——–
שאלה
האם מותר לכופף ראשו לשלום קודם התפילה, בלא אמירת שלום בפה.
תשובה
ט' אדר ב' ע"ד
כתב בש"ע סי' פ"ט ס"ב, וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו. וכ' המ"ב (סקי"ג) וכן יש להורות [ב"ח וע"ת] עכ"ל, והנה בב"י לא נזכרה דעה זו, ואדרבה הובאה דעת רי"ו נ"ג ח"ג המתיר בלא משכים לפתחו, ומ"ש הדברי חמודות פ"ב סי' ו' סקכ"ט (הוב"ד כשכה"ג סק"ד בהגב"י) להגיה כן בדברי הא"ח שהובאו בב"י, וכן הבאה"ג סק"ז ציין א"ח, אבל המהרי"א והב"י והד"מ שהעתיקו דברי הא"ח לא העתיקוהו כן, וכן בארחות חיים שלפנינו אינו, ולכאורה א"כ היה לפסוק כדעה שודאי נזכרה בפוסקים שמותר, [ובאמת תמוה היאך כ' הש"ע לשון 'י"א' אף שלא הביא הוא ז"ל בב"י דעה כזו]. [וע' א"ר וא"ז סק"ו מ"ש בבירור דעה זו]. אבל מ"מ כך פסק במ"ב.
ויש לדון איזו כריעה אסורה, דאע"ג דקי"ל שכריעה היא על ברכים (ברכות ל"ד ב' ומגילה כ"ב ב'), מ"מ משמע דבזה יש לאסור כל כריעה ולא רק כשכורע על ברכים, וכמו במודים שנזכר לשון כריעה (ב"ק ט"ז א'), ולא דבר עמא אלא כריעה בראשו וגופו בלבד, וכמ"ש במ"ב סי' קי"ג סק"ב, וכן בשאר כריעות כמו כריעה בעושה שלום שנזכר בסי' קכ"ג ג"כ כורע כמו במודים (בה"ל בסי' קי"ג ס"ד ד"ה המתפלל), ומיהו יעויין בס' קצור שו"ע דמשמע שמשוה כריעת מודים לשאר כריעות, אבל מ"מ לא נהוג עלמא הכי, וגם בראשונים שכתבו השחייה דשיתפקקו בסתמא משמע גם במודים, וכתבו כן בפירוש כוונת כריעה (הו"ד בב"י סי' קי"ג), וכן בתניא הקדמון הביא מתשוה"ג (הו' במקו"ח שם סק"ה) שבמודים ישחה עד ברכיו לפי שהילד במעי אימו מילה שלו בתוך פיו, ומשמע שאין הכריעה דוקא ברגליו.
וגם בירושלמי (שהובא בכמה ראשונים) גרס, מחזיק אנא טיבותא לראשי דכי מטיא למודים הוא כרע, וממה דלא הזכיר רַגְלַיִם משמע דאין הכריעה בהם. וכן בב"ק ט"ו איתא שדרו של אדם וכו' והני מילי דלא כרע במודים, ואם איתא דכריעה על ברכים מה הענין לשדרה, וע"ש בתוס'.
לכך משמע דכריעה כזו בגופו כיון דנחשבת כריעה גבי תפילת שמונ"ע, ה"ה יש להחשיבה ככריעה גבי איסור לכרוע קודם התפילה.
אבל יש לדון בכופף ראשו בלבד שאי"ז כריעה גמורה, אלא רק נענוע ראש לבד, יש לדון בזה אי שרי או לא. ובש"ע סי' קי"ג ס"ה כתב, ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפקקו כיון שהרכין ראשו דיו מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו עכ"ל. ובזקן וחולה גופייהו דחשיב כריעה לגבייהו בשמו"ע לדידהו היכא דמוכחא מילתא שכונתם לכרוע כריעה גמורה, אפשר דיש לחכוך להחמיר בכריעה כזו קודם התפילה, כיון דחשיב ככריעה ונראה ככריעה כיון שמצטערים.
אבל בסתם אדם אין לומר דיש להחמיר מיגו דבזקן וחולה דמהני ודרך לכריעה גבייהו, דהיינו טעמא דמהני גבי זקן וחולה כיון שנכר שרוצים לכרוע, וז"ל הגמ' בברכות כ"ח ב', ר' חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך, אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע, ופרש"י דמצער נפשיה שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער, וכן פי' בטור סי' קי"ג, וא"כ מי שאין מצטער אינו בכלל כריעה זו דאדרבה נכר שאינו טורח לכרוע ואינו מקפיד, [ואע"ג דבהג"א פ"ד סי' כ"א הלשון שהרכין ראשו ומראה כורע, סמיך על פי' רש"י דכיון שחולה הוא בקל ניכר שרוצה לכרוע].
לפ"ז נראה דלבריא שרוצה לכופף ראשו קודם התפילה לשלום שרי, [ובפרט דכריעה קודם התפילה דאסור בלא משכים לפתחו, לא מצינו לזה שורש להדיא בדברי הראשונים ז"ל, ואדרבה מהם כתבו לא כן וכנ"ל]. אח"ז ראיתי הביאו שכתב בריטב"א מו"ק כ"ז ע"ב הביא בשם הרי"צ גיאות שבזמן שהאבל נפטר מן המנחמים שוחה לנגדם מעט, וכתב הריטב"א ולמדנו מן הפי' הזה כי האבל מותר לשחות בתוך ז' כדרך ששוחין נותנים שלום, ואף על פי שיש לדחות דכבוד המנחמים שאני, סברא הוא דלא למימר הכי, דבכה"ג שרי למיעבד אפילו ליחיד, עכ"לועיין שו"ת שלמת חיים, יורה דעה סימן ר"א, שכתב וז"ל, לענין שאלת שלום באבל ר"ל, אם מותר כשאינו אומר בפיו אך מנענע בראש וכדומה לסימן של שאלת שלום. והגם דאיכא מראית עין, אפשר לעורר מדעת הפוסקים דאם החשד הוי רק בדרבנן לא חיישינן למראית עין. וכתב שם תשובה: נראה דאינו מותר מה"ד, לא מחמת מראית עין ע"כ.. ומשמע דלענין אבל אין איסור בשחיה כלל, ויל"ע מה יסבור הריטב"א לענין כריעה באופן כללי האם הוי כאמירת שלום או לא, דהנה יש גם דעות בראשונים שמותר לכרוע לגמרי קודם התפילה וכנ"ל, אכן מ"מ לא כתב הריטב"א אלא שוחה מעט, ומשמע דכריעה גמורה אסורה, אלא דשוחה מעט לא חשיבא כריעה.
למעשה נראה שאם כורע בגופו אסור, אבל מותר לנענע בראשו לומר שלום לפני התפילה, למעט כריעה באופן שניכר שרוצה לכרוע כל גופו אלא שאינו יכול, כגון זקן וחולה, בכריעה כזו יש מקום לאסור.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5