——–
כתב הב"י (ביו"ד סימן רסב) בבדק הבית תשובת הרשב"א (גירסת כנה"ג וברכי יוסף שלהלן הרשב"ץ) תינוק שחלה בה' בשבת ממתינין לו עד למחר. פירוש חלה ונרפא אין למולו ביום ה' לאחר שהבריא והמתינו כנדרש ובסימן רסח כתב הב"י בשם הרשב"ץ בשם הרז"ה שהטעם נראה כמתנה לחלל שבת דג' ימים קודם השבת מקרי שבתא דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבא יום ג' למילה ויצטרכו לחלל עליו יום השבת וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינין לו עד מחר עכ"ל משמע מהב"י ומכנה"ג שאין למול ביום ה' דווקא אבל ביום ו' מותר משום שלא יהיה יום ג' למילה בשבת אלא שהכנה"ג (בסימן רסח) כתב בשם מהראנ"ח שלפי החשבון היה צריך לאסור גם יום ד' (ג' ימים לפני שבת) ובסוף התיר יום ד' וכן מנהג העולם ונהגו שיום ו' אין למולו וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חלק ב יו"ד סימן קצ) שבמילה אמרי' מקצת היום ככולו וביום ה' וביום ו' אסור כמנהג קונסטאנטינא ותו לא דהחולי תלי' בסיבוב הגלגל, נמצא שאין חשש למול ביום ד'.
ובברכ"י (בסימן רסב אות ב) האריך בדברי הט"ז (שפסק כהרשב"ץ) והעלה לדינא כדברי הט"ז אך כתב שדבריו תמוהין שהרמב"ן הרשב"א כלל לא סוברים כהרשב"ץ הנ"ל וגם מה שכתב שאין למול ביום ו' ע"פ הרשב"ץ אינו כן שהתיר ביום ו' למול אך בסוף דבריו כתב שנקטינן להחמיר שאין למול ביום ה' וו' כמנהג שעיקר הטעם משום צער ולא רחיצה איברא שבשיורי ברכה (סימן רסו אות ז) כתב שאין מלין רק ביום ה' וציין לרשב"ץ ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן מג) שכתב כן בשם הרב המגיד פ"ב משבת בשם קצת מפרשים ובשם הרמב"ן והרשב"א שכ"ש ביום השני מחללין וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורא ורש"י פ' ר' עקיבא נמצא שאין למול במילה דחויה לא ביום ה' ולא ביום ו' וכ"כ בשו"ת רב פעלים (בסימן כח) שאין למול לא יום ה' ולא יום ו' וכן המנהג פשוט וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סימן כג) וז"ל בס' בית לחם יהודה יו"ד (סי' רסב סק"ב), הביא ד' המג"א, ופקפק בדבריו, והסכים להכנה"ג לאסור למול מילה שלא בזמנה ביום ה' וביום ו', ושכן נוהגים להחמיר ע"ש. וכן דעת הגאון מהר"י שטיינהרט בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' כד). ע"ש. והגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"א (דק"ט ע"ג) שמאחר שמרן בבד"ה כתב דברי הרשב"ץ להלכה, הכי קי"ל להלכה ולמעשה. וכ"פ הט"ז (סי' רסב). וכן משמע בעיקרי הדינים (סימן כח) וכ"כ שו"ת מהרש"ם (חלק ה סימן ז) לדינא נכון להמתין עד אחר השבת וימולו אותו בלא עיכוב. ואף צידד בפמ"ג שם כ' די"ל דג"י מעל"ע בעינן ע"ש וכ"כ בשו"ת דעת כהן (עניני יו"ד סימן קמה) שראוי לחוש ובמנוחת אהבה (פרק א סעיף ו).
אלא שהש"ך (בסימן רסו) האריך והעלה דשרי למול ביום ה' ברית שלא בזמנה ע"ש וכ"כ גליון מהרש"א שם וכ"כ היעב"ץ (ח"ב ס' צ"ה) וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן מג) בשם שו"ת ריב"ש (סי' ק"א) ובב"ח בטור שם וכן בשו"ע הגרש"ז (סעי' א') ובקו"א אות א' ובחיי אדם (ה' שבת כלל ד') בנשמת אדם (אות א') ובמ"ב (סק"ג) ושעה"צ (סק"א) עיי"ש, וא"כ העיקר בזה כפסקם של הש"ך והראנ"ח ודעימייהו דיש למול מילה שלא בזמנה גם בימי חמישי וששי. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל שלהלן וכן העלה הגאון הרב שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תפט) שציין לעוד אחרונים וראה עוד להלן בזה ועיין עוד בספר ברית אברהם שכתב שאף הנוהגים כדברי הרשב"ץ זהו דווקא בתינוק אבל גדולים שלא נימולו ברוסיא וכד' ובכל יומא עוברים בעשה שיש בו כרת דוודאי אין להשהות וכו' וכ"כ הפ"ת שם בשם ר"א בן חיים ועשה פשרה בגר דאכתי לאו בר חיובא הוא משא"כ בקטן אין חוששין לדבר וכתב עוד הפ"ת בשם תפל"מ כרשב"ץ שנראין לו דברי הרשב"ץ בחולה דווקא אבל ברית שנדחתה מחמת יו"ט ודאי מלין ביום ה' וכ"כ רע"ק שם ושו"ת יביע אומר הנ"ל.
זאת ועוד שכיום לא שמענו ולא ראינו כלל וכלל שיש חילול שבת על מילה ולכן לא שייך הטעם כמתנה לחילול שבת ביום ג' או ביום ב' על הנימול בין שנשתנו הטבעיים או שע"י הסממנים שנמצאים כיום שממהרים את הריפוי או בשל הסטריליות של כלי המילה ברוך השם אין שום חשש לנימול ולא שמענו ולא ראינו שחיללו שבת בשל המילה ומדוע נדחה מצווה חשובה כל כך בשל חשש שאינו קיים כלל וז"ל כף החיים (בסימן שלא) דהאידנא לא נהגו ברחיצה דאשכחן כמה דברים שנשתנו מזמן חכמי הש"ס לזמנינו בענין הרפואות וטבע בני אדם וכ"כ המג"א שם דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת וגם ראב"ח מהסס בדין זה לכן אין להתרשל בדבר מצווה נמצא שלדעתו גם הרשב"ץ מודה שימולו ביום ה' וו' וכ"כ במחצית השקל ועיין עוד בשו"ת מלמד להועיל (חלק א או"ח סימן מב) ואמרי ברוך בהלכות מילה ומשנה ברורה בשם אליה רבה וכ"כ הרשז"א וגליון מהרש"א וחכם צבי ונשמת אברהם עיין שם וכתב עוד שאם יחול יום ג' למילה יו"ט גם לדברי האוסרים מותר (כנ"ל שיו"ט אינו כשבת לעינין זה) ואף התשב"ץ הנ"ל כתב (בחלק חלק ב סימן קא) שאני ראיתי שנשתנה הענין בדורנו זה. כמו שכתבו התוס' ז"ל שהרבה דברים נשתנו מטבעיהם בשינוי הדורות שהם אומרים וכו' משמע גם לדעתו שאם השתנו הטבעים אזי לא חיישינן לחומרא שנהגו בה עד עתה ולכן גם כל הפוסקים שהלכו אחרי דבריו יודו שכיום יש למול מילה דחויה ביום ה' וכל שכן יום ו' .
וגם בשו"ת שואל ונשאל (סימן רסח) כתב שם נכדו שיבלחט"א הרה"ג רבי נסים הכהן נר"ו להדיא דבז"ה שיש איזה רפואות שעושים במילה ועי"ז מתרפאת המילה בזמן קצר וכמעט רובא דרובא לא ראינו דביום השלישי למילתו היו איזה כאבים נוספים לנימול אפשר שהרשב"ץ והחיד"א מודו שאין ממתינים ע"כ וכ"כ בשו"ת עולת יצחק (חלק א סימן קכג) וכ"כ באר יעקב בזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצות את הילד לפני ואחר המילה ביום ג' למילה במים חמים היה מסוכן לכן היו חייבים לכתוב משפטו כשחל יום זה להיות בשבת או ביום הכיפורים והאידנא לא נהגו ברחיצה כלל ואעפ"י שמנהג אבותינו בידינו שאין למול לא ביום ה' ולא ביום ו' כאן נראה שניתן להקדים את המילה ומעשים בכל יום שוולד חי גם כשנולד בחודש ח' ובתלמוד אמרו שהוא מוקצה בשבת וכתבו כל הפוסקים שכיום השתנו הטבעים ועיין עוד בנשמת אברהם ואף מרן (בסימן שלא) כתב שאין רוחצין היום ביום ג' דהאידנא לא נהגו ברחיצה כלל דהשתנו הטבעים ואולי בשל כך לא פסק בשו"ע את דעת התשב"ץ שהביא בב"י.
ועיין בשו"ת האלף לך שלמה (חלק י"ד סימן רנז) שדרשו ברופאים כמה נשתנו הטבעים ומה שהיה בימים הקדמונים לרפואה עתה לא יועילו ולא יצליחו ובדור הזה צריך רפואה אחרת וכ"כ בשו"ת אבני נזר (חלק יו"ד סימן רכה) כתב מצינו כמה פעמים בהפוסקים שנשתנו הטבעים בזמה"ז בלידה למקוטעין. בוורדא. כ"ש בזה שידוע הטעם מחמת חולשה ושו"ת היכל יצחק (אה"ע ח"א סימן ח) וביום השלישי מסוכנים לא מצינו לשמוע לרופא האומר שא"צ לחכמים והיום נשתנו הטבעים ואכמ"ל והוא הדין והוא הטעם ליום הכפורים.
במיוחד שחומרא זאת ע"י דחיית המילה אתי לידי קולא עיין בהשגות הראב"ד (פ"א מילה) שכל יום עומד באיסור כרת והרמב"ם סובר שכל יום נמצא בביטול מצוות עשה וכן כתב בים של שלמה וכפי שכתב המשנה ברורה (בסימן שלא) שאין מחמיצין את המצווה. ועיין עוד בד"מ (סימן רסא) בשם הכולבו שכל יום שמעכבין עוברים בעשה וכ"כ הפרישה שם והש"ך (בסימן רס) כתב שיש צד כרת וגליון מהרש"א (שם סימן רסב) וכ"כ המאירי בקידושין (כט:) ועיין עוד בשו"ת דברי בניהו (יו"ד סימן כב וסימן כג) בגדר חיוב איסור כרת שיש על כל יום בכל יום שלא מל ומאמתי חייב למול את עצמו.
ובשו"ת חתם סופר (חלק ו-ליקוטים סימן צז) כתב חומרא היכא דאיכא למיחש שיבא בשבת לחילול אסור למול מילה שלא בזמנה ביום ה' שלא יבוא לידי חילול ביום השלישי שחל בשבת. וכו' ומיהו בלאו הכי ה"נ י"ל דמתירים משום דלא תתבטל ומי יודע מה ילד יום ושו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קנו) כתב שבשו"ת מים עמוקים למהראנ"ח (סי' ל"ט) דחה ד' הרשב"ץ שפסק דמילה שלא בזמנה אין למול ביום ה' משום שיגרום חילול שבת דכיון שזהו רק גרמא בעלמא היא איסור קל ואין כדאי לשהות עי"ז מצות מילה. ועיין בדברי שו"ת חכם צבי (הנוספות) (סימן ט) שכתב דאע"פ שנראה לתרץ דברי הרשב"ץ אבל להלכה למעשה לית דחש לי' אלא מלין בין בה' בין בו' אפי' שלא בזמנה וכן מלין את הגר בכל יום מימות החול ופוק חזי מאי עמא דבר וכן העלה שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ב סימן מג) וכתב בסוף דבריו שרוב הפוסקים הסכימו כן למעשה להקל בזה בשעת הצורך ובפרט לדבר מצווה בהיות ומעיקרא דדינא הלכה בזה כרשב"ג, והפסיקה בזה הוא רק למצוה בעלמא ואינו מעכב, וציין לשו"ת ריב"ש ובב"ח בטור ובשו"ע הגרש"ז ובקו"א (אות א') ובחיי אדם (ה' שבת כלל ד') בנשמת אדם (אות א') ובמ"ב (סק"ג) ושעה"צ וא"כ העיקר בזה כפסקם של הש"ך והראנ"ח ודעימייהו דיש למול מילה שלא בזמנה גם בימי חמישי וששי עכת"ד.
ואמנם נראה מדעת הרשב"ץ הרז"ה שיום ו' קיל יותר מיום ה' (ולשאר רבותינו אין חילוק) ונראה לי שכיום שלאחר יום המילה מורידים את התחבושת שעל המילה וכמעט תמיד יוצא דם מהברית בזמן הוצאת התחבושת ועל המוהל לעצור את הדם ולשים תחבושות ודרמטול (סממנים) ולאחר מכן משחה נגד זיהום וכד' וודאי שיש חילול שבת ולכן היה נראה לכאורה לדעתו שכיום כ"ש שאין למול ביום ו'.
איברא שבברית מילה (רגילה) בזמנה ביום ו' המוהלים בחלקם נוהגים להוריד את התחבושת למחרת ביום השבת ונמצא מחלל את השבת ע"י הוצאת התחבושת הנ"ל ולא ידעתי מדוע הם עושים זאת הלא ניתן להוריד את התחבושת במוצאי שבת ואין שום נזק לנימול במיוחד שמטפטפים שמן תינוקות על הברית כל מספר שעות (בכדי לרכך את המקום ) וכן אני נוהג ואמרתי זאת למוהלים אחרים לעשות כן ולא ראינו שום שינוי (אם מורדים אחר 24 שעות או יותר). ולכן נראה שצריך להוריד את התחבושת רק במוצאי שבת בלבד גם בברית מילה בזמנה ואולי כך היו עושים בזמן הרשב"ץ ולכן התיר ביום ו'.
לסיכום: תינוק שמילתו נדחתה בשל מחלה ליום ה' או ו' יש למולו והרוצה להמתין עד יום א' רשאי.
פירות הנושרים:
1. מילה רגילה שיום השמיני שלה ביום ה' או ו' מלים אותה גם ביום ה' וו' ק"ו משבת.
2. אין להוריד תחבושת ביום שבת אלא יש להוריד במוצאי שבת.
3. מלים מילה שנדחתה ליום ה' או ו' בגלל יום טוב.
4. מנהג חלק מאחינו אשכנזים שמלים ביום ה' וו'.
5. מילה למבוגרים מעל גיל יג' לכו"ע יש למול גם ביום ה' וו'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
בריח התיכון
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א ומו"ר הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א והרב חיים חדד שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5