——–
איתא בסוכה (דף מה:) אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום אחד מאי טעמא לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו. ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מאי טעמא סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחד זה ואחד זה שבעה. ופי' שם התוס' והר"ן דכל אימת שנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת מידי דהוה אתפילין כל זמן שמניחן.
ויותר מבואר בחידושי הריטב"א שם כי אמרינן דמברך על הסוכה כל זמן שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצה דתפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר, וכיוצא בזה לענין ברכת הנהנין כשעמד בתוך הסעודה על דעת לחזור לאלתר שאינו טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ולקביעיה הדר ואע"פ שלא הניח שם זקן או חולה, ויש מרבותינו חכמי צרפת ז"ל שכתבו דכיון דאיכא בסוכה חיוב ענינים משונים אכילה ושינה ושינון וכיוצא בהן שכל עת שקובע עצמו לעשות בה אחד מדברים אלו הוי כהנחה דתפלין וחייב לברך אע"פ שלא יצא משם וכל שכן לרבנן דבי רב אשי דמברכין על התפילין כל היכי דמשמשי בהו, ויש שסבורין דסגי בברכה אחת בכל יום בכניסה ראשונה ומה שכתבנו נכון ועיקר והלכה למעשה, מפי רבינו נר"ו עכ"ל. וכן פי' שם המאירי בחידושיו וכ"כ הגהות מימוניות בשם בה"ג ובעל היראים ורבינו שמחה ובעל הרוקח וראבי"ה ודלא כר"ת. וכ"כ בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמז) שהנכנס לישב בסוכת חבירו צריך לברך דקיי"ל הלכתא כרבנן ע"ש. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שנביא דבריהם בס"ד לקמן ושו"ת מן השמים (סימן יב) דיש לו לברך בכל פעם שנכנס עיין עוד בערוך השולחן שם (אות כו).
וכן פי' המגיד משנה את דברי הרמב"ם (בסוכה פרק ו הלכה יב) שכתב כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. דמסקנא דגמרא (דף מ"ז) דכל זמן שנכנס לישב בה מברך וכן כתוב בהלכות ודעת הגאונים שאפילו נכנס בה מאה פעמים ביום חייב לברך וכן דעת רבינו. וראיתי כתוב דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור ודבר נכון זה.
אלא שכתב מ"מ נהגו שאין מברכין אלא מסעודה לסעודה והוא כסברת רבינו יעקב ז"ל. וכ"כ הטור (או"ח סימן תרלט) דמברכין על הסוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה ואפילו הנכנס בסוכת חבירו לבקרו וציין לגאונים שהצריכו לברך בכל פעם ופעם וגם ציין לר"ת שכיון עיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים אפילו השינה שהיא חמורה מהאכילה שהרי אוכלין עראי חוצה לה ואין ישנין עראי חוצה לה אפ"ה כיון שהאכילה עיקר פוטרת השאר. וכ"כ הב"י שם בשם הרא"ש ובשם רבינו האי שאפילו הנכנס לסוכת חבירו לבקרו צריך לברך בכל פעם, וזה לשונו: הנכנס בסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך בין סעד בין לא סעד. ומ"ש בשם רבינו תם דכיון שעיקר הקביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים וכו'. כן כתבו שם הרא"ש והמרדכי (סי' תשסה) בשמו וכתב המרדכי (שם) וכן עמא דבר וגם הרב המגיד (שם) כתב שכן נהגו העולם שאין מברכין אלא על הסעודה כדעת רבינו תם וכן פשט המנהג.
ולא רק הנ"ל כתבו שהמנהג כר"ת אלא עוד ראשונים כתבו שנהגו העולם כדעת ר"ת ואין מברכים אלא בסעודה והם ספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות סוכה דף עח:) שציין לר' יעקב שאמר כל מצות סוכה שמקיים מסעודה א' עד סעודה אחרת כגון שינה ושינון וטיול בסוכה ברכת לישב בסוכה שמברך בסעודה פוטרתן לברך עליהן ורבינו האי גאון אמר הנכנס לסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך עליהן בין סעד בין לא סעד וכתב בסוף דבריו שאינו מנהג. וגם בספר כלבו (סימן עב) ציין לרבינו האי גאון שהנכנס לסוכת חברו לבקרו מנהג ידוע לברך שם בין סעד בין לא סעד וכתב שעכשיו אין כן המנהג. וגם ספר האגור (בהלכות סוכה סימן תתקפד) ציין לגאונים ולבה"ג דמיבעי לברוכי אפי' יוצא ונכנס עשרה פעמים. ורב יהודאי גאון כתב כשנכנס לישב בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין בערב בין ביום. ובעל הדברות כתב כל שעה שנכנס בה לאכול ולשתות ותלמוד תורה ועמידת קבע צריך לברך. ור"ת כתב כל מצות סכה שקיים מסעודה אחת לסעודה אחרת כגון שינה וטיול ברכת לישב בסכה שמברך בסעודה פוטרתן מלברך עליהם. והנראה בעיני כבעל הדברות. משבלי הלקט. והעולם נוהג שלא לברך אלא מסעודה לסעודה. וכ"כ המרדכי שם וגם ציין שהעולם נהג כר"ת.
נמצאנו למדים מדינא דגמ' יש לברך בכל פעם כשנכנס לסוכה מפני המצוה לישב בסוכה לבד האכילה השינה וכד' אפילו מאה פעמים כמובא בסוכה (דף כח:) אוכל ושותה ומטייל בסוכה מנא הני מילי דתנו רבנן תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה וכו' דהיינו אפילו נכנס ויוצא מאה פעמים חייב לברך דתיכף שיצא מהסוכה נסתלקה הברכה וצריך לברך שנית בכניסתו כעין הנחת תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דהיינו בכל רגע ורגע שנמצא בסוכה כגון אוכל שותה ישן לומד מספר עם חבירו וכד' מקיים מצות עשה. ורק שנהגו היום כדברי ר"ת והובאו בשו"ע (סימן תרלט סעיף ח) שאין מברכין על כל מעשה ומעשה כמובא לעיל בדברי הראשונים אלא בשעת אכילה כנ"ל שהיא העיקר ופוטר בכך את כל הדברים הטפלים.
וביציאתו מהסוכה בטל מן המצוה ובכניסתו עושה פעולה של מצוה חדשה שבעלמא מברכים עליה ולא נפטר מברכה דהרי לא הי' דעתו עליו מעיקרא א"כ עושה מעשה מצוה שחייב בברכה, וה"ה שעל שאר דברים כגון שינה וטיול יתכן שיצטרך לברך, ומה שנהגו שאין מברכין על שאר אלא על העיקר והיא האכילה, היינו דוקא באוכל שאכל קודם לכן ובאכילתו פטר את כל מה שעושה בסוכה בין סעודה לסעודה וכדברי ר"ת, אבל כשאינו רוצה לאכול בסוכתו אלא לישן או לטייל וכד' חייב לברך שהרי אחד מתשמישים שבסוכה שינה וטיול כדתניא אוכל ושותה ומטייל בסוכה. וכפי שמובא ברא"ש (פרק ד' דסוכה סימן ג') בשם ר"ת שהי' ראוי לברך על הטיול ושינה רק שהם טפלים לסוכה. עיין במחזיק ברכה שם (אות יא) ובשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תפ) וכן מובא ברא"ש (ברכות פרק א סימן יג) ששאל ר"י את ר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה דיותר חמירה שינה מאכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה ושינת עראי אסורה חוץ לסוכה. והיה ר"י רוצה לומר דהא דאין מברכין על השינה היינו משום דשמא לא יוכל לישן כשנרדם בשינה אינו יכול לברך. אבל רבינו תם השיב לו שכל מצות סוכה שמקיים אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ושנון, ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהן. ולדבריו אפילו הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך אין צריך לברך משום שנכלל בברכה על הסעודה. ודייק בדבריו בברכת הסעודה נפטרו שאר הדברים וכשלא סעד ממה נפטרו שאר הדברים אלא יצטרך לברך עליהם.
נמצא לפי המנהג שנהגו ע"פ דעת ר"ת דכשבירך לישב בסוכה בזמן האכילה כלל בזה את שאר הדברים ונפטר בברכה זו על שאר הדברים אבל כשאינו אוכל בה אזי נותר חיוב הברכה בעינו על שאר הדברים וחייב לברך על השינה וכד' דהדרינן לדינא דגמ' דמברך בכל פעם שנכנס לישב בסוכה וכן נראה שזאת דעת מרן בשו"ע הנ"ל. וכפי שהעלו האחרונים הט"ז (סימן תרלט ס"ק כ) וכן דעת מג"א שם ורבינו זלמן (סימן תרלט אות טו) והגר"א המובא בערוך השולחן שם (אות כז) וכן נראה דעת שו"ת מהרש"ם (חלק א סימן רט) שציין לט"ז דמי שמתענה חייב לברך על כל ישיבה וכניסה. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קלה סעיף יד) ומשנ"ב (ס"ק מח) ועיין לכף החיים (אות צז) שציין לעוד אחרונים דבעינן שיברך בכל פעם שנכנס לסוכה, אלא שמחשש ברכה לבטלה כתב שיש לשמוע ברכת הסוכה מאחר ויתכוין לצאת או לברך בליבו. ועיין לפמ"ג שם שנשאר בצ"ע אי מהני לברך בבקר על הטיול ולפטור את כל היום בכך ע"ש.
וטעמו של הגר"א ז"ל שמברך אשר קדשנו על הסוכה מברך מיד כשנכנס לסוכה ואינו ממתין על הכוס כיון דמיד בכניסתו נתחייב בברכה שהובא בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקיז). וכ"כ המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק (חלק א סימן נט) שכתב לעולם אנו מברכים על הסוכה תכף כניסתינו בה בעוד שלא ישב כדי שתהא הברכה עובר לעשייתה. והכי מוכח בזוהר הקדוש (פ' אמור דף ק"ג ע"ב) דרב המנונא קאי בפתחא דסוכה מלגו וקאים על רגלוי ומברך וכו'. הילכך בי"ט ושבת מקדש על הכוס מעומד כמו בלילה ואומר ברכת הסוכה ויושב, ובחול המועד שאין קידוש מברך תכף בכניסתו בה מעומד קודם שישב כדי שיהא עובר לעשייתן דהכי מוכח (נוסח) הברכה לישב בסוכה. וכן ראיתי לרב רצאבי בשולחן ערוך המקוצר (חלק ג סימן קטז סעיף י) שכתב שעד היום נוהגים התמנים לברך כדעת הגאונים הנ"ל שבכל כניסה מברכים לישב בסוכה וציין לעוד פוס' רבים ובינהם החזון איש שאפילו נכנס מאה פעמים מברך בכל פעם אעפ"י שאינו סועד שם כלל. ושו"ר במאירי (דף כח:) שרבותיו נהגו לברך על שינון בסוכה כבאכילה ע"ש. וכן לבעל מגדל עוז שנהג לברך ע"פ רבותיו בכל זמן שנכנס לסוכה כגון לשינה וטיול היה מברך כמו באכילה.
ובודאי במקום שנהוג נהוג ואין לומר סב"ל במקום מנהג וכ"ש שזהו דינא דגמ' והגאונים ועד האחרונים. ודע שנוסח הברכה "לישב בסוכה" היא גם בשינה וטיול כפי שכתב בהגהות מימוניות והמאירי שם שמברך על הטיול או על השינה לישב בסוכה ולא ישנה ממטבע הברכות דלישנא דקרא בסוכות תשבו. וכן מבואר שו"ת מהרי"ל (החדשות סימן ד) ובמגיד משנה שם שלא ישנה ע"ש.
אלא יש סוברים מרבותינו אחרונים ערוך השולחן (אות כח) וכף החיים (אות ק) שפירשו שלפי מה שנהגו העולם כר"ת לדעתם עקרו לגמרי מצות ישיבה אין לברך על שאר הדברים אלא על הסעודה בלבד וכשאינו סועד אין לברך כלל. וכ"כ מרן הראשל"ץ הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן מח) שציין לבעל משמרות כהונה בספרו שלחנו של אברהם (סוף סימן תרלט) שהמגן אברהם כתב כן לשיטתו שסובר שאף על פי שתיקנו לברך בשעת סעודה, לא עקרו מצות ישיבה לגמרי, אבל לדידן אין לברך. והטעם דאליבא דרבינו תם אין לברך לישב בסוכה אלא כשאוכל בסוכה, לפי שעיקר קביעות שאדם עושה בסוכה היא האכילה, אבל טיול ושינה שעושה בסוכה טפלים הם לגבי האכילה, והיא פוטרתם. דהיינו אם סיים את אכילתו אינו יכול לברך יותר עד לאכילה הבאה, אבל אם נזכר לפני שסיים את סעודתו, כל עוד ממשיך לאכול פירות או כל משקה אחר רשאי לברך שהמשך הסעודה נגרר אחר הסעודה ואינו נחשב עראי אלא קבע ולכן יכול לברך לישב בסוכה. וגם בסוף דברי בעל משנ"ב (ס"ק מח) העלה שכל עוד לא בירך בהמ"ז יברך ויאכל מעט. נמצא לשיטתם שאין לברך לישב בסוכה על שינה ושהייה בסוכה אם אינו אוכל שם וכן הובא להדיא להלכה בילקוט יוסף (חלק ה עמוד קמה).
ונראה לומר שהמברכים לישב בסוכה על השינה וכד' (כאשר לא אכלו בסוכה או שיושן בסוכת חבירו) ודאי שיש להם אילנות גדולים להיתלות ואין לומר כלל שזו ברכה לבטלה ואע"פ שביטלוה דהא מדינא דגמ' וכן דעת הגאונים והראשונים היה לו לברך בכל פעם שנכנס לסוכתו אפי' מאה פעמים. וכמ"ש בברכי יוסף שם שכל הברכות עיקרם בשביל השינה.
ונראה עוד שהעושה כן זהו אליבא דמרן דמה שכתב שנהגו שהסעודה פוטרת את הדברים הטפלים הכוונה דהיינו כשסעד, דכמו שבסעודה הפת עצמה פוטרת את הדברים הטפלים לה עיין לשו"ע (או"ח סימן קעז סעיף א) דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן. וכשאין לו פת ודאי שיצטרך לברך על דברים הטפילם לה וכמו כן בנדון דידן בברכת לישב בסוכה כשאינו סועד יצטרך לברך על השינה דהדרינן לדינא דגמ' דמברך בכל פעם שנכנס לישב בסוכה כדברי האחרונים הנ"ל. וכ"ש במקום מנהג יש להמשיך במנהגם דלא אמרינן סב"ל במקום מנהג.
וגם מה שכתבנו לעיל בשם ערוך השולחן שאין לברך לישב כשנכנס לסוכת חבירו אפשר לומר שכוונתו כשנכנס לסוכת חבירו אין המנהג לברך אבל שינה או לימוד בסוכת חבירו שהיא חמורה יותר שמא בזה יצטרך גם לברך. עיין לרב שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות בזה (???).
ועוד מה שכתבנו שאין בזה ברכה לבטלה כן מוכח בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ד סימן ו) שהעלה הרוצה להחמיר לאכול פירות בסוכה אף שיאכלם בדרך קבע אינו יכול לברך וכדברי המרדכי וז"ל ויש בני אדם שמחמירין שלא לאכול שום דבר ולשתות יין חוץ לסוכה ומ"מ אין לברך לישב בסוכה ע"כ. ולכאורה היה נראה דשפיר הוה מצי לברוכי כיון דמדינ' דגמ' קי"ל שמברך על כל פעם ופעם שנכנס ואפי' ק' פעמים וא"כ אין כאן ברכה לבטלה, מ"מ נראה לחלק דבשלמא הנכנס לסוכה לישב בה ה"ז מקיים מצות סוכה שעושה אותה כמו שעושה בביתו כיון שרוב ישיבתו של אדם היא בביתו ולהכי מברך על כניסתו לתוכה אבל הנכנס לסוכה לאכול פירות אין בזה מצוה כ"כ לפי שאין דרך בני אדם להקפיד באכילת פירות וכיוצא לאוכלם בבית וא"כ אין זה נכלל בגדר מה שאמרו בגמ' "הנכנס לסוכה" ודעתו בשביל פירות שאוכל ולא בשביל ישיבת סוכה, הא לית ביה מצוה חשובה כל כך ואין לו לברך שמא תאמר שיתן דעתו ליכנס בסוכה ליהנות מישיבתה הרי כבר ביטלוה בנכנס לישב בסוכה עכ"ד ודייק בדבריו דווקא באכילת פירות ברכה לבטלה שהנכנס לסוכה לאכול פירות אין בזה מצוה הא בשאר דברים אין זה ברכה לבטלה דאית ביה מצוה חשובה וכפי שחילק.
וכן נראה שעדיף לברך ממה שיקיים את המצוה ללא ברכה כדעת רבינו זלמן שהובא בשו"ת רב פעלים (חלק ב – או"ח סימן נ) וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (חלק ו – יו"ד סימן יב) לפמ"ש התבואות שור (סי' יט ס"ק י"ז וכ"ז) שמוטב להכנס בספק ברכה שאינה צריכה מלהכנס בספק שימנע מלברך על המצוה. והובא להלכה בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ז) וח"ד (חיו"ד סי' לו). ע"ש. וכן כתב בס' העמק שאלה (סי' כו אות ב) שאסור לעשות מצוה בלי ברכה. ע"ש. וכפי שכתבנו לעיל בשם כף החיים שיהרהר את הברכה בלבו ובשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן רה) דיש עצה להרהר הברכה כבר העיר בזה הפמ"ג בפתיחה להל' ברכות וכן מצאתי בספר גן המלך סימן כ"ג שבכל ספק ברכה יהרהר הברכה וכ"ה בצל"ח ברכות כ' סוע"ב ע"ש באורך. וכן העלו עוד אחרונים ובשו"ת יביע אומר (חלק ד – או"ח סימן ב) דס"ל דהרהור כדיבור דמי ויוצא י"ח בהרהור, שאם יש הכרח מפני איזה ספק, טוב להרהר הברכה ויועיל לו ההרהור אליבא דהרמב"ם לצאת י"ח. ומשום חשש ברכה לבטלה אין לחוש, דילפינן לה מאיסור שבועה שאינו נוהג אלא בביטוי שפתים ע"כ. כ"ש בברכה לישב בסוכה בשינתו שרבים מהאחרונים שסוברים דבעינן ברכה דהדרינן לדינא דגמ' לפחות יצטרך לברך בלבו. ולאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב שיעשה כדברי שו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן יח) שיאכל בבוקר פת גמור ויברך על הסוכה ויכוין לפטור הישיבה והטיול מסעודה זו עד סעודת הצהרים, דודאי לא טוב הדבר שישב בסוכה מהנשף עד הצהרים בלא ברכה.
ואחרי כותבי כל זאת ראיתי בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן סו) לרבינו הגדול מרן הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א שהשיג על דברי קרבן נתנאל שכתב על דברי רב האי גאון שכבר כתב רבינו שעכשיו לא נהגו כן. וכוונתו למ"ש הרא"ש לפני כן, שהעם לא נהגו לברך לישב בסוכה אלא דוקא בשעת אכילה. אולם יד הדוחה נטויה, שדוקא בסוכתו שהוא קובע סעודתו שם מארוחה לארוחה כל שבעת ימי החג, והטיול והשינה נטפלים לסעודה, ברכת לישב בסוכה שבירך בשעת סעודה פוטרת גם הטיול והשינה. וכמ"ש שם בשם רבינו תם. אבל הנכנס לסוכת חבירו, פנים חדשות באו לכאן, ויצטרך לברך לישב בסוכה אע"פ שאינו סועד שם. ובזה ניחא מ"ש הרא"ש דברי רב האי גאון לאחר שהביא המנהג ודברי רבינו תם, שסובר שיש חילוק בזה בין כשנכנס לסוכה שלו לבין הנכנס לסוכת חבירו. וכן העלה ג"כ בשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סי' קצ"ב), לחלק בזה כדברינו. וכן פסק החיי אדם (כלל קמ"ז סעיף ט"ו), שהנכנס לסוכת חבירו צריך לברך לישב בסוכה אף כשאינו אוכל שם. ולסיכום דבריו כתב על כל פנים נהרא נהרא ופשטיה, ואם יש צד ספק כל שהוא, אין לברך, שכלל גדול הוא בידינו: ספק ברכות להקל. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (או"ח סימן קכב) כדעת חיי אדם וספ' רבבות אפרים והרב הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א ומטעם זה העלה להקדים ברכת לישב לפני ברכת מזונות (כשהמזונות לא מברכים עליהם לישב).
לסיכום: ההולך לישון בסוכת חבירו ומברך לישב בסוכה יש לו על מי לסמוך.
פירות הנושרים:
1. י"א שאין לברך לישב בסוכה על שינה ושהייה בסוכה אם אינו אוכל שם וי"א שצריך לברך.
2. לסוברים שצריך לברך על השינה וטיול וכד' יש לברך לישב בסוכה ולא ישנה ממטבע הברכות דלישנא דקרא בסוכות תשבו.
3. בכל עת שיברך לישב בסוכה באכילתו פת יכוין לפטור בברכה זו גם את ישיבתו ושינתו עד אכילת פת שניה.
4. יש שנוהגים מאחינו התמנים ואשכנזים לברך בכל זמן שנכנס לסוכה כגון לשינה וטיול כמו באכילה.
5. ומה שמברך על הסוכה כל זמן שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצת תפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר דאמרינן דמברך על הסוכה כל זמן שנכנס בה היינו כשיוצא ממנה מתחלה יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר דהוי כחליצת תפילין אבל לא יצא מתחלה אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לצורך שעתו לא הויא יציאה כלל לחייבו בברכה כשחוזר.
6. הנכנס לסוכת חבירו צריך לברך לישב בסוכה אף כשאינו אוכל שם וי"א שאין לברך. והמברך יש לו על מי לסמוך.
7. טוב שיאכל בבוקר פת גמור ויברך על הסוכה ויכוין לפטור הישיבה והטיול מסעודה זו עד סעודת הצהרים, דודאי לא טוב הדבר שישב בסוכה כל היום בלא ברכה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5