——–
{בס"ד ז' מנ"א תשס"ג פעה"ק ירושלים תובב"א
יראה בנחמה, בעיר ה' שמה, ידידי הרב המופלג בתורה, יראת ה' היא לו עטרה, מתעמק בהלכה מוה"ר גמליאל בן הרב ר' אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך, ונכד הגה"צ רבי לוי רבינוביץ שליט"א בעל מעדני השלחן.}
הנני בזה אודות שאלותיך מיום ר"ח מנ"א תשס"ג, בהלכה שבשו"ע (או"ח צח, א בהגה) שאסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב"ה (תשו' בנימין זאב סי' קסג ואגודה) עכ"ל. וכ"ה בשו"ע הרב ובערוך השלחן (צח, א). — ונסתפקת בזה כמה ספיקות, אשר יבוארו בס"ד מתוך דברינו דלהלן.
הנה מבואר מלשון הרמ"א בשו"ע, שזה דין על האדם המתפלל, לכונן מחשבתו, וכמו שהתחיל הרמ"א: ויחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל ית', ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו, ואסור לנשק וכו' כדי לקבוע בלבו וכו'. — הרי שבחדא מחתא כתבם, שאיסור נשיקות ילדיו הקטנים [ומסתבר שהה"ד נכדיו] הוא ג"כ כדי שיקבע בלבו רק אהבת ה', משא"כ אם יתחמם לבו באהבת בנו הקטן, הרי מכניס לעצמו אהבת בשר ודם, וכמש"כ הכף החיים (צח, יג) בשם ראשית חכמה שבעת התפלה לא יסתכל בפני שום אדם ואפי' תינוק וכו' אלא כאילו אין לו יחס לשום אדם אלא עם הבורא ית"ש לבדו.
ב) אכן מצינו לרמ"א עצמו בדרכי משה (צח, ג וכ"ה בד"מ הארוך) שיש שינוי לשון קל בלשונו, שכ' (בשם אגודה, וכל בו, ותשו' בנימין זאב) שאסור לנשק בניו בביהכ"נ "להודיע" שאין אהבה וחיבה כאהבת הקב"ה עכ"ד, והביאו לשון זה החיי אדם (יז, טו) והקיצור שו"ע (יג, א) שאסור "להראות" שם אהבה אחרת זולת אהבת המקום ב"ה. — ומשמע מלשון זה, שהוא מדין התפלה וביהכ"נ, ששם צריך להראות ולהודיע לכל שאין אהבה אחרת וכו'.
ג) וממילא הנפק"מ בין שני ביאורים אלה להלכה זו הם. — א) בבית קודם התפלה, אם מותר לנשקם, דלרמ"א בהגה שהוא מטעם לקבוע בלבו, אין האיסור דוקא בביהכ"נ, אלא האיסור הוא על האדם קודם התפלה, וגם בעת התפלה, ולפי הד"מ בביתו לא שייך להודיע ולהראות אהבה אחרת, כי זה רק בביהכ"נ, או בשעת התפלה. — ב) בביהכ"נ שלא בזמן תפלה, הוא להיפך, שבזה תהא קולא להרמ"א בהג"ה, שמותר, דרק בזמן התפלה צריך לקבוע אהבת ה' בלבו, ולהד"מ שהוא להראות ולהודיע, תהא חומרא, די"ל שזה שייך בביהכ"נ תמיד, שהוא בית ה', מיוחד לעבודתו ולאהבתו ית"ש, ואין מראים שם שום אהבה לבשר ודם, אפילו שלא בשעת התפלה.
וכיון ששני הביאורים יצאו ממקור אחד, מהרמ"א ז"ל, יש להתחשב בשניהם, ושפיר כתב הבית ברוך (לחיי אדם יז, טו) דיש להחמיר כב' הסברות, דהיינו שגם בביתו קודם התפלה אסור, וגם בביהכ"נ שלא בזמן התפלה אסור עיי"ש. — ואין זה כספיקא דדינא בדרבנן להקל, כיון שנוגע לכבוד שמים, שהוא חשוב ביותר. [לכן הגם דבעלמא קיי"ל עיקר כההגה שחיברו אחרי הד"מ (עי' פמ"ג יו"ד סי' סט משב"ז טו). מ"מ כאן משום כבוד שמים יש להחמיר בכל אופן].
עוד יש אופן ג) — כשמתפללים במקום אחר לא בביהכ"נ, שלפי שתי הסברות אסור לנשקם בשעת התפלה, להרמ"א בהגה אסור, כיון שזה משום כונת האדם המתפלל, א"כ אין נפק"מ היכן הוא, ולהד"מ ג"כ אסור, דכיון שהתאספו להתפלל להשי"ת, אין להראות שום אהבה אחרת, כי אם אהבתו ויראתו ית'. — ולפני התפלה במק"א לרמ"א בהגה אסור, ולד"מ מותר, כמו בבית קודם התפלה (דלעיל אות א). ונקטינן לחומרא כרמ"א בהגה.
ד) והא דאזלינן לחומרא כב' הסברות, יש לראות גם מהכף החיים (פט, יג) שכ' בשם מהר"ח פלאג'י ז"ל: לא ינשק ילדיו קודם התפלה, ומכש"כ בתוך ביהכ"נ, עכ"ל. — והיינו כב' הסברות והחומרות הנ"ל, – א) שלא ינשק קודם התפלה אפילו הוא בביתו, וכמבואר זה משום כונת המתפלל. — ב) וכש"כ שבביהכ"נ, לגמרי לא, אפילו שלא בשעת תפלה, וזה מטעם ביהכ"נ שמיוחד לאהבת השי"ת. [ואולי יש לדחות, דמש"כ "וכש"כ בתוך ביהכ"נ" הוא רק בשעת התפלה, וכהרמ"א בהגה].
ה) לנשק יד רבו או אביו בביהכ"נ אחרי התפלה, נהגו כן מעולם, דאין זה משום אהבה וחיבה כמו לילד קטן, אלא משום כבוד רבו ואביו. וכ"כ הכה"ח (קנא, ו). — ונראה שרק אחרי התפלה מותר, אבל לא קודם ולא באמצע התפלה. — אע"פ שיש חיוב קימה בפני רבו ואביו, בביהכ"נ בשעת בתפלה, והמקור חיים (מבעל חות יאיר, סי' סו סוף סעי' א) ס"ל שחייב לקום בפני גדול או זקן, אפילו באמצע ק"ש, כיון שאין בזה הפסק עכ"ד. — הני מילי קימה והידור לפניהם, אבל לא לנשק ידיהם, דקימה היא מ"ע מן התורה, אבל נשיקת יד היא רק יותרת הכבוד, ובזה מסתבר דלא עבדינן זאת לאדם בעת התפלה כשמתעסק בכבוד ממ"ה הקב"ה.
שוב ראיתי בס' שערי שלום (על קיצור שו"ע, יג, א עמ' שו) שמביא משו"ת בית ישראל (לנדא, סי' ט) שכ' דדוקא בניו הקטנים שנשיקתם היא לאהבתם, אסור, אבל לאביו ורבו שהוא לכבוד, מותר. והביא ראיה מרש"י (ע"ז יז.) אבי חדייהו וז"ל דרך בנ"א כשיוצאין מביהכ"נ מיד הוא נושק לאביו וכו' משום כבוד עכ"ל. — הרי שנשיקת ידיהם היתה ביציאה מביהכ"נ, ועכ"פ בגמר התפלה ולא בעת התפלה, אפילו בין שחרית לקרה"ת וכדומה.
ו) אלא שהכף החיים הנ"ל (קנא, ו) כתב שמותר לנשק אביו ורבו גם ברדתו מעליית ס"ת (בן איש חי פ' ויקרא יא). — דהיינו שהתיר בקרה"ת בין גברא לגברא, ויש לחלק דבקרה"ת שהוא כלימוד התורה, מותר אז לכבד אביו ורבו ע"י נשיקה ביד, משא"כ בתפלה [בהפסקות כגון בחזרת הש"ץ, או אפילו בין שמו"ע דלחש לחזרת הש"ץ ועוד], ה"ז נחשב כעוסק בכבודו של מקום ב"ה, ואין לכבד אז ביותר לבשר ודם.
ז) כתב בספר חסידים (סי' רנה) לא ינשק בבית הכנסת את בנו, ולא בביתו לפני רבו, לאחר שקרא בתורה ינשק הס"ת ע"ש ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל. — חידוש אשמעינן, שגם בביתו לא ינשק בנו בפני רבו, הגם דאת רבו מכבד, ומשום כך נושק ידו, ואת בנו אוהב ולכך היא נשיקתו, מ"מ כל עוד שרבו אתו, צריך להראות שכל חושיו ומחשבותיו הם עם רבו לכבדו, ולא להראות אז חיבה לבנו.
ח) יש לציין עוד שנשיקת יד אביו ורבו אינה רק לכבדם, אלא לצורך הברכה שהם מברכים אותו אחרי זה. — כמבואר בדברי האר"י ז"ל (בשער הכונות דף ע:) שה' אצבעות היד הם חמשה גבורות, ובה' מוצאות הפה (חיך, גרון, לשון, שיניים, שפתיים) שורש הגבורות, ונשיקת היד היא להמתיק ה' הגבורות, כדי שאח"כ יתעוררו רחמים אצל אצבעות של המברך וימשיך ברכה למנשק המתברך (ומובא בכה"ח סי' רסב, יז), והזכרנו זאת (בסי' עח) בענין ברכת הבנים בליל שבת. — וכן הוא בידי רבו, וכל זה אחרי התפלה כשאביו ורבו יברכוהו.
ט) היוצא לנו להלכה [עם עוד כמה פרטים]:
א) לא ינשק ילדיו לפני התפלה אפי' בביתו, ולא במקום שיתאספו להתפלל. — ב) בבית הכנסת, וכן ביהמ"ד שמתפללים בו, לא ינשקם כלל, אפי' שלא בשעת התפלה. — ג) ללטף ילד אין קפידא כל כך, ובפרט לעודדו שיתפלל טוב, ובלבד שלא יהא בחיבה יתירה כמו נשיקה. — ד) להשקיט ילד מבכייתו, מותר לנשק וללטף, דאינו במיוחד לאהבתו, אלא שהילד ירגע. — ה) לנשק יד אביו או רבו, וכן רבנים זה לזה, מותר אחרי התפלה, שזה לכבוד, ולהמשיך להם חסדים, בכדי שיברכוהו אח"כ, ואפילו אינם מברכים ביד דלא שייך הטעם דהמשכה, מ"מ מותר לכבדם, ולא באמצע התפלה אפילו בהפסקות. — ו) בירידה מקריאת הס"ת מותר לנשק ידי אביו ורבו.
דושה"ט מצפה לבנין ציון וירושלים בב"א
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5