולחן ערוך (יורה דעה סימן רסב סעיף א) שכתב שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבקר ועיין עוד בפתחי תשובה (שם סק"ב) שאף אין להאריך בתפילה בשל זאת וציין לתשובת שבות יעקב (ח"א סימן ל) שכתב דיש למחות בחזנים שמאריכין בשבת וי"ט כשיש מילה בבהכ"נ עד אחר חצות והם מבטלין מצות זריזין ע"ש ובכללי המילה לר' יעקב הגוזר (בעמוד 58 )שכתב שמנהגם למול בהשכמה בבקר וע"ש בפירוש באר יעקב.
ועיין עוד בשו"ת גינת ורדים (חלק י"ד כלל ו סימן י) שכתב להדיא שמנהגם היה מיד מקדימין בבוקר לעשות המילה ומאחרים את הסעודה עד בין הערבים ומעולם לא חש לה אדם לעשו' סעודת המילה תכף ומיד סמוך למילה וכ"כ בספר טעמי מנהגים (סעיף תתקכו) שנתפשט המנהג שרוב הסעודות ברית מילה עושין בלילה וציין למג"א ולספר כד הקמח שהלילה הולך אחר יום שלפניו כעיין הקרבן ובשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסב) וציין לגן המלך ועי' תשו' נוב"י תניינא (חיו"ד סי' קפ"ז) מסיק ג"כ הכא לעשות הפדיון בלילה וגם הסעודה. ובמשנה ברורה (סימן תקסח ס"ק כ) שציין שם בזמנינו ע"פ הרוב עושין כל הסעודות בלילה (גם ברית) וגם מבאר היטב (סימן רמט ס"ק ה) מוכח שמקום המצווה והסעודה שונים שציין לשל"ה שכתב בשם רבו מהר"ש מלובלין שהיה סנדק ולא רצה לילך לסעודה ע"ש ובשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן סט) שכתב בעלמא קורין לסעודת ברית מילה סעודה גדולה היינו בזמנם ומקומם אבל עכשיו שאינם סועדים אלא סעודת שחרית במאכלי חלב משמע קצת שהיו עושין שתי סעודות (אחת במילה סעודה חלבית ועוד אחת בשרית יותר מאוחר הלא סעודת מצווה חייבת להיות בשרית) וכן משמע מדברי המחזור ויטרי (סימן תקו) שכתב ולאחר קיום המילה אבי הבן מגדיל בשמחה ומשתה ויום טוב ועיין עוד בש"ך (בס"ק א) שדין זה גם לחולה ושאר דברים (ברית דחויה) ובשו"ת חוות יאיר (סימן ט) ובשו"ת חיים ביד (סימן פו) ובשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לד) שעכשיו נהגו כל העולם כזריזין לעניין מילה להקדים מצפרא.
וגם בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסז) בדין בכור גם בפדיון הבן דאיכא מצווה וזריזין מקדימין למצות וכ"כ שו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"ב סימן קלא) ועיין בספר הפרנס (סימן קכח) ובעוד רבים שכתבו סעודה גדולה (בשבת) כגון של חופה או של ברית מילה שהרבה בני אדם אוכלין אסור להתחיל ולאכול משבע שעות ומחצה ואם התחיל לא יפסוק. וסעודה קטנה אסור להתחיל מט' שעות ומחצה אם לא שהתפלל מנחה קודם ע"כ והלא זריזין מקדימין ועושים המילה מוקדם בבוקר צריך לומר כפי שכתבו שלא היו עושים את המילה עם הסעודה עיין עוד בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רמט סעיף ב) ובקיצור שולחן ערוך (סימן קכג סעיף א) וכן ראיתי שנהגו עדת גרוזיה ואשכנז שמלין אחר תפילת הנץ.
והמורם מכל האמור לעיל נראה שהיו מלים בשעות הבקר המוקדמות ואת הסעודה היו דוחים לשעה יותר מאוחרת ברב עם ולפרסום המצווה כפי שכתב הרמ"א (ביורה דעה סימן שה) כדי לפרסומי מלתא. ולזה נראה שכוון הרמ"א בדבריו לעיל והפ"ת הנ"ל שכתב דטוב לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית מילה ולא כתב למצוות המילה שלכאורה היא העיקר והטעם כמ"ש בהמשך כי אולי לא ילכו מטעמים המתהוים ויהיה ח"ו בכלל נידוי וזה רק בסעודה כמבואר לעיל ולכן להזמין למצוות המילה עצמה לבד לא עלה על הדעת שיש חשש להזמין ואף גם אם קיים חשש שאולי לא יגיע ולכן צריך לומר שאם המילה בנפרד מהסעודה אין שום חשש להזמין ורק לסעודה שהיא מאוחרת בנפרד קיים חשש נידוי ולפ"ז ה"ה בזמנינו שהסעודה תכף אחר המילה אין לאבי הבן להזמין את הקהל לסעודה מהטעם הנ"ל.
וסעודה זו המאוחרת נחשבת לסעודת מצווה עיין ברמב"ן (שמות פרק יח פסוק יב) גם יתכן לפרש שסידר הכתוב כל ענין יתרו, אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים, ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. עמו ביום חתונתו כי חתן דמים הוא. וגם אם הסעודה למחרת יום המילה נחשבת לסעודת מצווה ובבית יוסף (יורה דעה סימן רסה) שיש סמך מהמדרש (פרקי דר"א פכ"ט ובמדרש שוחר טוב מזמור קיב ומהגמרא ע"ש ובשו"ת רב פעלים (חלק ד-יו"ד סימן מ) דכתב דאע"פ שעושה הסעודה ביום שאחריו מקרי סעודת מצווה ויוצא בה י"ח וכ"כ פ"ת (בסימן רסה) וכ"כ בס' זוכר הברית ובספר ברית אברהם ובספר שובע שמחות ע"ש ובשו"ת תשובות והנהגות כתב שאף סעודה שנדחתה מיום ו' ליום א' נחשבת סעודת מצווה וצריך עוד לעיין לדעת הגר"א שם שנראה דווקא באותו יום וסעודה שהיא בלילה נחשבת למחרת.
נמצאנו למדים שאת סעודת המצווה היו דוחים יותר מאוחר ולא כפי שעושים כיום לצערנו שדוחים את מצות המילה לאחר חצות היום בכדי לכרוך יחד עם הסעודה בתירוץ שברוב עם הדרת מלך ועיין עוד לקמן שאינו כן שזריזין למצווה קודם לרב עם ועיין בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן ח) שסעודה של מצווה היינו כשנעשית המצווה כהלכתה שתהי' המצווה עיקר והסעודה טפלה לה אבל לעשות הנאת הכרס עיקר והמצווה טפלה לה אין זו סעוד' של מצווה שיהי' ת"ח ראוי ליהנות ממנה ע"כ וכל שכן שאין לדחות את המילה ליום אחר עבור סעודה כגון לערב פסח (עבור תענית בכורות שיחשב להם סעודת מצווה ויפטרו מהתענית) או ימי תענית שלא ניתן לעשות סעודה אף לברית דחויה (כגון חולה)אין לדחות את מצוות המילה עיין בשו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא (יו"ד סימן קסו) שלאחר את הברית לערב פסח דבר זה הוא מעשה מגונה מאד להשהות המצווה ואפילו ביום המילה עצמו וכן כתבו בשו"ת התשב"ץ ובעיקרי הדת בהלכות מילה ועיין עוד שו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן פה) שכתב שחמיר בזה מילה שלא בזמנה ממילה בזמנה כי מילה בזמנה עכ"פ כל היום זמנה כל יום השמיני אלא שזריזין מקדימין מצפרא משא"כ מילה שלא בזמנה כל שעתא ושעתא זימנא הוא וכ"כ המג"א והמשנה ברורה (בסימן רמט ס"ק יב) דכל שעתא ושעתא זמניה הוא וכן העלה בשו"ת דברי בניהו (חלק ה יו"ד סימן כג).
ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן נא) שציין לרדב"ז בתשובת דפוס ווארשא (ח"ד סי' אלף פ"ז י"ג) ולחכם צבי (סי' ק"ו) דהעלו דזריזין מקדימין למצוות עדיף טפי מלהמתין עד שיעשה מצווה מן המובחר ע"ש ועיין עוד בשו"ת יביע אומר שגם העלה שזריזין עדיף מרב עם וכ"כ בשו"ת ויקרא אברהם (חלק י"ד סימן ד) ושו"ת מנחת יצחק (חלק י סימן נח) ושו"ת הר צבי (יו"ד סימן רמג) וציין לנשמת אדם (כלל סח) בשם ספר חסידים, דהידור מצווה וזריזין מצות זריזין קודמת. ועיין בספר זוכר הברית (סימן ד) בשם מהר"ם שיי"ק וכ"כ שדי חמד בפאת השדה (סימן ב אות א) שאין לאחר מילה עד אחר חצות כדי שיהיו עשרה על הסעודה. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן כח) שציין לשדי חמד (במערכת ז' כלל א' ב' ג') שמביא גם אמבוהי דספרי הפוסקים דסברי בפשיטות שאין לדחות מצות זריזין מקדימין משום הידור, ושם (בסוף כלל ג') מביע מורת רוחו על מנהג איזה אנשים שמאחרים המילה עד קרוב לחצי היום עד שיתקבצו המזומנים כדי שתעשה ברוב עם, כי מוכח מהש"ס דאין לדחות הא דזריזין מקדימין משום ברוב עם עיי"ש. וכ"כ ספר שובע שמחות (פרק יא).
לכן יש לקיים את מצוות המילה בבוקר וניתן להזמין את הקהל ללא חשש (ואת הסעודה ניתן לדחות לשעות מאוחרות יותר ואף ניתן לעשות את הסעודה בלילה או למחרת וכן ראיתי שהעלה בשו"ת עטרת פז שלקמן) או לפחות לעשות את מצוות המילה לפני חצות אם רוצים לעשות את מצוות המילה יחד עם הסעודה (עיין בשו"ת תשובות והנהגות סימן תפח בשם האו"ז שאין למול אחר חצות ובסימן תפה שסעודת המצווה כאשר היא בבקר היתה ללא בשר )ונראה שבכך אין חשש כמנודה אם לא יגיע שאפשר לומר שהחשש קיים רק כאשר מוזמנים לסעודת מצווה בלבד ולא למצוות המילה יחד עם הסעודה וכל שכן שכוונת המזמין למצווה עצמה והיא העיקר ותוך כדי כך גם הסעודה אמנם גם היא מצווה אך טפלה לעומת מצוות המילה עצמה כפי שכתב בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן ח) שסעוד' של מצווה כשנעשית המצו' כהלכתה שתהי' המצווה עיקר והסעוד' טפלה לה ע"כ כלום מצינו טפל חמור מן העיקר. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולאחר כותבי כל זאת ראיתי שגם הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א בס' שובע שמחות (פרק יא סעיף ז) כתב כן וז"ל כאשר מזמין וכו' אין זה ראוי שיזמינם לסעודה אלא יודיעם על מועד המילה ולא יזמין בפירוש לסעודה וכו'. ואולי מטעם זה מנהג התמנים להזמין ולא היו מקפידים כלל כפי שכתב בשו"ת עולת יצחק לרב יצחק רצאבי (חלק א בתשובות נוספות סימן קע) שמנהגם היה להזמין אין מקפידין ע"ש לעוד טעם.
ועיין עוד במס' ברכות (דף מח:) שברית המילה חשובה יותר אפילו מהתורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות עיין שם ברב נסים גאון מנין הבריתות ובספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מילה איתא כתיב ומלתה אותו אז יאכל בו (שמות יב, מד), ומלתה ה' מצוינין עליו, רמז שהמילה היא חשובה כנגד ה' חומשי תורה, וזהו א"ז יאכל ב"ו כמנין א"ז יום המילה וכמנין ב"ו. ע"ע בספר האשכול (אלבק) הלכות מילה (דף קח:) שכתב גדולה כח המילה לפני המקום שבזכות מילת אברהם אבינו שנימול בעשרה בתשרי נתן הקב"ה לבניו בכל שנה ושנה יום הכפורים בעשור לחדש לכפר על עונותינו. ורואה דם מילתו של אברהם אבינו בכל שנה ביום הכפורים.
ואילו סעודה הוא רק מנהג כפי שכתב מרן ורמ"א (בסימן רסה) ועיין עוד בטור אורח חיים (סימן קפז) שסעודה זו היא רק מנהג בעלמא וכן אינם רשאים לאכול מחוץ לסוכה כשיש ברית מילה בתוך חג סוכות כמו בשמחת חתן וז"ל הבית יוסף (אורח חיים סימן תרמ) ברית מילה שאירע בתוך חג הסוכות ויש שהיו רוצים לדמות האכילה שעושים מפירות אצל היולדות לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה (כה:) לע"ד אין נראה לדמותו ורואה אני דברי האומר דשאני התם שהיא מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצווה בכל מקום אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא וכן כתב הרמ"א (שם בש"ע סעיף ו) שסעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלין אצל היולדת חייבין בסוכה עיין עוד במשנה ברורה (שם ס"ק לד) ובביאור הלכה (שם ד"ה וסעודת ברית) ובשו"ת מהרשד"ם (חלק יו"ד סימן רב) ובשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן עב) שכתב אע"ג דמלשון המג"א שכתב די להם בעשרה אנשים משמע הא אותם עשרה אנשים בכלל עוסקי במצווה הם (ושאר הקהל לאו בכלל) מ"מ אין הפי' כן כמבואר במהרי"ק דאינו מצווה שיהא בה כדי לבטל מ"ע דסוכה וכ"כ מגדל עוז (בנחל יג סעיף ו) וכ"כ רבינו זלמן שם וכ"כ ספר זוכר הברית (סימן ג סעיף יא) וכ"כ בספר שובע שמחות (פרק יא סעיף טז) ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ה-יו"ד סימן לא) אם חיוב סעודה ומשתה לבעל ברית הוי מדינא או ממנהגא אך לשתות יין אף דרך קבע שפיר עיין בשו"ע (או"ח סימן תרלט סעיף ב) והגר"א ובמ"ב וביאור הלכה שם ובילקוט יוסף (חלק ה בדיני ישיבה בסוכה סעיף יח) ולכן השותה יין בברכת הכוס בברית המילה אפילו יותר מרביעית אינו זקוק לסוכה ועיין בבן איש חי (ש"ב פ' בראשית) שמנהגם בברית המילה ביום שבת המברך על הכוס שותה רביעית ונחשב לו מקום סעודה.
זאת ועוד שהמקור הוא מהתוס' ושם כתוב דווקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עימהם נמצא שאף אם מוזמן לסעודה בלבד רשאי להימנע וכ"כ קיצור שולחן ערוך (סימן קסג סעיף ח) מי שמזמנין אותו לסעודת ברית מילה ויודע שיש שם אנשים מהוגנים מחוייב גם הוא ללכת. ובשו"ת יביע אומר (חלק ד-יו"ד סימן יט) ציין לגאון צדוק הכהן מלובלין שכתב אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים רשאי להימנע מלילך לשם. וה"ה אם בעל הבית רע עין וכתב עוד שם ובזה"ז בעוה"ר רוב פעמים ישנם שם בני אדם שאינם מהוגנים. וציין לערוך השלחן ועיין שם עוד טעמים בזה ובספר זוכר הברית (סימן כה) כתב גם שאפשר דמה שכתב הרמ"א דווקא כשבעל הברית בעצמו מזמין ואולי דווקא אם קורהו ב' פעמים וכו' ומדכתב כמנודה בכ"ף הדמיון דהיינו לאו הילכתא היא ועוד דווקא ביושב שם ואינו רוצה להסב עימהם וכן ראיתי בספר תשובות והנהגות (ח"ג סימן רצד) שציין לבעל ישמח משה שהאיסור הוא רק שמיסב בחבורה של מצווה ואינו אוכל אבל כשהוזמן בלבד אינו מנודה ע"ש והרב רצאבי שליט"א כתב בשולחן ערוך המקוצר (יו"ד חלק א סימן קנט סעיף יג) שמנהגם שאין מקפידים כלל ונוהגים להזמין למילה ע"ש.
ועיין עוד בשו"ת גינת ורדים (חלק י"ד כלל ג סימן ו) שלא רק שאם הוא לא מיסב הרי הוא כמנודה אלא גם אם הוא מיסב ורק שמחמיר על עצמו חומרות גם הרי הוא כמנודה שכתב שגם בסעודת רשות יש לחוש לנידוי אם כבר קרה מקרהו שישב במסיבה הלא אם יקום משם איכא למיחש טובא למחלוקת כיון שעושה בפרהסיא ובפומבי גדול וכ"ש אם יש שם גדולי הדור מסובין באותה סעודה שהעושה חומרות אלו בפניהם הרי הוא חייב נידוי כדאיתא בשלהי פ' מרובה ברבי יאודה וכו' ע"ש.
ונראה לי להליץ על המנהג שמאחרים את הברית אע"פ שמבטלים מצוות זריזין מהטעם שעושים זאת לכבוד החתן הנימול בכדי שיבואו כל קרוביו או שישתתף בברית רב או מוהל או סנדק מכובד שכל זה לכבוד החתן (עיין עוד בספרינו שהנימול נחשב חתן) שלכבוד האדם מותר אף לבטל איסור דאורייתא וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן קנח) שהרי אפי' להלין את מתו, שהוא אסור בלא תעשה מן התורה, אם הלינו לכבודו מותר ע"ש. ובספר אור זרוע (ח"ב – הלכות אבילות תיז – תנא סימן תכב) גם בשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן קעא) כתב אף דאיכא נמי כמה חששות הנוגעים רעה להמת וכמ"ש בזוה"ק ריש פרשת אמור ואפילו הכי מותר להלין לכבודו של מת ובשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן קכה) וכן בטור וב"י ופסק מרן (בסימן שנז) שלכבודו גם נחשב כדי שיבואו קרוביו ע"ש. ובפ"ת (ס"ק ג) ובגליון מהרש"א שם. ואע"פ שקטן לאו בר כבוד הוא כדאיתא במגילה (דף כד.) אבל איכא כבוד הוריו וכבוד הסנדק ומוהל הקשורים בשמחה הלא הוא יו"ט להם וכדאמרינן התם איכא כבוד אביו וכבוד רבו ע"ש. ואע"פ שבבלי מוכח שהחתן הוא הנימול כדלעיל ראיתי שמהירושלמי במסכת נדרים (פרק ג דף לח:) נחלקו מי קרוי חתן משה או התינוק אית תניי תני משה קרוי חתן ואית תניי תני התינוק קרוי חתן מאן דמר משה קרוי חתן חתן דמים מתבקש מידך ומאן דמר התינוק קרוי חתן חתן בדמים את עומד לי ע"ש.
וגם בתרומת הדשן (חלק ב פסקים וכתבים סימן רלג) כתב להדיא בפדיון הבן דאם משהה אינו עובר, אלא דאין להחמיץ שום מצווה, והיכא דמשהה כדי לקיימנה מן המובחר שפיר דמי, וכמדומה שכן הוא המנהג. גם מה"ר שמשון ז"ל ספר לי בהיותו פה, שמצא כך ספר חבור אחד מן המחברים דלא שכיחי. וכן משמע מלקט יושר (חלק ב יו"ד עמוד סג ענין א) וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רסב) לגבי בפדיון (פרסומי ניסא הוא נמי כי הציל הקב"ה את בכורי ישראל) אם ע"מ כן משהה הפדיון עד אור היום יום ל"ב לפרסום ניסא כה"ג הוא משהא כדי לקיימה מן המובחר שפיר דמי. ופדיון הבן מהתורה מחודש והלאה חל עליו הפדיון אימת שירצה ורק משום זריזין מקדימין למצווה צריך לקיימה מיד מצווה שבאה לידך אל תחמיצנה וזמנה בתחילת ליל ל"א ללידת התינוק דהיינו בצאת הכוכבים ממש יש לעשות הפדיון עיין בדברינו (בסימן לה) זמן הפדיון ולדעת התניא רבתי שעובר בכל יום מצוות עשה ע"ש ולא ראינו שמקפידים בזה לעשות הפדיון מיד בצאת הכוכבים ממש וגם לפוסקים שחודש הוא כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים נוהגים לעשות את הפדיון ביום (הש"ך שם) לפרסומי אע"פ שמשהים את המצווה עיין עוד בזוכר הברית (סימן כט) ובדברינו לעיל שעל הרוב עשו כל סעודות מצווה בלילה.
ושו"ר בספר מעשה אברהם שהביא רבני האחרונים שהתירו לדחות את הברית אף במס' ימים בכדי לעשותה בשמחה ובטוב לבב וכד' אמנם השיג עליו השדי חמד שם שכל מה שכתבו הפוס' דמותר לאחר המצווה כדי לעשות יותר כתקנה היינו כשאינו עושה איסור בשהייתה אבל במצות מילה אף שהאינה בזמנה עושה איסור במה שמאחרה לעשותה ע"ש שמשמע לשדי חמד דווקא לאחר ימים אסור והובא בשו"ת דברי בניהו (חלק ה יו"ד סימן כג). וראיתי בספר ברכת ה' לגאון רב משה לוי זצ"ל (חלק ד פ' ד ס' ח) שהטעם להמתין בברכת הלבנה עד מוצאי שבת אע"פ שעברו שבעה ימים משום שע"י כך יש הידור בגוף המצוה לפיכך לא אמרינן בכה"ג זריזין מקדימין למצוות ע"ש.
ועוד הלא יש עוד מצוות שצריך שישכים בבוקר כגון ביום ששי להכין צרכי שבת דומיא דהבאה והבאת המן הלא היתה לאלתר בבקר דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר אף הכנה על שבת תהיה מיד בבקר עיין בשו"ע (או"ח סימן רנ סעיף א) וגם צריך שישכים אדם לב"ה כדי שימנה עם היו"ד הראשונים עיין בשו"ע (או"ח סימן צ סעיף יד) ואע"פ שאין ההמתנה עבור ברוב עם אפילו הכי לא קפדינן כל כך וכאן משהים בכדי שיעשו ברוב עם בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם (בפסחים דף ד.) .וגם בשו"ת יביע אומר (חלק ב-יו"ד סימן יח) כתב שאם עושה כן כדי שיוכל לעשות המצוה בעשרה, ואם יקדימנה יצטרך לוותר על מנין. אפשר להתיר להשהותה ולעשותה לאחר חצות היום במנין. עיין עוד ובשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד, הערות סימן יב הערה ה) שנחלקו בזה לג' מחנות ואיכא ג' שיטות בדבר:
א) לדעת הרב שבות יעקב כל שאין ספק שתפסד המצווה יש להמתין אפילו לזמן מרובה לקיים המובחר.
ב) לדעת הרב מור וקציעה ודעימיה יש להמתין רק לזמן מועט.
ג) לדעת הנשמת אדם ודעימיה אפילו לזמן מועט אין להמתין.
לסיכום: לברית מילה עצמה ניתן להזמין ואין לחוש לנידוי אבל לסעודה יש להימנע מלהזמין.
פירות הנושרים:
1. אין להזמין לסעודת ברית מילה שיכול להיות שלא יגיעו.
2. גם בשאר סעודות מצווה עדיף לא להזמין אם יודע שלא יגיעו.
3. מה שאמרנו לעיל דווקא שיש שם בני אדם מהוגנין ויודעין מי מיסב עמהם.
4. זריזין למצווה עדיף מרוב עם.
5. אם מחמיר על עצמו חומרות ונמצא בסעודה אין לו להחמיר את החומרות במיוחד אם יש גדולי הדור שם מחשש נידוי.
6. אפשר לאחר את הברית אחר חצות עבור מנין.
7. אין לדחות את מצוות המילה למחר בשל הסעודה כגון ביום תענית.
8. גם בברית דחויה כגון מחלה אין לדחות מצוות המילה בשל הסעודה או כל דבר אחר.
9. במילה דחויה יש חובה יותר לקיימה מוקדם בבקר מאשר ברית מילה בזמנה .
10. אע"פ שעושה הסעודה ביום שאחריו מקרי סעודת מצווה ויוצא בה י"ח.
11. ברית מילה שאירע בתוך חג הסוכות אינו דומה לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה שהיא מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצווה בכל מקום אבל סעודת ברית מילה היא מנהג בעלמא.
12. המברך על יין בברכת הכוס בברית המילה אפילו יותר מרביעית פטור מן הסוכה וביום השבת נחשב לו מקום סעודה.
13. בסיום המילה (כמו שנוהגים בימינו באולמות)אין לאבי הבן להזמין את הקהל לסעודה מחשש נידוי .
14. יש להליץ על המאחרים את הברית שעושים כן לכבוד מוהל או סנדק מכובד או לחתן (הנימול) שיגיעו כל קרוביו וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה.
15. אם משהה הפדיון לפרסום ניסא כדי לקיימה מן המובחר שפיר דמי.
16. אם הלינו את המת לכבודו מותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5