——–
בס"ד, סיון תשס"ב
שוכט"ס לידידי הרב המופלג בתורה ויראת ה' כהן שדעתו יפה מו"ה גמליאל בן הרב ר' אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס "גם אני אודך", ב"ב. נכד הגה"צ בעל מעדני השלחן שליט"א.
אחדשה"ט,
אם היה רב בית הכנסת לוי, ואם ילך ליטול ידי הכהנים, יצטרכו לקום מפניו כל המתפללים [בבית כנסת שאינם עומדים בשעת חזרת הש"ץ], האם לא יטול ידי הכהנים, בכדי לא להטריח הקהל, או שלא יחוש לזה ועדיפה המצוה ליטול ידי הכהנים.
איתא בגמ' (קידושין לב:) יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו [לת"ח או לזקן] ת"ל תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך. ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח [פירש"י אם יכול ללכת דרך אחרת שלא יעמיד את הצבור] ת"ל זקן ויראת. פירש"י להכי סמך ויראת לזקן לומר שאף הזקן יירא עכ"ל. — ואין כונת רש"י שיירא פן ח"ו לא יאריך ימים, מדאמרינן (לקמן לג.) אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי, פירש"י מאריך ימים עכ"ל, מכלל דאם מטריח שיעמדו ח"ו הוא להיפך. דזה אינו, דלא משום כך אר"ש בן אלעזר שלא יטריח. אלא אדלעיל קאי, דכמו בשלא יעצים עיניו וכו' מפורש בגמ' שיירא מהשי"ת, כי הוא דבר המסור ללב, כמו"כ במטריח. — ומסור ללב, שרק הקב"ה ואתה בעצמך יודעים האמת אם כונתך היתה שיעמדו מפניך, ועל זה נאמר ויראת, ר"ל עשה מעשיך לשם שמים, ואל תכוין לכבודך, לעשות מהמצוות עטרה להתעטר בה בכבוד, כי ויראת מאלקיך, היודע מחשבות לבך. אלא כשיזדמן לעבור לא תתכוין לכבודך שיעמדו מפניך, אלא תכוין שאתה יחד עם העומדים מפניך מקיימים מצות מפני שיבה תקום והדרת פני זקן.
וכן מבואר מהרמב"ם (הל' ת"ת ו, ג) והטוש"ע (רמד, ו) אין ראוי לחכם וכו' לכוין לעבור לפניהם "כדי שיעמדו מפניו" ואם יכול להקיף וכו' זכות הוא לו עכ"ד. — וא"כ כל שאינו מתכוין שיעמדו הקהל בפניו, אלא הולך לתומו לקיים המצוה ליטול ידי הכהנים, ה"ז דומה להולך לעלות לס"ת, שילך לדרכו, ואם יקומו לפניו אין עליו אשמה. וכמו שהרב, אם הוא כהן, הולך ליטול ידיו ולעלות לדוכן, ואינו חושש מפני שמטריח לעמוד לפניו, כן אם הוא לוי.
ובשו"ע יו"ד עם באר היטב של מהרי"ט (מהג"ר יהודה טיקטין, שם סק"ג) מביא שמהרי"ל כשהיה מברך מי שברך לקהל, היה נוטל ספר בידו והיה מסבב מאיש לאיש, כדי כשיקום האיש נגדו יהיה לכבוד התורה שבידו, וכתב כ"ג שלא היה עושה כן אלא כשהיה מברך את הקהל שהיה מסבב מאיש לאיש, אבל לא כשהיה נכנס לקהל לישב למקומו, או כשהיה קם ללכת עכ"ל. — וכונתו שכאשר הוא היה ניגש לאיש וגורם לו לעמוד, הציל עצמו ע"י הספר, שלא יהא הוא המטריחו. אבל כשנכנס לבית הכנסת ועמדו לפניו, אינו צריך מי שיצילנו, דאטו לא יכנס לביהכ"נ להתפלל, ואם נכנס הטילה התורה מ"ע על האנשים לעמוד מפניו, ובשלמא אם יש לו דרך אחרת להקיף, דהיינו להכנס דרך דלת אחורית תבא עליו ברכה, אבל אם אין לו דרך אחרת מוטל עליו לעשות מה שצריך עפה"ת, ואם יטרחו ויעמדו אין עליו אשמה, כנ"ל. — נמצא בדידן שפיר דמי שהרב ילך ליטול ידי הכהנים, אף אם יעמדו מפניו.
עוד צד היתר יש בנדון דידן, עפמש"כ הש"ך (רמד סק"ד) דאין ראוי לחכם שיטריח, הוא דוקא בזמן הש"ס או במקומות שיושבים על הקרקע (וכבסעי' טו) וה"ה בכל מקום שיש טירחא, אבל במקום שיושבים על ספסלים ואין טירחא בדבר, אין קפידא, מכל מקום לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו עכ"ד. — ואנחנו הרי יושבים על ספסלים, ולקום מספסל לא הוי טירחא להש"ך. — אלא שכתב הברכי יוסף דגם בזמן הזה ילך דרך קצרה או יקף כדי שלא יעבור לפניהם, והכי חזיא לרבנן קשישאי עכ"ל. כלומר שאפילו טירחא מועטת זו לעמוד מספסל, לא יטריח. אי נמי כיון שעכ"פ מכבדים אותו וקמים מפניו, נהי שהיא טירחא זוטרתא, אבל יש לאדם למנוע עצמו מלהתכבד, כל מה שאפשר.
ולמעשה כהיום לא נהגו עלמא לעמוד לפני הרב מלא קומתם, אלא עושים לו הידור קצת להתרומם מעט מהספסל [ומעטים הם המקיימים ההלכה כראוי לעמוד כדבעי], ובכהאי גונא גם הברכ"י יודה דאין קפידא לחכם לגרום הידור זה לקהל, בפרט כשהולך לקיום מצוה ליטול ידי הכהנים [ואולי גורם להם לפני עור, שעובר לפניהם ואינם קמים מלא קומתם כהלכתה (עי' יו"ד סי' רמד) והא דאין לעמוד לפני הרב אלא שחרית וערבית (קידושין לג: ושו"ע רמב, טז בהגה) לא שייך בביהכ"נ שבאים אנשים אחרים שלא יודעים שכבר קם בפניו לפני כן (עי' תוס' שם)].
וגדולי הדור שכולם קמים לפניהם, אם הם לויים, יש עצה נאה שיכינו קערה עם כד מים סמוך למקומם, ויגישו הכהנים אליו ויטול ידיהם, אשר בזה מתכבד הגדול ומקיים מצות הנטילה. — וכן הי' אצל רבינו ההפלא"ה ז"ל שהי' לוי, בהיותו אבד"ק פראנקפורט, ביו"ט בבית הכנסת הגדול היו כד וקערה מכסף לפניו, וניגש אליו רבינו נתן הכהן אדלר ז"ל ונטל ידיו הקדושים. וכן אצל הגאב"ד בריסק מהרי"ז הלוי ז"ל פה בירושלם, הי' בחדר תפלתו כיור בתוך ארגז עץ, וניגש אליו הכהן והוא נטל ידיו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5