——–
במסכת פסחים (דף ז:) אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשיתן. מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי. אביי אמר מהכא והוא עבר לפניהם. איכא דאמרי מהכא ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. ועיין עוד במס' מגילה (דף כא:) וכן כתב הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק יא הלכה ב) וז"ל וכל מצוות עשה שבין אדם למקום בין מצווה שאינה חובה בין מצווה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.
משמע מזה שיש לברך רק לפני העשייה ובספר אור זרוע (חלק א הלכות שחיטה סימן שסז) כתב וז"ל מיהו אם לא ברך קודם שחיטה יוצא י"ח שכל מצווה שלא ברך עובר לעשייתן מברך לאחר עשייתן כדפי' בברכות ע"כ ועיין עוד להלן שנביא בס"ד דברי הש"ך ביו"ד שציין לד"מ והגהת אשר"י שנראה לדעתם מגמ' הנ"ל שעובר לעשייתם לאו דווקא לפני אלא ניתן לברך אחר עשייתן ועיין בשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן לג) שציין לשאגת אריה (סימן כו) שסובר כדעת האו"ז.
ונראה שאין כן דעת הפוסקים שלא כתבו כן עיין ברש"י מנחות (דף לה:) שכתב דקאמר משעת הנחה ועד שעת קשירה דכיון דעדיין לא קשרן עובר לעשייתן הוא. ובשו"ת הרי"ף (סימן רצג) ובשו"ת הרמב"ם (סימן קפז) ובשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סימן פג) וז"ל ואחרי עשיית המצווה והשלמתה אין טעם לברכה, מאי דהוה הוה ואין מצווה שיברכו עליה אחרי שנשלמה עשייתה ובספר האשכול (אלבק) הלכות ברכת מיני מזונות ופירות (דף מו:) על המצוות נמי דבר ברור הוא שעל כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ואין ברכה לאחר עשייתן ובספר כלבו (סימן עא) וסידור רב עמרם גאון סדר חג הסוכות ובספר האורה (חלק א' [צז]) הלכות לולב ובמחזור ויטרי (סימן שעד) (ובסימן תקלד) בהלכות שחיטה ובשו"ת רדב"ז (חלק א סימן רכב) שכלל גדול בידינו כל המצות וכו' ובספר העיטור (שער ראשון – הלכות תפילין דף סא:) ובספר יראים (סימן תכב [דפוס ישן – קכד]) ובית יוסף (אורח חיים סימן ו ובסימן כה סעיף ח) שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן ועוד.
ועיין בשו"ת הר צבי מילי דברכות (סימן ב) שכתב שהרי כלל גדול אמרו חכמים בברכת המצוות דצריך לברך עובר לעשיתן דווקא ולא הוציאו מכלל זה אלא ברכת הטבילה לבד ועיין עוד בשו"ת יהודה יעלה (חלק א – יו"ד סימן רמא) ובשו"ת יביע אומר (חלק ב-או"ח סימן טז) (ובחלק ח-או"ח סימן כ) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מה) ושו"ת אגרות משה (חלק אה"ע ד' סימן פז) ועיין עוד בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סימן א) ואף לדעת בה"ג שהביאו הטור (יורה דעה סימן כח) בעניין כיסוי דם השחיטה שלדעתו יש לברך אחר הכיסוי ואע"ג דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ה"מ בתחילת המצווה אבל זו כיסוי הדם סיום מצוות השחיטה היא ובאמצע המצווה דהיינו בין השחיטה לכיסוי אין ראוי לברך הילכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצווה ועל הכיסוי אחר גמר המצווה נמצא שגם לדעתו בעלמא בתחילת המצווה יש לברך לפני ולא אחרי ועיין עוד בספר העיתים (סימן פח) ובספר הפרנס (סימן שצה) ובש"ך (יורה דעה סימן יט ס"ק ג) שציין לרמב"ם שכתב אם לא ברך אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה ובשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן לג) שכתב דעת הרמב"ם היא הסברא המוסכמת לרוב גדולי הפוסקים, והמברך לאחר עשיית המצווה הוי ברכה לבטלה. וציין לזבחי צדק וכף החיים (יורה דעה ריש סימן יט) שהביאו עוד אחרונים שהסכימו לזה, ושאף בתוך כדי דבור שלאחר המצווה אין לברך. ועיין עוד בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן יז) .
נמצאנו למדים שיש לברך לפני עשייתן בדווקא ולא לאחר עשייתם ומדאמר שמואל עובר לעשייתן משמע סמוך לברכה תיכף עשייה ועיין בשו"ת באר שבע סימן מה לגבי הנחת תפילין קודם עשייתן דמשמע לישנא דעובר וקשירתן זו היא עשייתן ואם יברך קודם הנחתן לא הוי עובר לעשייתן משום דהו"ל קודם דקודם כו'. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן רעז) וביד מלאכי בכללי הדינים (אות שמב) ושו"ת אדמת קודש (א חלק יו"ד סימן יח) וציין לרמב"ם ושו"ת האלף לך שלמה (חלק י"ד סימן כד) ומשנה ברורה (סימן קנח ס"ק לט) דמברך קודם וסמוך לעשייה וציין לרש"י וכ"כ קיצור שולחן ערוך (סימן ט סעיף ח) ובשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל א סימן מג) ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ח-או"ח סימן כ).
ולכן על המוהל לברך לפני הברית בכדי שיהיה עובר לעשייה אך צריך לברך כמה שיותר סמוך למילה בכדי שיהיה עובר לעשייתם ולא קודם דקודם. וכן הדין בקביעת המזוזה שצריך למסמר את המסמרים קצת רופפים (עיין בספרינו שכל עוד שהמזוזה רפויה פסולה כך)ולברך על המזוזה ולאחר מכן למסמרם בחוזק בכדי שיהיה עובר לעשייתם ולא קודם דקודם.
אלא שבמס' ברכות (מז.) נלמד שאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים ופירש רש"י דאף עניית אמן מן ברכה היא וכ"כ ראבי"ה ח"א – מסכת ברכות (א – קמז) סימן קיב וספר אור זרוע (חלק א – הלכות סעודה סימן קצב) שמעי' מהכא דהשומע ברכת המוציא או ברכת בפה"ג וכל כיוצא בהן שלא יצאו י"ח לא המברך ולא השומע עד שיענה השומע אמן דאף עניית אמן מן הברכה היא היינו כדברי הירושלמי ע"ש וכ"כ ספר על הכל (סימן ט)והטור והבית יוסף (אורח חיים סימן קכד) וכן פסק מרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קסז סעיף טז) שאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים. וכ"כ משנה ברורה (סימן קסז ס"ק פה) ורבינו זלמן שם ועיין עוד בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן ט) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה' סימן ט) ועיין עוד בשו"ת בנימין זאב (סימן קעו) שציין לזוהר המדבר בחשיבות אמן דהא אוקמוה קמי דרבי שמעון ואמר לון דאמן משיך ברכא וכו' ובשו"ת הר צבי מילי דברכות (סימן א) ולכן לכאורה נראה שאין למוהל למול רק לאחר עניית אמן מהציבור שאמן היא חלק מהברכה.
אלא שמדיוק דברי האו"ז הנ"ל ומהמשנה ברורה (בסימן קסז ס"ק פד) משמע דווקא כשהוא מחויב וגם מוציאם ידי חובתם בברכה וכן קצת משמע מהרמב"ם (בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ו) שאין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור וכ"כ במחזור ויטרי (סימן קל) וספר אור זרוע (ח"ב – הלכות נשיאת כפים (תי – תיג) סימן תיא) בית יוסף (אורח חיים סימן קכח) א"כ בנ"ד גבי ברכת המילה אין המוהל המברך על המילה מכוון להוציא את הקהל ידי חובה ולכן לא צריך להמתין עד שיכלה אמן מהציבור (ולא כהבוצע הנ"ל) ועיין בספר כלבו סימן צט שהר"ש כתב באסור והיתר שלו, עונין אמן אחר ישראל מברך אע"ג שאינו שומע בברכה כגון מי שאומר ברכותיו בלחש כיון דידע דמברך הוא אי ענה אמן בתריה שפיר דמי אבל מצוה מן המובחר מאן דברך בצבור שיגביה קולו כדי שישמעו כלן ויענו אחריו אמן (ואם הוא מחויב בברכה וסומך על אחר ועל אותו שסומך אינו שומע ברכותיו אלא מעט והוא עונה אחריו אמן ופוטר עצמו בכך כגון הני אמרינן יהי בניו יתומים שזה אמן יתומה עכ"ל) נמצא שאין חיוב למוהל להגביה את קולו אלא למצווה מן המובחר.
וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סימן ב) וז"ל עולה בדעתי דאולי י"ל עוד סברא אליבא דכו"ע והוא דזה דאיכא דסברי דעניית אמן שייכת להברכה ואחרת לא יצאו יד"ח הברכה או הענייה כל אחד כפי דעתו כל זה הוא כשהלה מברך את הברכה בקול רם ואיכא על ידו שומע אזי נוצר חיוב של ענייה מכוח הקרא של גדלו לד' אתי. ונהיתה חובת הענייה והשמיעה הן של השומע והן של המברך כחלק מהברכה אבל אין זאת אומרת שיש חיוב להכניס א"ע בזה לברך בקול רם כל שאינו בא להוציא את חבירו יד"ח הברכה כדי שיהא מי שיענה אמן על ברכתו וכל שאין שומע אין חיוב של ענייה וממילא מקיים בברכתו לבד חובת הברכה כמאמרה ולא תחסר כל בה. ואיפשר שזהו מה שאמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך אינו יכול לענות אמן אחר ברכתו וזה השומע הוא כמברך אפילו שלא היה עונה והוא גדול יותר ממנו בעניי' אמן והרי הוא כמברך ועונה אמן ועיין עוד בשו"ת מבי"ט (חלק א סימן קיז).
וכתב הוא עוד ושמחתי למצוא כן מדברי הח"ס דברכה פרטית שאדם מברך לעצמו אין חיוב לנמצא על ידו להזדקק לשמוע הברכות שברצונו לברך ולענות עליהם אמן וביכלתו גם לעזבו לנפשו ולצאת, ולא יעבור על עבירה בזה דהא כפי שכותב ברישא דדבריו לאו ברשיעי עסקינן שלא יענו אמן, ובכל זאת בכאן כותב דאם רוצה לצאת אין ביכלתו לעכבו מזה וכן כותב עוד להלן בדבריו אפילו גבי מילה דאע"ג שמצווה למול ברבים בפרהסיא מ"מ אין החוב מוטל על אלו להשתייר שם בבהכ"נ עיי"ש. וכן משמע משו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן תתקמט בדין מוהל שחטף ברית ומל והשני שהיה צריך למול כתב שם שתפס מפקי' מיניה כיון דענה אמן דגדול העונה אמן יותר מן המברך ואפי' [לא] ענה אמן כיון דשמע הקול ולא ענהו איהו דאפסיד אנפשי' ואי היה חייב היה עונה וברשיעי לא עסקינן. ושו"ר בשו"ת תשובות והנהגות חלק א סימן תרב שחילק בן שהמוהל הוא אבי הבן שאין לציבור שום חיוב לשמוע הברכה לבן שהמוהל אינו אבי הבן והחיוב הוא על כל עם ישראל וא"כ שייכת הברכה גם להם ע"ש.
ומצווה על הקהל השומע את ברכת הברית לענות אמן ואע"פ שלא שמע את כל הברכה כדכתב ספר האשכול (אלבק) (הלכות תפילה דף יז.)אע"פ שכבר התפלל אדם ויצא ידי חובתו מצוה לענות אמן אחר שליח צבור על כל ברכה וברכה אלא שהרמב"ם בהלכות ברכות (פרק א הלכה יג)כתב כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אע"פ שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן וכ"כ ספר על הכל (סימן כה) כתב בשם הר"ם דכל מאן דשמע מחבירו דמברך כל ברכה בין ברכת יין בין ברכת המוציא חייב לענות אמן אע"ג דלא אכיל או לא עביד איהו מצוה וכ"כ מרן בשולחן ערוך (או"ח סימן רטו סעיף ב) והרמ"א באו"ח סימן קצח שבכל הברכות שאדם שומע, חייב לענות אמן ופירש המשנה ברורה (שם ס"ק ה) בין ברכת המצות בין ברכת הנהנין ועיין עוד בשו"ת יחווה דעת (חלק ב סימן סח).
ועיין עוד (בסימן רטו) בביאור הלכה ד"ה חייב לענות והמגן אברהם שם (ס"ק ג) ומשנה ברורה שם (ס"ק ט) וקיצור שולחן ערוך (סימן מד סעיף ז)כתבו מדאיתא במדרש כששומע אחד מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן ולכן עונין אמן אחר הרחמן וכ"כ הבן איש חי שנה א פרשת מסעי ע"ש. וכבר קדם להם ספר כלבו סימן צט וז"ל ואני ראיתי בתשובת הגאונים שמותר לענות אמן אחר הרחמן ע"ש.
ודע שהבוצע או המוהל אין צריך להמתין לאמן מכל העונים כענין ברכת כהנים דהתם בעינן לישמעו הברכה דהני דמאריכים באמן אע"פ שטועין וכל שעה שהן בעצמן עונין אין שומעין קול חביריהם עיין בזה בב"י (או"ח סימן קכח) מדאמרינן בברכות (דף מז.) רב חסדא אמר מפי רוב העונים. אמר לו רמי בר חמא: מאי שנא רובא – דאכתי לא כליא ברכה, מיעוטא נמי לא כליא ברכה אמר ליה שאני אומר, כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה ע"כ וכ"כ הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה ה) והרא"ש (בברכות פרק ז סימן טז) וכ"כ התוספות שם מסקנא דמלתא דאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים וראבי"ה (ח"א – מסכת ברכות (א – קמז) סימן קיב)וספר אבודרהם (ברכת הלחם, זימון, ברכת המזון)והטור (אורח חיים סימן קכד) שאפי' יש עדיין מיעוט ומאריכין אינו צריך להמתין להם ובבית יוסף שם כתב בשם הירושלמי העונה אמן ארוכה יאריך ימיו בטובה כמה שיעורה כדי שיכול לומר אל מלך נאמן וכ"כ מרן שולחן ערוך (אורח חיים סימן קסז סעיף טז) וצריך לומר שזהו רק למצווה מן המובחר דאין רשאי לבצוע כדכתב בספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) (דף לא.) ומצוה מן המובחר לברך המוציא לחם מן הארץ על לחם שלם ועיין עוד בספר כלבו (סימן כד) והטעם לפי שאין אדם רשאי לבצוע עד תום הברכה, וזה שעונה אמן כמברך ולפיכך יוצא בענייתו, וכן הדין לטעום ודייק מלשון הרמב"ם שם ובספר האשכול (אלבק) הלכות סעודה (דף כט.) וב"י אורח חיים סימן קסז בשם ארחות חיים.
והעולה לנו מהאמור לעיל שאין חובה לקהל להיות במקום הברית ולשמוע את הברכה וכן אין חובה למוהל לברך בקול רם ויכולים הקהל לא לשמוע ולא לענות אך אם שמעו אפילו רק את סוף הברכה חייבים לענות אמן עיין בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן סט) שציין לדעת הרמב"ם פ"א מהל' (ברכות הל' י"ג) כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אעפ"י שלא שמע הברכה כלה מתחלה ועד סוף ואעפ"י שאינו חייב באותה הברכה חייב לענות אמן וכ"כ ספר על הכל סימן כה.
ועיין עוד בדברינו סימן א שצריך עובר לעשייה משמע שיש לברך לפני המילה את כל הברכה עד סופה ואח"כ למול ולכאורה כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה ואם מל לפני סיום הברכה דהיינו שעדיין לא אמר מלכות אלא אמר רק ברוך אתה ה' ומל כאילו שלא בירך כלל (שאין לברך אחר העשייה) ונראה עוד לכאורה שגם המשך הברכה לבטלה ועיין בספר אבודרהם ברכת הראייה, השבח וההודאה צריך להזכיר בהם שם ומלכות שכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וציין לתוס' והרמב"ם והרא"ש. וכ"כ בזוהר – רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת עקב דף רעב: וכ"כ מרן שולחן ערוך אורח חיים סימן ריד כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות, אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך ואפי' לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות.
ועיין במשנה ברורה סימן רסג ס"ק כו שיש לברך כשאר כל המצוות שמברכין עליהן עובר לעשייתן (ובסימן רי"ד ס"ק ו') ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן ח) ובשו"ת יביע אומר (חלק ז'-יו"ד סימן כ"א) ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן י"ח) ובשו"ת גינת ורדים (חלק א"ח כלל א סימן מ"ג וסימן י"ג )וכעין זה כתב ספר הפרנס סימן שפט שהמבדיל על השולחן יזהר שלא יהי' לחם על השולחן בשעת הבדלה ואם יש שם לחם יכסנו עד גמר הברכה: ועיין עוד בשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד) סימן קפז שכתב בעניין הפדיון שהאב מברך את הברכות בהדי דיהיב ליה לכהן את כסף הפדיון וכפי הסדר הרגיל של ברכת המצוות עובר לעשייתן ולא בעת עשיתן הרי היה צ"ל מקמי דיהיב ליה ואם משום שיהיה הכסף מוכן בידו, ולא יהיה שום הפסק בין ברכה לנתינה, ולא יהיה קודם דקודם, לא מצינו כן בשאר חפצי מצוות ע"ש.הנה דבריו ברורים שיש לברך עובר לעשייתן ולא בזמן עשייתן.
איברא שכל זמן שלא גמר הפריעה עדיין נחשב עובר לעשייה אפילו שגמר את המילה עיין בסימן א' מל ולא פרע כאילו לא מל ולכן שפיר זמן עשייה אלא שיש מוהלים שנוהגים למול יחד עם הפריעה כחכמי סלוניקי ונמצא שהמשך הברכה אינו עובר לעשייה ולא שעת עשייה ויש להם להיזהר בזאת ועיין עוד בדברינו בסימן א ולכן אם עדיין לא פרע יסיים את ברכת המילה ואחר כך יפרע ובכך נחשב עובר לעשייה או לפחות שעת עשייה[כמובן שיש לאחוז את הברית בחוזק בכדי למנוע איבוד דם שלא לצורך] עיין בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן עד דבעי' או שעת עשייה או שעת המצווה וברבינו יונה בברכות פרק ט ואם תאמר היאך אומר וצוונו על הנטילה אחר שנטל יש לומר דכיון שיכול לומר הברכה קודם גמר עשייתה דהיינו בשעת הניגוב עובר לעשייתו הוי וכן בלולב דכל זמן שלא נענע אותו ולא גמר המצווה כראוי עובר לעשייה קרינא ביה וכ"כ ספר העיטור שער ראשון – הלכות תפילין דף סא: שכל מצוות דקאמר עובר לעשייתן למעוטי אחר עשייתן. אבל בשעת עשייתן מברך קודם גמר המצווה והכי מסתב' לן ומוכחא לן מהא דגרסינן בסוכה ר"א מסדר ליה אכסא דקדושא וכתב עוד שכן מצאתי בתשובת רבינו אלפסי ז"ל ועיין עוד בתוספות מסכת סוכה דף לט.
וצריך לומר שמה שכתב ספר האשכול (אלבק) הלכות ברכת מיני מזונות ופירות דף מו: שאין ברכה לאחר עשייתן אבל בזמן עשייה שפיר וכן משמע מספר כלבו סימן עא שכתב אע"ג דבעינן עובר לעשייתן היינו לאפוקי אחר עשייתן וכן כתב ספר אבודרהם להדיא בברכת המצוות ומשפטיהם שמה שהוצרך לומר עובר לעשיית' אינו אלא למצוות שאילו לא בירך קודם התחלתן שוב אינו יכול לברך בשעת קיומן שאינו מאריך בהם כגון מילה ושחיטה וכסוי הדם ותקיעת שופר שאי אפשר לתקוע ולברך ביחד וכן כל כיוצא באלו צריך לברך עובר לעשייתן וציין לרמב"ם ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' סימן כט ובשו"ת יביע אומר חלק ב-או"ח סימן טז.
ועיין עוד בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יד עמוד א מצוות אימתי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן ועיין בספר אור זרוע חלק א – הלכות קריאת שמע סימן כה דקיימא לן כר' יוחנן דפליג ארב הונא התם בירושלמי דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן פ' קמא דביצה וכש"כ גבי רב הונא תלמידי' וה"נ פ"ק דפסחים: ועיין בש"ך יורה דעה סימן יט ס"ק ג שציין לד"מ שהביא בשם הגהת אשר"י פ"ק דחולין גבי ברכת השחיטה דאפילו בכשרה אם שכח ולא ברך קודם השחיטה יברך אחר השחיטה עכ"ל וכן נמצא במקצת שחיטת האחרונים ובהגהת אשר"י שם סיים דכל מצוות שלא ברך עובר לעשייתן מברך אחר עשייתן כדפירש בברכות מא"ז עכ"ל ובפ"ק דברכות כתבו וז"ל היכא דלא בירך קמיה דמצווה מברך אחר המצווה ויוצא ידי חובתו אכן בסעודה דאסור לאדם שיהנה בלא ברכה כיון דעבר ואכל והגיע ברכה אחרונה הואיל ואידחי אידחי א"ז עכ"ל והאריך לדחות אותו וכתב בסוף דבריו וגם בפסקי רקנ"ט סי' ע"ב הביא דברי הא"ז ואח"כ דברי הרמב"ם במסקנא משמע דהכי ס"ל וכ"כ הר"ד אבודרהם בשם בעל המאור כהרמב"ם וכן נראה מדברי הרי"ף בתשובה גבי ברכת המילה שהביא ר"מ אלשקר בתשו' סי' י"ח ועוד דהא קי"ל כל ספק ברכות להקל ועיין עוד בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק א' סימן ו ובשו"ת יביע אומר חלק ח-יו"ד סימן כז .
ואפשר להליץ על המוהלים שמברכים תוך כדי המילה (אף למוהלים שמלים כשיטת חכמי סלוניקי )משום שיש מחלוקת בפוסקים אם המציצה הינה עדיין חלק ממצוות המילה ממש או לא ולכן לדעתם שפיר נחשב זמן עשייה עיין בדברינו סימן יב' בזה ואף לחולקים אם אינו מהמצווה ממש הרי הוא שיירי מצווה או הידור מצווה זאת ועוד שידוע שאחר המציצה כל מוהל בודק אם נשארו ציצין שמעכבים ומתקן אותם בציפורניו וגם בכדי ליפות את המילה שזה אלי ואנוהו ועיין עוד בספרנו בזה ולכן נראה שעדיין נחשב עובר לעשייתן ויכול לברך וכעין זה ניתן לברך על נטילת לולב אעפ"י דאגבהיה נפק ביה עיין בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן רעז שכתב הרי מן התורה אין חובה לנענע שהרי אין כתוב אלא ולקחתם לכם. וכיון שהגביהו קיים מצווה דאוריית'. וכן אמרו בגמ' (סוכה מ"ב ע"א) מדאגבהיה נפק ביה. והנענוע אינו אלא שירי מצווה (שם ל"ח ע"א).
עיין עוד בבית יוסף (אורח חיים סימן תרנא) שכתב כן הואיל ויש בהם מצווה מן המובחר חשוב כעובר לעשייתן וכתב בשם הר"ן שעדיין יש כאן שיורי מצווה שצריך לנענעו הילכך שפיר מיקרי עובר לעשייתן שלא בא למעט עובר לעשייתן אלא שאין גומרין את המצווה כולה קודם שיברך עליה וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז (חלק א סימן ב) שכל שעוסק בהידור מצווה יש לו לברך ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ב-או"ח סימן טז) בדין ברכה על נרות הידור בחנוכה ובמשנה ברורה (סימן תרעו ס"ק ד) וכ"ש לדעת שו"ת תשב"ץ (חלק ב סימן רעז) שכתב שלכתחילה אנו נוהגים לחתוך הערלה ולברך ואח"כ לפרוע ושפיר מקרי עובר לעשייתן כ"ז שבירך קודם שנגמרה המצווה זאת ועוד שניתן לעשות לסניף את דעת האו"ז וסיעתו שניתן לברך גם לאחר העשייה וכל שכן כאן שמברך חלק מהמצווה.
ועוד שבשו"ת הרדב"ז חלק א סימן רכט שכתב כל מחלוקת שהוא בברכות עצמן יש לנו להקל כי חיישינן שמא יוציא שם שמים לבטלה אבל מחלוקת בעשיית המצווה צריך לברך שהרי לדעת אותו פוסק שפיר מקיים המצווה. וכאן יש מחלוקת במצווה ולא בברכה (אם המציצה נחשבת חלק מהמצווה)ולכן ניתן לברך ולא אמרינן סב"ל כפי שכתב בסוף דבריו ואפי' החולק מודה שאין זו ברכה לבטלה כיון דלדעת החולק זו היא עיקר המצווה ושמור עיקר זה שאם לא תאמר כן ברוב המצות לא נברך כיון דשכיח בהו פלוגתא דרבוותא. וכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ב' סימן צח שציין לר"ת שגם כתב דספק ברכות להקל רק היכא דנפל המחלוקת או הספק בברכה עצמה, אבל היכא דנפל הספק או המחלוקת באופן עשיית המצווה, ועושה המצווה כדעת א' החולקים יוכל לברך על עשייתה ואינו ברכה לבטלה וציין לבעל כפתור ופרח עיין עוד בכללי הדינים ליד מלאכי כללי הסמך בספק ברכות .
זאת ועוד שדעת הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן שה שניתן לכתחילה לברך תוך כדי המצווה שכתב בהלכות פדיון בהדי שנותן לו המעות מברך ברכות הנזכרות (טור בשם הגאונים) וכן נוהגין במדינות אלו ועיין עוד ט"ז שם ובסידור של הגאון רבינו זלמן אמנם הש"ך כתב בס"ק ט קודם שיוציא מידו ליד כהן מברך ואח"כ נותנן לו כדי שיברך עובר לעשייתן וכ"כ ב"י והאחרונים וכן משמע מדברי הטור והרב לקמן שכתבו בהדיא שנותן לו המעות כו' הנה מצאנו מחלוקת בהבנת הרמ"א.
ודע מה שאמרנו שיכול לברך על ההידור הוא דווקא שלא בירך כלל בתחילת המצווה ונזכר לפני סיום ההידור אזי יכול לברך אך אם בא לעשות ההידור בלבד אין לו לברך על ההידור וכפי שהעלה בשו"ת יהודה יעלה חלק א – או"ח סימן רה דעל הידור מצוה לבד לא תקנו ברכה בפ"ע אף דלא הי' דעתו כלל על הוספה בהידור בברכה תחלה ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג-יו"ד סימן יח .
נמצא מכל האמור לעיל שעדיף טפי למוהל לברך בקול ולהמתין עד לאחר עניית אמן מהציבור ורק לאחר מכן למול ולכל הפחות לאחר סיום הברכה אך אין לו למול ולברך בו זמנית שחלק מהברכה יהיה לפני המילה וחלק אחר המילה שלא תמיד נחשב בכך עובר לעשייה וכל שכן אם מל כשיטת חכמי סאלוניקי שמלים ופורעים ביחד עיין בדברינו סימן א אינו נחשב שעת עשייה ולמוהלים שמברכים תוך כדי המילה יש להם על מי לסמוך וכל שכן שסיום הברכה לפני המציצה והפריעה.
איברא אם נצריך את המוהל למול רק לאחר סיום כל הברכה נגרום צער רב ומיותר ואינו לצורך הנימול ע"י המכשיר החשוב שנקרא מגן (או מפריד) שתפקידו להגן על הגיד ע"י הפרדה בין עור הפריעה והגיד וע"י כך אין שום חשש לפגיעה בגיד הנימול (וברוך השם בזכות ההמצאה הזאת לא שמענו על פגיעה בנימול) אך יחד עם זאת המכשיר מכאיב מאוד לתינוק גם בזמן הכנסתו וגם בזמן שהוא עליו ואם הוא עליו כל זמן הברכה יגרם צער מיותר לנימול ויש למעט את הצער אם ניתן עיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ה-יו"ד סימן כב שמתיר להרדים את הנימול בעת המילה בכדי לא לגרום צער ובחלק ז-יו"ד סימן כא ובדברי הט"ז סי' רס"ה ובשו"ת שרידי אש חלק ג סימן צו שכתב שבהרדמה מקומית באותו אבר יש פנים להתיר שאין מצווה לגרום צער ולכן עדיף יותר להכניס את המגן רק לאחר הברכה (תוך כדי שהקהל עונה אמן) ונחשב עובר לעשייתן ולא קודם שזהו מנהג כל המוהלים כיום למול עם המגן והוא חלק מהמילה עצמה ועיין עוד בשו"ת גינת ורדים חלק א"ח כלל א סימן מג שהעלה לדעת הב"י ששהייה בין ברכה למצווה אינו הפסק אלא ע"י דיבור ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' סימן לט. וכן העלה בשו"ת אבני ישפה חלק ב סימן עח בשם הגאון הרב ואזנר שליט"א שאחר הברכה יכניס את הצבת ויחתוך ע"ש.
וראיתי מוהלים שמטפטפים מס' טיפות שמן על חריץ המגן(ולא ירבה בשמן שלא יחליק חס ושלום עור העורלה בזמן המילה ויגרם צער לנימול כי יצטרך למול שנית עיין בדברינו לעיל שיש חיוב למול את כל עור העורלה ולא לדחוק אותה לאחור ) ובכך יש פחות צער לנימול בזמן הכנסתו לגיד וכן במחט הפרדה יש לטבול את המחט במעט שמן לפני ההפרדה מאותו טעם עיין עוד בספר ברית אברהם מ"ש בזה.
ועיין עוד בדברינו בהלכות מציצה שאין להראות את זריזות המוהל על חשבון הנימול וגם כאן לא ימהר על "חשבון הברכה" ויעשה את החיתוך ושאר הפעולות תוך כדי הברכה בכדי לסיים מהר את המילה ולהראות בכך את זריזותו לקהל אלא ימדוד ויחזיק בציפורניו את עור הערלה לפני הברכה שבכך אין צער גדול לנימול וימשיך להחזיק בציפורניו את מיקום החיתוך עד לגמר הברכה ורק לאחר מכן יכניס את המגן וימול בזהירות ולא יחוש כלל לדברי הקהל על שאינו זריז ולא כאותם המוהלים שעוד לפני שהאב גמר לברך כבר המוהל מניף את הנימול באוויר לצילום .
ועיין בבית יוסף אורח חיים סימן תרמג שמחלק בין ברכת שבח לברכת המצוות שברכת שהחיינו (שבח)לא דמיא לברכת המצוות ולא חייב עובר לעשייתן ובשו"ת מהריט"ץ החדשות סימן א ובשו"ת יהודה יעלה חלק א – יו"ד סימן רמא ובשו"ת הר צבי מילי דברכות סימן ב שכתב שאנו למדין מדברי כולם דבברכת השבח לא בעינן עובר לעשייתן.
לסיכום: על המוהל למול לאחר סיום כל הברכה.
פירות הנושרים:
1. עדיף להמתין עד לאחר עניית אמן של הקהל ולאחר מכן למול.
2. יש להכניס את המגן/מפריד במילה לאחר ברכת המילה.
3. יש למוהל לברך בנחת ולא במרוצה ולומר את כל הברכה במלואה.
4. יש לברך לפני העשייה ולא בזמן העשייה כגון בברית מילה וכן בפדיון הבן שיש לברך לפני נתינת המעות ולא בזמן נתינת המעות.
5. בברכות שבח לא בעינן עובר לעשייתן.
6. אין חיוב על המוהל לברך בקול רם.
7. אין הקהל חייב לשמוע את ברכת המילה.
8. אף אם שמע בברכה רק את סופה חייב לענות אמן אע"פ שאינו חייב בברכה.
9. אם לא בירך לפני עשייה אין לו לברך אחר העשייה.
10. אם נשאר שיורי מצווה שפיר נחשב עובר לעשייתם.
11. המוהלים שמלים תוך כדי הברכה יש להם על מי לסמוך אך עדיף שיברכו את כל הברכה לפני המילה בכדי שיהיה עובר לעשייתן.
12. ספק ברכות להקל רק היכא דנפל המחלוקת או הספק בברכה עצמה, אבל היכא דנפל הספק או המחלוקת באופן עשיית המצווה עושה את המצווה ומברך.
13. יש לטפטף מספר טיפות שמן על חריץ המגן וכן על מחט הפרדה בכדי לא לגרום צער מיותר לנימול.
14. על הידור מצווה לבד לא תקנו ברכה בפ"ע.
15. העונה אמן גדול יותר מן המברך ולכן אם לקח מוהל אחד לחבירו את המילה אינו חייב לו כיון שעונה אמן הוא הגדול מן המברך ואפילו אם לא ענה אמן כיון דשמע הקול ולא ענהו איהו דאפסיד אנפשי'.
16. גם בקביעת מזוזה יש למסמר את המסמרים קצת רופפים ולברך על המזוזה ולאחר מכן למסמרם בחוזק בכדי שיהיה עובר לעשייתם ולא קודם דקודם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5