——–
מצינו בגמ' סוכה (דף ח:) אמר רבי לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה. ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה משום דלא קביע. תנו רבנן: גנב"ך סוכת גוים, סוכת נשים, סוכת בהמה, סוכת כותים, סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה. מכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת רקב"ש. דתנו רבנן: סוכת רקב"ש; סוכת רועים, סוכת קייצים, סוכת בורגנין, סוכת שומרי פירות, סוכה מכל מקום – כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה. מכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת גנב"ך. האי תנא דגנב"ך אלימא ליה גנב"ך משום דקביעי, וקא תנא מכל מקום לאתויי רקב"ש, דלא קביעי. והאי תנא דרקב"ש אלימא ליה רקב"ש, דבני חיובא נינהו, ותנא מכל מקום לאתויי גנב"ך דלאו בני חיובא נינהו ע"כ. דהיינו איכא ריעותא לגנב"ך מחמת שאינם בני חיוב ואיכא ריעותא לרב"ש דלא קביעי ואמנם הם בני חיוב בהיותם ישראלים. ואעפ"כ סוכתם כשרה ויוצאים בה י"ח.
ומביאור הסוגיא נמצא שכל סוכה שנעשית לשם צל כשרה ואין צריך לסותרה לבנותה מחדש לשם החג כפירוש הרי"ף ורש"י שם ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק א דף נה טור א) ועוד, וכן כתבו כל האחרונים החיצונה סוכה ויוצא בה ידי חובתו, ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג, כבית הלל, ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר, דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר, והשתא דייר בה איכא היכירא. וביארו יותר הר"ן והריטב"א שם דהכי קאמר ובלבד שתהא עשויה לצל בלבד ולא עשויה לדירה דאם כן הוה ליה קבע והוה ליה נמי תעשה ולא מן העשוי, וכן פי' בתוספות שם. ובשיירי כנה"ג (אות ב) כתב דיש להחמיר כדברי הר"ן, והנה הכא חזינן שלא הצריכו לסותרה ולבנותה מחדש, וא"כ צריך ביאור אמאי בחבילי עצים ותקרה שהם כשרים לסכך בעינן מעשה והא כשרים הם מתחלתם אליבא דבית הלל דלא בעו סוכה לשם חג אלא לשם צל, והויא לה כסוכת יוצרים החיצונה או כסוכת גנב"ך ורקב"ש דלא בעינן בהו נענוע ולא שום מעשה כלל ולא חיישינן בהו משום תעשה ולא מן העשוי ומאי שנא, וביאר הריטב"א דאיכא למימר דחבילי עצים ותקרה נמי פסולה מתחילתה במעשה הראשון משום דלא אתעבידא לצל, דחבילים ניתנו על גגו לייבש, ותקרה ניתנה לביתו לדירה, ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה כדבעינן בסוכת גנב"ך הלכך כשמחשב עליהם לסוכה ולצל אי לא עביד בהו מעשה הוה ליה סוכה מן העשוי שלא לשם צל וסוכה מכבר, והתורה אמרה תעשה שיהא בה מעשה לשם צל. וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות סוכה דף פה:) דאע"ג דלא בעי' לשם חג לשם צל בעי'.
השתא לפי פירושם פרגולה זו אם לא נעשתה לשם צל אלא לשם נוי משמע שלא תועיל דבעינן לשם צל ורק אם כוונתו לשם צל ודרך אגב הוא לנוי תועיל לצאת בה ידי חובה. ומנין נדע באיזה אופן חשיבא עשיית הסכך לצל להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא? כשאנו רואין שמסוככת יפה שאין עושין כן בשביל צניעות מוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה. וכ"ש שתועיל לדעת רש"י. אלא שהמעיין בדברי רש"י משמע שתועיל רק כשמסוככת כהלכתה שפי' שם בד"ה "מאי כהלכתה" מאי אתא לאשמועינן דאילו שתהא צלתה מרובה מחמתה, ובדבר שכשר לסכך בו – פשיטא, אטו משום דריעא במילי אחרנייתא, שלא נעשית לשם סוכה, תתכשר אף בפסולות אמר רב חסדא האי כהלכתה דקאמר הוא שמסוככת יפה, דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא, דאף על גב דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן, ולצל הוא דמיקריא סוכה, שסוככת מן החורב. עכ"ל. ורצה ללמוד מזה הרב שפת אמת שם דמשמע מדבריו דאם אינה מסוככת כראוי וחמתה מרובה א"כ לא נעשה לצל לא מהני גם אם יוסיף סכך וצריך להסיר זה הסכך ולהחזירו לשם צל, ומגוף מימרא דר"ח לא הי' מוכח זה דאדרבה י"ל דאם היא צילתה מרובה ונעשית בפסול שלא לשם צל שפיר פסולה אבל בעוד שאין צילתה מרובה כיון דאין שם סוכה עלה מה איכפת לן בכוונתו, אך פי' רש"י נכון בלשון הברייתא שתהי' מסוככת כהלכתה, מיהו נראה דגם לרש"י אם רוב הסכך מונח לשם צל אזלינן בתר רובא ומצרפין גם השאר לצילתה מרובה כנ"ל. ולפי זה גם הפרגולה כשחמתה מרובה מצילתה לא יועיל לרבות עליה אלא צריך לפרקה ולהחזירה לשם צל ולסככה כהלכתה. ועיין עוד לפמ"ג (סימן תרלו ס"ק ג) דאם לא עשאה לשם צל פסולה מדאורייתא ולא מהני בה חידוש.
נמצאנו למדים בפרגולה זו אף שלא נעשתה לשם חג הסוכה וגם אם לא נעשתה ע"י יהודים מועילה לצאת בה ידי חובה כשנעשתה לצל כפי' הגמ' הנ"ל וכפסק מרן בשו"ע (או"ח סימן תרלה) וז"ל אע"פ שלא נעשית לשם מצוה, כשרה; והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת א"י, נשים, בהמה, כותיים, רועים, קייצים, בורגנין, שומרי שדות. וכן מוכח בדעת מהרי"ל (הלכות סוכות) שכתב יהודים שעושין יין בחג בין הגוים ואין להם סוכה, שמע מרבו מהר"ש שאז ילכו לאכול תחת הסוכות שעשו הכפריים מפני החמה בחצריהם והם עשויים לצל. וכ"כ בשיירי הכנה"ג שם (אות א) בשם הב"ח אף שנעשתה ע"י גוי לשם שמירה על הבהמות או קציעות דהשתא תרי גריעותא בהדדי נינהו אפ"ה כשרה. וכ"כ לבושי שרד שם וכף החיים (אות ה) ועוד. וכשאינו יודע אם נעשית לצל פסולה דספיק' דאורייתא לחומרא כמובא בספר בית שואבה (דף עב).
ועדיין יש לדון מדין סוכה ישנה דהא פרגולה זו עומדת לשנים רבות והנה פליגי במשנה (דף ט.) בסוכה ישנה, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה – כשרה. ולכאורה נראה שב"ה מכשירים אף אם עשה לפני שנה דהא לעיל הכשרנו אם עשאה לצל אף ללא שום חידוש דסוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה כיון שנעשית לצל ומשמע אפילו עשאה מתחילת השנה. ובית שמאי פוסלין דבעו סוכה לשמה וזו נעשה סתם ואילו תוך שלשים הוי כשירה דשואלין הלכות החג קודם לחג שלשים יום ולכן סתם העושה סוכה לשם החג הוא עושה אבל קודם שלשים סתמא לאו לחג. ובית הלל מכשירים דלא בעו סוכה לשם החג. ומה שסיים התנא שאם פירש שהוא עושה לשם החג אפי' מתחילת השנה כשירה לבית שמאי הוא דאיצטרך, אבל לב"ה אפילו לא פירש כשרה אפילו מתחילת השנה.
אלא שאפשר לומר דלב"ה איצטריך דאפילו ב"ה מודו דאם עשאה סתם מתחלת השנה פסולה כמ"ש בספר העיטור שם שאפשר שהמחלוקת בשעשאה מל' יום ואילך, כלו' איזה סוכה ישנה כשעשאה קודם לחג ל' יום ולא קתני שעשאו ל' יום קודם החג, אלא מתחלת ל' יום ואילך עשאה בסתם, (ומינה שאם עשאה יותר מל' יום קודם חג סוכות גם ב"ה מודים שפסולה) ואם היא סוכה ישנה צריך לחדש בה דבר ואם לא חדש בה דבר פסולה. וכן מובא בספרי הגאונים לפסול בסוכה ישנה, וז"ל: ספר הלכות קצובות (הלכות סוכה אות ז) ואם סוכה ישנה צריך לחדש בה כלום דבר ואם לא מחדש בה פסולה. וכ"כ בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי אורח חיים סימן קצו) וסוכה ישנה, אפילו אם עשאה קודם לחג חצי שנה ויותר ולא עשאה לשם החג, כשירה, אבל צריך לחדש בה דבר לשם החג, ואם לא חידש בה דבר פסולה כך. וכ"כ במחזור ויטרי (סימן שס) ואם הסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר וכשירה. ואם לאו אסורה. וכן משמע מהטור שלקמן וכ"כ בספר בית שואבה (דף עד.) דיש לחוש לסברת הגאונים ולהחמיר וכן העלה כף החיים (ס"ק ו) בסוף דבריו שבדיעבד לא חידש ישב לאכול בלא ברכה משום סב"ל. וגם בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן קפט) כתב שדעת רוב הפוסקים חולקין ופשטות הדברים נראין דצריך חידוש.
וחידוש זה שאמרנו צריך שיהא בגוף הסכך דהיינו שיניח סכך חדש לשם החג ודי בטפח על טפח מרובע וכ"ז בסכך אבל בדפנות אפי' עשאן מתחילת השנה לא לשם החג א"צ צריך לחדש בהם דבר כנ"ל וכמ"ש הט"ז ובית השואבה שם ורבינו זלמן (בס"ק ב). ובשו"ת אורח משפט (או"ח סימן קמא) ציין לחידושי הרשב"א מפרש היתה עשוי' ועומדת לשם חג אלא שלא בירך עלי' בשעת עשי' ומפרש אם יכול לחדש בה דבר היינו בדבר המעכב בסכך או בדפנות וכן העלה בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מא) דגם בדפנות מועיל חידוש. וטעם לחידוש ראיתי בשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד סימן קפב) שיסוד החידוש של כ"ש הוא מהא דקיי"ל שחל ש"ש על הסוכה וחל קדושה עלייהו ע"ש. ואמנם קשיא לי על דבריו דהא לא מוסכם לכל הפוס' דבעינן חידוש אליבא דבית הלל ואם כן לשיטתו לא חל קדושה על סוכה ישנה וזה לא נראה. ובאמת ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נד) כדבריו שלהתקדש בקדושת סוכה כעין חגיגה זה דוקא אם הזמין אותה להיות סוכה דמצוה. ולפ"ז משכח"ל שיעשה אדם סוכה ויהא רשאי ליהנות ממנה, וכגון שיתנה שאינו רוצה שהסוכה תהיה לשם מצוה אלא עושה אותה סתם לצל, ובכל פעם שיושב בה מתנה שמקיים בה את המצוה באופן ארעי, אבל אינו מייחד אותה להיות סוכה דמצוה. אלא שבסוף דבריו כתב וז"ל דמכיון שביום ראשון אסור לסתור, ממילא חלה קדושת סוכה עליה ועי"ז הוקצה לשבעה, ולדברינו צ"ע ע"כ. וראה עוד טעמים בשו"ת אורח משפט שם.
איברא שאין נראה לומר כן דהא רוב בנין ומנין לא סבריא דהוי לעיכובא כדמוכח דלעיל דשרי סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה כיון שנעשית לצל ומשמע אפילו עשאה מתחלת השנה וכמ"ש הרמב"ם (הלכות סוכה פרק ה הלכה ט) וז"ל סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. וכן הוא בחידושי הריטב"א סוכה (דף ב.) דבית הלל סברי דכל תוך שלשים יום כיון שדורשין בהלכות החג סתמא לשם החג, ואכתי לא אתי שפיר דאיזו היא סוכה ישנה משמע איזוהי סוכה שנחלקו בה, ותו דלהאי שיטתא לבית הלל נמי כל שעשאה בפירוש שלא לשם החג פסולה, והא ליתא דבגמרא מוכח בהדיא דבית הלל לא דרשי כלל חג הסוכות תעשה לך עשה סוכה לשם חג אלא מכיון שעשאה לשם צל כשרה אפילו שפירש שאינו עושה אותה לשם חג, והיינו דמכשרינן בסוכת רקב"ש וסוכת גנב"ך שאינם לשם חג כלל אלא לשם צל כדאיתא בגמרא והיינו אליבא דבית הלל. וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק א דף נה טור ב) סוכה ישנה כשרה והוא שעשאה קודם לחג שלשים יום אפילו שלא עשאה לשם חג ואם עשאה לשם חג אפי' מתחלת השנה כשרה כך פשוט בסוכה. וכתוב בירושלמי שסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר אם החדוש על פני כלה די בחדוש כל שהוא ואם לאו צריך שיהא בחדוש' טפח פירוש וזה למצוה מן המובחר דבלא חדוש כשרה וכתב דהחדוש צריך בגוף הסוכה ובה"ג כתב דאפילו אינו בגוף הסוכה כגון ליכנס אנשי' וליכנס בתוכה ולישן בה וראשון נראה עקר וכן מוכח מהירושלמי שכתבתי.
וכן כתבו המאירי שם והר"ן וספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שלז) שנביא דבריהם לקמן. ומה שלא כתבו בזה הרי"ף והרמב"ם ראיתי בשו"ת רדב"ז (חלק ו סימן ב אלפים נז) שהריא"ף והרמב"ם וכל הפוסקים שהשמיטו זה הירושלמי ס"ל דלא סמכינן עליה כיון שלא הביאו אותו בגמ' דילן ונקטינן מתני' כפשטה דסוכה ישנה כיון שנעשית לצל אפילו שלא יחדש בה דבר כשרה לכתחלה כפשטייהו דהנך דרקב"ש וגנב"ך. א"נ דהך ירושלמי אליבא דב"ש הוא ולא קי"ל הכי ומשום הכי לא כתבוהו. נמצאת למד ג' מחלוקות בדבר לדעת הריא"ף והרמב"ם אפילו למצוה מן המובחר אין צריך לחדש בה דבר ולדעת הר"ן צריך לחדש בה למצוה מן המובחר ולדעת הטור צריך לעכובא. ומנקט לחומרא עדיף טפי וישראל זריזין הם ועושין סוכה לשם החג בתוך שלשים. וכן נראה קצת שר"ת בספר הישר (סימן מח) סובר כן שבסוכה ישנה אינו מברך שהחיינו על עשייתה כשאין חידוש אבל יוצא בה י"ח וז"ל וכן בסוכה העומדת ועשויה ואינו יכול לחדש בה דבר אינו מברך אם יעשנה, ואם יחדש בה דבר ברכה נוהגת בה. עיין בדברינו בזה (בסימן יג).
ומהב"י (או"ח סימן תרלו) לא מבואר די האם הוא סובר דלעיכובא או לאו שכתב מדברי כולם (שהובאו בב"י) משמע דהא דמצריך בירושלמי לחדש בה דבר לעיכובא הוא אבל הר"ן (שם) כתב דלא לעכב אמרו כן אלא למצוה מן המובחר. ובשו"ע (סעיף א) מבואר יותר שהחידוש הינו לעיכובא ולא רק למצוה מן המובחר וז"ל סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג, כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד; ואם החידוש על פני כולה, סגי אפילו כל דהו; ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחלת השנה, כשרה בלא חדוש. צ"ל שבודאי לדעת מרן לא בעינן סוכה לשם חג ומה שכתב כאן לשם חג הכוונה לשם צל כפי שכתב להדיא בסימן הקודם (סימן תרלה) וכ"כ האחרונים דלא בעינן לשם חג כלל אלא לשם צל בלבד. ואפשר לומר דבעשה לשם חג א"צ חידוש, אפילו לפני שלשים, ואין מקום לחידוש כי אם בעשה לצל בעלמא, לפי מה דמחמרינן דגם לב"ה בעי חידוש לשם מצוה, וכן ראיתי בספר בית שואבה (דף עה.) שגם העלה לדינא דבעשאה לשם חג אפי' מתחילת השנה א"צ לחדש בה דבר ואפי' מתורת חומרא דליכא מאן מחמיר בזה אפי' מספק .
וזהו אינו כרוב הראשונים הנ"ל ועוד שהרי"ף והרמב"ם מעמודי ההוראה לא בעינן חידוש כלל אף לא למצוה מן המובחר וגם המג"א (ס"ק א) כתב שהחידוש למצוה מן המובחר שכ"מ בגמרא דידן שלא הזכיר חידוש וכן גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש, ונ"ל שזהו דעת כל הפוסקים דלא כב"י וכן הבינו רוב האחרונים זהו רק למצוה מן המובחר בלבד והם מחצית השקל והט"ז (ס"ק ג) והפמ"ג (ס"ק א) וערוך השולחן (ס"ק ב) כתב דחידוש זה אינו מדין תורה ואפילו מדרבנן אין זה הכרח אלא הידור בעלמא וכ"כ בעל המשנ"ב (ס"ק ג) וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מא) ובילקוט יוסף (חלק ה עמוד קלג). וכמו שכתבנו לעיל בשם המהרי"ל שיהודים העושין יין בחג בין הגוים ואין להם סוכה, שמע מרבו מהר"ש שאז ילכו לאכול תחת הסוכות שעשו הכפריים מפני החמה בחצריהם והם עשויים לצל. וברור שברכו שם ודלא ככף החיים דלעיל. וכמ"ש הרדב"ז (בח"ב סי' רכ"ט) דהיכא דהפלוגתא בברכה, ספק ברכות להקל, אבל אי פליגי בעשיית המצוה מצי לברך. והוא הדין בנדון דידן, דמחלוקת במצוה.
לסיכום: פרגולה שנעשתה לשם צל ויש לה דפנות וסכך כהלכתה יוצאים בה ידי חובה ולמצוה מן המובחר שיחדש בה דבר בגופה.
פירות הנושרים:
1. יש לברך בסוכה ישנה.
2. סוכה הנעשית ע"י אשה או גוי כשרה.
3. סוכה שלא נעשתה לשם צל יש לנענע את הסכך בכדי להכשירה.
4. לכתחילה טוב שיחדש בסוכה ישנה.
5. החידוש צריך שיהא בגוף הסוכה דהיינו שיניח סכך חדש לשם החג ודי בטפח על טפח מרובע, וכ"ז בסכך, ובדפנות וי"א שלא מועיל אלא בסכך, שבדפנות אפי' עשאן מתחילת השנה לא לשם החג א"צ צריך לחדש בהם דבר.
6. פרגולה שנעשה לנוי אינה כשרה לסוכה.
7. פרגולה שחמתה מרובה מצילתה צריך לפרקה ולהרכיבה מחדש לשם צל.
8. סוכה שנעשתה ע"י גוי לשם שמירה על הבהמות או קציעות דהשתא תרי גריעותא בהדדי נינהו אפ"ה כשרה.
9. כשיש ספק אם נעשתה הפרגולה לשם צל יש לפוסלה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5