——–
{בס"ד כ"ג מנ"א תשס"א
שוכט"ס לכבוד הרב המופלג בתורה, עוטה אורה, מתעמק בהלכה, כהן שדעתו יפה, כמו"ה גמליאל בהר"ר אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ הי"ו, בני-ברק. מחבר ספרי "גם אני אודך".
אחדשה"ט,}
ע"ד השאלה בחבורה של בחורים שהגיעו עם המשגיח שלהם לתפלת שחרית למקום שלא הי' שם טלית, רק המשגיח התעטף בטליתו והי' הש"ץ, ובין הבחורים שני כהנים, איך יעלו לדוכן, האם בלי טליתות, או שיקחו מהש"ץ ויתעטפו שני הכהנים יחד, או רק אחד מהם, ומה יעשה השני, או שלא ישאו כפיהם כלל, או שיכסו פניהם וידיהם במגבות.
לענ"ד שבנדון זה בדיעבד ישאו שני הכהנים כפיהם בטלית א', או שיוותר א' לחבירו. — כי הנה חובה על הש"ץ להתעטף בטלית, כבגמ' (ר"ה יז:) נתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה למשה סדר תפלה, והובא להלכה במג"א (סי' יח סק"ב). וא"כ לכאורה אין להוריד ממנו את הטלית. — ועל הכהנים אין חיוב מדינא דגמ' לכסות פניהם וידיהם בטלית, אלא הובא בב"י (סי' קכח) שמנהג מצרים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם, ומנהג יפה הוא שלא יוכלו הם להסתכל בעם, ולא העם בהם, ויבואו להיסח הדעת. [והרדב"ז שהיה מושבו במצרים כתב בשו"ת (ח"ה סי' ב' אלפים קיז) "באתרא דמקצתם מכסים פניהם ומקצתם אין מכסים" הרי שלא כולה נהגו כן]. — והדרכי משה כ' שבארצות אשכנז העם והכהנים מכסים פניהם, אבל ידי הכהנים בחוץ [והרמ"א (קכח, כג) הביא שני המנהגים]. — וטעם מנהג אשכנז כדי שלא יוכלו הכהנים עצמם להסתכל בידיהם, ובשו"ע הרב (קכח, לו) כתב שהטעם הוא שלא תהיה חציצה בין ידי הכהנים, שעליהם השכינה, לבין העם.
ושני טעמים נאמרו במנהג שלנו שהוא מנהג מצרים הנ"ל, לכסות הפנים והידים. א' משום היסח הדעת, וכדקיי"ל (קכח, כו) שיש חיוב על העם לשתוק ולכוין לברכה. ושם (סעי' ל) שמי שיש לו איזה מום לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלים בו, ובמשנ"ב (ס"ק קט) שבדבר מתמיה יסיחו דעתם מלהתכוין לברכה. ולכן במקום שלא נהגו הכהנים לכסות פניהם, רק הכהן שיש לו מום רוצה לכסות, אסור, דמ"מ יסתכלו בכהנים מפני ששינו מנהגם ויסיחו דעתם (משנ"ב ס"ק קיד). — ב' מפני השכינה השורה על אצבעות הכהנים. — ולשני הטעמים לא יסתכלו לא העם ולא הכהנים על אצבעותיהם.
אלא ששינוי המנהגים הנ"ל הוא, דלמנהג מצרים החשש הוא יותר על העם, שלא יסתכלו, וגם שייך בהם יותר היסח הדעת, כיון שהם רק שומעים הברכה, ואילו הכהנים אומרים בפה וזה ממשיך הכונה. — ולמנהג ערי אשכנז החשש הוא גם על הכהנים, ולכן לא יכסו הכהנים ידיהם, כדי שלא יסתכלו הכהנים עצמם בידיהם מתחת לטלית בעת נשיאת כפיים. וכתבו הא"ר והגר"א ושו"ע הרב שהעיקר כמנהג זה. — לעומת זאת כתב הכף החיים (קכח, קמג) דמנהג ירושלם וחכמי בית א-ל לכסות גם הידים, כמנהג מצרים. וכן נהגו היום.
וישנה בירושלם משפחת כהנים המשלשלים קצוות הטלית לבין הידים, ועי"ז מסתירים אצבעותיהם מעיני עצמם, והוא מנהג משובח, ויי"ח ב' השיטות, שידיהם מוסתרות הן מהעם והן מהכהנים.
מעתה בנדון דידן כיון שאין מנהגינו לישא כפיים בלי טלית, ונהגו בכל מקום שהכהנים מכסים פניהם מפני ב' הטעמים הנ"ל [היסח הדעת וכבוד השכינה]. אם ישאו כפיהם בלי טלית יהי' זה שינוי גדול ודבר מתמיה, ואין לעשות כן (כמשנ"ב ס"ק קט הנ"ל). לכן ישאו שני הכהנים ידיהם בטלית אחד. והאמנם שזה ג"כ שינוי ודבר מתמיה, אבל אם עי"ז תתבטל ברכת כהנים מהצבור, וגם כהנים אלה יתבטלו ממ"ע החשובה כג' מ"ע (כבשו"ע קכח, א), אפשר להתיר באופן עקראי בלבד, ובלבד שלא יתרגלו לעשות כן אלא ישתדלו שלכל כהן יהי' טלית. — ואי משום הש"ץ שחייב להתעטף בטלית, הנה בעת נשיאת כפיים, ברכת הכהנים היא עיקר, והש"ץ רק מקריא אותם, ואינו מתפלל אז מול פני ה' בתור שליח צבור. לכן יכולים להוריד ממנו את טליתו ולהחזיר לו מיד אחרי גמר נשיאת כפיים, באופן שאת ברכת שים שלום כבר יאמר עם הטלית.
ואפשר גם שאחד מהכהנים ישא כפיו עם הטלית כנהוג, והשני יצא ממקום שמתפללים, שאז אינו עובר אעשה (קכח, ד). וכההיא דשע"ת (סי' תפב) בשנים שהיו במדבר ובידיהם כזית מצה אחד, דמסיק שיטילו גורל, או יוותר א' לחבירו דרך פיוס, וכשתתקיים המצוה ע"י האחד בשלימות [ולא חצי כזית לכל א'], אז גם השני שויתר יש לו חלק במצוה, ומעלה עליו כאילו עשאה בשלימות, כיון שבלעדו לא היתה המצוה מתקיימת ע"י האחד עיי"ש. — וה"נ זה שיוותר לחבירו שישא כפיו עם הטלית כנהוג יהי' לו חלק במצוה כאילו עשאה הוא בשלימות. — והגם שיש לחלק, דבמצה פחות מכזית לא הוי מצוה בשלימות, א"כ טוב שלפחות א' מהם יקיים המצוה בכזית. משא"כ בנ"כ אם שניהם יתעטפו יחד בטלית, יקיימו שניהם המצוה בשלימות. מ"מ כיון שהוא דבר מתמיה כנ"ל, ובנ"כ אין לעשות שום דבר זר ותמוה, לכן יש סברא שאחד מהם יוותר לחבירו. — [ואם ישאו כפיהם כמה פעמים בכמה ימים, כמובן שיתחלקו ביניהם].
ולגבי עטיפת ראשם וידיהם במגבת, הגם שישיגו בזה את המטרה, להיות מעוטפים שלא להסתכל ולהסיח דעת, אבל הוא ג"כ דבר מוזר ומתמיה, וכבר עדיף שיתעטפו שניהם יחד בטלית, מאשר כל א' במגבת [ולשון הרב"י הנ"ל שנהגו במצרים לשלשל "טלית של מצוה" על פניהם וכו', משמע שבזה דרכו, ולא בכיסוי במגבת].
ואם אין שם טלית כלל, ויש אפשרות רק להתכסות במגבת או במעיל, עדיף לעשות כן מאשר לישא כפיו ללא שום כיסוי, שאין אנו רגילים בזה כלל, ובפרט בחור שמביא הרמ"א (קכח, מד) י"א שלא ישא כפיו, א"כ איך ישא כפיו בגלוי והרי יש ביעתותא דשכינה. — שו"ר שבשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קז) נוטה לומר שאם אין טלית לכל כהן לא יעלה לדוכן, אלא יצאו לפני שקורין כהנים. — והנלע"ד כתבתי כמו שנתבאר בס"ד.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5