——–
איתא בגמ' סוכה (דף יא.) יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה. ואמר רב צריך לנענע וכו'. ביאור הגמ' כשקצץ אילן להכשירו להיות הוא עצמו מן הסיכוך כשר והוא שינענעו לשם עשיית סוכה אבל לא נענעו לא אמרינן קציצתו זו היא עשייתו, משום תעשה ולא מן העשוי, כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה אלא צריך שיהא ראוי ואז תקנה. זאת אומרת צריכין שני מעשים אחד להכשירו ולקצצו שלא יהיה מחובר והשני צריכין לנענע שלא יהיה תולמ"ה ועיין עוד בחידושי מהר"ץ חיות. וברור שלא יועיל לנענע ואח"כ יקצוץ כמ"ש בחידושי הריטב"א שם שצריך שיעשה בה מעשה לאחר הכשרה דאי לא הויא לה תעשה ולא מן העשוי דקציצתן אין זו עשייתן, ולפיכך צריך לנענע אותם לשם צל דלשם חג לא בעיא.
נמצא דא"צ לחזור ולסתור את הסוכה כולה אלא לנענע קצת אותן שהוסככו במחובר לאחר קציצתן דניענוע קרוב לסתירה הוא. ובגמ' א"ל הא שמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי קא מכשר בלא ניענוע דקסב' קציצתן זו היא עשייתן והיכי דמי תעש' ולא מן העשוי כגון החוטט בגדיש לעשות לו סוכה שהסיכוך הוי מאיליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס ונוטל העומרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה דופנותיה וסככה אבל זה שקצצו זהו מעשה שנגמר בהכשר. כי הא דרב עמרם חסידא רמא חוטי לפרזומא דאינשי ביתיה ולא פסיק ראשי חוטין שלהן אתא לקמיה דרב חייא בר אשי א"ל הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמא אמרי' פסיקתן זו היא עשייתן הכי נמי קציצתן זו היא עשייתן ושמואל אמר לא אמרי' פסיקתן זו היא עשייתן וכן המסקנא כרב הונא דרב שרי בלא ניענוע ושמואל פסיל עד שינענע כל אחד בפני עצמו ויחזור ויניחנו ואע"ג דבכל מקו' רב ושמואל הילכתא כרב באיסורי הכא קיימא לן כדשמואל דמסייע ליה ברייתא, ורב דחויי מדחי לה ואשנויי לא סמכי' ועוד דר' יוחנן קאי כוותיה בירושלמי דאמר התם ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן צריך לנענע והובא בספר אור זרוע (ח"ב סוכה סימן רפט) וזהו כפרש"י שם שצריך להגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו וז"ל נענוע קרוב לסתירה הוא, שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו. וכן לשונו של הר"ן שם ור' עובדיה מברטנורא (פרק א משנה ד) וערוך השולחן (סימן תרכו סעיף י ובסימן תרכט סעיף כט) והלבוש שהובא בכף החיים (אות כה) נמצא לשיטתם יש לנענע כל קנה וקנה בפני עצמו ומשמע שלא יועיל לנענעם יחדיו בכדי לבטל את העשייה שנעשה בפיסול משום תעשה ולא מין העשוי.
אלא שהרי"ף שם והרמב"ם (בהלכות וסוכה פרק ה הלכה יב ובפי' המשניות שם) והרא"ש והריטב"א שם לא כתבו כלשון הנ"ל ומזה משמע שלאו דוקא לנענע כל אחד בפני עצמו אלא יכול לנענע את כולם יחד וז"ל צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה. ושו"ר להב"ח שנרגש בחילוק הלשונות שיש בין הרמב"ם והרא"ש ודעמייהו לעומת לשון רש"י ודעימיה. אמנם דברי מרן בב"י לפי זה שהביא תוך כדי דיבור את לשון הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ואת לשון רש"י והר"ן ולא נחית לחילוק שיש ביניהם שיש נפקא מינה למעשה אם צריך לנענע כל אחד בפני עצמו או לנענע כולם יחדיו ועוד יש לדקדק על מה שמרן בשו"ע (או"ח סימן תרכו סעיף ב) חרג ממנהגו ולא הביא את לשונו של הרמב"ם כי אם את לשון רש"י, והר"ן, ואו"ז, וסיעתם וז"ל אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר והוא שינענעו , שיגבה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה חבירו ומניחו ואם לאו, פסולה משום תעשה, ולא מן העשוי.
ואם תאמר שמא אין חילוק מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ורק שינוי בלשונם זה קשה דא"כ למה האריכו בדבריהם רש"י הר"ן והפוס' הנ"ל ולא ראו לקצר בלשונם כדרכם בקודש, דכתבו דבעי שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו, דהיה להם לכתוב כלשון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש צריך לנענע אותן ותו לא. איברא דאפשר לומר שבאמת לא פליגי ומה שכתבו שצריך לנענע הכוונה שצריך לנענע כל אחד לבדו. וכן נראה שזהו הפי' לנענוע והראיה לזה מדברי מרן בשו"ע (סימן תרכט סעיף יז) שכתב בענין סיכך בחבילת עצים שנועדה ליבוש שפסולה מן התורה לסיכוך אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע. ולא כתב כדלעיל דבעי לנענע כל אחד באפי נפשי ומזה מוכח שפי' הנענוע הוא שיגבה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה חבירו ומניחו וכן הדרך. ועיין עוד שם שכתב בסיכך בפסול דרבנן די שיתיר את החבילה ואין צריך לנענע.
ואולי זאת כוונתו של הב"ח שם וקרבן נתנאל (אות צ) על דברי הרא"ש בד"ה וצריך לנענע שכתב שם שפרש"י שצריך לנענע כל חד וחד וכ"פ בש"ע ע"ש. דמוכח מדבריו דהרא"ש לא פליג על פירש"י וע"כ כוונתו ע"פ האמור דהיינו שפירש"י את צורת הנענוע הנדרשת להכשיר את הסכך. ונראה שיש לנענע כל אחד בפני עצמו שפיסול זה מדאורייתא. ושמחתי לראות דיוק זה (בדברי הראשונים ומרן בש"ע) בספר פסקי תשובות שם (אות ד ובהערה מס' 15) שציין לגאון הרב ואזנר שליט"א שכתב כדלעיל שלא בחינם דייק השו"ע לכתוב להגביה כל אחד לבדו כי בדוקא הוא. והאמת קשה עליו דהא כתב מרן בסימן תרכט נענוע ותו לא וזהו במילי דאורייתא ולדבריו היה גם כאן לפרט ולכן נראה יותר לומר כדברינו לעיל. דגם באופן שלא נזכר להדיא נענוע של כל אחד בפני עצמו מ"מ זוהי צורת הנענוע הנדרשת להכשיר את הסכך. ושו"ר את הדבר בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קמ) וז"ל לענ"ד למעשה דלענין נענוע שהוא מעיקר הדין דהיינו בקצץ מן המחובר צריכים אנו לחשוש לחומרת רש"י וסתימת השו"ע לנענע כ"א לחוד אבל בנענוע שהוא רק מספיקא או דרך חומרא ראוי לסמוך על סתימת כל הראשונים דמועיל נענוע גם אם אינו מגביה כ"א לבדו וכו'.
נמצא לפי דיוקו של הגאון שבט הלוי שליט"א דבעשית סכך כשעדיין לא היו לה דפנות ונעשה עכ"פ הסכך בפסול והוכשר רק אח"כ ע"י עשית הדפנות לסוברים שפיסולו מדאורייתא יש להגביה כל ענף בפני עצמו ולהניחו מה שאין כן לסוברים שאיסורו מדרבנן די בנענוע כללי בכדי להכשיר את הסוכה. עיין בספר בית שואבה ( דף עב:) דבדיעבד כשרה ובקיצור שולחן ערוך (סימן קלד סעיף ז) ובכף החיים (סימן תרלה אות טוב) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קמו) ובילקוט יוסף (חלק ה) דיש סוברים בדיעבד מועיל שסיכך כך ללא דפנות ואח"כ עשה דפנות ויש סוברים דאפי' בדיעבד פסולה.
ומה שאמרנו לעיל שאין צריך לפסול את הסוכה לגמרי שאע"פ שהסוכה מסוככת היטב שצילתה מרובה מחמתה די שמגביהו מעט וחוזר ומניחו שבשעה שמגביהו נתבטלה עשייה הראשונה שהיתה בפסול וכשמנענע עושה מעשה חדש בגוף הסכך כמ"ש בב"י שם שצריך לנענע קצת משום תולמ"ה וכ"כ הב"ח (סימן תרכט) וערוך השולחן (סימן תרכו סעיף י) ורבינו זלמן (סימן תרכט אות כ ובאות כח) וביאור הדברים כשמגביה אחד עדיין הסוכה צילתה מרובה, וכיון שתיכף מניחה ואז לא הי' חשיב עשי' לכל הסוכה דבלאו הכי הי' צילתה מרובה, וכשמגביה השני ומניחה גם כן לא חשיב עשוי' לכל הסוכה שכבר הניח הראשון, וקודם שהניח השני הי' צילתה מרובה. ולכאורה לפ"ז שאינו פוסל את הסוכה כשמגביה הענפים, היה מקום לומר דמאי אהנו מעשיו בזה. מ"מ כיון שעצם הנענוע לכל חד וחד הוא רק בשל שלא יהיה תולמ"ה כדלעיל ולא בכדי לפסול את הסוכה ממש. ודי שיגביהנו מעט כדברי הב"י ואין צריך ג' טפחים. והב"ח שם כתב בשם המרדכי והאגודה והג"ה מיימוני' בשם ר"ת דבעינן להזיזן ממקומן וכן הובא בכף החיים (סימן תרכט אות צב) שפי' ר"ת הנענוע הוא שיזיזנו ממקומו ויניחנו במקום אחר. והגאון הרב קניבסקי זצ"ל ביאר שם (בפסקי תשובות) שצריך להגביה בבת אחת את שני הקצוות אבל אם מגביה קצה האחד ואח"כ הקצה השני צ"ע אם מועיל ע"ש.
ונראה לומר שמה שצריך בדוקא לנענע לכל אחד בנפרד ולחזור ולהניח וכן ע"ז הדרך בכדי שיהא הנענוע קרוב לסתירה של כל אחד מהסוכה עצמה וע"י זה נפסד האחד מהסוכה כשמנענעו הוי כסותר וחוזר ומסכך דעושה בכך מעשה חדש לשם סוכה. וזהו כשמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו. מה שאין כן ע"י נענוע חלק מהסכך ע"י הגבהה והנחה עדיין אין נראה בכך סתירה ושינוי מצבו של כל אחד ואחד מהסכך שהונח בפיסול כי אין נענוע בידים לכל אחד ואחד. וכמ"ש בית השואבה (דף ז.) וז"ל: שיגבה כל אחד לבדו ומניחו לשם צל, וחוזר ומגביה חבירו ומניחו ואם לאו פסולה, משום תעשה ולא מן העשוי.
ובעינן נמי הגבהה ע"י אדם כאמור, וכן ראיתי למרן בכסף משנה (בהלכות סוכה פ' ה ה' יב) שכתב שאע"פ כשקוצצן הם מתנענעים ונופלים על הסכך לא מהני משום דבעינן נענוע בידים. ואפשר לומר שע"י הגבהת כל הסכך יחד חשיב סתירה וכמ"ש בשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תסו) דאין הכי נמי אם הגביה כל הסכך יחד עד שנשאר חמתו מרובה ואחר כך הניחו דכשר, דבהנחה זו נגמר הסוכה וחשיב כאילו עשה כל הסוכה.
ומה שפותחין וסוגרים ביו"ט הגגין העשויין כמין צריף מפני הגשמים ואין בזה תולמ"ה ואין צריך לנענע כל ענף בפני עצמו כדלעיל משום שאין איסור בגוף הסכך כיון שהסוכה עצמה נעשית בהכשר ומסלק הפסול ונתכשרה עיין ערוך השולחן (ס"ק י) וכן אין דין בונה וסותר כמובא בד"מ שם (אות א) שהשיב על התימה שם (וביום חול שרי אם סיכך ואח"כ גילה הגג) מאחר שהגגין עשויין עם צירים לפתוח ולנעול אין בו איסור כלל מידי דהוה אדלת של בית סובבת על צירים ע"ש ובהג"ה בשו"ע שם.
לסיכום: צריך בדוקא לנענע לכל אחד בנפרד ולחזור ולהניח וכן הדרך שבשעה שמגביהו ומניחו נתבטלה עשייה הראשונה שהיתה בפיסול.
פירות הנושרים:
1. שצריך שיעשה בה מעשה לאחר שקצץ ולא לפני דאי לא הויא לה תעשה ולא מן העשוי דקציצתן אין זו עשייתן, ולפיכך צריך לנענע אותם לשם צל אחר הקציצה.
2. די שמגביהו מעט וחוזר ומניחו שבשעה שמגביהו נתבטלה עשייה הראשונה שהיתה בפסול וכשמנענע עושה מעשה חדש בגוף הסכך.
3. עבר על דברי רבנן וסיכך בחבילת עצים די בהתרת החבילה. ואם עבר מדאורייתא כגון שסיכך בחבילות שהעלם ליבוש צריך לנענוע לכל אחד בפני עצמו.
4. כשסכך את סוכתו כשעדיין לא היו לה דפנות ונעשה עכ"פ הסכך בפסול והוכשר רק אח"כ ע"י עשית הדפנות י"א בדיעבד מותר וי"א אפי' בדיעבד פסול.
5. י"א שהנענוע הוא שיזיזנו ממקומו ויניחנו במקום אחר.
6. י"א שצריך להגביה בבת אחת את שני הקצוות.
7. גגין עשויין מעל הסוכה עם צירים לפתוח ולנעול אין בו איסור כלל.
8. ומותר גם ביו"ט לפתוח ולסגור ואין בזה איסור בונה וסותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5